בראת לי כך הרבה פאנים

רוביק רוזנטל | 25 בנובמבר 2011

איך מדברות המעושרות, מלאה ועד ניקול, הדיל הגדול של דורית בייניש, והיכן מצוי קברו של הרשלה האוסטרופולי

מה בדיוק קרה לדיל שהיה אמור לקבוע ללא תקלות את הרכב בית המשפט העליון לא ברור עדיין, אבל איש אינו מכחיש שהיה ניסיון לדיל, ופירוש הדבר הוא שמעמדו של המילה "דיל" איתן ואין לה תחליף. דיל היא הסכמה הנעשית בחדרי חדרים ומגיעה מבושלת להכרעה. המילה אנגלית, כמובן: deal, ופירושה פשוט עיסקה, בתחום הכספי או בתחום הציבורי, בדרך כלל כזאת הנעשית בחשאי. במשחקי הקלפים וההימורים יש לדיל מעמד מיוחד בהיבטים שונים של המשחק, ומכאן הדילר, מנהל המשחק. הדילר הוא גם שמו של סוחר, בעיקר בתחום המניות, ולהבדיל, סוחר סמים. בכל השימושים האלה עולה מן המילה הזו, דיל, ריח של סחר סוסים. לא יפה, לתשומת לב השופטת בייניש, בעיקר בימים אלה של איום על תדמיתו ומעמדו של בית המשפט.

טלי בן יהודה אומרת ככה

בפרק החמישי של "מעושרות" שהוקרן השבוע מבטאים בנות הסדרה התפעלות מלשונה של טלי סיני-ריקליס, ומכנים אותה "טלי בן יהודה". למי שאינו צופה אדוק בסדרה, טלי, שהיא דמות צבעונית ומרנינה לעצמה, אוהבת להגביה את השפה ולהשתמש בצורות ארכאיות, חלקן לא תקינות בעליל, וכולן מתכתבות עם "טרם הספיקותי" הגששי ועם "נאותותי" של שייקה אופיר. למשל: "האם החליטותך? החליטותי!", "אתן הגיעותן?", "התבלבלותי", או "הביאותי הבוקר את זוסקה לשדה התעופה". זוסקה, למתקשים, הוא משולם ריקליס, בעלה הנוכחי של טלי, שכדבריו כבר שכב בארון מת והיא הקימה אותו לחיים. ויש עוד: "עמדתי ממעל ואת מי ראיתי שם מפזזת ומרקדת. כאילו הכצעקתה?" לצד העברית מככבת האנגלית המעורבבת. על אלוף נעוריה אריק סיני היא אומרת: "פעם הוא היה בהיי טופ היום הוא בפופ גלורי גלורי סיים אול סטורי". יש גם סלנג עתיק נוסח "היידה ברֶה כולנו ביחד", וסלנג חדש: "תראו איך כולם עבריינים טחונים בכסף". טחון הוא שם נרדף לעשיר בסלנג שנות האלפיים.

רגע של התבעבעות

גם שאר בנות "מעושרות" אינן טומנות לשונן בצלחת. ביניהן בולטות שתיים. לאה שנירר, שחייה הם עונג מתמשך, והיא מודה לאלוהים: "בראת לי כל כך הרבה פאנים שפאן לי". מעט ממכתמי לאה:

"אם אני לא יעשה ספורט איי וויל קולָפְּס"

"קודם כל הוא חוּם אבל עם חוּם נסתדר" (לאה מדברת על אהוב נפשה אייל גולן, אבל היא לא גזענית, וחום בעיניה יותר טוב משחור. וגם מתפעלת מהריח שלו, כנראה גם בצבע חום).

"כל כולי היתה פשוט דבקה במטרה, לא ראיתי שום דבר ממטר".

"כל בן אדם יקר לי, אם הוא הוּז אֶן הוּז ואם לא הוּז אֶן הוּז" (אם כי במקרה שאינו הוז אן הוז הוא לא יוזמן חלילה למסיבת היומולדת שלה).

"מוטלה שפיגלר זה חלק מחיי, הוא בוורידים כבר".

ויש גם חידושי לשון: "רגעים של כזה התבעבעות של חום עולה בבטן".

ואי אפשר בלי ישראלית בסיסית: "כפרה איפה את מאמי? כפרה בואי יפה שלי בואי".

איך אומרים בהומואית?

כוכבת הלשון השלישית של מעושרות היא ניקול ראידמן, שהמונולוגים שלה על קשיי החיים מספיקים למלא ביוגרפיה של מושב זקנים שלם, וכולה בת 24. להלן דוגמיות:

"אני יש לי בעיית פנינים. אני מאוד אוהבת פנינים".

"זה אמא שמגדלת את הילדים שלה בשביל שיהיה מחבלים" (לנוכח תמונת אם ערבייה ותינוקה. היא ממש לא מבינה למה ענבר קוראת לה פשיסטית, ויש עוד:)

"אני לא רוצה את שאקירה, היא אנטישמית והיא ערבייה והיא מגעילה".

"איך אומרים בהומואית? כל הוֶוג' עכשיו יהיה מסקָרָה".

"בסדר גמור, בסדר גמור, אם זה בסדר גמור אז אני גמור".

"אני אכלתי ככה חרא שגבר בגיל ארבעים היה מתמוטט".

ניקול, יש לומר, שוחה בסלנג ישראלי עכשווי. הרבה פקצית בנוסח ממוש, דפנוש וכדומה, וגם "לאל'ה חופרת לי".

ובלי אנגלוסכסית למתקדמים אי אפשר, בשילוב עם יידיש עתיקה:

"הכי בפיל של חוצלארץ, אנחנו רוצים איכות טובה ולא חנות באיכות של קקמייקה".

יש גאווה לאומית: "זה רוסים אינטליגנטים, זה לא פרחות".

ומעט שיבושים עליזים: "כולנו נשות עצמאיות".

וקללה עסיסית לסיום, על הכוכב הגדול פיליפ שהביאה לנוקיה: "אני אתקשר אליו, לחולירע".

הרשלה קובר את אשתו

פרופסור דוד אסף כותב בבלוג שלו כי קברו של הרשלה האוסטרופולי, הליצן היהודי שעדיין לא הוכרע אם היה פיקח וממזר או טיפש ורשע, נתגלה באוקראינה. דוד גילה אותו בביקור עם חיים באר בעיר מז'יבוז' באוקראינה. סיפורי הרשלה קובצו בספרים שהיו פעם להיטים בכל בית בישראל, וגם בספר הבדיחה והחידוד של אלתר דרויאנוב. ולהלן בדיחה בלשונו של דרויאנוב, שם השם הוא הירשל:

"ראה הירשל מערב פסח ממשמש ובא ובידו אין פרוטה לפורטה, נמלך והלך אל הנאמן של חברא קדישא ואמר לו: 'אשתי מתה ואין בידי לקוברה'.

השתתף הנאמן בצערו ונתן לו ממון לתכריכים ולצורכי קבורה. נטל הירשל את הממון, יצא לשוק, קנה מצה ויין ושאר צורכי פסח ושב לביתו. פתח את הדלת ומצא: שמשי החברה באו לקבור את המתה, וזו – מגרפה בידה, ואלה וקללה פיה. כיוון שראו השמשים את הירשל התחילו צועקים ומחרפים אותו: 'לץ! רמאי!'

היסה אותם הירשל ואמר להם: 'יהודים, צעקה שלחינם אתם צועקים, שלכם היא, יבוא יומה, ולאחרים לא אתננה'".

האדום האדום הזה

פרשת השבוע, פרשת ואלה תולדות, מספרת את סיפור קניית הבכורה של עשיו בנזיד עדשים. בין היתר מופיע בו הביטוי המפורסם "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", המתייחס לצבעו של הנזיד. הצירוף הכפול הזה מציג תופעה נפוצה בעברית, והיא הצגת שתי מילים עוקבות זו אחר זו, לצורך העצמה, המוכרת היום בביטויים כמו "משהו משהו" או "שחקן שחקן". לתופעה הזו דוגמאות נוספות במקרא. "אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה" נאמר בשמואל א'. בספר יחזקאל מופיע כמה פעמים הצירוף "סביב סביב", שבעקבותיו הגיעה החלופה התלמודית "סחור סחור". בסיפור המבול נאמר: והמים גברו מאוד מאוד על הארץ". הכפלות רבות אחרות כמו "יום יום" או "איש איש" אינן מתייחסות להעצמה אלא לסדרות.

תגיות :
Alex Lipkin; wikipedia תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה