מי קרא לאורלי כוסית

רוביק רוזנטל | 12 ביולי 2013

על השערורייה הלשונית החדשה שבה לחש רמטכ"ל לשעבר מילה אסורה לשדרית ערוץ 10, רשימת שמות בתי הקפה בתל אביב מפתיעה לטובה בהיבט העברי,  ועוד על "שתיים דובים"

שלולית הברנז'ה רעשה בעקבות הגילוי בשלבים של שערורייה לשונית. "איש בכיר מאוד", סיפר גיא מרוז, "לחש לאורלי וילנאי בעת טקס יום ההולדת של פרס שהיא 'אחלה כוסית'". השבוע נודע שהאיש הבכיר הוא הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. הנ"ל התנצל ואמר שהדברים נאמרו ברוח טובה, ושוב נקרתה לנו הזדמנות לדון במותג הבלתי נגמר הזה, "כוסית".

כוסייה וקוסה מחשי

אז אם רוצים, "כוסית" הוא באמת ביטוי מזעזע, ההופך את האשה לאבר מין מהלך. אמנם, לא נרשם זעזוע דומה מהמילה העברית התקנית "נקבה" שמשמעותה דומה, אבל עם ספר בראשית לא מתווכחים. אלא ש"כוסית" כבר מזמן איבדה את המשמעות הבוטה של הביטוי, ומשמשת שם תואר מוביל לבחורה מושכת. פעם אלה היו חתיכה, שאפה ופצצה, היום זו כוסית. וחוץ מזה, מה תלינו על גבי אשכנזי, שגדל על שירי חיילים בגולני, שבהם מילה כמו כוסית היא שיא הרגישות הפמיניסטית.

ובכל זאת, שתי הערות היסטוריות. האמא של הכוסית היא ככל הנראה "כוּסִייה", מילה המופיעה במילון האחולמניוקי לעברית מדוברת בשנת 1982. הסבתא של הכוסית חיה בשנות העשרים של המאה הקודמת. אז נקראה בירושלים בחורה מושכת "קוסה". הכוונה שם היתה דווקא לדלעת, והתייחסה לצורתה המעוגלת, אם כי קוסא מוכרת יותר כשם הערבי לקישוא. בתיאבון.

תל אביב שותה קפה בעברית

יעל ברור ואיריס תמיר מאוניברסיטת תל אביב ערכו מחקר היסטורי על שמות בתי הקפה בתל אביב. המחקר הוצג בכינוס השנתי של האגודה לחקר השפה והחברה בישראל. מהמחקר עולה הפתעה: בניגוד לרושם שנוצר, מספר השמות העבריים לבתי הקפה בתל אביב דווקא בעלייה. הבעלים גילו כנראה ששם עברי הוא לא רק יפה ונכון, הוא גם מוכר.

שתי החוקרות בדקו 120 שמות של בתי קפה, מאז שנות העשרים ועד היום. בתקופה ההיא הם נקראו ברובם על שם הבעלים, יהודים רוסים ופולנים כמו "רצקי", "גדנסקי" ו"איזביצקי". אחריהם הגיעו הייקים וזכינו לשמות כמו "בלזם", "הרלינגר", ו"אלטשולר". עם זאת היו גם בתי קפה ציוניים, שנקראו למשל "בלפוריה", "הרצליה". הלוחמים למען העברית כעסו, ובעיתון "הארץ" נכתב כי לבעלי בית הקפה אקספרסו "יש כנראה זיקה לרומא העתיקה או לאיטליה החדשה". לא כולם הסכימו: "ואתם, הדואגים כל כך לצביון העברי של תל אביב, אל נא תפריזו בעבריות, כי על ידי כך אתם פוגעים בצביון והופכים את תל אביב ל'פלעציל'". עיריית תל אביב התגייסה והציעה שמות עבריים שלא ממש אומצו: אפיקומן, ברכת המזון, ברוך הבא, גיל, הזן, המוזג, ואכלת ושבעת.

כאילו קפה כזה

בתי הקפה המובילים בדיזנגוף בידי זוהרו עד שנות השבעים היו "כסית" ו"אררט" בהם ישבו אומנים, ו"רוול" לקהל הרחב. את השם אררט נתן שלונסקי, שהסביר שזהו מקום שבו מתקבצים יחד, כמו בספינתו של נח. הוא גם הוסיף ראשי תיבות: "אררט - אני רוצה רק טה". קפה רוול נגזר מחיבור שתי ההברות הראשונות של שמות בעליו: גוסטב רוזנברג וקרל ולר.

בשנות השמונים החלו לפרוח הרשתות. בעלי הרשתות העדיפו דווקא שמות לועזיים: "שרי", "קרואסונט", "אפרופו", "אלכסנדר" ו"לונדון". הרשת היחידה ששמה עברי, "קפה הלל", מוצאה בירושלים. העברית חזרה לתמונה דווקא בשנות התשעים, גם אם בסגנון עדות שיינקין: "קפה כזה", ו"קפה כאילו" שבו הגישו כאילו מלצריות כאילו קפה. מאז ועד היום עולה בהדרגה מספר השמות העבריים. המחקר גילה כי בצפון תל אביב מספר שווה של שמות עבריים ולועזיים, ובמרכז תל אביב ובדרומה מספר העבריים רב יותר. ביפו לא נמצאו כלל שמות לועזיים, אבל יש שני שמות ערביים: "יאפא" ו"שאפה".

נחמה וחצי לאחת העם

חלק מבתי הקפה מעידים על התפקידים החדשים של המוסד. למשל, מקום לקריאה ורכישת ספרים ("תולעת ספרים"); קפה שהוא גם ספריית די.וי.די בשם movieing. שמות המשפחה של פעם הומרו לשמות פרטיים. הטרנד המגניב ביותר הוא משחקי לשון: "אחת העם", "נחמה וחצי", "ביתא קפה". ויש גם היסטוריה יהודית וציונית: "תיאודור", "מצדה", "נח", האחרון על שם הבעלים.

פוליטיקה בבתי הקפה אאוט. להוציא קפה אחד בשם "ששת הימים", שנוסד ב-1967 ברחוב דיזנגוף, לא נמצאו שמות הקשורים למלחמות ישראל ולסכסוך הישראלי-ערבי. תנו לתל אביבים לשתות בשקט.

מאיר שלו והשגיאה

צבי גרוסמן כותב על הצגת "שתיים דובים" של מאיר שלו כשגיאה דקדוקית. "העניין פשוט לגמרי:  הפסוק מדבר על 2 דובים נקבות. ראיה לכך היא לשון הנקבה הכפול שבפסוק: 'ותצאנה' ולא 'ויצאו'  ו 'שתיים דובים' ולא 'שניים'. ולמה 'דובים' ולא 'דובות'? משום שהמילה 'דובה' ככל הנראה לא היתה נהוגה בימי התנ"ך".

אכן, אבן שושן מציג בקונקורדנציה את המילה "דב" כשם דו מיני, אך "שתיים דובים" היא הדוגמה היחידה בתנ"ך לדב נקבה. גם פרשני התנ"ך הסבירו שמדובר בדב במשמעות דובה, מילה המופיעה במדרש הגאונים. ואחרי כל זה, הצגת הביטוי כשגיאה נובעת מתחושת הסופר שמדובר בחוסר התאמה ובדיסוננס דקדוקי בעיני דובר העברית, וכי דווקא חוסר ההתאמה הזו היא מקור יופיו של הביטוי.

משפט השבוע

"האש אוחזת בשולי גלימתו של נסראללה" (הרמטכ"ל בני גנץ בעקבות האירועים בלבנון ובסוריה. הבן אדם משורר!)
תגיות :
People's Council; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה