שיהיה לכפרות

רוביק רוזנטל | 07 באוקטובר 2011

תולדות הכפרה והכיפורים, העברית בפולין וגלויות ברכה לשנה החדשה

ביום הכיפורים, שבו מכפרים על העוונות, ראוי לשוב ולספר את גלגוליו המוזרים של הפועל לכַפֵּר. מדובר באחד השורשים העתיקים של השפות השמיות הקדומות, כפ"ר והוא צץ בשפות שמיות רבות. בכולן יש לו פירושו דומה: למחול ולסלוח על חטאים, לנקות את העבר ולהתחיל מחדש בטקס פולחני כלשהו. ועם זאת, בכל אחת מהן מתגלה פן אחר של הפועל.

בעברית וגם בערבית לכפר פירושו לכסות, ומכאן גם הכפורת המכסה על ארון הקודש. בארמית ובאכדית פירוש הפועל הוא לנקות. כלומר, ביום הכיפורים מנקים את העוונות, ובלשון המשנה ממרקים אותם, ומכסים על חטאי העבר. ובכל אלה כפר הוא גם ניקוי וכיסוי, וגם שם נרדף לסליחה ולמחילה, כמו בתפילת "על חטא שחטאנו": "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו". המילה כַפָּרָה מופיעה במשנה ובתלמוד.

כיפורים בשפה האבלאית

בכינוס "ברית עברית עולמית" שנערך בספטמבר בפוזנן ובטורון שבפולין סיפרה החוקרת היהודייה מפירנצה אידה זטלי על גילוי חשוב. מסתבר שבשפה האֶבְּלָאִית מופיע הפועל לכפר, במסגרת פולחן של טיהור וניקוי החטאים. האבלאית היא שפה שמית שקדמה לעברית ולאוגריתית ודוברה בסוריה לפני 4500 שנה. היא התגלתה לפני כארבעים שנה באוצר של אלפי חרסים בארמון בעיר העתיקה אֶבְּלָה, כתובים בכתב יתדות המזכיר את הכתב השומרי. בלוחות שנמצאו מופיעים טקסים קדומים שהם ככל הנקרא מקור טקסים עבריים חשובים, ביניהם טקסי חורבן וחתונה. מופיעים בחרסים גם דמויות מוכרות כמו אבראום, איסראיל, אסאו ואישמאיל. וכאמור, מופיע שם בפירוט טקס הכיפור לטיהור החטאים, וגם הכופר, הוא הקנס המכסה על החטא.

ואיך זה באנגלית וביידיש?

באנגלית צפונה הפתעה קטנה. המילה המקבילה לכפרה במילון וגם בתרגומי התנ"ך היא atonement. מהיכן התגלגלה המילה הזו? על פי מילון ובסטר היא נוצרה במאה ה-16 מצירוף כמה מילים: at-one-ment, כלומר, להיות אחד. רעיון הכפרה באנגלית הוא אם כן רעיון של הרמוניה, של חיבור של האדם עם עצמו, ועם אלוהיו.

ואיך אומרים זאת ביידיש? כפר הוא אחד השורשים שאומצו על ידי היידיש ולא תורגמו, בין היתר עקב מעמדו בתחום הקדושה. תרגום יהואש, שהוא תרגום התנ"ך ליידיש, מתרגם את הפסוק "לכפר על נפשותיכם" (שמות ל): "כדי מכפר צו זיין אויף אייערע נשמות". מכאן קצרה הדרך לגלגולי הכפרה ל"אויף כפוירס", שיהיה לכפרות, הנאמר על משהו שאיש אינו זקוק לו, בעקבות תרנגול הכפרות המסכן, שגדולי הרבנים עדיין לא הצליחו להצילו משחיטה.

ועדיין לא אמרנו כלום על "כפרה עליך". בפעם אחרת.

בית הכנסת שהפך לבריכת שחייה

הזכרתי את הכינוס בפולין, שעבר בדממה מסוימת בתקשורת בארץ אף כי יש לו משמעות היסטורית לא מבוטלת. "ברית עברית עולמית" הוקמה לפני שמונים שנה על ידי קבוצת אישים דגולים וביניהם ביאליק, ונועדה לעשות להפצת העברית שפרחה בארץ ישראל גם בעולם היהודי. לארגון היו הישגים רבים, אבל דווקא לאחר קום המדינה החלה הפעילות להצטמצם, וכללית מצב העברית בעולם עגום למדי. בספטמבר התכנסו כמה עשרות חוקרים ואנשי לשון וספרות מישראל ומאירופה לציון האירוע, שאותו יזם והוביל יחיאל לקט מההסתדרות הציונית.

פרט להרצאות ולטקסים הרבים היו כמה עניינים מעוררי מחשבה. הרגע המצמרר בא דווקא בערב בראשון, כאשר הוזמַנו לטקס פתיחה וקונצרט בבית הכנסת הגדול של פוזנן. מבחוץ זהו מבנה מרשים, בית כנסת רחב ידיים עם גגות מחודדים. בתוכו מתגלית הזוועה: הנאצים הפכו אותו לבריכת שחייה, הפולנים השאירו אותו ככזה, והטקס נערך בין מלתחות ומקלחות.

בטורון פגשנו את האב מקסימיליאן, כומר בעל חזות היפית העומד בראש המכון לפילולוגיה עברית של אוניברסיטת טורון. מקסים. בטורון גם נחנך שלט זיכרון לזכרו של צבי קלישר בבית שבו גר ברחוב בראשי של טורון, שהוא היום מדרחוב. קלישר היה ממבשרי הציונות, אבל די נדחק מן הזיכרון הקולקטיבי.

והמסקנה? יש עברית באירופה, אבל היא קטנה וחלשה. ויש עברית במעמד חזק יותר בארצות הברית, ואפילו ארגון מקביל לברית העולמית, naph, ובהחלט הגיע הזמן לאחד את שניהם.

אני לא חסר דת

אני בהחלט בעד המאבק של יורם קניוק שביסודו המלחמה האבודה להפרדת הדת מהמדינה, אם כי ממש לא אכפת לי מה כותבים עלי בתעודה זו או אחרת. יש לי בעיה עם הביטוי "חסר דת". נגזר ממנו שלהיות "בעל דת" הוא ברירת המחדל, או המצב הטבעי, אבל יש כאלה שחסרים אותה. אז קחו לכם הצהרה ותעשו אתה מה שאתם רוצים: אני לא חסר דת, והיא בהחלט לא חסרה לי. אני יהודי על פי הלאום, וחילוני על פי ההשקפה. יש רובריקה כזו במשרד הפנים?

שנה טובה מרמלה

במוזיאון רמלה פתחו תערוכה יפהפייה של גלויות ברכה לשנה החדשה (ובקיצור, שנות טובות) מתקופות שונות. אוצר התערוכה הוא יגאל סתרי. בימים אינטרנטיים אלה, כשאנו מופגזים במיילים של ברכה מכל הכיוונים, כולל מדמויות שלא פגשנו בימינו, הגלויה של פעם מזכירה לנו את יופיין של הטכנולוגיות העתיקות ששימשו את הדפוס והדיוור.

בהיבט הלשוני, יש להודות, לא השתנה הרבה. כשמגיעים לשנה החדשה נעות הגלויות במתחם הצר שבין "שנה טובה ומאושרת" לפפלוהים, כל כך הרבה דיבורים על כל כך קצת חיים עליו לחיות קצת.

ל מדמויות שלא פגשנו בימינו, הגלויה של פעם מזכירה לנו את יופיין של "לשנה הבאה תיכתבו". בגלויות של פעם הרבו להשתמש בפסוקים על בסיס המקורות כמו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ובסיסמאות על גאולת הארץ וציונות כמו "שנת פריחה ושגשוג בארץ הצבי", או "דור חדש יבוא לארץ אשר לא ידע על גלות". גלויות לא מעטות כתובות יידיש, ודווקא הן אישיות ומפורטות יותר.

פה ושם יש יצירתיות וגם אמירה אישית יותר. בגלויה משנת 1898 נאמר: "שנה טובה ומבורכת/ למנהלי עדתינו/ בדרך החלו ללכת/ על מי מנוחות ינהלנו". על החתום: "יצחק שוודראן ובנו אברהם, בשם ציונים רבים".

שקועים עמוק בתוך האושר

לאחרונה יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר חשוב, מרגש ומדכדך, "ספר הציטטות של חנוך לוין". אוהביו ירוו נחת מהגמישות הלשונית המופלאה שלו. המסתייגים ממנו יקבלו מנה מרוכזת של צער עולם פולני.

כמה דוגמיות:

על האהבה: לא אהבתי, התרגלתי.

על האושר: אני חושב שאנחנו שקועים עמוק עמוק בתוך האושר.

על הבדידות: ערב שבת. ובמקום להיות יתומה אני רווקה.

על הנישואין: מה יעזור לי פסיכולוג? גם הוא רוצה לברוח מאשתו.

על הזקנה: אח, ייאוש! מתי נצא לגימלאות מהתשוקות! הכי טוב להיות זקנה אנגלייה עם חתול.

על השפה: אלוהים, כל כך הרבה דיבורים על כל כך קצת חיים!

תגיות :
photobeppus; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה