חורבה עתיקה ותחייה

רוביק רוזנטל | 30 באפריל 2010

עשר הערות לשוניות על בנימין זאב הרצל, במלאת 150 שנה להולדתו

המשפט הזה הוא תרומתו של הרצל לארסנל אמרות החוכמה העברי, על אף שנכתב בגרמנית. הוא נכתב כמוטו לרומן "אלטנוילנד", שיצא שנתיים לפני מותו, ותרגומו עבר כמה גלגולים. נחום סוקולוב, המתרגם הראשון, כתב: "אם תחפצו אין זאת אגדה". אחד העם, האויב המר של הרצל, ציטט: "אם רוצים אתם בכך אין זו בדותא". דב קמחי, בתרגום חדש משנת 1934, כתב: "אם תרצו אין זאת אגדה", וזאת גם בהשפעת הצירוף "אם תרצו" המקובל בתלמוד. לאחר זמן מה הוחלפה "זאת" ב"זו".

המשפט עצמו מתכתב עם סיום הספר, שם כתב הרצל תחת הכותרת "חותם דברי המחבר": "ואם לא תרצו, אז הנה הדבר אשר סיפרתי לכם הוא אגדה, ונשאר רק אגדה". בתרגום הספר מגרמנית ליידיש נכתב: "אויב איהר ווילט, איז דאס ניט קיין בבא מעשה" ובקיצור, בובה מייסעס.

המשפט המפורסם השני של הרצל הוא "בבָּזֶל ייסדתי את מדינת היהודים". הרצל כתב את המשפט ביומנו בתאריך 3.9.1897, מיד לאחר הקונגרס הציוני הראשון. בגרמנית, כמובן.

2. אחד העם בקורדיסטן

מעט משפחות בישראל נושאות את שם המשפחה הרצל. בשנים הסמוכות לקום המדינה קיבלו ילדים רבים את השם, בעיקר בקרב עדות המזרח, ובאופן בולט בין יוצאי עירק. שני הרצלים מפורסמים הם השוער האגדי הרצל קביליו ז"ל, והמשורר הרצל חקק, ייבדל לחיים ארוכים. השמות האלה ניתנו לעיתים קרובות עוד בגולה. הרב דוד באאזוב, מראשי הציונים בגרוזיה, קרא לבנו הרצל. החוקר אברהם יעקב ברוור שביקר בקורדיסטן בשנות הארבעים, התארח אצל אחת המשפחות. למארחו היו שני בנים צעירים: הרצל ואחד העם.

גם נשים זכו לכבוד הנ"ל, והידועה בהן היא סופרת הילדים הוותיקה הרצליה רז. בשנות החמישים בלטה מנהיגה נשית במפלגת העבודה ושמה "הרצלה רון". היא לא הגיעה רחוק, והיתה בין מה שקראו אז בלגלוג "נשי וינדזור העליזות".

3. "הן לא נוכל היום לדבר עברית"

הרצל לא האמין בעברית כמעט עד סוף ימיו, וכך כתב ב"מדינת היהודים": "רבים אולי יחשבו, כי יכבד ממנו להבין איש את שפת רעהו, יען אשר אין לנו עוד שפה אחת המדוברת בפי כל העם. הן לא נוכל היום לדבר עברית, כי מאתנו יש לאל ידו לדרוש פתקא למסעו במסלת הברזל בשפת עבר? אבל גם הדבר הזה פשוט הוא מאוד. כל איש ידבר שם בשפה, שבה חונך ובה הגה מנעוריו בארץ מולדתו. ומדינת השווייץ תוכיח, כי יוכלו עמים שונים, המדברים שפות שונות, לשבת כאחים יחדיו".

עם זאת היה הרצל שותף לשנאת הציונים ליידיש, והוא ממשיך: "שפות הז'רגון הבלולות והמנוולות, שפות הגיטו, השגורות עתה בפינו לא תשמענה עוד. הן הנה השפות המלאות מסתרים, אשר ידברו האסורים בבתי כלאם. המורים בבתי ספרנו ישימו את לבם בייחוד לעסוק בדבר הזה, והשפה אשר תסכון ביותר לעניני המסחר והעסקים הכללים תהיה במשך העת לשפה המדוברת בארצנו".

4. חוזה השקל

בין היתר הקדים הרצל את מדינת ישראל כשהציע שהשקל יהיה המטבע הלאומי. וכך הוא כותב ב"אלטנוילנד", כאמור, בתרגום סוקולוב:

"ודוד פנה אל המוכרת, וישאל:

– כמה מחיר נעלי הכף בעד שני האדונים?

– שישה שקלים.

וקינגסקורט הביט בתמהון.

– בשם השטן! מה זאת?

ודוד ענה בצחוק קל:

– זו היא פרשת הכסף שלנו. אנחנו חידשנו את מטבעותינו העתיקות. ערך השקל כערך הפראנק. אחרי כי שקלים אין לכם, הרשוני נא לשלם בעדכם".

5. "הוא דורך ורומס ברגליו רגשי כל איש זולתו"

שני האנשים החשובים ביותר במהפכה הציונית, הרצל ואליעזר בן יהודה, כמעט לא נפגשו, והקשר ביניהם היה משובש ורצוף דם רע. בן יהודה חיזר אחרי הרצל, כתב אליו מכתבים וניסה לפגוש אותו. הוא הגיע עם אשתו חמדה לביתו של הרצל בווינה אחרי נסיעה נוראה ברכבת עמוסה, אבל אשתו של הרצל התנצלה ואמרה שבעלה נסע לעיר הנופש אישל, ושם יוכל לראות אותם. כשהגיעו לשם התברר שהרצל, שידע שהם אמורים לבוא, כבר חזר לווינה. בן יהודה כתב להרצל מכתב של עלבון: "הרגשנו אשתי ואני נפגעים מעזיבתך זמן קצר לפני בואנו".

