דחוף ראשו לתוך התבשיל

רוביק רוזנטל | 04 בינואר 2013

על רוסים לבנים ומרוקאים שחורים, מהיכן צץ "אשכנזי ביך ביך", איך יורדים מן המצוק הפיסקלי, ופתגמי יהודי בוכרה, דוברי השפה הטג'יקית

אריה דרעי חזר בו מהשימוש ב"רוסים לבנים", אחרי שנזכר שהמקבילה לו בשיח העדתי המקומי היא "מרוקאים שחורים". השימוש בצבע הוא עדיין הסמן המובהק ביותר של השיח הגזעני בכלל והשיח הישראלי, מאז ה'שווארצע' וה'שווארצע חייעס' שיוחס לספרדים בשנות החמישים, דרך הוורודים והצהובים והלבנים האשכנזים, ועד "נאום המוקה" הידוע לשמצה של פיני גרשון. בארצות הברית דווקא נבהלים פחות מהשימוש במילה black בהתייחסות לקהילה האפרו-אמריקנית. דרעי הדגיש שהנושא הוא "הדרת המזרחיים", וכן התכתב עם הדרת הנשים שהייתה לדגל החילוני-ליברלי.

השימוש ב"מזרחיים" אינו מובן מאליו. ש"ס נזהרה בדרך כלל מזיהוי של "ספרדים" עם "מזרחיים". 'ספרדים' מייצגים מסורת דתית נחשבת, ומונחים נורמטיביים כמו "ספרדים טהורים", או "הברה ספרדית". "מזרחיים" הוא מושג חברתי המזוהה עם קיפוח והדרה. כך נוצרה עם הזמן א-סימטריה בדיון שיש לה השלכות לא מעטות: אשכנזים (ולא "מערביים") מול מזרחיים (ולא "ספרדים").

הסיר על ראש האשכנזי

ש. מאיר מירושלים כותב על הביטוי המלגלג כלפי אשכנזים "אשכנזי ביך ביך, למה באת לך לך": "אם כבודו היה מאזין לדרשותיו של מר"ן כל מוצאי שבת במעוזם של יהודי יוצאי יזד שבשכונת הבוכרים, היה שומע את השיר הנ"ל מדי פעם על כל מילותיו מפי מר"ן. וכך מילות השיר: "אשכנזי ביך ביך/ חָתוֹ רָאסוֹ פי אל-טָבּיח". יעני, כלומר: אשכנזי ביך ביך, דחוף ראשו לתוך התבשיל, יעני לתוך הסיר.

מאין הגיע לכאן הסיר? מתוך זה שאחינו בני אשכנז הולכים במגבעות שנראות כסירים, ולעומתם חכמי יהודי בני המזרח הלכו בתרבושים למיניהם. זאת לעניות דעתי מאז שאנו ילדי ירושלים משחר נעורינו היינו שרים את השיר הזה לכבודם של אחינו בני אשכנז החל משכונת הבוכרים, המשך בשכונות מחנה יהודיה ונחלותיה, והמשך בשכונות הקטמונים למיניהם.

במשך הדורות אחינו בני המזרח הידרדרו מטה מטה, התחברו לאחינו האשכנזים ולומדים בישיבותיהם, כפי שנאמר בספר תהילים (פרק ק"ו פסוק לה) 'ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם', גם הם חובשים מגבעות ולובשים חליפות. הגיע הזמן שגם להם נחבר שיר תהילה מיוחד".

שמשון בהט מוסיף באותו עניין: "למיטב זכרוני קיבל הביטוי הזה 'טוויסט' לאומני ערבי בזמנו והיה 'יאהודי ביך ביך, האת ראסאך ללטביח'. בתרגום חופשי: 'יהודי נבח נבח, והגש ראשך לשחיטה'". בירור בין דוברי ערבית מאשר שהביטוי "ביך ביך" משמש בערבית המדוברת כביטוי גירוש וזלזול, המיועד לכלבים.

במעלות המצוק פיסקאלי

העולם עצר את נשימתו לנוכח הדרמה בקונגרס האמריקני, רגע לפני שארצות הברית הידרדרה אל מה שקרוי "המצוּק הפיסקאלי" או "הצוּק הפיסקאלי". התקשורת הישראלית השתמשה בשתי המילים במקביל: צוּק ומצוּק, ובתפוצה דומה. מצוּק הוא בשורוק, אבל ההגייה המקובלת היא דווקא בחולם, מצוֹק, מילה שפירושה צרה ואסון. בכל מקרה מדובר במילים נרדפות: צוּק היא מילה תלמודית, בעיקר ברבים: צוקין, מצוּק היא מילה מקראית, בעקבות שמואל א', שם "מצוּקי העולם" הם העמודים עליהם העולם עומד.

הביטוי האמריקני נטבע ביחס למשבר הנוכחי על ידי גואל הכלכלה האמריקנית סם ברננקי בפברואר 2012, אך הוא אינו חדש. איש הלשון של הבוסטון גלובס בדק ומצא שדימויי כלכלה העומדת להתרסק מן הצוּק (או המצוּק) מובילים עד שלהי המאה ה-19. בעבר הוא נקרא גם "מצוק פיננסי", "מצוק כלכלי", כאשר המילה האנגלית cliff הומרה במילה precipice במשמעות דומה. למרות ההקשר, הדמיון בין "מצוּק" ו"מצוּקה" הוא מקרי. שתי המילים נחשבות בשורש זהה: צו"ק, אך במשמעויות שונות. צוּק וכן מצוּק קשורות למילים כמו יָצוק ומוּצק, ומבטאות עוצמה ויציבות. מצוּקה, כמו גם צוק העיתים ומצוֹק במשמעותה התקינה קשורות ללחץ.

ד"ש מהטאג'יקית היהודית

השפות היהודיות הן תופעה חובקת עולם. רק השנה זכינו לספרים המתעדים את השפה המרוקאית-יהודית, האתיופית, הייקית-גרמנית, עד יידיש ואחרות. תערוכה הנפתחת השבוע בבית התפוצות עוסקת ביהדות בוכרה המפוארת ושמה "חוטים של משי". גם ליהדות זו יש שפה משלה, הקרויה טג'יקית-יהודית. החוקרת חנה טולמנס מספרת שבשפה זו, לצד הבסיס של השפה הטג'יקית, שהיא ניב של השפה הפרסית, חדרו מילים רבות מן העברית. בדרך כלל המילים נהגות לפי מאפיינים של השפה הטג'יקית. כך למשל מילים מתחום הדת כמו שבת ותורה נהגות שָׂבּוֹת ותוּרוֹ. הצ' העברית נהגית ס': אֶרֶס היא ארץ, סיסית היא ציצית וכדומה. שמות החגים מושפעים מארמית דווקא: פּוּרְיוֹ בעקבות פּוּרָיָא, פִּסְחוֹ בעקבות פִּסְחָא.

חוֹתוֹן וקאלוֹ בגַנֶדֶן

יהודי בוכרה השתמשו במילים עבריות בתחומים של מחזור החיים, כמו לידה, חתונה ומוות. חוֹתוֹן וקאלוֹ הן חתן וכלה, לָאבוֹיוֹ ואַשְׁכּוֹבוֹ הן לווייה ואשכבה. גַנֶדֶן הוא גן עדן. כך בעלי התפקידים: מָלָמֶד, גַבּוֹי ושוּחֶט. גם מילים כלליות כמו מלחמה ומשפט זוכות לגירסה הטג'יקית. מאחלים רֶפוּאוֹ שָלֶמוֹ ומָזוֹל טוּב (השורוק קרוב לחיריק על פי הדרך הפרסית). יש גם ביטויים דו לשונים, עברית-טג'יקית: אֶלֶף אֶלֶף רָבֶטוֹן (אלף אלפי קללות). על המת נאמר מָנוּחוֹ יוֹפְטָן (מצא מנוחתו). יש גם מילים המרמזות על המשמעות באמצעות דימוי: כפוי טובה הוא כּאלוֹב (כלב), רווח הוא מאלוֹכוֹ (מלאכה). אז אָנוֹרוֹ דוּרבּוֹשִׁי לכולם (שתהיו רחוקים מעין הרע), התערוכה פתוחה לקהל בחודשים הקרובים.

משפט השבוע

"בפוליטיקה אני מוכן ללכת יחף, אבל חמוש" (בוגי יעלון מתייחס ל"משל הנחשים" מימיו כרמטכ"ל. לבן אדם יש חוש הומור!)
תגיות :
Stefan; flickr תמונה ראשית

תגובות

יעוד גונן
הביטוי העולב בדבר האשכנזי והיכן צריך ראשו להיות מוכר עוד מילדותי הרחוקה מסיפורי אמי ע"ה, בת סג'רה, שהיתה מספרת שכאשר רצו לקנטר את הכורדים במושבה היו מדקלמים להם "כורדי כורדי, ראס חמאר, דירו דירו מא יינדאר" ("כורדי כורדי ראש חמור, סַבְּבוֹ סַבְּבוֹ ולא יסתובב") - והכורדים היו משיבים "שיכְּנוֹזִי בּיח בִּיח, ח'ות רַאסָכּ פיל טביח" לרמז שרק לכך יִסְכּוֹן ראש האשכנזי.
27 באוגוסט 2017 הגב

הוספת תגובה