מהפכת אוקטובר וה-11 בספטמבר

רוביק רוזנטל | 02 בספטמבר 2011

חודשי השנה הלועזיים קיבלו עם השנים משמעות נוספת, מה זה תחרווט, מיהו משתמט ואיך אפשר לקַסֵם

אז זהו, הגיע ספטמבר, וממש בלי שהרגשנו החודש הזה הפך למונח, שם נרדף ל"הכרזה על מדינה פלסטינית". העיתונים מלאו ביטויים כמו "לא נוכל לעצור את ספטמבר", אימת ספטמבר, וכותרת מסוף אוגוסט: ספטמבר כבר כאן.

ספטמבר קנה אחיזה בשפה בכמה ביטויים נוספים. "ספטמבר השחור" הוא ההתקוממות והדיכוי של הפלסטינים בירדן ב-1970. וכמובן, ה-11 בספטמבר, הסברים מיותרים. בארצות הברית רווח בשעתו גם הביטוי "עשרה בספטמבר", שפירושו: לא רלוונטי. מדובר כמובן במה שהתרחש לפני נפילת התאומים.

לא רק ספטמבר הפך למושג. לרוב חודשי השנה האזרחית עקבות בשפה ובהיסטוריה, הישראלית והעולמית.

מהפכת אוקטובר, היא המהפכה הבולשביקית, שהתרחשה לפי הלוח המקובל דווקא בשבעה בנובמבר.

מלחמת אוקטובר, שמה של מלחמת יום הכיפורים בפי הערבים.

ב' בנובמבר וכ"ט בנובמבר, אירועים מכוננים בתולדות הציונות שזכו לאות עברית במקום מספר.

אפקט ינואר, מונח מעולם הבורסה, עלייה בתשואת המניות. יש מרחיבים וקוראים לו "אפקט דצמבר-ינואר".

אידיו של מארס, או באנגלית, the Ides of March, החמישה עשר במארס שהפך למושג המזוהה עם סכנה מתקרבת, שכן זה היום שבו נרצח יוליוס קיסר למרות שהוזהר. נפוץ בעיקר בזכות המשפט "היזהר מאידיו של מארס" במחזהו של שקספיר.

אחד באפריל. או באנגלית, April's fool.

אחד במאי. חג הפועלים שכמעט נעלם, והומר השנה בהפגנות חברתיות מסוג חדש.

35 במאי. הזמן שבו קורה הבלתי ייאמן, על פי ספרו של אריך קסטנר.

חמישה ביוני, יום שני המלחמות, ששת הימים ולבנון הראשונה. הערבים קוראים לראשונה "מלחמת יוני", והקו הירוק קרוי בשיח הישראלי "גבולות הארבעה ביוני".

ארבעה ביולי וארבעה עשר ביולי. הכרזת העצמאות האמריקנית והמהפכה הצרפתית, בהתאמה.

חום יולי אוגוסט. הסבל שלנו, הפרחים לשלמה ארצי.

ואי אפשר בלי הגששים, בשיח הטבחים: "זה היה בפברואר, זה היה אז בפשיטה הגדולה שלא השתתפתי בה. על שמה נתנו לי את השם ינואר".

פינצטה פינצטה

א-פרופו גששים, חגית ברקאי שמעה השבוע את גבי גזית משוחח ברדיו 103 עם ד"ר גבי רוטשטיין. רוטשטיין סיפר שהם בחרו את המתמחים ב"פינצטה פינצטה". מדובר בגששית טהורה: "שערה שערה הייתי מוציא לה עם פינצטה פינצטה" (מתוך המערכון "שבת שלום").

תחרווט תעווז ותקווד

אמרה לכאורה מרגול לאטדגי: "אל תעשה את זה! מי שמתחרווט נופל בפח!". תחרווט היא אחת ממשולש מילים שהוא תרומת המרוקאית לבלנג הישראלי. תכרוו'ד פירושו בערבית מרוקאית התבלבל, השתגע, דיבר בחוסר היגיון. מתחרווט הוא מי שמדבר שטויות, או כדי להתבדח, או מתוך בלבול ופחד. הפועל קיים בעוד דיאלקטים בערבית, אבל לסלנג הישראלי הגיע מהמקוראית. להתעוז פירושו לרמות , להונות, במרוקאית תְעַוֵוז פירושו התעקם. לך להתקווד או בקיצור לך-תקווד הוא קריאת גירוש. בקומדי סטור שמענו את המשפט "תגיד לו שיילך להתקווד, בסדר?"; קָוָואד בסלנג המרוקני פירושו סרסור, ומכאן שהקריאה פירושה, בערך, לך להזדיין.

מיהו משתמט

הקלות הלשונית שבה משתמשים בביטויים פוגעניים בשיח הציבורי מקוממת. הפעם החלו המרננים לטעון שדפני ליף היא "משתמטת". זהו חלק מהקמפיין המקרתיסטי נגד כל מי שלא שירת בצה"ל, בעיקר אם הוא דמות מוכרת בתחום האמנות, האופנה וכדומה.

אז חברים, 'משתמט' אינו כל מי שלא שירת בצה"ל, אלא מי שבאופן מודע, ובאמצעות מניפולציה או אפילו הונאה, גרם לאי גיוסו למרות שהיה עליו להתגייס. זה ממש לא המקרה של דפני ליף, שהסבירה שוב ושוב שצה"ל שחרר אותה מאחר שהיא לוקה במחלת הנפילה.

ליף גם לא "נטשה את האולפן" אלא סיימה ראיון אתה בשדרה בדרך סבירה ופנתה לענייניה. ובכל זאת, לשאלה (הלגיטימית) איך ילדה מכפר שמריהו יכולה להנהיג תנועת מחאה חברתית הייתי מציע לה להתעקש ולהשיב: אני גאה בכך שנפרדתי מאורח המחשבה והחיים של ילדת שמנת, ואני יכולה להזדהות עם המצוקה החברתית ולהוביל אותה. לא ככה?

השוטרים של פעם

פרשת השבוע, פרשת שופטים, פותחת בשני עמודי התווך של שלטון החוק: השופטים והשוטרים. השופטים, מן השורש שפ"ט, מוכרים בכל השפות השמיות ונראה שיש כאן מקור עתיק ומבוסס למילה. גזירה מעיינת נמצא במילה "שפטים", שבצירוף "לעשות שפטים. כאן אין מדובר במשפט אלא גם בעונש, והשימוש המקובל בביטוי הוא בעולם אלים, ולא דווקא צודק.

'שוטר' מופיע במקרא במקומות שונים, והוא קשור למילה שטר, כלומר, הנייר שעליו כתוב החוק. השוטר הוא אם כן זה שידע פעם לכתוב, ובניגוד לבדיחה על השוטרים ההולכים בזוגות, ידע גם לקרוא. מכאן נגזרה גם המילה 'משטר' המופיעה במקרא פעם אחת, בספר איוב: "אם תשים משטרו בארץ", ופירושה כאן חוק. את המילה 'משטרה' חידש אליעזר בן יהודה.

מקסם, מכשף ומתמן

אייל שרון כותב: במדורת ל"ג בעומר קיבלה בתי נעמי צמיד זוהר. היא פתחה אותו למעין שרביט ושאטלה: "אבא, אתה יודע מה זה? זה מקַסֵם (mekasem). למה אתה רוצה שאני אקַסֵם אותך?" ואני שואל: למה אי אפשר לקסם?

נעמי עשתה מה שעושים ילדים עבריים רבים: התאימה שורש לצורה דקדוקית וכך נולדה מילה חדשה. בעניין זה כותבת יערה מתל אביב כי בתה בת השש מציעה לקרוא למכונת הנשמה "מַנְשֵמָה", על משקל מטחנה, מקדחה, מברגה, מלגזה, משאבה. גליה מניר גלים מספרת שבשנה שעברה, לקראת הימים הנוראים, שמעה בתה בת השלוש את אביה תוקע בשופר וקראה: "אבא שופֵר בשופר".

במקרה של נעמי והמקסם, אבל כיוונה לדעת הקדמונים. השורש קיסֵם, בבניין פיעל, מופיע במדרשים: "הגויים מקסמים ומנחשים". הפועל בהחלט דרוש. בתנ"ך משתמשים בבניין קל (כמו בפסוק 'קסום לי קסמיך'), היום אומרים 'עושה קסמים', ואין סיבה שלא יקַסֵם.

באותה עניין כותבת אוסי דרורי: "לאחרונה שמעתי בהרצאה ש"שפה מְתַמֶּנֶת (יוצרת תמונה) מציאות". הפועל הזה יכול עם זאת לשמש גם למטרות נוספות, כמו ליצור כפולות של שמונה, לצייר מתומן וכדומה.

הביצים של אלכס

רועי מזרחי מזכיר שהביטוי "הביצים של בעלי" שצוטט מפי אחת מנערות החמד בבית "הדור הבא" (הזירה הלשונית 26.8) לקוח מהסרט "אלכס חולה אהבה".

מה שנכון נכון. בסרט אומרת הזקנה מהשוק השחור: "גברת זה ביצים של בעלי, כן?". הסרט הזה, מאושיות הבורקאס, הותיר לא מעט חידודי לשון, שחלקם נכנסו אפילו למילונים, ולהלן תזכורת:

"בחורות ערומים זה חולירע" (אומר ליאוניד)

ומבחר מאוצרות הלשון של פארוק, הוא יוסף שילוח:

"דג פטיש, דג חרב ודג חשמל".

"נדנודי שינה"

"חיה מה עושה גוררו גוררו"

"הבטן שלי עושה גולו-גולו".

תגיות :
microdori; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה