בין הלוחם והג'ובניק

רוביק רוזנטל | 07 ביוני 2013

מונחי צבא חודרים לאזרחות, אשר וחיים מבני ברק, סבתא מדברת סלנג

צה"ל מתלבט בשנים האחרונות בשאלה "מיהו לוחם". השאלה היא לשונית אבל היא חושפת מלחמות פנימיות ושאלות חשובות על עתיד הצבא. "לוחם" הוא ראש הפירמידה של האתוס הצה"לי: זה שרץ על הג'בלאות, טס בשמיים או קופץ ממטוסים, מתעמת עם נערים פלסטינים או נוהג בטנק. רוב רובם של הפצועים וההרוגים בפעילות מבצעית בצה"ל הם "לוחמים". תהליך ההסתגלות וההכשרה בצבא הוא דו שלבי: מאזרח לחייל, ומחייל ללוחם. על הילת הלוחם מאיימות לכאורה היוקרה והחשיבות של יחידות שאינן לוחמות: אנשי מחשבים (או אנשי "לוחמת סייבר"), אנשי מודיעין, מפעילי כיפת הברזל ושאר מערכות ההגנה ועוד ועוד.

החלוקה בז'רגון הצה"לי הלא רשמי היא בין "לוחמים" ל"ג'ובניקים". בז'רגון הזה ג'ובניקים אינם רק פקידי הקריה ("קמתי, ראיתי, יאללה הביתה") אלא גם כל מי שעובד "במזגנים" או "תחת הניאונים", כולל אנשי מחשב ומודיעין. מי חשוב יותר לפעילות המבצעית ולהישגי צה"ל? על זה יענו מומחים לאסטרטגיה. ואולם, קברניטי חילות השדה דרשו ליצור בידול לשוני ברור: יש לוחמים, ויש שאינם לוחמים.

אז יש מילון חדש אף כי עוד לא זכה לפרסום רשמי, והלוחם זוכה בו לכבוד הראוי לו: לוחם הוא אדם הנוטל סיכון לחייו, בא במגע עם האויב ופועל בשדה הקרב; "חייל קרבי" הוא מי שמשתתף ביחידות לוחמות ככוח עזר כמו טכנאים או חיילי חימוש (חימושניקים בצה"לית); ונוצרה קטגוריה חדשה: "מפעיל אמל"ח התקפי". כאן מקבלים את הכבוד (החלקי) אנשי כיפת ברזל, אנשי המחשבים ועוד. לא מצאנו ברשימה המתהווה את המונח הוותיק "תומכי לחימה".

שאלה פתוחה: איך מוגדרים אנשי המודיעין, שבלעדיהם כל המכונה הצה"לית הגדולה היא עיוורת וחירשת? הם יחכו למילון הרשמי, עם מזגן פתוח בימי הקיץ הלוהטים.

גנץ מתחת לאלונקה

"אנחנו נתכנס מתחת לאלונקה וניתן את חלקנו", אמר בני גנץ ביחס לתקציב המדינה. בכך הגיב להרמה להנחתה של נפתלי בנט, שהשתמש באותה מטבע לשון ובאותו עניין. למי שלא ממש חי במזרח התיכון יש להסביר שמדובר בנשיאת אלונקה עם פצוע, שהיא מהלך שיש לעשות בצוות ובמאמץ משותף.

ביטויים לא מעטים מההווי הצבאי חדרו לפוליטיקה, לחיי הציבור ולעולם העסקים. ביטוי נפוץ למדי הוא "רוח המפקד", שנשמע במחלוקות הפוליטיות לאחרונה, וכן בהנחיות לניהול עסק היי-טק, או בניתוח מהלכיה של קבוצת כדורסל באן.בי.איי. "תסמונת השין גימל", הנטייה להטיל אחריות על דרגים נמוכים, אופיינית לחיי הציבור העמוסים תקלות ומחדלים. "שאלות הקיטבג" עתיקות ומוכרות מאז יומו הראשון של צה"ל, ובין העבריינים אפשר לשמוע את הביטוי "תובע מורעל", כלומר, תובע בעל מוטיבציה עזה להרשיע נאשמים. אז קדימה לקיצוצים, גנץ, ברעל.

ריקי כהן לא לבד

הישגיו של יאיר לפיד כשר אוצר רחוקים מלהרשים, אך הוא הצליח על הדרך להטמיע מושג חדש בשפה הישראלית: "ריקי כהן מחדרה". כפי שנכתב כאן בעבר, ריקי היא האשה הכל ישראלית, בעוד מסעודה משדרות, החולקת עם ריקי את שם המשפחה הכל ישראלי 'כהן', שייכת לעשירונים נמוכים יותר, ולמה שקרוי "פריפריה".

דגם יצירת שמות מסוג זה מצא חן בעיני הפוליטיקאים. לפיד עצמו פנה לחרדים ואמר: "אני רוצה לדבר על אשר, בן 28 מירושלים, ועל חיים, בן 16 מבני ברק, צעירים חרדים". אשר וחיים הרימו ראשם מדפי הגמרא, האזינו והתרשמו. ציפי לבני הגיבה, וחברה לדימויים הצבאיים נוסח בנט-גנץ: "לא רק אשר וחיים צריכים להיכנס מתחת לאלונקה, גם אלקנה ונריה צריכים להמשיך ולעזור לסחוב אותה במשך שירות מלא". עכשיו מתבקשות אורטל ומורטל שלא להצהיר דתיוּת לצורכי שחרור מצה"ל, שון ותום מצפון תל אביב מוזמנים להתגייס לקרבי, ויהיה לנו יופי של שוויון בנטל.

מגעיל את הסבתא

פרויקט סטודנטים ביוטיוב עלה לאחרונה ברשת, ושמו "שַׂפְתַא". גיבורת הסדרה היא סבתא כלשהי החיה בדיור מוגן כלשהו, והיא מסבירה מונחים בסלנג. שפתא מאוד נגעלה מחברה שעוטפת שניצל מחדר האוכל ולוקחת לחדר, זה ממש "מגעיל את השועלים". שפתא מסבירה שהשועלים אוכלים כל דבר, אז כשמשהו מגעיל אותם, הוא "מגעיל מגעיל". היא גם מסבירה שהביטוי "לחפור" החליף את "לאכול את הראש", ונוזפת בידידתה הקשקשנית על פי כללי הבגד-כפת: "חנה. תפסיקי לחפּור".

תגיות :
The Magic Tuba Pixie; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה