או מיי גוש, עובדיה

רוביק רוזנטל | 03 בפברואר 2011

על האיסור לומר את שם אלוהים בשפות זרות, מהיכן הגיע הפוטש, ומה מודיע דובר צה"ל

בכלי תקשורת שונים התפזרה ידיעה על כך שהרב עובדיה יוסף קבע שאסור בתכלית האיסור לומר "או מיי גוד", או "יא אללה", כי יש בכך נשיאת שם שמיים לשווא. יוסף אף קובע שלא ראוי לשבש את השם הלועזי ולומר "אוי מיי גוש" או "יא אממא". המדור מודה שאינו מכיר את הביטוי "יא אממא" כשיבוש של "יא אללה". "יא אממה" פירושו, פשוט, חתיכת אידיוט, כשהמקור של אממא הוא "עמה", כלומר, טיפש, שם תואר שגם גדולי הכופרים אינם מייחסים לאלוהים.

הפסק המלא, המופיע באתר "הלכה יומית", פחות פסקני ודי מבלבל. ראשית, הפסק נכתב על פי דברי יוסף ולא כציטוט ישיר, ובהחלט יתכן שכותב הפסק באתר הוסיף כאן דוגמאות משלו. בכל מקרה, מסתבר שהנושא הטריד את פוסקי הדורות השונים הרבה לפני ימי "או אם ג'י", ראשי התיבות הפופולריים של "או מיי גוד". הפסק מצטט ברכות של יהודים ספרדים בערבית, כגון "אללה יסמלך" (האל ישמור עליך) או "אללה ירדע עליק" (בתרגום חופשי: האל ירווה ממך נחת), ורומז שכאשר מדובר בברכות אין כאן נשיאת שם שמיים לשווא, ולכן "נראה שאין בדבר איסור".

אז היכן עובר הקו על פי הפסק בין המותר והאסור? ברכות כן, קריאות התפעלות או חרדה לא? אם כך, הברכה הישראלית "יאללה ביי" זוכה כאן להכשר מדאורייתא. בברכה הזו מופיע שם אלוהים בלועזית פעמיים. יאללה, קיצור של "יא אללה" שהוא דווקא אסור בפסק; ו"ביי", קיצור של good bye, שהוא קיצור של ביטוי אנגלי מן המאה ה-16: god be with ye, אלוהים יהא אתכם. 'אללה יוסתור' כנראה אסור, אבל האם "חמדולילה", השבח לאל בערבית, הוא דבר ברכה מותר או דבר התרגשות אסור? ומה עם "ואללה", שהוא דבר שבועה בערבית? והאם מותר ליהודי לומר בהתרגשות "ג'יזס קרייסט" או "הולי מוזס"? נראה שדרושה הרחבה לפסק כדי לפקוח עיני עיוורים.

מהפה שלו לאלוהים

השאלה החשובה יותר היא מה מעמדו של הפסק לגבי ביטויי התרגשות, חרדה, התפעלות וכדומה שבהם נזכר שם אלוהים במקור, כלומר בעברית. הרי הפסק מתייחס לסוגיה החשובה של "נשיאת שם אלוהים לשווא", ובסוגיה הזו אין הבדל בין מילים בעברית או בלועזית, ואולי להיפך. מכל מקום, העברית מספקת עשרות קריאות המבטאות רגשות שונים שבהן מצוי שם אלוהים, והן חלק משפת היומיום שלנו.

אפשר למצוא קריאות התפעלות והתרגשות כמו 'אלוהים אדירים!' 'אֵל אלוהים!', 'יש אלוהים!', או 'דברי אלוהים חיים'.

יש לא מעט ביטויי פחד, כעס ועוד כמו 'אלוהים ישמור!', 'פחד אלוהים', 'בשם אלוהים!'.

יש גם ספקנות מצטנעת: 'אלוהים גדול!' או 'אלוהים יודע'.

אלוהים מצוי בביטויי תקווה מהולה בייאוש כמו 'אלוהים יעזור', או 'מהפה שלו לאלוהים', ביטוי המצוי גם ביידיש ובלדינו.

אלוהים צץ בתיאור של טיפוסים מעוררי מחלוקת. אחד 'אין לו אלוהים', שני הוא 'סגן של אלוהים', והשלישי 'תפס את אלוהים בביצים'.

ומה דינה של שבועה מזדמנת כמו 'בחיַי אלוהים בספר התורה'?

וכל זה בלי להזכיר את "בעזרת השם", "בחיי אדוני" ורבים אחרים. אין מה לעשות, אלוהים יושב לנו בשפה, ואנחנו נושאים את שמו יום יום, לשווא או שלא לשווא.

בין הפוטש והפיאסקו

השבוע החל במודעת "אזרחים שאינם מכירים את גלנט אישית ומודאגים מהפוטש בקריה". "פוטש" היא הפיכה צבאית, מעין מחטף של השלטון. בשימוש במונח יש יותר מרמז לכך שהרמטכ"ל היוצא או עושי דברו עומדים מאחורי המהלך של הדחת גלנט. עם זאת, במקרה שלפנינו, לפחות בחזית העניין עמדו גורמים אזרחיים בהחלט, כמו המבקר, היועץ, העיתונאי והארגונים הירוקים.

פוטש, בגרמנית שוויצרית putsch, פירושו מכה או דחיפה. המונח נקבע בשנת 1839 בניסיון הפיכה שהתרחש בציריך ונקרא zuriputsch, המכה של ציריך. המונח הוותיק יותר הוא דווקא המונח הצרפתי coup d'etat, המבוטא קוּדֶטָה, וגם כאן משמעות המילה coup היא מכה או חבטה. בעברית מבחינים בין מהפכה, ההופכת את סדרי השלטון ואת הגורמים השלטון, לבין הפיכה, שבה מוחלף השולט בכוח בתוך אותה מסגרת שלטונית.

בהמשך השבוע, כאשר נחרץ גורל המינוי של גלנט, כונה המהלך כולו "פיאסקו". פיאסקו פירושה באיטלקית עתיקה בקבוק, ומכאן התגלגלה גם המילה האנגלית flask, בקבוק משקה, המזכירה גם את המילה הגרמנית לבקבוק, Flasche. מה הקשר בין בקבוק לכישלון מהדהד? במאה ה-19 היה נהוג ניב איטלקי: far fiasco, 'לעשות בקבוק', כלומר להיכשל. מה הקשר? לאיטלקים פתרונים.

ואם להישאר בתחומי הפרשה, Fiesko הוא שמו של מחזה מאת המחזאי הגרמני פרידריך שילר, ושמו המלא: "הקונספירציה של גנואה". מה שנותר מן המחזה הזה הוא אחד הביטויים המוכרים בשפות רבות: "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת". הביטוי הזה עבר מן הסתם בראשו של גלנט כמה פעמים השבוע, ובלי ספק גם המילה קונספירציה.

דובר צה"ל עושה היסטוריה

ספר כבד משקל יצא לאור בימים אלה בהוצאת ידיעות אחרונות, ושמו "דובר צה"ל מודיע". הספר מביא באופן שיטתי ובמתכונת מהודרת את ההיסטוריה על פי הודעות דובר צה"ל לאורך השנים, מאז 1948, אז נקרא "דובר צבא ההגנה". את הספר ערכה מירב הלפרין. שפת הצבא היא מרחב לשוני מגוון וחשוב, והודעות דובר צה"ל משחקות בה תפקיד לא מבוטל. שפת הודעות הדובר מביאה מידע תמציתי, מסונן, ובדרך כלל נעדר פרשנות או הבעת רגש.

הספר מביא הודעות דובר על אירועים דרמטיים בתחום הצבאי-בטחוני, ולכן צפוי שתהיה בהודעות דרמה תכנית ולשונית. בדרך כלל זה לא קורה. בהודעות הראשונות אפשר עוד למצוא ביטויים פואטיים כמו "דרום ירושלים המתמוטטת והולכת תחת מהלומות צבא ישראל". יש גם משפטי פרשנות כמו "המצרים היו רוצים לצאת מהמערכה אבל אינם יודעים כיצד".

עם הזמן הופכות ההודעות פשוטות, כמעט עירומות, כגון ההודעה על פתיחת מבצע סיני: "צה"ל מתקדם בסיני. חיל האוויר הפיל מטוס מיג 17. ... כוחותינו הרחיבו שטח שליטתם". ההודעה על פתיחת מלחמת ששת הימים לקונית עוד יותר. למשל, ביום השלישי למלחמה שוחררה ההודעה הבאה: "היום לפני הצהריים פרץ צה"ל לעיר העתיקה". אף לא מילה נוספת.

חבלנים או מחבלים

דווקא בהודעות דובר משנות האלפיים חוזר סגנון פרשני ומעורב יותר, שיש בו לא מעט חירות לשונית. בהודעה על חטיפת החיילים בהר דב נכתב בהתייחסות לזהות החוטפים בסגנון דיבורי משהו: "גורמים לבנוניים, כנראה חיזבאללה". ההודעה על מותו של הילד מוחמד א-דורה נפתחת במילים "הפלשתינים עושים שימוש ציני בילדים ונשים". לאחר הלינץ' ברמאללה נכתב: "אנו עדים היום לקריסת כל נורמה אנושית מצד הפלשתינים". הסגנון הזה נמשך בדיווחים על הנעשה בעזה שלפני ההינתקות ("פיגוע שפל"), ובהמשך מובאים ניסוחים כמו "התקפה נפשעת", "פיגועי תופת רצחניים" ועוד.

הודעות הדובר מתעדות את המעבר מ"חבלנים" ל"מחבלים". המונח הראשון מופיע למשל בהודעה מספטמבר 1969, והצירוף "פעילות חבלנית" מופיע בהודעות בזמן מלחמת יום הכיפורים. בהודעות משנת 1975 מצוי כבר הביטוי "מחבלים". השינוי קשור בין היתר בכך ש"חבלן" הוא מקצוע צבאי לגיטימי, והיה צורך לבדל אותו ממשמעות הטרוריסט שניתנה לו. ועוד עניין לשוני באותו עניין: בדרך כלל נכתבת המילה "פלשתינים" בש' ות', שהיא הדרך הנהוגה בתקשורת הישראלית כדי להימנע מדרך הכתיבה וההגייה הערבית. ואולם, בהודעה על הלינץ' ברמאללה, למשל, מופיעה גם הצורה הקרובה לערבית "פלסטינים". בדיווחים על ההתנתקות בוחר דובר צה"ל במילה הנייטרלית "פינוי".

בהודעות הדובר אין כמעט ראשי התיבות, בעוד במסמכים פנימיים יש מהם בשפע. פה ושם יש בכל זאת זנבות קיצורים כמו בקת"בים (בקבוקי תבערה) הפ"ס, (הפרות סדר) או אמל"ח (אמצעי לחימה). כמו כן נעדרות מן ההודעות מילים בלתי תקניות או סלנג. אפילו פועל כמו "פטרלו" בהודעה על היעדרות רון ארד נראה זר לשפת הדובר. ההודעה העוסקת בשמועות על התרסקות מופז ויעלון מתחילה במילים "בניגוד לחרושת השמועות", וגם היא לקוחה מעולם לשוני אחר.

לילה שקט עבר על כוחותינו

"דובר צה"ל מודיע" מזכיר סדרה של משפטי מפתח שהפכו עם הזמן חלק משגרת השפה הכללית והתקשורתית:

כוחותינו השיבו אש;

מטוסינו שבו בשלום לבסיסם;

לילה שקט עבר על כוחותינו, משפט שהפך לשיר של מאיר אריאל;

הודעה נמסרה למשפחות;

שתו מים (לא בהודעות כתובות, אבל דובר צה"ל אמר);

אנו שולחים תנחומים למשפחות /אנו מאחלים החלמה לפצועים;

וכמובן, שם הספר: "דובר צה"ל מודיע".

תגיות :
Michael Coghlan; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

ויקטור חליוה
שתי הערות לשכתוב הערבי: 1 'אללה יסמלק' - טעות סופר צריך להיות 'יסלמק' 2 'אללה ירדע עליך' - צ"ל 'ירדה' עליך ה"ד" באות האות 'דאל' .
27 במרץ 2018 הגב

הוספת תגובה