שימפנזה עושה ספונז'ה

רוביק רוזנטל | 29 ביוני 2012

הסיפורים הגדולים על רחובות תל אביב, השמות המגניבים של הדיסק-און-קו ומה זו בעיאה מלאה

ספר חדש של החוקר מעוז עזריהו, "על שם" בהוצאת כרמל, נכנס לקרביה של סוגיית שמות הרחובות בישראל. קריאת שמות רחובות חושפת מאבקים פוליטיים ואידיאולוגיים, עם תבלינים אתניים. עזריהו מביא את סיםורים הרחובות בתל אביב, חיפה, ירושלים ויישובים ערביים. מקוצר העירייה נבחר בעיר שבחדשות, תל אביב, עם מעט דוגמאות מתוך השלל המחקרי המובא בספר.

חמישה אנשים שכו לרחובות על שמם בחייהם: ביאליק, אחד העם, בוגרשוב והגנרל אלנבי. הטקס המרשים של קריאת רחוב דיזנגוף נעשה בנוכחות דיזנגוף, זמן קצר לאחר מכן נפטר. לאחר מכן הוחלט על פי החוק בנהוג בפריז על תקופת צינון: הוחלט לקרוא לאנשים רק אחרי שנתיים אחרי מותם. בהחלטות הראשונות של העיר הוחלט שאין לקרוא רחוב על שם מוּמָרים. על כן נדחתה שנים הצעה לקרוא רחוב על שם היינריך היינה.

רחוב הירקון היה מועמד שוב ושוב להפוך לרחוב על שם אישיות כלשהי. בין המועמדים היו המלך ג'ורג' החמישי, ז'בוטינסקי, אוסישקין, וייצמן ורמז. אחת ההתנגדויות בעניין אוסישקין שמדובר ברחוב של תענוגות ושעשועים והדבר לא יהיה לכבודו של האיש, שהיה רודף כבוד.

מי רצח את ארלוזורוב

ז'בוטינסקי זכה לקבל את רחוב קיבוץ גלויות של פעם. המתנגדים אמרו שהוא קרוב מדי לארלוזורוב, וזאת על רקע האשמת הרוויזיוניסטים ברצח ארלוזורוב. אבן גבירול קיבל רחוב קטן בין מזא"ה וטיומקין, ב-1947 הוא זכה לרחוב מכובד, ולצדק היסטורי מול יהודה הלוי.

ב-1950 דרשו נציגי חרות לבטל את השמות אלנבי והמלך גורג כדי לסלק כל זכר למנדט, והציעו לקרוא לקינג ג'ורג' רחוב דוד המלך. ההצעה נדחתה, והטיעון היה ש"בימיו ניתנה הצהרת בלפור".

תושבי השכונה שהיתה אמורה להיקרא "הרוגי מלכות" התנגדו לשם בטענה שהוא גורם לסיוטים לילדים.

שפינוזה שכן בשכונת שבזי, אך תושביה התימנים התנגדו לשם וקראו לו "רחוב שימפנזה", וגם "רחוב ספונז'ה", ואפילו טענו שהוא מבייש את נשות התימנים העובדות בניקוי בתים. שפינוזה נדד לסביבת פילוסופים אחרים.

נציגי התימנים דרשו לקרוא רחוב על שם עסקן תימני מרכזי, זכריה גלוסקא, והיתה התנגדות כדי למנוע בלבול עם הרחוב על שם איש חובבי ציון זאב גלוסקין. כפתרון הוחלט לשנות את רחוב זבד בהתקווה לרחוב זב"ד, זכריה בן דוד. בסופו של דבר זכה גלוסקא לשם באזור נחלת יצחק. גורמים שונים התנגדו לקרוא רחובות על שם סופרים אשכנזים בשכונת התקווה, בטענה שאנשי עדות המזרח יתקשו לקרוא את השמות זלטופולסקי ואנטוקולסקי.

נתקף או הותקף

טל שר כותב: "לאחרונה אני מוצא את עצמי זוקף אזניים לנוכח כל מיני חידושים שמגיעים אל השפה העברית בעיקר מכיוון הצבא. אחד הביטויים שנשמע ממש ברמה היומיומית לאחרונה, הוא השימוש ב"נתקף" במקום "הותקף". לדוגמא "...חוליית משגרי הקסאמים נתקפה מן האוויר..." או "...מנהרות בציר פילדלפי נתקפו על ידי מטוסינו..." ככל הידוע לי כאשר התקיפה מבוצעת על ידי גורם חיצוני כלשהו, צריך לומר "מותקף", זאת בניגוד ל"נתקף" המשמש למצבים בהם ההתקפה היא ממקור פנימי (נתקפתי רעב, נתקפתי ייאוש, נתקפתי עייפות וכיו"ב).

התשובה אינה חד משמעית. "נתקף" בבינוני משמש בין היתר במשמעות "מי שהתקיפו אותו", נתקף מול תוקף. השימוש בבניין נפעל בעבר הוא על כן לגיטימי. עם זאת, "הותקף" משמש טוב יותר כפועל של תקיפה לעומת "נתקף", והוא האפשרות המועדפת.

האוזבקי והשוכנס

השבוע התקיים באוניברסיטה הפתוחה הכינוס ה-11 של האגודה לחקר שפה וחברה. בין היתר הביאה ד"ר ערגה הלר מחקר בדבר השמות הניתנים בעברית לגאדג'טים, חפיצים על פי האקדמיה, הקשורים למחשבים. הלר מדגישה שבדרך כלל מעדיפים הישראלים להשתמש בשמות הגלובליים כמו ראוטר (ולא נַתָב), סְטְרִימֶר (ולא "כונן סרט שוטף") ועוד. כאשר כבר יש שימוש עברי במונחים מועדף כמעט תמיד ביטוי חלופי. הביטוי "ראש דיו" מועדף על "מחסנית דיו", אולי בגלל האסוציאציה הצבאית. הביטוי התקני "מחשב ברכיים" עבור laptop נדחה לטובת "מחשב נייד", וה- DVD Reader/Writer זכה לכינוי העממי "צורב" או "כונן צרובים", שאותו קושרת ד"ר הלר לענייני רפואה ומחלה.

החפיץ הפופולרי ביותר הוא הדיסק-און-קי. רשמית הוא נקרא "החסן זיכרון נייד", אך השימוש העיקרי הוא במונח האנגלי. למוצר הזה שמקורו בישראל שמות נוספים. באתר דורבנות הציעו לקרוא לו "דיסקון כיס", "אוזבקי", על פי צליל u.s.b key; וכן "שוֹכְנָס", שמקורו בהסתכלות במהופך על המילה האנגלית micro.

בעיטה איטלקית מלאה

עמיר מרגלית מתייחס לדיון בביטוי "בעיטה מלאה", בעיטה ברכס כף הרגל, אזור השרוכים, שנדון במדור הקודם. הביטוי אכן אינו מצוי באנגלית, אבל עמיר חושף את מקורו: "בנושא הבעיטה המלאה לא האנגלים ילמדונו! אולי הם המציאו את המשחק אבל חוץ ממונדיאל 66 ששוחק בביתם הם לא זכו בדבר. באיטלקית, שפתם של זוכי המונדיאל ארבע פעמים, הביטוי קיים גם קיים: calcio pieno  , מילולית: בעיטה מלאה. לאיטלקים גם תוספת: collo pieno , שפירושה צוואר מלא, והיא מתייחסת בעיקר לבעיטת יעף.

תגיות :
Neta gov; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה