פרזיטים, לכו לעבוד

רוביק רוזנטל | 26 באפריל 2013

מיהו טפיל, מה אמר השופט לתובעת, ותשעים שנה לגדוד מגיני השפה

מיקי לוי עורר את הסערה התורנית כאשר טען (והתנצל) כי לא יתכן שהחרדים יהיו "טפילים על כל הציבור". הדימוי עורר סערה מפני שיש בו השוואה של קבוצה אנושית לחרקים, ובעיקר כי נעשה בו שימוש בספרות האנטישמיות כלפי יהודים, בעיקר בתקופה הנאצית. גם ברוסיה הסובייטית נהגו להאשים את היהודים ב'פרזיטיות', כלומר, טפילות, וחלקם נשלחו בעקבות זאת לסיביר.

המילה 'טפיל' נוצרה בעברית החדשה ומופיעה במילון בן יהודה. היא נוצרה בעקבות המילה הערבית טֻפַיְלֶה באותה משמעות, וקשורה לשורש טפ"ל המופיע בתנ"ך. את המילה יצר המורה מחדש השפה ד"ר אהרון מזי"א. בן יהודה אינו מביא את המשמעות המטאפורית, אבל בנו איתמר מפרסם ב"דואר היום" בשנת 1928 כי "טפילי הציבור ריכזו את כל מאמציהם לנצל את המצב". ואילו בעיתון דבר משנת 1984 מסופר על עימות עם קבוצה חרדית שבה צעקו לעברם "פרזיטים, לכו לעבוד".

פלאי האות השביעית

נשיא בית המשפט העליון ושרת המשפטים, גרוניס ולבני, הצטרפו לתביעה לחקור את ביטוייו של "השופט הסקסיסט" שלמה נחשון אטינגר, שאמר לתובעת מן הפרקליטות לגבי נאשם ששמו מתחיל באות ז' כי "זין את מוצאת מהר". התובעת יצאה בדמעות מהאולם, והשופט הסביר שהוא התכוון אך ורק לאות השביעית באלף בית. לשיטתו הוא פשוט רמז שהתובעת היא אורים ותומים בשפה העברית, ומכירה את אותיות האלף בית על בוריין.

איך באמת איתרע גורלה של האות השביעית עד כדי כך שכל אזכור שלה גורם להסמקה ולהתנצלויות? יש לכך היסטוריה רבת שנים. "זין" כשמו של איבר המין הגברי מוכר במסדרונות בתי הספר היוקרתיים של ראשית המאה העשרים בארץ ישראל, ועד היום מתנהל ויכוח מי המציא אותו: תלמידי הגימנסיה הרצליה, או תלמידי בית הספר תחכמוני. מחקר שנעשה בעניין גילה שהמקור מוקדם יותר, כבר בתקופת ההשכלה. היהודים כינו את איבר המין הגברי 'זנב', תרגום למילה הגרמנית-יידית שוואנץ, ששימשה גם היא בשני המובנים. 'זנב' נחשבה מילה גסה, ולכן קיצרו אותה לאות הפותחת, ז', לשם עידון. העידון הלך, האות נשארה.

גדוד מגיני השפה בן תשעים

השבוע, בדיוק לפני תשעים שנה, ב-27 לאפריל 1923, נוסד "גדוד מגיני השפה". הוא היה מורכב מנערים שוחרי עברית, וזכה לגיבוי והשראה מטובי המחנכים והמורים באותה תקופה. הנוער נחשב לראש החץ של המלחמה על העברית, ועמד גם בלב המערכה המוקדמת בעשר שנים על הוראת העברית בטכניון, המוכרת בשם "מלחמת השפות". גדוד מגיני השפה עסק לא רק במחאות ובהפגנות. הוא הקים מפעל של הוראת שיעורים בעברית חינם ובארגון הרצאות, הציע את עזרתו בהחלפת שמות משפחה לועזיים לעבריים, ותרם את חלקו לחידוש מילים. לא כולם אהבו את הפעילות של הגדוד, שהיתה אגרסיבית ולעיתים על גבול האלימות. הפילוסוף הדגול מרטין בובר התלונן שהגדוד מנסה להכריח אותו לנאום בעברית, ולא בשפתו, גרמנית. הרב קוק שלח לאנשי הגדוד מכתב תמיכה שהיתה בו גם ביקורת מרומזת על ההתמקדות המוגזמת בעניין הלשוני: "השאיפה לתחיית השפה", כתב, "אינה שאיפה בודדת". על ביאליק מספרים שאנשי הגדוד תפסו אותו ברחוב מדבר יידיש, והוא השיב להם: "היום שבת, היום אני לא עובד".

יהודי, דבר עברית

סיסמת גדוד מגיני השפה היתה "יהודי, דבר עברית", ובהרחבה: "יהודי דבר עברית, יהודי למד עברית, יהודי קרא עברית, רק עברית ורק עברית!" גירסה נוספת: "עברי, דבר עברית!" לגדוד מגיני השפה היה גם המנון, אותו כתב יוסף אוקסנברג ללחן פולני עממי. לכבוד תשעים שנות הגדוד יצר כותב המדור גירסה מעודכנת של ההמנון. הבית הראשון הוא מן בשיר המקורי. הטקסט המלא באתר, ברגע של פיוט.

 

משפט השבוע

"עברו כל-כך הרבה שנים מאז שהבתולים ואני הוזכרנו ביחד" (יאיר לפיד בכנסת. עבר גם זמן רב מאז הנוק-אאוט ההוא, נראה שהוא מתגעגע לזירת האגרוף)
תגיות :
Stuart longhorn; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה