אבוללה ובת הקבלן

רוביק רוזנטל | 03 ביוני 2011

מבט אל השפה הירושלמית רבת השנים, פתגמי חיות בתקשורת, שיבושי ההמנון הלאומי ומיהו זב חוטם

יום ירושלים שחל השבוע מזכיר שוב את אחת התופעות הלשוניות הססגוניות של המאה הקודמת, והיא השפה הירושלמית. בדרך כלל השפה הזו מתעדת פולקלור שהיה ואיננו, ורוב המילים והביטויים שלה אינם בשימוש. עיון נוסף מגלה שהיא התנחלה במקומות שונים בשפה ומקורה הירושלמי נשכח, סימן היכר להצלחה. להלן מקבץ ביטויים ירושלמים שבהחלט לא מתו. עוד על השפה הירושלמית, במדור "הזירה לשונית" באנרג'י.

אַבּוּ לֶלֶה. שד דמיוני שנועד להפחיד ילדים. המקור בערבית: אבו לילה (אבי הלילה). אומץ כשם אתר למעשני נרגילות.

אבי יויו. השם הירושלמי למשחק המשפחתי "שק קמח" הפך לשם כלל-ישראלי. השם נוצר בראשית המאה ה-20 בעקבות שואבי מים ערבים שכונו "אסאקה", שמכרו מים בעיר. הם הכריזו על עצמם בלדינו מעורבת בערבית "אוואה יו אסאקה". "אוואה יו" הוא שיבוש של הביטוי בלדינו "אגוואה יו": "אני מים". חיקוי שואבי המים הערבים התגלגל אצל הירושלמים ל"אבא יו יו".

בנות של קבלנים. בלשון הירושלמית: פריחות טעונות בכסף, נערות עשירות אך המוניות וחסרות השכלה. הפך היום לכינוי סלנג בז'רגון הקהילה ההומוסקסואלית לסוג מסוים של לסביות. יש טענה שגם 'אוחצ'ות' הוא מושג ירושלמי במקורו.

חתולה. במלעיל, כמובן: נקבת החתול. נשמר בירושלמית החדשה באתר "כיכר החתולות".

טוש. טוש עבה, הקרוי בשפה הכללית 'לורד'.

לורד. טוש דק, הקרוי בשפה הכללית 'טוש'.

מַכשוּשה. כינוי למכשפה ירושלמית דמיונית, שהועתק למין האנושי ביחס לנשים כעורות ומרושעות.

מעורב ירושלמי. מזון מהיר מחלקי עוף פנימיים צלויים, נדד מדוכני רחוב יורשלמים למסעדות גורמה.

ספיחס. המקור ירושלמי: צ'פיחס, מן המילה העברית-עיראקית צ'פחה.

פאוֶול. הגִרסה הירושלמית לביטוי הישראלי 'פָאוּל' (עבירה). בשימוש תדיר בפי יורם ארבל בשידורי כדורגל.

פַג'עָן. אכלן כפייתי. הונצח בלשונה של אורנה בנאי ב"רק בישראל".

פֶּטֶל. תרכיז או מיץ כלשהו. הכינוי אומץ בסלנג הצה"לי.

קוּלוּלוּש. צעקה בעת זריקת כדור באוויר במהלך משחק. הפך מונח כלל ישראלי ומשמש להשלכת סוכריות בעת מסיבה, וגם כשם של להקת ראפ ישראלית. מתכתב גם עם המונח שטבעה האקדמיה ללשון לצעקות אלה: צהלולים.

גילי בר הילל מתייחסת לעוד מונח ירושלמי, "זיגי" שהוא היורם הירושלמי, שנזכר במדור זה לפני מספר שבועות בכתיבה על הספר "שניים שלושה": "כירושלמית לשעבר, תמיד הנחתי שמקור הכינוי הוא דמות הקומיקס המכונה זיגי, שהיה בעצמו מין זיגי שכזה. לא יודעת איך להוכיח או להפריך שהקומיקס הוא המקור למילת הסלנג, אלא רק להעיד שככה תמיד חשבתי".

הנמר והגורילה

השבוע האחרון גילה שוב שהישראלים אוהבים פתגמים וניבים עד מאוד.

יגאל רום בשידור מברלין: "כמו שגולדה היתה אומרת, כשנגיע לגשר נעבור אותו". יכול להיות שגודלה השתמשה, אבל היא ממש לא המציאה את האמרה. הגירסה האנגלית היא על דרך השלילה: אל תעבור את הגשר לפני שאתה מגיע אליו.

נתניהו בפרץ פיוט בדיון על הסכם עם החמאס, בעקבות הנביא ירמיהו: "אם הנמר יהפוך חברבורותיו, נסכים להיכנס איתו לדיאלוג".

הנאשם בתקיפה בשדרות ח"ן על רקע פיטוריו מצוטט על ידי עדי שמיעה: "הנקמה היא המנה הכי טעימה כשהיא מוגשת קרה". ניסוח מסורבל במקצת של אמרה המוכרת באנגלית, צרפתית ושפות נוספות. ב"דון קישוט" נאמר דווקא ההיפך: "נקמה הנעשית בקור רוח אינה נקמה ראויה".

גיא פניני אחרי זכיית מכבי תל אביב באליפות המדינה בכדורסל, ועל רקע הכישלון לפני שנה: "ירדה לנו גורילה מהגב". דימוי הגורילה היורדת מהגב, כלומר, ניצחון בטורניר לאחר כישלון צורב בטורנירים שקדמו לו, נלקח מעולם הספורט האמריקני, ומתחומים שונים, מפוטבול ועד תחרויות ריצה ואתלטיקה.

עין לציון הומייה

ישי לוי שר לעיני כל העם בגמר גביע המדינה בשבוע שעבר את גירסתו להמנון הלאומי: "כל עוד בלבב פנימה, עין לציון הומייה". שיבושים של ההמנון הלשוני אינם נדירים, כולל המוטציה "כל עוד בַלֵבָה". שנשמעה באחד מתוכניות הריאליטי-טריוויה.

האתר 'אבטיח' המתעד שיבושי שירים, הביא לאורך השנים כמה שיבושי "התקווה", מתועדים על ידי הגולשים, שחוו אותם אישית, בעיקר בטקסי בית הספר.

השיבוש הטריוויאלי: "קולות בלבב פנימה, נפש יהודי הומייה"

השיבוש הפילוסופי: "כל עוד בטבע פנימה, נפש יהודי הומייה"

השיבוש המעודכן: "ובטלוויזיה קדימה, עין לציון צופייה"

השיבוש הקרדיולוגי: "כל עוד בלבב פעימה, נפש יהודי הומייה".

השיבוש האגרסיבי: "כל עוד בלבב פן ימעך, נפש יהודי הומייה"

השיבוש הביזארי: "ציון חלפולפין בארצנו, ארץ ציון וירושלים".

כפיים על הרגליים

הדיון במונח "סטנדינג אוביישן" (הזירה הלשונית 27.5) הביא גל הצעות קוראים למינוח עברי, ולהלן מקבץ:

יהודה טוקטלי מציע: קימת-תשואות.

חיים ויינטראוב מציע כמה הצעות: עמידת שבח, קֶלֶס-רוּם, תרועמידה, הדרת רגליים, ופשוט: רוממות. 

איציק בקר מציע: קוּמחיאות. 

בלפור חקק ואלכס ורד מציעים: תשואות-עמידה, בדומה לצירופים 'גיל עמידה' ו'תפילת עמידה'.

רמה מסינגר כותבת: "אנחנו כאן בעיצומה של הצגת ״כנר על הגג״ בתאטרון הקאמרי. מיקי קם ואנוכי חולקות חדר הלבשה משותף, מיקי מגלמת את גולדה, אישתו של טוביה ואילו אני מגלמת את ינטה השדכנית שמאיצה בה למצוא חתנים לבנותיה. ניסינו להרים את הכפפה שהשלכת בעניין ״סטנדינג אוביישן״. אני הצעתי ״כפיים על הרגליים״, אבל מיקי עוקפת לטעמי בסיבוב עם ״עמידת כפיים״. מיותר לציין עד כמה המעמד הזה, תרתי משמע, חביב עלינו..."

כל זב חוטם ומצורע

בפרשת השבוע, פרשת נשא, אומר ה' לבני ישראל: "צו את בני ישראל, וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש". בספר שמואל מופיע נוסח דומה: "כל זב ומצורע". במקור מדובר באנשים חולים, שיש צורך להוציא אותם מחוץ למחנה. הצרוע חולה במחלת הצרעת, והזב במחלת מין, המתבטאת בהפרשת ליחה מאיבר המין הקרויה 'זוב'. הזבים נחשבים טמאים, והמשנה מקדישה להם מסכת שלמה בסדר טהרות: "מסכת זבים".

המילה 'זיבה' כשם למחלתו של הזב מופיעה פעם אחת במשנה, במסכת זו. ברפואה המודרנית נקבעה זיבה כשמה של מחלת מין המתבטאת בהפרשה מוגלתית, גונוריאה, נא לא לבלבל עם מחלת מין אחרת, סיפיליס, היא העגבת.

בעברית החדשה התגלגל "כל זב" ל"כל זב חוטם", כשהכוונה כאן לאנשים שאין צורך להקשיב להם, והחוטם הזולג הוא הוכחה לכך. הגירסה המורחבת היא "כל זב חוטם ומצורע". דוגמה מהבלוגים של דהמארקר: "היום כל זב חוטם ומצורע יכול לכתוב בלוג". 'זב חוטם' הוא מקבילה עברית של 'חנון' המרוקאי (חנונה פירושה נזלת), 'מוקוזו' שהוא זב החוטם מהלדינו, והסמרקאץ', שמקורו ביידיש וברוסית.

הפטיש של שטייניץ

"עכשיו אנחנו שולפים פטיש חמש קילו" (יובל שטייניץ, יום שלישי, בדיון על הנדל"ן). חמש קילו? הלו, דוקטור שטייניץ, אתה בשידור, לא בשוק.

משפט השבוע

"האיומים על ישראל הם בין הסכין לגרעין" (רא"ל בני גנץ בכנסת, יום שלישי). מסתבר שהרמטכ"ל הוא אחלה קופירייטר.
תגיות :
Photo Gallery Israeli Ministry; flickr תמונה ראשית

הוספת תגובה