סוחרי העפר

רוביק רוזנטל | 04 בנובמבר 2011

על שפת הסרט "עספור", גלגולי הקבלן העברי, מהי עורלה והקווים האדומים של הסקוטים

בשבוע הבא עומד עופר עיני להשבית את המשק עקב סוגיית עובדי הקבלן. הקבלן הוא מקצוע עתיק ולגיטימי כבר במשנה: קבלן הוא מי שמקבל עליו לעשות עבודה מסוימת. במסכת שביעית במשנה נאמר "אבני כתף באות מכל מקום, והקבלן מביא מכל מקום". היום נחשבים הקבלנים למותג שלילי. הם נחשבים נצלנים (וראו "עובדי קבלן"), סמל למתעשרים חדשים חסרי השכלה, ומכאן הביטוי הירושלמי "בנות של קבלנים". שיטוט קצר בזמר העברי מספר איך הפכו הקבלנים סמל לתאוות בצע. מוש בן ארי שר: "עבר לכביש קבלן עם משאית/ מזהם לנו ת'נחל/ יש לו אישורים בכיס ימין/ ופקיד אחד משוחד". יורם טהרלב שר: "את ארץ ישראל אשר היתה שלנו/ לקחו הקבלנים, קנו המתווכים". שלום חנוך שר ב"מחכים למשיח": "הכל אבוד/ בוכה עזרא דהן הקבלן/ משיח בשמיים/ ואנחנו בלי הכסף כאן". שמעון ישראלי שר עוד לפני כמה עשורים: "וכל קבלן אותך אוהב/ בונה אותך ירושלים/ והמחיר שהוא נוקב/ אינו צורב לו בשפתיים". המוניטין השלילי של הקבלנים מחובר לאחת הטראומות המכוננות של מדינת ישראל: נפילת מעוזי קו ברלב במלחמת יום הכיפורים. על כך שרה להקת "בציר 76": "מכיוון שאינני שום קבלן חפירות או סוחר בעפר/ לא אומן מצבות ממרק האנדרטות לתפארת המתים".

קבלני העפר

מסתבר שליחס השלילי לקבלנים יש כבר היסטוריה יהודית מימי העיירה. בספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב אפשר למצוא שורה של בדיחות קבלנים. הם מוצגים שם כאנשים גסים ונבערים המתפרנסים מתיווך. באחת הבדיחות מתבקש קבלן עשיר לחתום על חוזה שמגיש לו גנרל, ומסתבר שאינו יודע קרוא וכתוב והוא חותם באגודל. "שרק הגנרל בשפתיו מחמת פליאה ואמר: 'אם כשאינך יודע כתיבה וחתימה הגעת לכך, למה היית מגיע אילו ידעת!'. החזיר לו הקבלן: 'יהי שם ה' מבורך שאיני יודע. אילו ידעתי כתיבה וחתימה, הייתי מגיע עד כדי להיות שמש במניין הקטן'". ולמי שסבור שעוד נותר משהו מכבודם האבוד של הקבלנים, נזכיר את "קבלני הקולות" שפעלו בשליחות מפלגת השלטון מפא"י בראשית שנות המדינה. הם אולי נעלמו, אבל יורשיהם הגו את "מפקד הארגזים", ולא, אין לזה שום קשר להסתדרות.

העספור והיוגורט

הפרקים הראשונים של "עספור" אינם מעידים עדיין אם השפה המיוחדת והעשירה שיצרה תשתדרג, אך זו הזדמנות לחזור ולרענן את "מילון עספור". שפת עספור מוגדרת כ"שפה ירושלמית", ואכן עספור, ציפור בערבית, היא מילה עתיקה בסלנג הירושלמי, שפירושה נווד או קבצן. גיבורי עספור הם עבריינים קטנים, ואוצר המילים שלהם נוגע בשפת הפשע. כך הביטוי העספורי "פדיחה בצבע", כישלון או טעות, מזכיר את הביטוי הכלל-עברייני שוד בצבע, שהוא דו אלים, או "חבשה בצבע", ישיבה בכלא של אדם חף מפשע. אחד הביטויים שזכו להתפשט גם בשפה הכללית הוא "יוגורט" ככינוי לאשכנזי, להזכירך שהומור אתני מתקיים היום רק כלפי אשכנזים. המילון העספורי כולל גם ביטויים מרוקאיים כמו להתעווז, שנשמע רבות בסלנג הכללי, וכן זקנבות, ובמרוקאית, שתיחנק.

פאטמה מורגאנה

ביטוי חביב למדי הוא "וואי דה מי", תלונה על תקלה מצערת בנוסח "למה דווקא אני". השפה העספורית מלאה ככלל השפעות משפות שונות. אפשר למצוא שאריות של השפה הכורדית, כמו במונח "פפוקה", שפירושו תמהוני, או "דולה וזורנה", תוף וחצוצרה במסיבות חתונה בסגנון כורדי-טורקי. "תעבן" הערבית, פירושה עייף. "בארד" הוא סלנג ערבי עתיק. המילה מתייחסת לאדם כבד וחסר חיוניות. ויש משחקי לשון לרוב: "זה פטמה מורגאנה", "יופי של ארכיאוגרפיה'', חוויל במשמעות אוויל, וכן "הסוס הטבריאני", רמז דק לגששית.

למה החרדים חרדים?

אחד הנושאים העלומים מעין הציבור הכללי היא מערכת היחסים המורכבת, הצהובה משהו, בין הדתיים של הכיפות הסרוגות לבין החרדים. בין היתר מתפתחת תרבות בדיחות חרדים בקרב המגזר, ואחת מהן היא בדיחה מהסוג הלשוני: "למה החרדים כל כך חרדים? כי כל עמוד שהם פותחים צועק עליהם 'בָּה!'". הסבר למתקשים: הבדיחה מתייחסת לראשי התיבות ב"ה (בעזרת השם), המופיעים בראש כל טקסט או מסמך דתי, ובודאי חרדי.

הקווים האדומים של הסקוטים

בדיון על הביטוי "הקווים האדומים" (הזירה הלשונית 21.10) נכתב כי מקור הביטוי הוא בארצות הברית באמצע המאה הקודמת. ההיסטוריון הצבאי דורון ארזי מציע אפשרות מוקדמת יותר למקורו של הביטוי. בספרות האנגלית, כותב ארזי, מופיע לראשונה הביטוי "הקו האדום הדקיק", the thin red line, בקרב באלאקלאווה במלחמת קרים בשנת 1854. כוח קטן של רגימנט ההרריים הסקוטיים מסאת'רלנד בלם הסתערות פרשים רוסיים בעלי עדיפות מספרית מוחצת. לפני הקרב הורה להם מפקדם שזוהי העמידה האחרונה, אין נסיגה ועליהם למות במקום שבו הם נמצאים. כיוון שמדיהם התקניים של החיילים הבריטיים היו אדומים נוצר הביטוי כדי לסמל עמידת גבורה אחרונה מול כוח עדיף. הביטוי נכנס לדיווחים העיתונאיים המפורסמים של כתב המלחמה הידוע של ה"טיימס", ויליאם הווארד ראסל, ומשם לפולקלור האנגלי של המאה ה-19. רודיארד קיפלינג השתמש בביטוי בשירו המפורסם "טומי אטקינס", על החייל הבריטי הפשוט המגן על האימפריה. ארזי סבור גם שהראשון שהשתמש במונח "הקווים האדומים" בשיח הישראלי בהקשר הבטחוני היה יצחק רבין, כאשר הגיב בשנת 1976 על פלישת הצבא הסורי ללבנון.

עורלתו של הערל

פרשת השבוע, פרשת לך לך, היא הראשונה שבה מופיעה המילה "ערל", במשמעות מי שלא נימול: "וערל זכר אשר לא יימול". הערל הוא אם כן מי שנושא עליו את העורלה. גם המילה עורלה, בצירוף "בשר עורלתו" מופיעה לראשונה בפרשה הזו. בתלמוד הורחבה המילה והיא מתייחסת לכל לא יהודי באשר הוא.

הגויים נקראים, אם כן, על שם פיסת עור שהם נושאים במקום רגיש ומוצנע בגופם, ממש כפי שהנשים נקראות על שם הנקב שבגופם. ללשון, מתברר, אין קווים אדומים. הערלים זכו למנה כפולה של גנאי. גם בהיותם לא יהודים, וגם מתוך חיבור לביטויים שמקורם מקראי "לב ערל" או "עורלת לב", וכן "אוזן ערלה". במקור מדובר בדימוי: על הלב או האוזן מונחת עורלה המכסה אותם מלהרגיש ולשמוע. עורלה משמשת במשנה גם במשמעות בוטנית: פרי העץ בשלוש שנותיו הראשונות.

משפט השבוע

"בנדיבותו הרבה הוא עשה ללא הָסֵס, ונכנס לממלכת הגָיֵיס" (טלי סיני-ריקליס ממציאה את העברית מחדש כשהיא משבחת את תרומת בעלה משולם ריקליס למוזיאון תל אביבי)
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה