קרנפים, סהרוריים, זלמן וזרובבלה

רוביק רוזנטל | 14 בינואר 2011

על ההתקרנפות היחסית, מהו אוטובוס המהדרין, היכן נולדה התזמורת ומיהי אוחזת ענף עץ השקד

אביגדור ליברמן טען שבקרב המחנה הלאומי יש "מתקרנפים", כלומר, אלה המתנגדים להקמת ועדת חקירה נגד ארגוני השמאל. בלי קשר לעמדה שמבטא ליברמן, הבחירה של ליברמן במונח "התקרנפות" לא היתה מוצלחת, שלא לומר מוזרה.

התקרנפות היא מונח שנטבע בעקבות מחזהו של יוז'ן יונסקו, "הקרנפים". במחזה הזה מתחילים קרנפים להסתובב החוצות העיר. לאט לאט הופכים תושבי העיר עצמה לקרנפים ולא נותרים בה בני אדם. המחזה עשה רושם רב גם כשהועלה בישראל, והמונח "התקרנפות" הפך להיות אזרח לגיטימי במילון העברי, ומשמעותו הליכה אחרי העדר, אובדן צלם אנוש ואיבוד החשיבה החופשית.

יונסקו כתב את המחזה בהתייחסות ברורה למשטרים טוטליטריים, מימין ומשמאל, מן הנאציזם ועד הסטאליניזם. בהקשר הישראלי הוא מתייחס להיסחפות של ציבור גדול אחרי מחשבות או רעיונות שנחשבו בעבר בלתי ראויים או מסוכנים.

אם לבחון את עמדותיהם של מרידור, ריבלין, בגין ומיקי איתן, העובדות הן פשוטות: הם ממש לא הולכים בעניין זה אחרי שום עדר, לא של כבשים ולא של קרנפים, אלא בדיוק להיפך, הולכים נגד העמדה שסחפה אחריה רוב בכנסת, ומשותפת לרוב חבריהם במחנה הלאומי. האם עמדת הרוב במקרה זה מעידה על התקרנפות? עניין זה נתון למחשבותיו של כל איש ואיש, אבל השימוש של ליברמן מזכיר לנו שראוי לאישי ציבור לדייק בשפה, תהא השקפתם הפוליטית אשר תהא.

מיהו סהרורי

הקריאה לרצוח את שי ניצן זכתה לגינוי מקיר לקיר, ונטען שמקורה בגורמים "סהרוריים". החשוד במעשים, אורי ברעם, לא הפריך את הטענות. סהרורי הוא במקורו חולה במחלת הירח, שהיא נטייה של אנשים מסוימים להלך בשנתם, וגם מעין מחלת נפש או התנהגות מוזרה, שבעבר נקשרה להשפעת הירח. המילה המקבילה באנגלית למחלה היא moonstruck, שממנה התגלגל הביטוי "מוכה ירח", כלומר, חולה במחלת הירח. לצידה משמשת המילה lunatic, שנגזרה מ-luna, ירח, ופירושה משוגע. ביטויים דומים יש בשפות נוספות כגון גרמנית. הסהרורי המהלך בשנתו נקרא בשפות אלה somnambulant, מילולית: מהלך בשנתו. המילה "סהרורי" מופיעה בכתבי ספרות התחייה אצל ברנר, סוקולוב ואחרים.

ואיך כל זה קשור לפוליטיקה? Loony, קיצור של לונאטיק, משמש באנגלית כבר מאמצע המאה ה-19 במשמעות משוגע, ומכאן גם הביטויים הרווחים המתייחסים לאנשים בשולי השוליים של המפה הפוליטית: loony left,, loony right, וגם lunatic fringe. ומיהו סהרורי ישראלי? תלוי את מי שואלים. התואר הודבק בעבר ובהווה לקבוצות קיצוניות מן הימים ומן השמאל כאחד: שמאל סהרורי, ימין סהרורי, ובגדול, שוליים סהרוריים.

מהדרין באוטובוסים

מהיכן נפל עלינו "אוטובוס המהדרין" המעסיק בימים אלה את הציבור ואת מערכת המשפט? ומה זה אומר על השפה העברית? הדר הוא יופי רב, פאר וכבוד, וקשה למצוא רבים בחברה הישראלית רבים המוצאים הדר מיוחד בתמונה של נשים המצוּוות לשבת רק בחלקו האחורי של אוטובוס. מכל מקום, "הידור" לענייננו הוא פועל תלמודי המתייחס לדקדוק במצוות. מקור השימוש הוא במצוות חנוכה: "מצוות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך" (שבת כא). אוטובוס המהדרין הוא אם כן למדקדקים במצוות צניעות, וכנראה מה שנראה הידור בעיניים חרדיות, נראה אפל וחשוך בעיניים אחרות.

לשון ראשון ארבע

קצת יחסי ציבור ראויים: כינוס השפה העברית "לשון ראשון" מספר ארבע יוצא לדרך ביום שלישי בשבוע הבא, והופך למוסד מרכזי בתרבות הישראלית. השנה הוא יימשך ארבעה (!) ימים, ויכלול עשרות אירועים, מדיונים אקדמיים, מפגשים חינוכיים ופאנלים, ועד לערבים מוזיקליים-דרמטיים מושקעים. השנה נכנס שותף חדש לכינוס, משרד התרבות ומשרד ראש הממשלה, והוא זוכה לפנים ממלכתיות. בערב הראשון, שיוקדש ללאה גולדברג, יוענק בפעם הראשונה פרס ראש הממשלה לתרומה מיוחדת לשפה העברית, השנה זוכה בו העורך והמתרגם אמציה פורת. גילוי נאות: כותב המדור קשור לכינוס מאז ראשיתו וחבר בצוות ההיגוי שלו. לפי המסתמן תחזור התופעה מן השנים האחרונות, וכל המושבים והאירועים הולכים ומתמלאים.

ומה זה אומר עלינו? שאנחנו אוהבים את העברית, כמו פעם; שהעברית חיה בועטת, יותר מתמיד; ושאנחנו בשלב של סיכומי ביניים, מה קורה לעברית, ולאן היא הולכת.

האורקסטרה של ראשון

א-פרופו ראשון לציון והשפה העברית, אחד מסיפורי הפולקלור שזכו לכמה וכמה גירסאות הוא סיפורה של המילה "תזמורת". ולהלן הגירסה ההיסטורית והמתועדת.

בשנת תרנ"ג (סתיו 1892), חידש אליעזר בן יהודה את המילה "תזמורת", מן השורש המקראי זמ"ר. הוא קבע שהוראתה של המילה תהיה תוכנית הנגינה, והוא כותב במילונו שפירושה "זימור, ניגון", ומביא משפט דוגמה: "פריז, עיר התיאטראות המצוינים, שעשועי הבוקר החופשים, התזמורות והשירה מכל המינים". בעיתונו "האור" הוא כותב: "ככה נאנסנו בגליוננו הקודם לחדש את השם תזמורת, על משקל תלבושת, להמושג קונצרט". בן יהודה מזכיר שם עברי אחר לקונצרט, והוא "מנגינה בהיכלי עונג", שנקבע על ידי שטיינברג. הוא מתנגד למונח הזה, שהרי "קונצרט הוא גם בפה, ומנגינה היא רק בכלי".

שלוש שנים אחר כך, בשנת תרנ"ו (1896), הוקמה "האורק סטרה" של ראשון לציון בניצוחו של בוריס אסוביצקי. השם שיועד לאורקסטרה הזו היה מתקופת ההשכלה, "מקהלת נוגנים", או בהרחבה "מקהלת נוגנים בכלי שיר". הנגנים לא אהבו את השם המסורבל, ואימצו את המילה החדשה "תזמורת", למרות שלא יועדה לכך. חמדה בן יהודה כותבת שבעלה ראה את המודעה המכריזה על הופעת התזמורת החדשה, צחק ואמר: "הם יותר חזקים ממני". במילון כבר מתייחס בן יהודה לשינוי המשמעות, והוא כותב: "היום מתכוונים [במילה תזמורת] ללהקה של נוגנים בכלי נגינה שונים".

תזמורת ראשון לציון גם אימצה את הצעתו של שטיינברג "מנגינה" כשם לקונצרט, ובתוכנייה משנת 1900 נכתב: "תזמורת ראשון לציון תחת הנהגת המנצחים עליה תערוך מנגינה גדולה בשלוש מחלקות מהאופירות", וכן, "וזהו הפרוגרם של המנגינה". גם את השימוש הזה מציין בן יהודה במילונו.

בלבול מסוים נרשם בחזית השמות. מיהם אסוביצקי, אוסוביצקי וקוסוביצקי, המופיעים בשיר האורקסטרה של דן אלמגור? מי פקיד ומי מנצח? דן אלמגור שופך אור על התעלומה. יהושע אוסוביצקי היה הפקיד הראשי והשנוא של הבארון בראשון לציון, בוריס אסוביצקי היה מנצח התזמורת האהוב של האוררקסטרה. ואילו "המנצח הגאון" קוסוביצקי, הנזכר בפתיחת השיר, אשר "לא ידע לקרוא תווים בלי נקודות", הוא סרגיי קוסוביצקי, מנצח תזמורת הטיילת של בוסטון. ולא, אין כל קשר בינו לבין ראשון לציון, וכל הסיפור של ראשון התקיים זמן רב לפני שהוא עצמו עסק בניצוח, כפי שמודה בכנות ראויה לציון דן אלמגור עצמו. אלמגור מציין עם זאת, שקוסוביצקי אכן לא ידע לקרוא תווים, עם נקודות או בלי.

אוחזת ענף עץ השקד

עוד בענייני שמות, ראשון לציון והעברית: אחד מאירועי הכינוס קרוי "מזלמן וזרובבלה ועד שון ונטלי", והוא עוסק במסע המופלא של שמות פרטיים מאז ימי התנ"ך ועד ימינו. היהודים-עברים-ישראלים ידעו תמיד לייצר מערכות שמות חדשים, עשירים ומוזרים, והתופעה נמשכת עד היום.

אחד השמות שאינו יורד מסדר היום הוא אותה ילדה מסתורית ששמה "אוחזת ענף עץ השקד". אין ויכוח על כך שמקור השם הוא בשיר של יצחק שלו, אביו של מאיר שלו, אבל קיומה של ילדה בשם זה נחשב לאגדה אורבאנית. הוא גם נחקר בסדרה על אגרות אורבאניות של אירית דולב ואלון מרום בערוץ שמונה לפני כשנתיים, שפסקו שאכן באגדה עסקינן.

המדור עשה חקירה קצרה משלו בנושא, ולהלן הממצאים. לשם הנ"ל יש שורשים בסיפור אמיתי, והוא משפחת אלעמי מקרית טבעון, שגם נזכרת בסדרה של דולב ומרום. בשנת 1976 הכינה עידית גיל, אז כתבת נוער במעריב לנוער והיום דוקטור במחלקה לסוציולוגיה ותקשורת האוניברסיטה הפתוחה, כתבה נרחבת על שמות מוזרים בישראל. בין היתר ביקרה הנערה עידית בבית משפחת אלעמי כדי לשוחח עם הבת הבכורה במשפחה, ניצת הדס, על שמה המיוחד. בת נוספת במשפחה היא שִלְהָב. במהלך השיחה סיפרה רותי, אם המשפחה, לעידית, שלבת אחרת במשפחה קוראים "אוחזת ענף עץ השקד", והיא נקראה כשם חיבה "צמרת". הכתבה הופיעה במעריב לנוער, ובה גם תמונתה של ניצת הדס, ואזכור השם "אוחזת ענף עץ השקד" כשמה של ילדה נוספת במשפחה.

צמרת גופר, אחותה של ניצת הדס, מאשרת בסרט בערוץ 8 שהשם "אוחזת ענף עץ השקד" אכן "הסתובב במשפחה", אך לא היתה ילדה שנקראה כך. אבי המשפחה, מרא אלעמי, אמר לנו דברים דומים ממש לפני שבוע. הקשר בין הילדה המכונה צמרת אז לבין צמרת של היום נראה פשוט, כל היתר הוא עניין להשערות. בכל מקרה, משפחה זו היא מקור השם, ומכאן ואילך נודד השם בחיינו כבר 35 שנה כאגדה אורבאנית, המסרבת לגווע.

תגיות :
William Warby; flickr תמונה ראשית

הוספת תגובה