שוב המדהים הזה

רוביק רוזנטל | 18 בנובמבר 2011

בהמות ובריונים, פייגלינים ומומחים וגורלם של חיי שרה

אחרי שיובל שטייניץ האשים את הרופאים ב"התנהגות בריונית", התגלגל שם התואר הפופולרי הזה לוועדת החוקה מפי זהבה גלאון שקראה לדוד רותם "בריון וגס רוח", ונענתה ב"את אפילו לא בהמה". הם לא היו הראשונים. בתולדות הימין הישראלי הבריונים בראשות אבא אחימאיר (האבא של) היו בעיניהם ממשיכי דרכם של הביריונים הסיקריקים, והבית"רים אף שרו את שירו של יעקב כהן "שיר הבריונים". אצל יריביהם הפלמ"חניקים בריון היה אפילו שם חיבה. היום, מכל מקום, בריונים הם סתם גנגסטרים. ומה עוללה הבהמה, שם לגיטימי לפרות וכבשים ועוד בימי המקרא, שהפכה לכינוי גנאי? כאן נכנסה לפעולה היידיש, עם המילה "בהיימה", שכוונה לאדם גס ונבער. ביידיש זה נשמע קצת יותר נחמד.

הפייגלינים וחוק סולברג

הכנסת העבירה שלבים ראשונים של "חוק גרוניס" ו"חוק סולברג", שנועדו לאפשר קידום שופטים ספציפיים במעלות ההיררכיה המשפטית. אופנת החוקים על שמות אנשים נמשכת, ולא מזמן כמעט נחקק "חוק מופז" שהוציא את מופז עצמו משלוותו, והיה אפילו "חוק סלומיאנסקי". החוקים האלה הם רמז לתופעה לשונית שבה אדם פרטי הופך מושג כללי, ומי שתרמה לכך השבוע את תרומתה היא ציפי לבני, שקבעה כי "נתניהו מנסה להפוך את ישראל לדיקטטורה פייגלינית". פייגלין, אדם קיצוני בדעותיו ונחבא על הכלים באישיותו כבר היה בעבר בסיס ליצירת מושג כללי בכינוי "הפייגלינים" שניתן דווקא על ידי נתניהו לקבוצה שניסתה לאגוף את הליכוד מימין, מבפנים. לתופעה הזו, למי שמתעניין, קוראים "אֶפּוֹנִים". אבי האפונים העברי הוא נסים כלנתר, שעל שמו תופעת הכלנתריזם, מעבר לא ראוי ממפלגה למפלגה. כלנתר בסך הכל עבר לסיעה אחרת בעיריית ירושלים אחרי שנבחר, ועל כך הובא לעמוד הקלון. היום הכלנתריזם הוא חוק לגיטימי בכנסת.

מומחים, מתמחים ומוחים

המתמחים שובתים, המומחים מוחים והרופאים הפרטיים פודים המחאות נאות מגן העדן של השר"פ. השורש הזה, מח"ה, היה שורש מבלבל מאז ומתמיד. תנועת המחאה נולדה מן הפועל למחות, שיש קושרים אותו לתנועת כף היד המוחה דמעה או זבוב טורדני. לעומת זאת "מומחה" היא מילה תלמודית, שככל הנראה אין לה קשר למחאה, ומקורה ארמי. המומחה המשנאי הוא אכן הבקי והמבין של היום, והמתמחה התלמודי מופיעה בצורה ארמית: אתמחי. היידיש, כדרכה, תוקעת סיכה בגאוות המומחה, ובאמצעות המלעיל הוא הופך ל"מומחה", אחד שלא ממש מבין בעניין בו הוא מתעסק. כינוי מעליב עוד יותר שהיה נהוג בעבר הוא "מומחוי", חיבור של מומחה והמילה הרוסית הבוטה "חוי". ומהיכן הגיע אלינו הסטאז'רים? כאן נלקחה המילה דווקא מן הצרפתית (stagiaire), כמו גם סטאז'. למי שעדיין מתבלבל, הסטאז'רים הם השלב שלפני ההתמחות, וקרויים בעברית בשם צבאי משהו, צוערים.

להוציא את המגף מהבוץ

ימי השבר הפוליטי-כלכלי באיטליה השרו רוח פיוט על הפרשנים והשדרים, כשהביטוי החוסר ונשנה הוא שהחבר מריו מונטי הגיע כדי "להוציא את המגף מהבוץ". צורת המגף של חצי האי האיטלקי הפכה שם נרדף למדינה הזו, הקרויה גם "ארץ המגף". יש מדינות נוספות בעלות צורה מעוררת דמיון, כמו יפן המזכירה בעל חיים קדמוני, אוסטרליה המזכירה ראש אריה, וצ'ילי הארוכה הקרויה גם "שרוך". ואנחנו? אמנם קשה לראות את ישראל על המפה, אבל לערבים צורתה מזכירה, שלא במקרה, סכין בעלת נדן רחב ולהב חד, ומכאן הביטוי שישראל היא "פגיון בלב האומה הערבית".

מדהים וכוסית נגד צ'ילבה מתחנפת

מאיה ערד ממשיכה בסדרת הרומנים שלה, וקנתה לה בצדק קהל קוראים מסור. בין היתר היא מספרת בספריה את סיפור הגולה האמריקנית הגדולה, שבה היא עצמה חיה בשנים האחרונות. בספר "חשד לשיטיון" שיצא בהוצאת חרגול פלוס מתמודדת רותי, אשה מזדקנת החיה עם בעלה גיורא ארבעים שנה בארצות הברית עם חרדות הזקנה ועם התלישות של זוג מהגרים נטול צאצאים. לחיי הזוג פולש זוג ישראלי צעיר, בן ונטעלי, שהגיע לנסות את מזלו בחו"ל. בין היתר מתרחש בספר מפגש תרבותי-לשוני בין רחלי וגיורא לבין נטעלי ובן. נטעלי משתמשת בלי הרף ב"מדהים", ורותי חושבת: "שוב המדהים הזה. עוד פעם אחת והיא לא תתאפק ותעיר לה שיש עוד מילים בעברית". רותי מהרהרת על השפה שהשתנתה: "מילים שהיו גם בזמנה, אבל בשוליים, ברקע, ופתאום הן תופסות את קדמת הבמה. מדהים. מהמם. אחלה. סבבה. דבש". רותי מזדעזעת מהשימוש החופשי של נטעלי ב"כוסית", ומתגעגעת לביטוי השכוח "צ'ילבה מתחנפת". כשרותי פוגשת בביקור בישראל את אחותה היא אומרת לה "דברי אתי דוגרי, אילנה". "אוי", אומרת אילנה, "כמה שנים שלא שמעתי את המילה הזאת. שמורת טבע, את". לתשומת לב ביבי נתניהו.

סאבלימינל מתחזק או חזק?

סאבלימינאל מנהל דיאלוג עם הקב"ה, ומודיע בראיון: "אני לא מתחזק, אני כבר חזק". השימוש בביטוי "מתחזק" למי שנמצא בתהליכי חזרה בתשובה תפס חזק בעשורים האחרונים. עם זאת הוא אינו יצירה לשונית חדשה. רעיון ההתחזקות באמונה ובמצוות מצוי כבר במדרשים, כמו בציטוט הבא ממדרש שכל טוב: ומעתה יש לך להתחזק באמונה כי בחרתי בך להיותך שליח. באוצר המדרשים חופת אליהו נכתב: "ארבעה דברים צריך האדם להתחזק בהם: תורה, תפילה, מצווה ודרך ארץ". לרעיון הזה שורשים בתנ"ך, בעיקר בספר דברי הימים, שבו נאמר "ועתה אתם אומרים להתחזק לפני ממלכת ה' ביד בני דוד". שלא לדבר על הברכה המפורסמת, שגם אומצה על ידי תנועת השומר הצעיר, "חזק חזק ונתחזק".

לאן עפו חיי שרה?

פרשת השבוע, חיי שרה, מחזירה לזירת חיינו את השאלה שעדיין לא ניתנה עליה תשובה: מדוע קוראים הירושלמים למשחק זריקת הכדור ותפיסתו "חיי שרה"? האם מפני ששרה האריכה ימים והגיעה עד מאה עשרים ושבע כמו שהכדור מרחף בשמי מרום? ואולי מפני שממרומי ירושלים אפשר ביום טוב לראות את מערת המכפלה שבה נקבר אברהם בפרשה זו ממש? ואולי נועד המשחק לברך על בתוליה של רבקה טובת המראה? בתל אביב, מכל מקום, קוראים למשחק הזה "עמודו", ובמקומות אחרים "חממות". אבל לך תבין את הירושלמים.

משפט השבוע

"מי שמניף את הדגל הלאומי צריך להיזהר שצידו התחתון של המוט לא יפגע בבני קבוצות ועמים אחרים" (בני בגין מניף את דגל הסובלנות מול הצעות החוק של אבי דיכטר)
תגיות :
Hochgeladen von Gridge; wikipedia תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה