שלי ואיווט, רוצחים בע"מ

רוביק רוזנטל | 07 בדצמבר 2012

אביגדור ליברמן זכה לכינויים רבים בקריירה הפוליטית המפותלת שלו, רובם מתחום עולם הפשע הכבד, מדוע נבחר השם 'התנועה' למפלגה של ציפי לבני, ומה מאפיין את השפה האס.אם.אסית

תרגומים מאמריקנית מדוברת הם לחם חוקה של העברית החדשה, אבל לא תמיד הם נשמעים כל כך טוב בעברית. לפני שבוע אמרו כמה שדרים על שלי יחימוביץ' שהיא "התגלתה כרוצחת". הכוונה היתה לביטוי האמריקני הנפוץ killer, המיוחס לפוליטיקאים קשוחים, שיש להם "killer instinct", ומדובר בשבח דווקא. השבוע זכה לתואר הזה גם אביגדור ליברמן, עם פרסום הרשימה של חברי הכנסת ב"ישראל ביתנו". מה לעשות "רוצח" נשמע רע, עם "קילר", המשמש גם בתחומי הבידור והעסקים, כולל משחק המחשבה "קילר סודוקו", אפשר לחיות. על ליברמן נאמר גם שהוא "גרזינאי", שהוא הקים "ועדה מחסלת", על משקל הוועדה המסדרת, הכין "רשימות חיסול" ו"ערף ראשים" ואפילו ירה במודחים "כדור בין העיניים". על המתפטרים מאונס מיכאלי ומיסטז'ניקוב נכתב שליברמן "הניח אקדח על שולחנו, ויצא מן החדר". מקור הביטוי בנוהג להזמין אצילים ואנשי צבא שחטאו או פגעו בכבודם העצמי לשים בעצמם קץ לחייהם. היום לא מתאבדים פיזית, רק פוליטית.

התנועה זורמת קדימה

ציפי לבני קראה למפלגתה "התנועה", שם שהוא כמעט גנרי, דהיינו, מתאים גם לתנועת העבודה וגם לתנועת החירות, למשל, אבל גם מרמז למפלגה המתרסקת אותה נטשה לבני, "קדימה". המילה 'תנועה' עצמה חודשה בימי הביניים. היא שימשה בדקדוק במשמעות תנועת האוויר של תהליך הדיבור, באנגלית: vowel, וגם במשמעות הפיזיקלית. מילון בן יהודה מביא ציטוטים עם המילה מ"ספר היסודות" של יצחק בן שלמה הישראלי מתקופת הגאונים, וכן מכתבי אברהם אבן עזרא: "כל הנבראים יש להם תנועה, גם לכוכבים תנועה בנשמה".

איך נקשרה המילה לאידיאולוגיה ולפוליטיקה? כאן, כפי שכותב אליעזר בן יהודה במילונו, מדובר ב"שימוש מושאל לגבי פעילות מדינית ועוד, בתרגום המילים הלועזיות movement, Bewegung. באותו שימוש, נוהגת המילה בספרות ובדיבור". מעבר המשמעות מתנועה פיזית ומכאנית לתנועה מדינית התרחש בראשית המאה ה-19. באנגליה נוצרה בשנת 1828 תנועת העבודה, the labour movement, משנת 1828, ובמקביל בגרמנית. על פי מילון אוקספורד המקור הוא ככל הנראה צרפתי: le parti de mouvement, שמה של מפלגת ליברלית בצרפת בראשית המאה ה-19. הרעיון מאחורי המהלך הלשוני הזה הוא שהתאגדות פוליטית ואידאולוגית היא תנועה של אנשים ורעיונות, מהלך של שינוי, כמו גם במונח הקרוב 'זרם'.

המסרונים חוגגים עשרים

השבוע צוין יובל עשרים שנה לאס.אם.אס הראשון, או בעברית (יפה!) מסרון. השאלה החוזרת היא מה עשתה תקשורת המסרונים לשפה. התשובה, במילה אחת: מהפכה. המסרונים הפכו את הטקסט הלשוני הקצר, התמציתי לדרך המלך של התקשורת הבין אישית. הם ייתרו או שחקו צורות תקשורת מורכבות כמו המכתב הקלאסי, שיחת הטלפון והפטפוט פנים אל פנים. לשם כך גם נוצרה שפת הסימנים המיוחדת של המסרונים, שראשיתה בצורך להסתפק בהודעות של 140 סימני דפוס (כ-20 מילה), עיקרון הנשמר היום בטוויטר. שפת הסימנים הזו יצירתית ומבדרת, אבל המחיר שלה הוא בהיעדר רגש, היעדר ניואנסים וביטול כמעט מלא של מימד הזמן בתקשורת הבין אישית. שפת המסרונים גלשה ועיצבה את השפה ברשת, ונוכחת בבלוגים, בפורומים, וגם בפייסבוק. גם הטכנולוגיות המאיימות היום על טכנולוגיית המסרונים, צפוי שייקחו ממנה את עקרונות היסוד.

גמני ערה

ומה הביאה לנו שפת המסרונים, גם בגרסאותיה המגוונות ברחבי הרשת, אל העברית?

את הצמד החביב ער/ערה. יש גם פיתוחים, באדיבות אתר דורבנות: פרה (הזמנה להמבורגר לילי), הרה (שאלה מודאגת של גבר לאחר סטוץ), ועוד.

את ההלחמים למיניהם, המחקים את הדיבור: גמני (גם אני), בצפר (בית ספר) ועוד רבים.

את המילים הכמעט-נעלמות: כֶה (שירש את כן), או "ש" במקום "כש" או "כאשר": "שתבואי אלי תביאי שוקולד פרה".

את הסיומות החדשות: מגניביישן, ביחדנס, בהחלטלי.

את המילים שהפכו למספרים: 100ם (מהמם), 10x (ת'נקס, כלומר, תודה) ועוד ועוד.

את הסמיילים הצצים בכל פינה :).

את שרשראות האותיות: בעעעעע, גחחחחחחח, פחחחחחחח, פששש אחותייייייי.

ובגלגול מפותח במיוחד, את הפקצית: מואה מתוקוש, אוהפתותך שילי, מושי מושילמת.

בין טשרניחובסקי לביאליק

מרק בוים מגיב על שני עניינים מן המדורים הקודמים. בענייני טשרניחוסקי כותב בוים: "שמחתי שחחוזרים לטשרניחובסקי. אהבתי את הפנייה במכתב אליו 'המשורר הנערץ'.  אכן, נערץ עלי.  ייתכן שאילו בחרנו בו, לא בביאליק למשורר הלאומי, היינו נראים אחרת.  אבל מה לעשות, בחרנו במכתיר כתרים ל'מתמיד', ולא במי שהלין על אלה 'שיאסרו ברצועות של תפילין', את 'אל כובשי כנען בסופה'.  אני מניח ש'מחזיונו של נביא השקר' גם  לא התחבב על וותיקי הציונות.  ורק הוא, ש'עצבי שיש' היו 'קדודים לו במלחמת גוי בגוי' יכול היה להציע לנערה יהודיה שם 'בַתאֵלָה'".

בעניין "ראשת הממשלה" כותב בוים: "הדוגמה של 'האבן הראשה' שהשתמשת בה איננה ממין העניין, שכן כאן 'ראשה' היא תואר השם, ואלו ב'ראשת הממשלה' היא שם.  אני בעניין זה עם המתנגדים לחידוש, תוך תקווה ששימוש זה יחלוק את גורלו של 'שח רחוק'.  'אלופה', לעומת זאת נשמע מצוין". הערה לשונית למרק: שמות תואר הופכים בעברית לשמות עצם לעיתים מזומנות, כמו "זקן העדה", "גדולי התורה" ועוד.

תגיות :
Mario Mancuso; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

מיקי אורן-זאבי
מה שבעיקר צורם לי בחידוש ״ראשת הממשלה״ ודומיו, הוא שבניגוד לסגן/סגנית, מנהל/מנהלת, מפקד/מפקדת וכו׳, ראש הוא לטעמי השאלה, שימוש באיבר גוף כדי לאפיין תפקיד של מוביל וקובע. ומה לעשות שמינו של איבר הגוף שאותו שואלים הוא זכר ולא נקבה? האם כאשר נאמר שמישהי היא ״לב הארגון״ יש מקום לשקול שימוש בלשון נקבה במקום המילה ״לב״ שהיא זכרית? ואם מישהו הוא ״יד ימינה״ של מנהלת כזאת או אחרת, האם יש לחפש גירסה זכרית למילה ״יד״? אולי למזלה של העברית מינם של מרבית איברי הגוף (נדמה לי) הוא נקבה..
22 במאי 2016 הגב

הוספת תגובה