גרוסמן מוצא מילים

רוביק רוזנטל | 17 ביוני 2011

שפת הכאב על הילד שאבד, מילון יקי קצר, וארץ אוכלת יושביה

דויד גרוסמן כתב ספר חדש, "נופל מחוץ לזמן". הספר עוסק באובדן ילד. גרוסמן הסופר הוא גם "האיש ההולך", שאיבד את ילדו, שלו הוא קורא כמה פעמים אוּאִי, שם המזכיר את שם ילדו שלו שאבד, אורי. גרוסמן הוא גם הקנטאור, "חצי סופר חצי שולחן כתיבה", שגם הוא איבד את ילדו, אבל אינו מסוגל להצטרף למסע אלא רק להתבונן בו.

הספר עוסק בשאלת השפה: איך למצוא מילים ולומר בהן את האובדן. לכאורה, אם יימצאו המילים יימצא גם מרגוע לנפש שאיבדה את אחיזתה בחיים, נפשו של גרוסמן, נפשו של "האדם השכול" בכלל. השכול עטוף במילים, ולפעמים נדמה שהוא מדבר את עצמו לדעת. חוברות הזיכרון, האנדרטאות, ההספדים, השירים, סרטי הזיכרון וכתבות הזיכרון, הכל מלא מילים. שוב ושוב מתברר שמדובר בארסנל של קלישאות, שאנו החיים משתמשים בהן, כי בעצם אין לנו מילים.

גרוסמן מחפש וגם מוצא מילים. חלקן פשוטות מאוד. "שם" הוא המקום או האין-מקום שבו המתים נמצאים, או בעצם, שם נמצאת אינותם. האב הולך, האשה נשארת: "הייתי הולכת אתו עד סוף העולם. לא לשם. לא לשם". "אין" הוא קיומו של הבן שאבד, הוא ה"יש" הבטוח ביותר בעולם שאבדו יסודותיו. ומילה אחת נעלמה. האב אומר לבנו: "איש כבר לא יאמר 'אני' בקול שלך".

המילים חורגות מן הזמן, כמו האדם הכותב אותם. יש מילים שייקספיריות, יש מילים ימי-ביניימיות, הקנטאור מדבר בשפת דיבור של גבר גס מן הספרות הרוסית. האיש ההולך, הוא גרוסמן, מדבר בשפה עכשווית, נקייה מכל קישוט. פה ושם נטווה צירוף לשון חדש, כמו הצירוף היפה "גרדום הגעגועים". מילה חדשה נולדת, אָסוּן: "את מה שצרוב, שאסוּן לו בפנים". הקנטאור, המנסה לשחק במילים, מנסה להפוך את המוות לפועל: "המוות מוֹוֵת", או אולי "המוות יִמַוֵות, או אולי יִתְמַוֵות, יְמֻוַות, יוּמְוַות?"

יש צירופים שמשמעותם נהפכת. האדמה, אם כל חי, היא גם "אם כל מת". "הרה אסון" זוכה לשימוש כפול, שהרי ההיריון של מכיל כבר את האסון, את אובדן הילד: "עובר מאוחר, מאובן, שהרה אסון אחרי בלות". יש בשורה הזו רמז לשירו של יהודה עמיחי על האב הנושא את בנו המת כעובר.

הספר נסגר במסקנת סיום בהירה: "הוא מת, הוא מת, אבל מותו לא מת". וכאן נשבר לבו של הסופר-הקנטאור: "אפשר, שמצאתי לזה מילים". המילים שנמצאו, אולי, הן השער לפרידה מן הבן המת, והפרידה היא הרגע שממנו פוחד האדם השכול יותר מכל.

למה? כי הבננה עקומה

אתמול התקבצו אלפי יקים וצאצאיהם לאירוע גדול בתפן, ממלכתו של סטף ורטהיימר. הייקים הותירו את רישומם בשפה בדרכים שונות. כך כל תחום הבניין, מהשפכטל והשנורגריסט ועד השליכטה והשטקר. צירופי לשון עבריים רבים הם תרגום מגרמנית, מ"לאט אבל בטוח" ועד "גן ילדים". אבל יש גם שפה פנימית של יקים, שילדיהם, וכותב המדור בתוכם, מכירים כגירסת ילדות. לכבוד הכינוס טרחו כמה יקים טובים וכתבו מילון יקי, ולהלן כמה דוגמאות.

אוֹמָה ואוֹפָּה. סבא וסבתא.

אַלְזוֹ. ובכן. משמש בגרמנית על תקן מילות המעבר כמו 'אפעס', יעני, ו'כאילו'.

בּיטֶה שֶׁן דַנְקֶה שֶׁן. תודה ובבקשה, תמצית הנימוס הייקי.

בֶּשַׁיְיסֶן. לעזאזל, חרא, שיט.

גְרוֹסאַרְטִישׁ. הגירסה הייקית ל'מדהים' ו'מהמם'.

וָארוּם? שאלת הילדים: למה? והתשובה" דארום! (ככה), וגם 'וַייל דוּ בִּיסְט דוּם' (כי אתה טיפש), וגם: 'וַייל דִי בָּנָנֶה אִיסְט קְרוּם' (כי הבננה עקומה).

ווּנְדֶרְקִינְד. ילד פלא.

זִיצְפְלַיישׁ. חריצות ושקדנות. מילולית: בשר שעליו יושבים.

קְוָואטְש מִיט זוֹזֶה. בתרגום מילולי: שטויות ברוטב. הפיתוח העברי: שטויות במיץ עגבניות.

שְׁלָאפְשְׁטוּנְדֶה. מילולית: שעת שינה, מילה שמקורה באזורי אוסטריה ודרום גרמניה.

שְׁפִּיגֶל אַיי. ביצת עין, מילולית: ביצת ראי.

ותוספת למילון מההווי הפרטי של המדור: בֶּטְהוּפְּפָלֶה, מילולית: 'קפיצה למיטה', כינוי לממתק שהושאר מתחת לכריך כדי לשכנע את הילדים ללכת לישון.

עוד על השפעת הייקים והגרמנית על העברית בגירסת המדור באנרג'י מעריב, תרבות.

לקלוע מבטים

דאלאס זכתה באליפות האן.בי.איי., ופרשני ערוץ הספורט ליוו את סדרת הגמר בנאמנות. נראה שהדרך לתיאור עברי שוטף של משחק כדורסל, ישראלי או אמריקני, עדיין ארוכה, והאמריקניזמים שולטים בכל פינה.

לאלה נוסף בסדרה הזו שימוש נרחב במילה 'מבט', שפירושה בערך "מצב נוח לזריקה לסל". באנגלית אומרים על שחקן שיש לו good look on the basket. בעברית זה נשמע קצת מוזר: "יש לו מבט טוב על הסל", "היה לו מבט טוב אבל הוא העדיף למסור", וציטוט מאמרות פרשנינו בליל הגמר: "בוש ממשיך לקלוע את המבטים האלה".

הנקניק והנכבה

לקט תגובות למדור מן השבוע שעבר (10.6):

ד"ר נעם טאו כותב על ז'רגון הרופאים בענייני חולים סופניים: "נכון שאנחנו הרופאים חוטאים בשימוש בסלנג ובהומור שחור, לעתים לצערי גם מול החולים. ואולם, המונח DNR (נא לא להחיות) איננו מתחום הסלנג, אלא מקובל לחלוטין כסוג של מסמך משפטי הקיים בעיקר בארצות הברית, מעין צוואה בחיים.

דורון ארזי כותב בעניין הנכבה: קונסטנטין זרייק, שטבע את המונח נכבה, לא היה פלסטיני. הוא נולד בסוריה, ממוצא יווני-אורתודוכסי,  והיה הוגה לאומי פאן-ערבי. את האסון, הנכבה, הוא פירש לא מזווית פלסטינית: כאב, סבל, גלות וכד', אלא כתבוסה כלל-ערבית, המוכיחה לדעתו עד כמה הלאומיות הערבית עדיין מפגרת.

שי כותב בשאלת ה'קווירים': "קוויר הוא מי שמבקש להראות כי החלוקה המהותית כביכול בין הטרוסקסואלים להומוסקסואלים היא חברתית, ואינה נובעת ממהות "טבעית" כלשהי; וכי משיכה מינית אינה זהות, והעדפה מינית היא עניין נזיל ומשתנה, שיש בו מקום רב למשחקיות. בניגוד למה שנכתב, 'קוויר' לעולם לא יגדיר את עצמו כהטרוסקסואל, ובוודאי שלא יתכן שאדם אחר יגדיר אותו ככזה".

גלעד רגב כותב על מקורו של 'נקניק' במשמעות מנוול: "השימוש היותר רווח במונח הוא לתיאור אבר המין הגברי. לאמרה 'לא צריך את כל הפרה בשביל כוס חלב' עונות הפמיניסטיות: 'לא צריך את כל החזיר בשביל נקניק קטן'". הערת המדור: מילים שפירושן גם מנוול וגם אבר מין נפוצות בסלנג, כולל שמוק, פוץ ושוואנץ. 

ארץ אוכלת יושביה

פרשת השבוע, פרשת שלח, מביאה את אחד הביטויים המטרידים שנאמרו על ארץ ישראל, ארץ שהיא סיוט: "ארץ אוכלת יושביה". כבר בהמשך הפרשה היא מתכתבת עם הביטוי הרומנטי המתאר את ארץ ישראל של החלומות: "ארץ זבת חלב ודבש", המופיע גם בספר שמות. בארץ הסיוטים אנשים נאכלים, דהיינו, נהרגים במלחמות ובמחלות, בארץ החלומות אנשים אוכלים ושותים כדי לחיות וליהנות. נתן יונתן חיבר ביניהן ב"שיר ארץ": "ארץ שיושביה היא אוכלת, וזבת חלב ודבש ותכלת". המקרא מציג את "ארץ אוכלת יושביה" כדיבה רעה, כשקר של רפי הרצון. בשיח הישראלי החדש משקף הביטוי הזה לעיתים קרובות תחושות אמת והשימוש בו רב, בעוד "ארץ זבת חלב ודבש" מתפקד בעיקר באגף הפולקלור.

תגיות :
Prudence Styles; flickr תמונה ראשית

תגובות

נאורה יהב
כלכך יפה כתבת על גרוסמן. פיוט. תודה שמחזרת את הכתבה
11 בפברואר 2016 הגב
יהודית יצחק
חיפשתי ולא מצאתי מקבילה לועזית למילה "שכול", ולפועל ש,כ,ל. האם חווית השכול הינה ייחודית לדוברי עברית?
12 בפברואר 2016 הגב
שירת-מרים שמיר
כל כך מרתק ומפעים כתבת על גרוסמן ועל כוחן של המילים. מרגש מאד!
22 ביוני 2017 הגב

הוספת תגובה