הסגנון הנשיאותי של רובי ריבלין

רוביק רוזנטל | 28 בנובמבר 2014

על הסגנון הרטורי של רובי ריבלין ושאר נשיאי ישראל, מהיכן לקח עמיר בניון את "חלאה כפוית טובה", מה מקור השעורה שבעין, ודיונים לשוניים סוערים בספר החדש של עמוס עוז

לכל נשיא סגנון רטורי שונה ושפה משלו, וכך גם לגבי ריבלין. אחרי כמה חודשים במשכן והופעות מתוקשרות אפשר לומר שהוא שדרג את התכונות המוכרות שלו מן העבר. ולפני כן, הצצה רטרוספקטיבית.

זלמן שז"ר היה מלך הפאתוס. לו היה נשיא היום היה חביב "ארץ נהדרת". דוגמית מנאום לחנוכת אוניברסיטת תל אביב, 1964, מתוך "נאום לכל עת" שערכה תמר ברוש: "שכם אחד עם המוסדות העליונים לחכמה ודעת בתוך ארצנו ועם מאורי המחקר המדעי בעולם כולו – תקום הקריה האוניברסיטאית  בתל אביב לתהילה ולברכה, לתל תלפיות ולאביב נצחים".

יצחק נבון הביא את הארומה הסמך-טתית: עממיות מעורבת בתרבות ובשפה נקייה ורהוטה, עם חית ועין מעודנים.

עזר ויצמן היה ונשאר הצבר הפרחח. ממורשתו הלשונית נותרו לנו עוד לפני נשיאותו "מיידלה, גברים לא סורגים גרביים", "אף פעם לא רציתי לתת פליק לראומה", "אכלנו יחד כמה דברים טובים" על קברו של רבין, ומשלהי נשיאותו "נסים גאון תחזק אותי".

משה קצב היה נשיא דיגיטלי. הנאומים שלו היו עשויים בידי כותבי נאומים, הפרסונה הנשיאותית לא גילתה את האדם שמאחוריה. הסוף ידוע.

שמעון פרס הוא רטור רב פרצופי. הנאומים שלו נעים בין פאתוס לברק, בין משפטים מורכבים ונפתלים לחידודי לשון מפתיעים.

רובי המשוחח

רובי ריבלין הוא נשיא משוחח. הרטוריקה שלו התאפיינה תמיד בשרשרת של משפטים הנכנסים זה לתוך זה, ללא נקודות וכמעט ללא פסיקים, כשהרעיונות נחרזים במחרוזת. בנימת הקול הוא משתדל להישאר הבחור הירושלמי שכולם אוהבים לאהוב. ואולם, עם הזמן הולכת שפתו ונעשית גבוהה יותר ומשובצת בניבים מהמקורות. המשפטים עדיין מפותלים, אבל פחות מאשר בעבר.

דוגמה מן השבוע האחרון: "רבותיי, הגישה ההיררכית, המעמידה את היהודית לפני הדמוקרטית, מחמיצה את עומקה וגדולתה של מגילת העצמאות שכרכה את שני המרכיבים יחדיו - ללא הפרד. יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית - בדיבור אחד נאמרו, ובדיבור אחד הן מוכרחות להמשיך ולהיאמר. אלה אינן מילים בעלמא. זוהי נשמת אפה של מדינת ישראל".

באשר לתוכן שמעבר ללשון, לפנינו רובי חדש, ללא ספק. אפשר להסכים ולמחוא כפיים, אפשר לשרוק בוז, אבל האיש אינו מהלך בין טיפות כקודמיו, תוכו כברו.

עוד על שפתו של רובי ריבלין ראו בנאום היושב ראש.

החלאה של עמיר בניון

"חלאה כפוית טובה" קרא עמיר בניון לאחמד, סטודנט פלוני או הערבים באשר הם, שעליו כתב את שירו האחרון. חלאה הוא שמה של אשה חסרת מזל מספר דברי הימים. 'חלאה' כשם עצם מופיעה חמש פעמים בספר יחזקאל, והיא מתייחסת ללכלוך שיש להסירו מסיר הבישול: "אוֹי עִיר הַדָּמִים, סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ, וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה". מקור המילה לא ברור, והפרשנים חלוקים למה כוונתה. לפי הפשט הכוונה כנראה לחלודה, שאותה יש להסיר באמצעות הרתחה. רש"י ואחרים סבורים שמדובר בלכלוך המופרש מתבשיל בעת הרתחת המים, והוא כותב: "חלאתה – זוהמתה, שמוציאין מעל פיה על ידי הרתחתה, שקורין אשקומ"א בלע"ז כלומר לא יצאו ממנה רשעים שבה". המילה הלועזית מזכירה את המקבילה האנגלית של המילה scum, שהתגלגלה מהמילה הגרמנית schūm, ומשמעותה גם היא הלכלוך היוצא מהתבשיל.

איך יצאה 'חלאה' מן המטבח והפכה כינוי ליצורים הבזויים השפלים ביותר? המילה האנגלית scum הורחבה לביטוי  scum of the earth, זוהמת הארץ, אבל המקור של הביטוי העברי הוא ככל הנראה רוסי. הביטוי otbrosy roda chelovecheskovo פירושו חלאת המין האנושי, או בגירסה המקבילה "חלאת אדם". את הביטויים האלה אפשר למצוא בעיתונות העברית כבר באמצע המאה ה-19, ובכתבי הסופרים של תחיית הלשון. מיכה יוסף ברדיצ'בסקי כתב: "הנה בין 'חלאת אדם' ובין 'תפארת אדם' גשר ועליו עוברים בני אדם". ברנר כתב: "האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגיטאות, חלאת המין האנושי?"

הספר המרתק של עמוס עוז

"הבשורה על פי יהודה", ספרו האחרון של עמוס עוז, ראוי לשבחים רבים. אחד מהם הוא השבח "מרתק", שלמרבה הצער הפך לקלישאה בזכות הפרסומות המסיביות לספרים מרתקים יותר ופחות. אל המילה הזו, מרתק, מתייחס בספרו של עוז גרשום ואלד הזקן, בשיחותיו האינסופיות עם שמואל אש: "הלא עתליה שלנו כבר מרתקת אותך. ... פעם אחת אמרה לי שאנשים זרים מרתקים אותה כל עוד הם פחות או יותר זרים. ... ומה פשר המילה לרתק. אתה במקרה יודע? .... מקור המילה לרתק הוא בתלמוד הירושלמי, בארמית הארצישראלית, רתקא, לאמור, חלקה מוקפת גדר, ומכאן בא הפועל לרתק, כלומר, לקשור, לכבול באזיקים, לאסור ברתוקות". מכל מקום, הספר מומלץ לבלות אתו את השבת למי שעבר ריתוק בבסיס. השבת תעבור ביעף.

Oz Yehuda

בלב הספר עומד מוטיב הבגידה האמיתית או המדומה, זו של יהודה איש קריות וזו של אביה של עתליה, שאלתיאל אבאבנאל. שמואל, המעריץ את דמותו של יהודה איש קריות, מתפלסף על משמעות המילה 'בוגד' בהיסטוריה. "ירמיהו הנביא נחשב לבוגד גם בעייני האספסוף הירושלמי, וגם בעיני בית המלוכה... אברהם לינקולן נקרא בוגד בפי מתנגדיו... הרצל נקרא בוגד רק מפני שהעז לשקול הקמת מדינת יהודים מחוץ לארץ ישראל... מי שיש בו העוז להשתנות, תמיד הוא ייחשב בוגד בעיני אלה שאינם מסוגלים לשום שינוי". מבט חדש ומאתגר על אחת המילים היותר קשות, מבזות וחמורות במילון העברי, ובמילון האנושי.

עוד באתר על שפתו של עמוס עוז: בין עוז וקינן

תעלולי הפינגליש

הרשימה "הג'ינג'י נתן פנדל בפוקס" שהופיעה באתר רב מילים בימים אלה עסקה במילים באנגלית בריטית, שעברו שיבושים ישראליים מכוונים יותר ופחות. לאתר הגיעו כמה וכמה תגובות והשלמות לנושא המסעיר הזה.

יצחק שגב טוען: "הייתי עד לרגע בו נוצר הביטוי 'בפוקס'. זה היה בשנות ה-60 בבסיס ח"א תל נוף. היינו נוהגים לשחק ביליארד במועדון הקצינים בהפסקת הצהרים. בין המשחקים היה אז רופא בשרות סדיר, ד"ר צבי פוקס (היום פרופסור בעל שם עולמי בשטח הסרטן). כולנו אהבנו את האיש אבל, מה לעשות, לא היה לו מושג ירוק בכל מה שנוגע לביליארד. וכשהיה מגיע תורו והיה מכוון לחור מסוים והכדור היה מתגלגל ונכנס לחור אחר ללא שום כוונת המכוון, היינו כולנו צועקים: 'זאת מכת פוקס!!' הנה כך נוצר הביטוי הידוע והמשומש עד היום". סיפור יפה. קשה לראות בו את מקור המילה, אבל הוא קושר אותה למקורה האמיתי, היישר משולחן הביליארד.

בני לשם כותב: "אחד הביטויים שהובאו ברשימה הוא 'נתן לו פור'. fore היא מילה אנגלית שפירושה קדימה, לפני, ומכאן גם המילה before. בסלנג העברי היא בשימוש במשמעות יתרון: נותנים 'פור' לחלש יותר, מה שקרוי אפליה מתקנת. באנגלית לא אומרים  he gave me a fore, ועמית שלי לעבודה הציע הצעה מעניינת. המושג באנגלית שמתאר את המצב בו נותנים למשתתף אחד יתרון מסויים על מנת להשוות את סיכוייו להצלחה הוא handicap . המילה handicap ברוסית היא фора (מבוטא פורה, עם פ׳ רפה). יכול להיות שכמו מילים רבות בעברית, גם המילה הזו מקורה באמא רוסיה?"

הדמיון למילה הרוסית מעניין אבל ככל הנראה מקרי. נכון שאין כאן תרגום של ניב אנגלי, אבל הקישור לאנגלית פשוט וישיר, ואילו הקישור לרוסית דורש ידע בשתי השפות ואינו אופייני לגלגול טבעי.

ועוד בענייני פינגליש כותב ישראל דוד: "תקפה אותי אתמול דלקת בעין, והיו שאמרו 'שעורה'. הערב הייתי אצל הרופא, שגם הסביר לי את ההבדל בין השתיים. הקשיתי ושאלתי למה 'שעורה' (ולא למשל חיטה או גפן, תאנה ורימון)? הוא אמר שאינו יודע, אך כנראה קשור ל'שערה'. התחלתי לחשוב, והנה ספקולציה. אך לא ידועה לי טובה ממנה. זה פשוט אחד ממקרי ה-phenglish, שפה ידועה, פלסטיניאן-אינגליש. השפעת האנגלית המנדטורית. שהרי השעורה בעין נקראת באנגלית sore-eye, עין פגועה או רגישה". שאפו, ישראל, אין ספק שעלית על הסבר הגיוני, וגם יחיד עד כה. לפנינו פינגליש למהדרין.

 

Soureye

dan ox; flickr

מילון הישראליות

נהג מונית בשיחה נלהבת בדיבורית עם חבר: "יש לי רואה חשבון פצצה ארפיג'י".

רפי הירשפלד מנחל עוז כותב: "יש לנו בשער הנגב מועדון יום לגמלאי. יש למועדון מכונית להסעת נכים, ואנחנו קוראים לרכב 'נכונית'. בעיני זה שם יפה!" יפה וגם נכון, רפי. תודה.

שאלות וחדשות באתר

אבינועם בקסט שואל: האם נכון להגיד בעברית 'חוף השנהב' (עם ה' הידיעה) כמו שמשדרים ברדיו ובטלוויזיה, או צריכים להגיד 'חוף שנהב' (בלי ה' הידיעה). באנגלית שם הארץ הוא ivory Coast ולא The ivory Coast.

אין כל פסול ב"חוף השנהב". ה' אינה מיידעת את כל הצירוף אלא רק את המילה שנהב, במה שקרוי "ה' הסוג", ופירוש השם הוא "חוף שאופייני לו השנהב".

נעה זמשטיין שואלת: אני מאזינה לרוב לחדשות דווקא ברשת ב', ושמתי לב שאומרים שם 'הוא עשה פיגוע'. אני מניחה שזהו פועל מתאים, אבל האם הוא המתאים ביותר?

'עשה' הוא מה שקרוי גם 'פועל גנרי', המתאים למגוון רחב של פעולות. עם זאת מתאים כאן יותר הצירוף 'ביצע פיגוע', המצביע על פעילות מתוכננת ולא עשייה סתם.

אליסיה סיסו רז שואלת: השימוש במילה 'כנסו' כשהכוונה היא ל'היכנסו' תופס לו אחיזה גם בעיתונים. מה עושים?

'כנסו' בוודאי אינו תקין, אבל בזכות 'כנסו כנסו' האינטרנטי הוא מטפס במעלות העברית המקובלת ומכאן הדרך לעיתון קצרה. הוא אופייני לקיצורי ציווי בבניינים נפעל והתפעל כמו למשל 'סתלק מכאן' במקום הסתלק.

אמיר שואל: בתקשורת שומעים לא מעט 'אני מֵכּיר' במקום 'אני מַכּיר', וכך גם 'אני מֵצִיע' במקום 'מַצִיע'. האם זה הנכון?

נכון לומר מַכּיר, אבל אפילו מחברי תמלילים לשירים נפלו כאן. הטעות נולדה באנאלוגיה לצורות תקינות במשקלן כמו 'מֵבין', 'מֵרים' וכדומה.

רוברט גבע שואל: מה מקור המילה חנטריש?

והתשובה באתר.

בפינה של פול אוגדן השבוע: על מבנה המוח הייחודי של המתרגם הסימולטני.

משפט השבוע

"לא פינית – לא עשית", נתניהו מוסיף עוד משפט נוסחה ל"ירצו - יקבלו" וחבריו
תגיות :
איציק אדרי, google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

ישראל ישראלי
שלום לרוביק רוזנטל בטור המרתק על ספרו המרתק של עמוס עוז מוצע כי מקור הפועל הוא התלמוד הירושלמי. הדוגמה המובאת רתוקות לקוחה דוקא מפרק מ' בישעיהו "ורתוקות כסף צורף" מה שמוביל את מקור המילה למקרא.
04 בדצמבר 2014 הגב
רות קמחי
תשובה לאבינועם בקסט - חוף השנהב הייתה מושבה צרפתית בשם COTE D'IVOIRE ומכאן התרגום לעברית חוף השנהב. השם האנגלי אינו השם המקורי ולכן אינו רלוונטי להשוואה.
05 בדצמבר 2014 הגב
איתי
לגבי חוף השנהב, מועתק מוויקיפדיה: המדינה הייתה ידועה כ"חוף השנהב", ובאנגלית היא נקראה Ivory Coast, בגרמנית - Elfenbeinküste, בספרדית - Costa de Marfil, בצרפתית - Côte d'Ivoire, וכן הלאה. בגלל חוסר האחידות שנוצר בזירה הבינלאומית, באוקטובר 1985 ביקשה הממשלה לקבוע את שם המדינה כ-Côte d'Ivoire (שם שהוא מורשת הקולוניאליזם הצרפתי) בכל השפות. למרות החלטת הממשלה, בשפה האנגלית עדיין משתמשים לרוב ב-"Ivory Coast" ובאופן דומה ממשיכים להשתמש בתרגום גם בשפות האחרות. אולם, ממשלות משתמשות ב-"Côte d'Ivoire" מתוך היענות לדרישת המדינה. באתר משרד החוץ הישראלי נכתב שמה של המדינה קוט דיוואר (חוף השנהב),[6] אך בהודעות של משרד ראש הממשלה הישראלי קרויה המדינה "חוף השנהב".[7]
12 ביולי 2018 הגב
דב קרמר
בענין רפי הירשפלד מנחל עוז שכותב: "יש לנו בשער הנגב מועדון יום לגמלאי. יש למועדון מכונית להסעת נכים, ואנחנו קוראים לרכב 'נכונית', רציתי לציין ש"ביד שרה" מכונית להסעת נכים נקראת גם היא "נכונית", השאלה היא מי ה"פלגיאט"...
12 ביולי 2018 הגב
יעוד גונן
באשר לשגיאות בדיבור באמצעי התקשורת: בסופ"ש זה הוצגו סרטונים על טיולי-שיט במבחר אתרים יפהפיים בעולם, בליווי תיאור קולי, ובקטע מסויים אמרה הקריינית (בערך) "ניתן לראות עוד הרבה שַֹכִּיוֹת-חמדה במהלך השיט". ואף אחד לא קם...
15 ביולי 2018 הגב

הוספת תגובה