הכיסא והזבוב על הקיר

רוביק רוזנטל | 12 באוקטובר 2012

על דימויים בפוליטיקה, מאה שנה למכללת דוד ילין ומי המציא את הצילום

שלושה דימויים פקדו אותנו בשבוע החולף.

"אני לא נדבק לכיסא", אמר השר הפורש משה כחלון. הביטוי 'נדבק לכיסא' הוא ככל הנראה יצירה ישראלית. 'כיסא' היה מאז ומתמיד סמל למנעמי השלטון ולכבוד שבשררה, כמו 'כיסא הכבוד' שהוא כיסאו של אלוהים בספר ירמיהו, או כיסא המלכות. כך גם בצורתו המליצית 'כֵס'. באותה נשימה הפך הכיסא מקור ללגלוג או למרירות של האזרחים כנגד השלטון, ומכאן גם 'כיסאולוגיה', שהיא התחליף לאידיאולוגיה. הביטוי 'חימם את הכיסא' מתייחס למי שיושב בתפקיד רם אך אינו עושה דבר, ומקורו באנגלית: warm the bench.

"אני לא מתכוונת להיות זבוב על הקיר", אמרה קנדי קרולי, המנחה של העימות השני בין אובמה לרומני. 'זבוב על הקיר' כאן פירושו מי שמתבונן אך אינו מתערב, וקרולי השתמשה בו על דרך השלילה. בדרך כלל הכוונה בדימוי שונה: הזבוב על הקיר הוא המתעד הנסתר, ומכאן הביטוי האמריקני "סרטי תעודה של זבוב על הקיר". גברים מזילי ריר מתים להיות זבוב על הקיר בחדר השינה של דוגמניות מפורסמות, ועיתונאים סקרניים משתוקקים להיות זבוב על הקיר בדיון צפוף בין ביבי וברק על התקיפה באיראן.

"רווחים כלואים". הכנסת לא הצליחה להשלים את "חוק הרווחים הכלואים", והרווחים המסכנים, או המס מהם, יימשיכו להינמק בבית הסוהר של הטייקונים עוד קדנציה לפחות. עולם הכסף הגדול אוהב דימויים, כגון התספורת המפורסמת של דנקנר ותשובה, הבורסה המתעטשת, שוק הדובים והשוורים ועוד. מי אמר שכסף זה עולם ללא נשמה?

מכללת דוד ילין בת מאה

המכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין פותחת השבוע את חגיגות המאה להיווסדה. גם המוסד הזה, הנמצא במבנים עתיקים במרכז שכונת בית הכרם בירושלים, וגם האיש על שמו הוא נקרא ושהיה ממקימיו, דוד ילין, רשמו את שמם באותיות זהב בקרב על תחיית השפה. המוסד עמד בלב הסערה הקרויה "מלחמת השפות", שהגיעה לשיאה בשנת 1913. חברת "עזרה", שהקימה מוסדות חינוך רבים, פעלה להנחיל את השפה הגרמנית, שפת התרבות של אותם ימים, ביישוב הישראלי, כשהקרב ניטש על ההוראה בטכניון. דוד ילין היה מראשי המאבק נגד המגמה, פרשו מבית המדרש למורים של עזרה והקימו את בית המדרש היה לימים מכללת דוד ילין. הוויכוח לא התנהל תמיד באווירה אקדמית. דוד ילין היה שכנו לרחוב בירושלים של אפרים כהן-רייס, שניהל את מוסדות עזרה, והם היו מנהלים את הוויכוח ביניהם מן המרפסות. הסוף ידוע: "עזרה" הפסידה במערכה ופרשה מהחינוך בארץ ישראל, המכללה חוגגת מאה וממשיכה לעשות תלמידים.

דוד ילין, מנהיג שפה

אין ויכוח על תרומתו האדירה של דוד ילין לתחיית השפה העברית, אבל לא רבים יודעים מה אופייה של התרומה. ילין לא זכה למעמד המוביל והמנהיג של אליעזר בן יהודה, וגם היקף חידושי המילים שלו לא היה גדול כמו של כמה מחבריו. שתי תרומות מכוננות שלו היו בעניינים שזכו לפחות יחסי ציבור. הראשון הוא הדקדוק. ילין כתב ספר דקדוק היסטורי מקיף של השפה העברית, בסיס לספרי הדקדוק שכולנו ניזונים מהם היום. הוא הצליח לעמוד בספר על שינויים שעבר הדקדוק והעמיק מאוד בהבחנה בין שורשים בני שתי אותיות לשורשים בני שלוש אותיות. לצד זה פיתח את השיטה של הוראת "עברית בעברית", שיצרה מהפכה בדרכי הוראת העברית למי שאינם יודעים את השפה. וכאמור, היו גם מילים, כמו 'נדיר' מן הערבית, 'עקיף', 'חקלאי' שהוא פיתוח של מילים ארמיות מן התלמוד ועוד.

הקטר והמצלמה

על שניים מהחידושים של ילין יש סיפור. את המילים 'צילום' ו'צלם' חידש ילין, כשהוא מביע בכך התנגדות לחידוש המקביל של בן יהודה, 'ציור אור', בעקבות פוטו-גרף. החידוש יוחס בשלב כלשהו לחותנו של ילין, יחיאל מיכל פינס, שחידש מילים כמו 'שעון' ו'עגבנייה', אך צילום הוא חידוש שלו. המקור, כותב ילין, הוא מהשורש צל"ם שהוא בתנ"ך גם לצורה (צֶלֶם אלוהים) וגם לחושך (צלמוות), הקשורה לחדר החושך. ילין סיפר לימים שהוא לא טרח להודיע ברבים על החידוש אלא פשוט שילב אותו ברשימות עיתונאיות. באחת הכתבות סיפר על תהלוכה נוצרית, והוסיף "והצלם מצלם אותם". העורך לא הכיר את החידוש וחשב שמדובר בשיבוש, ובעיתון הופיע המשפט "והצלב מצלב אותם". ילין גם חידש את 'צלמניה', ביאליק לא אהב והציע את 'מצלמה'.

כשנפתחה מסילת הברזל מיפו לירושלים הופיעה בעיתון "האור" אותו ערך אליעזר בן יהודה ידיעה בעניין, ובה השתמשו במילים "קיטור" ו"לוקומוטיף". דוד ילין כתב מכתב למערכת וטען שהמילה "קיטור" מתעדת את העשן והאד העולה מן המכונה, אבל לא את המכונה עצמה, ולכן הציע את המילה 'קטר', בעקבות המילה הערבית קטאר. בן יהודה אהב את המילה החדשה, והוסיף חידוש משלים. הוא מספר שפינס הציע לקרוא לקרונות הרכבת על משקל גַמֶּלֶת וחַמֶּרֶת, שפירושן שיירת גמלים ושיירת חמורים. כיוון שלקרונות קראו אז עגלות, חשב בן יהודה להציע את "עַגֶּלֶת", ובעצם, מוסיף בן יהודה, עדיף "שיירת של רכב או מרכבות", ועל כן בחר במילה רַכֶּבֶת.

משפט השבוע

"אנחנו עם שחי על חרבו, מה נשאר לנו? נבחרת הכדורגל" (אלי גוטמן מציע גירסה מקורית לטעם קיומנו)
תגיות :
Karen Kleis; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה