ישראל שרה לנבחרות היורו

רוביק רוזנטל | 08 ביוני 2012

זר שורות משירי זמר חדשים וישנים לכל אחת מהנבחרות שעלו ליורו, הסרטן כדימוי וספר חדש

אוקראינה. "ואני שומע את המלאכים שרים על מהפכת אוקטובר, והדגלים האלה הם ציפורים אדומות עצומות. מטעי הדובדבן של אוקראינה" (אלונה קמחי, בביצוע יזהר אשדות ומוקי).

איטליה. "יש לי יאכטה במרינה, יש לי וילה בסביון, bmw בחנייה, חצי איטליה בארון" (סטלוס ואורן חן).

אירלנד. "הצב הירוק מטפס על גבעה, אני ואירלנד עושים אהבה" (העיר הגדולה).

אנגליה. "לאנגליה נסעו וקנו שם דג ענק, וכך נכנס יונה למעיים של הדג" (דן אלמגור כתב, אריק לביא שר).

גרמניה. "היה לי טוב בגרמניה, עם כל האור וכל הפנאי. כל בוקר התעוררתי בשלושים וחמישה במאי" (אריאל הורוביץ).

דנמרק. "רוקדת רוקדת עם המטאטא, ומה יש בקצה? עולם חדש יפה. קופנהאגן והאג, שיהיה לי מושג" (חוה אלברשטיין).

הולנד. "בהולנד היפה עומדת לה חווה, וצ'ינגלה צ'ינגלה אופסה סה" (טל מוסרי ורוני דואני).

יוון. "תנו לשמש לזרוח על בתים בלבן, תנו ללב רק לשמוח, כמו שאז ביוון" (אילן גולדהירש כתב, חיים משה שר).

מביאליסטוק עד ווהלין, מליטא ועד פולין

ספרד. "בוא ניסע לספרד, יכול להיות שם נחמד, נשב על החוף עם מרטיני ביד" (עברי לידר).

פולין. "מביאליסטוק עד ווהלין, מליטא ועד פולין, כל העם כבודנו ימלל" (יידישע פיראטען, להקת חיל הים).

פורטוגל. "בנמל קטן בחוף של פורטוגל, על מגדלור היא שם חיכתה לי" (אייל גולן).

צ'כיה. "איך על פראג שחר לא בקע, בשלישית כלה כוחו, איך נדם קול כיכר הומה בחג שלום" (שלום חנוך כתב, אריק איינשטיין שר).

צרפת. "בִיצה בִיצה", מקרקרות הצפרדעים. כולנו חניכות תרבות צרפת, רק כאן בארץ דבקו בנו ההרגלים" (שלומי שבן).

קרואטיה. "מה היה לי אמש? אווזי הבר הטעוני אל ארצות השמש" (שיר חורף יוגוסלבי, מאת יורם טהרלב).

רוסיה. "לפייר קול עצוב, ונטשה מחייכת חיוך של דמעות. את הצחוק הרוסי לא תשמע שם, אמא רוסיה שותקת מאוד") יהונתן גפן כתב, השלושרים שרו).

שוודיה. "איפה אתה ואיפה שוודיה, היא רק בגלובוס, באנציקלופדיה; איך כל הלילה על שוודיות תחשוב, תקום בבוקר והסדין רטוב" (הקומדי סטור).

סרטן בגוף האומה

ד"ר שושנה פלר כותבת: "אשמח אם תוכל להסביר לי מה השגיאה החמורה בשימוש במושג "סרטן" (מפושט או מתפשט), בהתייחסות לתופעת הזרים. כביולוגית ותיקה בתחום הרפואי, וללא קשר פוליטי כלשהוא, אני חושבת שמושג זה מתאים ביותר לתאר תופעה המתפשטת במהירות, לעיתים אינה ניתנת לשליטה ותוצאותיה יכולות להיות מסוכנות".

דימויים שבהם יש הרחבה של תופעה רפואית לתופעה חברתית או פסיכולוגית קיימים בשפה במקרים רבים, והם לגיטימיים. "קדחת" היא דימוי לפעילות נמרצת אפילו הפכה לתואר: "קדחתני". "קיבלתי פריחה" או "אני אלרגי אליו" מסמל תיעוב. "חיידק" הוא דימוי לעיסוק או תחום שמתמכרים אליו. "עשית לי התקפת לב" מתאר התרגשות או תדהמה, ו"אני חולה עלייך" פירושו כבר במקרא "אני אוהב אותך".

ההתנגדות לדימוי "סרטן" בהקשר למהגרים אינו מסיבות לשוניות אלא מתחום ההיסטוריה והאתיקה של שנאת הזרים. השלב הראשון בשנאת זרים הוא דה-הומניזציה, הפיכת הזר או השונה ללא אדם, לבעלי חיים מאוס (בנוסח השוואת היהודים לעכברושים, הכושים לקופים או הפלסטינים ל"חיות דו רגליות"); ובמקרה של הסרטן, לתאים ממאירים.

שיא האופנה וחוד החנית

תמר גלבץ הוציאה ספר שלישי, "המתים והחיים מאוד" בהוצאת חרגול ועם עובד. הספר כתוב בסגנון זרם התודעה של אשה שאביה מת פתאום. גם בספר הזה, כמו בקודמיו, מגלה גלבץ יצירתיות לשונית ומשחק בין שפת דיבור רחובית לעברית משוכללת ואפילו גבוהה, עוד ראיה לכך שהגבולות שאנחנו מנסים להציב בשפה בין "הנמוך" ו"הגבוה" הם במידה רבה מלאכותיים.

גלבץ גם משחקת בחידושי לשון מפתיעים כמו "רבצתי בכלוּמלֶסיות שלי בדירת הנעורים שלי בתל אביב". הסיומת לֶס נזכרה במדור במסגרת סיומות אנגליות הנכנסות לשפה, נוסח "חייםלס" או "זוגלס". בהמשך הפיסקה המשפט הנפלא "מאחורי הגבה הרכון על כל לכלוכיו וריריו ופיכסיותיו".

ויש גם אזכורים של סלנג היסטורי: "אבא שלי חזר ... ואמר, עשיתי חושבים. ככה אמרו בשנות השמונים. זה היה שיא האופנה וחוד החנית של הסלנג. עשיתי חושבים". תכלס, ספר סבאבה, כמו שאומרים בשנות האלפיים.

איך קוראים לחיפה?

בעקבות המדור שעסק בחיפה (1.9) שואל אלישע פרוינד: איך באמת נקראת העיר: חַיפה במלעיל כמו שקראו נהגי המוניות בככר המושבות: "חייפה-חייפה", או שמא חֵיפה במלרע?

המחקר הלשוני קובע חד משמעית שהשם העכשווי בעקבות השם התלמודי הקדום הוא חֵיפה בצירה מלא ובמלרע. בתלמוד (הלא מנוקד) אפשר למצוא את השם גם בלי י', חֶפה. חַיפה בפתח ובמלעיל היא ההגייה הערבית, בעקבות שמות שניתנו לה בכתבים נוצריים ואחרים.

רוני רום מוסיף עוד ביטוי חיפאי: "כשהטלנו מטבע, במקום עץ או פאלי, כנהוג בשאר העולם, היינו אומרים טור (tour) או יאז (yaz)".

תגיות :
Ulbrecht Hopper; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה