תשובה רוצה להסתפר

רוביק רוזנטל | 02 בדצמבר 2011

על דימויי עולם הטייקונים, פרסומת לכעכים, חידושי ילדים וקללת "בעצם"

יצחק תשובה זכה השבוע לתמורה אישית נאה על רווחי חברת דלק. כמעט באותה נשימה הוא ביקש יפה מבעלי המניות שלו בדלק נדל"ן המתקשה תספורת, רצוי עם קצף גילוח משובח. ה"תספורת", ובאנגלית haircut, היא מילה מכובסת המתייחסת לבעל חוב, בדרך כלל בעל שליטה בחברה בע"מ, המבקש מהנושים שלו שיוותרו לו על חלק מהחוב. לתספורת נקשרת בדרך כלל "אזהרת עסק חי", המרמזת דווקא שהעסק בקשיים. דימוי חדש יחסית הוא "הרמת המסך". המסך המטאפורי מאפשר לבעל שליטה בחברה להתנתק מהחברה ולא לשאת בחובותיה. במקרה שלנו מתבקשת הרמת המסך שתאפשר לדרוש מתשובה האיש לכסות על הפסדי דלק נדל"ן. בינתיים המסך מסרב לעלות.

בייגלך דקן דקן

בפרסומת חביבה לבייגלאך מבשר פרח אופים בעיירה יהודית של ראשית המאה לאביו האופה (שלמה בר שביט) שיש לו רעיון: "בייגלך דקן דקן מיט טעמן". תרגום לעברית: בייגלך דקים דקים עם טעמים. למי שמפקפק, המילה "דק" אינה קיימת ביידיש, ואילו המילה "טעם" קיימת, אך פירושה נימוק או סיבה. בכל מקרה ברור שיוצרי הפרסומת התאימו כאן מילים עבריות להגייה האשכנזית המלעילית, בתוספת ן' היידישאית לציון הרבים. התעלול הלשוני הזה מראה שהגבול בין ההגייה האשכנזית לבין היידיש הוא דק מאוד, אם תרצו, דקן דקן. טקסט עברי רצוף בהגייה אשכנזית דומה מאוד ליידיש, וכידוע, מילים עבריות רבות התאזרחו ביידיש וסללו את הדרך ל"דקן דקן מיט טעמן". הפרסומת, מכל מקום, מסתיימת במילה "גוילם", אותה מפטיר בר שביט לעבר הבן היזם. המילה הזו היא עברית-יידישאית ותיקה, והיא ממחישה איך היידיש הופכת מילים לתכונות: הגולם, אותה דמות חצי-אדם חצי-מפלצת, הופכת כינוי לטיפש.

רונה נזרחת מהאור

ילדים הם כידוע יצרני שפה תמימים. הם ממציאים מילים באופן טבעי, עד שמתברר להם שההמצאה לא זכתה לתו תקן, והם מוותרים עליה. החידושים הטבעיים האלה מעידים שילדים מבינים את שיטת השורשים בשלב מוקדם מאוד של רכישת השפה. ד"ר מיכל סגל מסמינר הקיבוצים הוציאה בעניין זה ספרון מאלף וחביב בשם "המגדל נפרק" בהוצאת מכון מופ"ת, ובו היא פותחת פתח לחידושי הטף, וגם מסבירה את התהליך. הפרק הראשון נקרא "מרד במילון", ובו מביאה מיכל מילים שהמציאו ילדים, לתפארת השפה העברית. יוני בן השלוש מבקש את "המגזריים", הכוונה למספריים. רועי, בן גילו, קורא לממטרה "מַרְטֵבָה". מילים אלה ואחרות מחליפות מילים שכבר קיימות המילון, וכך גם פעלים שונים. גיא בן השלוש וחצי רוצה "לחוכּ את הדגים", כלומר, להשליך חכה, לדוג. עמית בן השלוש אומר "התערמתי", כלומר, התפשטתי, ורונה בת הארבע וחצי "נזרחת מהאור", כלומר, מסתנוורת.

השוקו משעל אותי

ילדים מחדשים גם מילים ופעלים שלמילון אין להן חלופה, ממש כפי שעשו אליעזר בן יהודה וחבריו לפני מאה שנה. רונה בת השלוש "שלוּמה", כלומר, כבר אמרה שלום למי שצריך. יואב בן החמש מתלונן ש"השוקו משַעֵל אותי", כלומר, גורם לשיעול, ורונה אחרת קובלת: "למה את מדברת מצוּעק" (בקול רם). רונה שלישית קוראת לחוט חשמל של מנורה "חוט אור". קבוצה מעניינת היא פעלים בעקבות מילים שהן חלק מהז'רגון הלא רשמי. נעם בן השנתיים וחצי רואה כלב ואומר ש"צריך לקַשֵת אותו", כלומר, לעשות לו קישתה. עומר בת השנתיים מבקשת לאמא "פִּי אותי", כלומר, קחי אותי לעשות פיפי, ומרי בת גילה מבקשת ליד שולחן האוכל "תָפוּ לי", דהיינו "תעשו לי פוּ".

יונות, סולמים וחרוזימים

ענייני היחיד והרבים והזכר והנקבה בעברית מסובכים גם למבוגרים. מילים בזכר מסתיימות בסיומת נקבה (אב-אבות, שדה-שדות), ולהיפך (עיר-ערים, נמלה-נמלים). ילדים, מטבע הדברים, רוצים להחזיר לשפה את ההיגיון שאבד לה בדקדוק המקראי הקדום, ולהשיב את הסדר על כנו. במדגם שמביאה מיכל אפשר למצוא צורות ריבוי של מילים בנקבה כמו יונות, נמלות, אישות ומילות. גם מילים בזכר המסתיימות באותיות א' וע' ונשמעות כנקבה, זוכות לטיפול דומה: כוֹבוֹת במקום כובעים, תוֹת במקום תאים ופָצות במקום פצעים. בכיוון ההפוך אפשר למצוא מילים בזכר המקבלות סיומת מתאימה: כיסאים, ניירים, בוצים וסולמים. נדב בן השנתיים חושש ש"הבובים יכולים ליפול". ילדים נוהגים גם ליצור ריבוי כפול: מקלותים, חרוזימים ומדרגותים. ריבוי כפול אפשר למצוא בעגה הפקצית, במילה כמו אנשימים, ובמילות סלנג משפות שונות כמו צ'יזבאטים וצ'יפסים. מסקנה? אפשר לתקן לילדים את המילים המשובשות, אבל כדאי לזכור שהשיבושים הם המצאות תמימות, והם באו ממקום של חוש לשפה. כדאי לא לשפוך את החוש הנפלא הזה יחד עם אמבטיית התקן והמילים שזכו להיכנס למילון, לא תמיד מהסיבות הנכונות.

בעצם כאילו יו נואו

ד"ר תומר גודוביץ שלח למדור את הקטע הבא (מובא כאן בחלקו): "רציתי בעצם לבקש ממך כאילו להאיר בעצם את עיני מדוע אתה יודע, אנשים בעצם משתמשים כאילו בכל כך הרבה בעצם מילים שאתה יודע שעוזרות להם כאילו להשביח בעצם את המשפט או בעצם למלא אותו כאילו בתוכן שבעצם לא עוזר אתה יודע להם בכלל. אני בעצם מבין שאתה יודע שמקור סגנון הכאילו הזה מגיע בעצם משפות זרות בהן כאילו השתרשו בעצם ביטויים כמו you know". תומר מכוון כאן לתופעת הקשרים הריקים, מילים וביטויים שכל תפקידם לאפשר לדובר לא רהוט להתקדם בדיבורו. חלק מהמילים מקורן אולי בשפות זרות, כמו "כאילו" ובעבר "אפעס", "יעני" וכדומה, אך התופעה אינה קשורה לשפה זו או אחרת, ובסופו של דבר אפשר פשוט לומר שלא מעט פוליטיקאים כאילו לוקים בה. התופעה אופיינית גם לחלק מכתבי הטלוויזיה, כאשר ערוץ 10 מוביל במגמה הלא ראויה הזו, עם שיר שגיא ומירי מיכאלי כמקרי דוגמה: הרבה "למעשה" שאין לו קשר עם מעשים, והרבה "בעצם" שבעצם אינו אומר כלום. זה לא רק מעצבן, זה קודם כל לא מקצועי.

תגיות :
Brent Moore; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה