כמה הרב עובדיה יש? רמז: יותר מאחד

רוביק רוזנטל | 11 באוקטובר 2013

באיזו שפה דיבר הרב עובדיה, מה חשב אדם ברוך על ההבדל בין יהודית לישראלית, איך כותבים מרן, ומחקר חדש על שפת החרדים מגלה אילו מילים אסור לכתוב ברשת

יש שני הרב עובדיה. על המשפט הזה חזרו רבים גם בהספדים עליו. הרב "גדול הדור", "ענק הרוח", "גדול הפוסקים בדורו", והרב העממי, הבדחן, המדבר בשפה לא ברורה, ומבטא בדרשות השבת עמדות מתבדלות ומקוממות כלפי גויים, כלפי חילונים וכלפי אישים מכל קצוות הקשת. מי שניסה לגשר על הפער הזה הוא אדם ברוך, והוא עשה זאת בראשית שנות האלפיים בסדרת רשימות במסגרת מדורו במעריב. זו היתה תקופת השיא בהתכתשות בין עובדיה והציבור הכללי, בתיווך התקשורת. ברוך שב וטען שמקור הקונפליקט הוא בשפה. עובדיה מדבר בשפה "יהודית", המבוססת על עולם הגמרא, והיא כהגדרתו "שפת ההלכה, שבאמצעותה היהודי בונה את עולמו, מדייק אותו, מנהיר אותו לעצמו ומתנחל בו". המתקוממים כנגדו מדברים בשפה "ישראלית". את הדברים שב ברוך וריכז בספרו "בתום לב" שיצא בהוצאת כתר בשנת 2001.

מיהו מקורי ומיהו סרסור

אז היכן מדברים אחרת בציר יהודית-ישראלית, על פי ברוך?

ביהודית 'שמעתי' הוא הסכמתי, בישראלית 'שמעתי' הוא ביטוי לקוצר רוח.

בישראלית 'פשעתי' פירושו ביצעתי פשע פלילי, ביהודית: התרשלתי.

כשהרב יוסף אומר 'נמושות', כוונתו לזקנים שכוחם תשש ולא לפחדנים. 'מנהג' אינו סתם פעולה עממית, אלא פעולה שאושרה על ידי גדול הדור. ביהודית 'נימוס' הוא תקן, 'אומנות' היא פרנסה, 'רבנות' היא שררה. 'שפוי' הוא צנוע, 'אצילות' היא השראה, 'ותק' הוא יושר ו'אין סוף' הוא כינוי לאלוהים. בישראלית המשמעויות שונות.

לעיתים יש היפוך בין המשמעות היהודית והישראלית. ביהודית 'מקורי' הוא 'מסורתי', בישראלית, בדיוק להיפך: חדשן. ביהודית סרסור היא מילה נייטרלית: מתווך, ולא רועה זונות. ואילו 'אברך משי' הוא ביהודית ביטוי ביקורתי.

ברוך בוודאי צדק כשהצביע על גלגולי משמעות של מילים מלשון חכמים ומעולם ההלכה לעולם המודרני. האם הפער הלשוני הוא המקור לנתק בין עובדיה לציבור החילוני? כלל וכלל לא בטוח.

מרן, מר"ן או המרן?

העיתונות, האינטרנט וגם הכתוביות בטלוויזיה מרבים להציג את המילה מר"ן במרכאות. נכון או לא? מרן היא מילה ארמית שנקלטה בעברית, ופירושה מורנו, המורה שלנו, ובגירסה קרובה "אדוננו"; ממש כפי ש'מרנן' הם מורינו, המורים שלנו. הכינוי מרן ניתן ליחידי סגולה. יתכן שהנטייה לראשי התיבות נובעת מתארים כמו אדמו"ר, ואולי בהשפעת המרכאות הבעייתיות לעצמן בתואר ד"ר. עם זאת, ראשון המרנים, רבי יוסף קארו, זכה לתואר גם כראשי תיבות של "ממאתיים רבנים נסמך". מר"ן הם גם ראשי תיבות של גדול תורה ספציפי: 'מורנו רבי נחמן', וכן, על פי האתר kizur.co.il, "מרבי ניסים". בלשון הסתרים של האינטרנט מר"ן הוא שם קוד לתרגום מופרך, בעיקר בכתוביות טלוויזיה, ראשי תיבול של "מניח רעפים נוצרי". זאת בעקבות תרגום שהעניק מתרגם סדרת טלוויזיה בשנת 2001 ל-christian slater, שאינו אלא שמו הפרטי של שחקן אמריקני.

מה לעברית וללשון הקודש?

בהוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד יצא בימים אלה הספר "לשון רבים: העברית כשפת תרבות", ובו 15 מאמרים על העברית בת זמננו בהקשרים רחבים. הספר נוצר בעקבות הרצאות שהוצגו בקבוצה שפעלה במכון לפני מספר שנים ביוזמתו והנחייתו של ד"ר יותם בנזימן, שהוא גם עורך הספר. גילוי נאות: כותב המדור היה בין חברי הקבוצה.

אחד המאמרים בספר עוסק בשפה החרדית, על ידי חוקרת המתמחה בנושא זה, ד"ר דלית אסולין. אסולין מצביעה על ההבחנה שעושים חלק מן החרדים עצמם, בעיקר בקבוצות כגון נטורי קרתא וחסידות סאטמר, בין שני סוגים של עברית: 'לשון קודש' שהיא לשון המקורות הקדושה, ו'עברית', או בהגייתם 'עבריס', שהיא לשון טמאה, לשון הסטרא אחרא.

בהבחנה הזו אפשר למצוא גירסאות שונות בין החרדים האמריקנים והחרדים הישראלים. בעוד החסידים תושבי ארצות הברית משתמשים בעברית רק כלשון קודש וביידיש בשפת יומיום, החרדים הישראליים מרבים להשתמש בעברית גם בדיבור יומיומי וגם בעיתונות, וההבחנה בין שתי השפות מיטשטשת.

חברת העלעקטרי

אסולין מציינת שאת הכתיבה בעברית בהקשרים של חול מאפיינת אי הקפדה, כנראה מכוונת, על כללי הדקדוק ובעיקר על חוקי ה' הידיעה וזכר ונקבה. החרדים משתדלים בכתיבתם העברית שלא להשתמש בקבוצה של מילים הנחשבות פסולות, כי משמעותן הקדושה נעלמה לחלוטין בעברית החדשה, כגון 'חשמל'. בעיתון האמונה נכתב למשל "לפני מספר שבועות העבירו חברת העלעקטרי [החשמל] מכונה גדולה בעצם יום השבת רח"ל".

סוגיית העברית מסעירה את האתרים החרדיים הרבים באינטרנט. חלק מהדיונים הם על הסוגיה עצמה, ועל השאלה האם מותר לכתוב "בלשון הציונים ח"ו" (כלומר עברית מודרנית) ברשת, גם אם הטקסט לא יובן. הכותבים הקנאים, בעיקר האמריקנים, מתנגדים לכל מילה חדשה, ולכן מתנגדים למשל למילה 'מעוניין' ומבקשים לה חלופה. בדיון ברשת מציעים חלק מהגולשים חלופה לא פסולה כמו 'חושק'. כך נפסלה גם המילה 'בעיה'. לעומת זאת בעיתונות החרדית הישראלית המילים הפסולות מסוג 'מעוניין' או 'בעיה' מופיעות ומקובלות. בשורה התחתונה קובעת אסולין כי בסביבה החרדית הישראלית ההבחנה בין לשון הקודש לבין עבריס נכשלה, ובפועל קשה להצביע על הבדל בין השפות.

תגיות :
Yishay paquin; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אבישי לבנה
התארים "גדול הדור" "ענק הרוח" ו"גדול הפוסקים" ניתנו לר' עובדיה ע"י חסידיו מייסדי מפלגתו שאין בה כל זכר לרוחניות. אלה תארים נבובים הרחוקים מהאמת ונועדו ליצור הילה קדושה לאדם שלא היה ראוי לכך...
16 באוגוסט 2018 הגב
נחום
גם לגבי התואר רב יש זילות. למשל, כל חבר כנסת חרדי נהיה באופן אוטומטי רב
18 באוגוסט 2018
גבי שחר
איך קורה ששם המשפחה של אחיו של הרב הוא עובדיה ואילו שם המשפחה של בניו הוא יוסף?
16 באוגוסט 2018 הגב
צהלה עמאר
לגבי שחר: שמעתי: שמו של הרב היה: 'עובדיה עובדיה'. איני זוכרת את ההמשך: איך זה נהפך ל: 'עובדיה יוסף'.
22 באוקטובר 2018 הגב

הוספת תגובה