הפגישה היחידה בין השניים התקיימה סוף סוף ב-18 למרץ 1899, ונמשכה שעתיים. בן יהודה לא היה במיטבו. חמדה בן יהודה כותבת ש"אליעזר התפרץ כהר געש, פולט ופולט דיבורים על סכנות, ידיעות על צרכי השעה והצעות על האמצעים הדרושים". הרצל כתב ביומנו: "ביקרני העיתונאי בן יהודה מירושלים, יהודי קטן ואדמוני מן המזרח. הוא מאריך בדיבורו ונראה כאילו יש לו איזה מחשבה מסותרת". הרצל זכר מהפגישה רק שהוא הציע לבן יהודה לפתוח עיתון בערבית.

בן יהודה גיבש אחרי הפגישה דעה שלילית קיצונית על אישיותו של הרצל: "הוא יהיר עד הקצה האחרון, הוא דורך ורומס ברגליו רגשי כל איש זולתו, אין איש אוהב אותו... הוא מחזיק את עצמו בהתרחקות, בלב סגור מכל איש. מה שחסר להרצל לגמרה הוא דווקא לב, אף כי לפי שמו היה צריך שיהא לו לפחות לב קטן". עם זאת הוא לא חדל לתמוך במאבקיו של הרצל.

6. הקרב על רחוב יפו

פרט לעיר הרצליה אין יישוב על שמו של הרצל בישראל. אפשר למצוא את "נאות הרצל" ו"חוף הרצל" בנתניה, את יער הרצל שהוא שמו הרשמי של יער בן שמן, וכמובן את הר הרצל.

בחמישים יישובים עירוניים בישראל מצויים רחובות ושדרות על שם הרצל. העיר הנאמנה ביותר לשמו היא חיפה, שבה רחוב הרצל, שדרות הרצל, רחוב נוסף בשם "פינת הרצל", ורחוב ושכונה בשם הרצליה. ככל שהיישובים חדשים יותר כך מתמעטים היישובים שיש בהם רחוב על שם הרצל. גם בהרצליה אין רחוב הרצל, כנראה מטעמים של טעם טוב. לעומת זאת ביישובים שלומי ובאר יעקב יש רחוב על שם ז'בוטינסקי ואין רחוב על שם הרצל.

איש השמות יהודה זיו מספר ששבועיים שלושה לאחר קום המדינה החליטה עיריית ירושלים לקרוא לרחוב יפו בשם רחוב הרצל. השם נכתב במפות ועל שלטי רחוב. הציבור הירושלמי הביע מחאה קולנית, ולאחר כמה חודשים חזר רחוב יפו לשמו המקורי. הרצל קיבל כפיצוי נתיב הקרוי "שדרות הרצל" ומוביל עד הכניסה להר הקרוי על שמו.

7. מדינת היהודים

צירוף הלשון "מדינת היהודים" רשום על שמו של הרצל, גם כן בגרמנית: Der Judenstaat. זהו שם ספרו קטן מידות, שיצא בשנת 1896 ובו פרש את חזונו. הספר יצא לאור בעברית בשנת 1922 בתרגומו של ד"ר מיכל ברקוביץ.

8. תל אביב וחיים

את השם "תל אביב" הגה נחום סוקולוב כתרגום לשם הרומן "אלטנוילנד". סוקולוב מסביר בתרגום:

"ופרידריך לחש: תּל אביב! (אַלטניילאַנד: תל – חרבה עתיקה, אביב – תחייה, דבר חדש פורח, והוא שם מקום).

– אמנם כן! כיוונת היטב. זה היה תל עולם, תל חרבות נושנות, ועתה הוא תל אביב וחיים. על אדמתנו הישנה יסדנו מדינה חדשה. ראה תראו אותה, אדוני".

תל אביב נקבעה תחילה כשמה של שכונת פועלים בנס ציונה, והם אפילו הזמינו את הרצל לחנוכת השכונה, אך הוא לא הגיע. בנס ציונה נותר למזכרת רחוב בשם תל אביב. בשנת 1910 היא נקבעה כשם הקבוע של אחוזת בית, והיתה לשם העיר העברית הראשונה. בדיון על שמה של תל אביב היו שהציעו לקרוא לה "הרצליה".

9. ציונות מדינית

המונח המזוהה יותר מכל עם הרצל הוא "ציונות מדינית", וככל הנראה הוא יוצר הצירוף. הוא גם כתב במאמר המתפלמס עם מנחם אוסישקין "הציונות המדינית, שאני מתפאר להיות אחד מיוצריה, מטפחיה ומגיניה".

10. הרצל אמר

הרצל נתן את שמו לשטר כסף, שיצא זמן מן המחזור. תקופה ארוכה שיחקו את המשחק "המלך אמר" (Simon says) בגירסת "הרצל אמר:. עלי מוהר כתב ללחן של יוני רכטר: "ארצה לומר, ארצה לומר, / שאם תרצו זה לא נגמר, / בכלל / הרצל אמר וזאת עובדה / שאם תרצו אין זו אגדה / זה לא חלום כלומר / הרצל אמר". שב"ק ס. שרים בשיר "הרצל אמר": "הרצל אמר להשתולל, לצרוח, לשחרר את הגוף, לשחרר את המוח". "הרצל אמר" היה שמה של סדרה תיעודית ששודרה בטלוויזיה על החזון הציוני ומה שנשאר ממנו.

תגיות :
e-ta-i; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה