כולנו יחד באיחוד ציוני מלוכד

רוביק רוזנטל | 19 בדצמבר 2014

שמות המפלגות מספרים לנו על אחדות ומדברים בלשון אנחנו, תעמולת הבחירות כולה אני, אני ואני. וגם על הילד הכועס, הנזיר שמלמד אותנו שפות, ומה מבינים מוכרני הטלפונים במונח שיווק אגרסיבי

שלוש מפלגות חדשות כבר קמו לנו בבחירות המשונות האלה, ולשמות הזמניים שניתנו להן מכנה משותף: אין בהם אני. הכל אנחנו, גוף ראשון רבים. שום דבר לא אישי. "כולנו" של כחלון, "העם אתנו" של אלי ישי שלפני כן נקראה לכמה ימים "יחד", ו"האיחוד הציוני" של בוז'י וציפי, שהוא מעין תשובה שמאלית ל"בית היהודי". בצד הקולקטיב אפשר למצוא גם את "ישראל ביתנו", וכמובן הליכוד. השמות קולקטיביים, אבל בבחירות האלה הכול אישי. שתי סיסמאות ניצבות זו מול זו: "תנו לביבי להנהיג" מול "רק לא ביבי".

המגמה לקרוא למפלגות בשמות קולקטיביים היא מאז ומתמיד תוצר של איחודי תנועות ומפלגות. ב-1965 נולד "גוש חירות ליברלים" (גח"ל), ובאותה שנה "המערך" בין מפלגת העבודה לאחדות העבודה, אליו הסתפחה מפ"ם ארבע שנים מאוחר יותר. בשנת 1973 ה"גוש" הפך ל"ליכוד". ב-1999 הקים אהוד ברק את "ישראל אחת" שכללה את מפלגת העבודה, מימד וגשר, ובאותה שנה הקים עמיר פרץ את מפלגת "עם אחד". הרחוב החרדי התאגד ב"אגודת ישראל" ואחר כך ב"חזית דתית תורתית", והמפלגה הערבית-יהודית שקמה ב-1977 קראה לעצמה "חזית דמוקרטית לשוויון", הלא היא חד"ש. המקרה המובהק של שם מפלגה על בסיס אישי שהצליחה להגיע לכנסת, הוא "האיש הבודד לכנסת": פלאטו שרון, גרסת 1977.

גם תעמולת הבחירות האישית לא התחילה בבחירות 2014. הזיכרון הטרי יחסית הוא הסיסמה "פרס יחלק את ירושלים".  בתעמולת הבחירות של העשורים הראשונים כיכבה הססימה "הגידו כן לזקן", ומולה "בגין לשלטון". בן גוריון סירב לקרוא לבגין בשמו וכינה אותו בכנסת "האיש היושב לימינו של באדר", בגין קרא לבן גוריון בעת ההפגנות נגד השילומים מגרמניה "העריץ הקטן והמניאק הגדול". הוא עצמו סיפר בליל המהפך בדיחה שהתהלכה על אדם שהתפרנס מצעידה ברחובות וקריאות "בגין לשלטון". כששאלו אותו איזו מן פרנסה זו ענה "נכון שאין כאן הרבה כסף, אבל זו פרנסה לכל החיים".

על ריבעים וחימשים

השבוע פרסמה האקדמיה ללשון מילים חדשות שאושרו במליאת האקדמיה. על המילים האלה עומלת במהלך השנה "ועדה למילים בשימוש כללי", שבראשה עומד פרופ' משה פלורנטין. גילוי נאות: אני חבר בוועדה הזו בשש השנים האחרונות. המילים שאושרו ופורסמו עוסקות בכמה תחומים. מכשיר המנגל, מַצלה, זכה לאח לשוני המתייחס לאירוע המנגל: מִצלה. כמה מקצועות נכנסו למילון, בסיומת –אי: השיפוצניק היה לתיקונאי, הקונדיטור למגדנאי והשוקולטייר לשוקולדאי.

המילה המעניינת במקבץ החדש היא לטעמי חימֵש, הוא בן הנין. זו היתה כוונתו של ביאליק, שחידש את המילה בתרגומו לדון קישוט, אך היתה טענה שבן הנין הוא דווקא ריבֵעַ. המילה הזו מופיעה בתנ"ך כמה פעמים בפסוקים דומים, שבהם נאמר "הפוקד עוון אבות על בנים, על שילשים ועל ריבעים", וכאן הריבע הוא הנין. בפסוק בודד נוספה חוליה נוספת: בני בנים, כלומר, הריבע הוא בן הנין, וגם עליה יש מחלוקת אם היא דור נפרד.  ההכרעה, גם בוועדה וגם בדעת הציבור שבן הנין הוא חימש. אז תעשו חימשים הרבה.

ואשר ל"זלולת" שנקבעה עבור ג'אנק פוד, כותב גדעון רון: "כמי שעוסק בענייני מזון ובריאות, ברצוני להציע כחידוש שלי את 'פת-זבל' כתרגום לג'אנק-פוד". הצעה מעניינת, גדעון, אף כי לא מעוררת תיאבון. אולי בסיבוב הבא.

תרגום ברשת : כועס על הילד

שרית סרי אוהבת מאוד את השיר "Mad about the boy". כשניסתה לזמזם אותו לעצמה בעברית פנתה לגוגל וביקשה שיתרגם. וזה מה שיצא, הבאנו רק את הבית החוזר.

כועס על הילד

אני יודע שזה טיפשי

לכעוס על הילד

אני כל כך מתבייש בזה,

אבל חייב להודות

הלילות ללא שינה שהיה לי

על הילד

Mad about the boy

I know it's stupid to be

mad about the boy

I'm so ashamed of it

but must admit

the sleepless nights I've had

About the boy

 

עלילות התרגום לעברית בגוגל מתגלגלות בכל אתר, הגולשים מוזמנים לשלוח ממצאים נוספים.

הנזיר שמלמד אותנו שפות

יוחנן אליחי הוא נזיר צרפתי החי בישראל כבר כשישים שנה, ומפעל חייו המבורך הוא תיעוד השפה הערבית הפלסטינית והנגשתה. המילון הפלסטיני-עברי ומהדורתו האנגלית שפרסם בעשורים האחרונים הם כלי נגיש ומקיף ללימוד הערבית הפלסטינית. לאחרונה יצא בהוצאת מינרווה "שיחון עברי-ערבי לרופאים ולצוותי רפואה", מלווה בתקליטורי שמע. שיטת ההוראה של אליחי היא בניית משפטים בשפה דיבורית, בשתי השפות, ובשיחון 900 משפטים כאלה. איך שואלים אשה "באיזה שבוע של הריון את נמצאת?" -  "אַי אֻסבּוּע אִנתִי?". ואיך ממליצים לחולה לרדת במשקל? "לַאזֶמֶ-תְנַזֵל וַזְנַכּ".

Elihay

מפעל אחר של אליחי הוא שיחונים דו לשוניים בשפות שונות, לצד העברית. השיחון האחרון הוא בשפה הפינית, והוא מכיל 4000 משפטים מחיי היום יום, שבהם משולבים 490 פעלים. גם לשיחון הזה מצורף תקליט שמע. פינית היא כידוע שפה במשפחת שפות נדירה, קרובת משפחה להונגרית ולאסטונית. אז איך אומרים "הילד לכלך את כל הבגדים שלו" בפינית?  poika likasi kaikki  vaatteensa. ואיך שואלים את המוכר "כמה זה עולה?" paljomko tämä maksaa?. למי שממש לא מתכוון לפגוש פינים לשיחה, יש גם שיחונים ברוסית, צרפתית ואנגלית. 

שיווק אגרסיבי, הגירסה הישראלית

פרק א' (חדש מהשבוע):

-        שלום ראובן, אני ש. מחברת פז'ו, יש לך פז'ו 207...

-        לא, יש לי פז'ו 208.

-        אבל כתוב לי כאן שיש לך פז'ו 207.

-        מה שכתוב הוא טעות. 208.

-        (הטלפנית, במשיכת כתפיים נואשת מעורבת בחמלה) טוב, לא נריב על זה.

פרק ב' (לפני שנה)

-        שלום ראובן, אני מחברת סלקום.

-        תודה, אני באורנג'. מאוד מרוצה.

-        יש לנו מבצעים, ראובן. למשל, שלושה חודשים חינם ואחר כך...

-        אני פשוט לא מעוניין.

-        (הטלפנית, בבוז מעורב בהתרסה) אדוני, סליחה, אבל אני לא חושבת שהבנת מה שאמרתי.

פרק ב' (לפני שנתיים)

-        שלום מר ראובן, אני מחברת הוט, ויש לנו מבצע.

-        תודה, אני עברתי לפני שנתיים ליֶס, ואין לי עניין לעבור שוב.

-        אני לא חושבת שאתה מעודכן, ראובן.

-        אני פשוט לא אוהב לעבור מחברה לחברה כל שנתיים.

-        (הטלפנית, בנזיפה מעורבת בתימהון) ככה? אתה לא רוצה להתחדש? כל הזמן אותו דבר? בטח נורא משעמם לך בחיים!

לגמרי גַמֶּרֶת

בטור קודם נשאלה השאלה על מקורה של מחלת הגַמֶּרֶת, שהיא השם שניתן על ידי החקלאים לאנטראקס בין בעלי חיים, לצד גחלת, שהיא אותה מחלה בין בני אדם. יוסף חרמוני מביא את התשובה: "הזיקה בין גחלת לגמרת שאובה מהערבית. ג'מרה בערבית פירושה גחל או גחלת במשמעות פיסת עץ לוהטת, וגם שמה של המחלה בין בעלי החיים. מכאן השם העברי גמרת".

חרמוני מתייחס גם להגייה התלמודית של 'לגמרי' משאלות הטור הקודם: "יש לומר 'לגמרי' בהטעמה מלרעית. 'לגמרי' היא צורת כתיב של הביטוי הארמי 'לגמרֵיה' או 'לגמרֵה', שפירושו: לגמרוֹ, כלומר, עד סופו, כפי ש'שמֵה רבה' פירושו שמו הגדול. כינוי הקניין "סוחב" אליו את ההטעמה, והופך את המילה למלרעית.

שאלות: הבולבוס המגניב

קובי שואל: כולם, מיעקב עד פרעה, 'חולמים חלום'. מה פשר כפל הלשון הזה?

מדובר בתופעה תחבירית-סגנונית הקרויה "מושא פנימי", כאשר הנשוא והמושא נגזרים מאותו שורש. על פי הבלשנית נגה אילני תפקידו "להדגיש ולחזק את הפועל". על עשו נאמר "ויצעק צעקה גדולה ומרה", ועד היום אנחנו "עושים מעשה", "מספרים סיפור" ועוד ועוד.

מעיין סבן כותבת: מה הקשר בין שנייה בזמן לשנייה במשמעות "אחרי הראשונה"?

יש קשר, והוא אינו פשוט, והתשובה באתר...

משה כותב: יותר ויותר אני מוצא שימוש בשני יו"דים רצופים במלים כמו "גבירותיי ורבותיי". האם האקדמיה שינתה את כללי הכתיב ושכחה להודיע לי על כך?

האקדמיה שינתה זה מכבר, ודווקא הודיעה, וזה הכלל: "יו"ד המציינת עיצור נכפלת בתוך המילה ובסופה. למשל: בניין, הייתה, עלייך, בניי, לייצר". נוסיף שהכלל הזה חשוב בעיקר במקרים בהם יש מקום לטעות בקריאה, כגון דִבְרֵי/דְבָרַיי, בְנִי/בָנַיי ועוד רבים.

שולי בוקשטיין שואלת: מה מקור המילה "בולבוס"? האם היא נזכרת בתלמוד? אם כן - מה היתה משמעותה אז, שכן היום המשמעות היא תפוח אדמה, שלא היה מוכר אז.

בולבוס שבתלמוד הוא מין של בצל, ממש כמו ביוונית. מי שאחראי על קריאת תפוחהאדמה בולבוס הוא מנדלה מוכר ספרים, שעסק רבות בזואולוגיה ובוטניקה. מן המילה היוונית התפתחה גם המילה האנגלית bulb שפירושה פקעת. ספק אם מעברי המשמעות האלה תואמים את העובדות הבוטניות, שכן הבצל אינו פקעת אלא בעל מבנה של גלדים.

רענן כותב: לאחר שהייה בארה"ב הגעתי להשערה ש"מגניב" מקורו במילה האנגלית magnificent. האם יש צדק בדברי?

ככל הנראה יש ויש צדק, הרחבה באתר.

נעה שואלת: האם יש קשר בין המילה ארץ במשמעות אדמה למילה earth?

יש מספר מילים שהגיעו לשפות אירופה מן השפות השמיות אך ככל הנראה הדמיון כאן מקרי. המילה האנגלית מקורה בשפות הגרמניות, ולא נמצאה נקודת קישור בינה לבין המילים בשפות שמיות הרבות כגון ארץ, ארד' בערבית, ארעא או ארקא בארמית ועוד.

אריה לוי שואל: מה מקורו של הפתגם "כשנגיע לגשר נחצה אותו"? והרי הגשר הוא הפתרון ולא הבעיה, לא?  

מקור הביטוי הוא בפתגם האנגלי Don’t cross a bridge till  you get to it, והוא מציג גם את הדרך אל הגשר וגם את הגשר עצמו כבעיות הדורשות פתרון. פלוני תמה איך להתמודד עם משימה עתידית קשה, ומציעים לו לפתור בעיה דחופה יותר, ואז לשבור את הראש ביחס להמשך.

אבישי טופול כותב: לקוח בסופרמרקט באוסטרליה אמר לי שהוא השתתף במכביה בטורניר masters. האם זה אומר שהוא מומחה בתחומו?

במכבייה קיימות תחרויות מאסטרס לספורטאים מבוגרים בהתייחס לגילם, ככל הנראה בהשפעת מינוח אנגלי שנועד לכבד ספורטאים ותיקים. בישראל נקראים טורנירים כאלה בדרך כלל "טורניר ותיקים".

בפינה של פול אוגדן: עלכלי משחק השחמט בשפות העולם

בבמת אורח: יורי מור על ניבים שמקורם ברוסית.

שיר לחנוכה בפיוטים: שיא העם הנבער, על פי "באנו חושך לגרש".

פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יואל נץ
ערגה, בתי, המציאה בדיחה מגניבה: בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו - אז הוא ברא את חוצלארץ...
19 בדצמבר 2014 הגב
יצחק אלישיב
הזירה הלשונית גדושה מדי וכוללת נושאים רבים. מעייף לקרוא. האותיות בגודל סביר, אבל הקווים דקים מדי. זה מכביד את הקריאה במיוחד לבעלי ראייה חלשה כמוני. תודה על תשומת הלב.
19 בדצמבר 2014 הגב
אפיק יצחק
בקשר לשאלה של שולי בוקשטיין: שמעתי פעם סיפור שהבולבוס הפך ל"תפוח אדמה" מפני שהעולים ממזרח אירופה הגיעו ארצה והתלהבו מגודלם ועסיסיותם של בולבוסי ארץ ישראל עש שהשוו אותם לתפוחי העץ, כלומר - הבולבוסים כל כך טובים שהם כמו תפוחים מהאדמה. האם דברים בגו?
20 בדצמבר 2014 הגב
אלה זיידנברג
שלום רוביק רוזנטל, רציתי להגיב על תשובתך לבטוי "חלם חלום", והגדרתך אותו כמושא פנימי. לידיעתי, מושא פנימי הוא מושא של פועל עומד, וזו הסיבה שפעמים רבות הוא מבתבשם הנגזר מהנשוא (העומד, כאמור), למשל : הם הלכו הליכה מהירה. להגדרתך, המשפט "היא סטרה לו סטירה נאמנה" הוא גם משפט המדגים מושא פנימי, ולא היא. "לסטור" הוא פועל יוצא, והמושא שלו הוא מושא ישיר לכל דבבר. כך גם "לחלום" להערכתי. שלך בתודה - אלה זיידנברג
23 בדצמבר 2014 הגב
רוני מנירום
תודה רוביק. אנחנו מאד נהנים מהקריאה.
24 בדצמבר 2014 הגב

הוספת תגובה