השיקסע של יאיר

רוביק רוזנטל | 31 בינואר 2014

על הגויים בתרבות היהודית, מה זה "ערכי" ופרס לרות אלמגור

הביצה געשה לשמע הידיעה על החברה הנורווגית של יאיר נתניהו. הדוד חגי בן ארצי הודיע שלא יתן למבצע הפשע נגד העם היהודי להתקרב לקבר סבא שלו, ודרעי קבע בבטחון שביבי ושרה סובלים מכאב לב גדול. גם עיתונות העולם התעניינה, ואף שלפה מן המילון מילה שהשימוש בה איננו רב: shiksa. פירושה על פי מילון וובסטר "נערה או אשה שאינה יהודייה", וגם "נערה או אשה שהתנהגותה דומה להתנהגות הגויים". מקור המילה ביידיש כמובן, והיא הנקבה של השייגעץ, שעל פי אותו מילון הוא "נער או מבוגר שאינו יהודי", או "שהתנהגותו דומה להתנהגות גוי".

מקור שתי המילים ביידיש, אבל הן התגלגלו ליידיש מן המילה העברית התנ"כית שקץ, שפירושהו דבר מאוס ומתועב, פגר או נבלה, ומה שאסור בכל איסור לאכול. מן השקץ נוצר בתנ"ך הפועל "לשקץ" שפירושו למאוס או לתעב משהו, ומכאן גם השיקוצים ושם התואר "משוקץ". מכאן שהגוי בעיני היהודים הוא עניין מתועב מהדרגה הגבוהה ביותר. במילה שייגעץ התרככה הק' לג', אבל בצורת הרבים היא חוזרת: שְקוֹצִים. ועם זאת, היידיש ריככה את משמעות המילים. שייגעץ הפך כינוי לנער שובב, פרחח שאפשר לסלוח לו. השיקסע היא כבר בפולקלור היהודי מושא לפנטזיות מיניות, כמו בסיפורו של בשביס זינגר "העבד". חוכמת הפתגם היידי מציגה אותה באור שיפתיע את החברים דרעי ובן ארצי. ספר הפתגמים של יוסף גורי מספר לנו כי " דער גוי איז טרייף, אבער די שיקסע איז כושר": הגוי הוא טָרֵף, אבל השיקסע – כשרה. פתגם אחר קובע ש"השיקסע העובדת בבית הרב יכולה גם היא לפסוק הלכה".

שכל של גוי

עם זאת, הפתגמים והניבים היהודיים אינם משאירים מקום לספק: הגוי באשר הוא הוא נבל, רמאי וטיפש. יהודי עירק ותימן קובעים ש"אל תאמין בגוי אפילו בקבר", ובלדינו: "אין אמונה בגויים אפילו 40 אמה מתחת לאדמה". כל אלה באים בעקבות המדרש האומר "אל תאמין בגר עד עשרים ושתיים דורות". המוסלמים במרוקו אימצו את הרעיון וקבעו: "אל תאמינו ביהודי גם אם עבר לאיסלם זה ארבעים שנה". ובאשר לטיפשות, הביטוי "שֵׂכֶל של גוי" מייצג טיפשות. ביידיש אומרים גוייִשער קאָפּ, גלגול של "פּויעשער קאָפּ", שכל של איכר באותה משמעות, שהוא תרגום של מונח גרמני דומה.

בגויים יש בכל זאת תועלת, שלא לדבר על "גוי של שבת". ביידיש אומרים, בעקבות הפתגם על השיקסע: "הגוי טָרֵף, אבל המטבע שלו כשר", וכשמקללים יהודי במוות צפוי ובבשורות רעות אומרים: "שיהרוג אותך גוי טוב (כדי שיהודי לא יצטרך לעשות את זה), או פשוט "שתקבל בשורה רעה מפי גוי". ובכלל, קובעת חוכמת הגלות: "לחיות צריך בין הגויים, למות – בין יהודים". אנחנו כבר לא בגולה, אם כי כששומעים את קולות הזעזוע של שומרי החומות לנוכח רומן תמים של עלם עברי, נדמה שעדיין נשארנו שם.

נפתלי והאובדן הערכי

נפתלי בנט האשים את נתניהו במה שקרא "אובדן עשתונות ערכי". שם התואר הזה, ערכי, מופיע על פי מילון אבן שושן בספרות ימי הביניים במשמעות "בעל ערך מסוים", אבל לא במשמעות החדשה. במילון רב מילים מסתפקים בהגדרה "שקשור לערך או ערכים ומשקף אותם". בשימוש הישראלי הוא נכנס ללקסיקון בשנות השישים. ב-1966 התלונן ראש עיריית חיפה אבא חושי על "היעדר חינוך ערכי בבתי הספר" ובתוכניות משרד החינוך בשנות השבעים מופיע הסעיף "חינוך ערכי" כאחד מיעדי המשרד. יגאל אלון, שר החינוך, הבהיר שמדובר ב"חינוך ערכי-הומניסטי". בשיח היום המילה משמשת בעיקר ברטוריקה של הכיפות הסרוגות, אך תנועת המחנות העולים הקימה בשנות התשעים את נעל"ה: "נוער ערכי לחינוך והגשמה". מסקנה: ערכי זה טוב, אבל כדאי תמיד לשאול באילו ערכים מדובר, ולא לשכוח שגם למי שאינו מסכים אתך יש ערכים.

מזל טוב לרות אלמגור

רות אלמגור-רמון, יועצת התקשורת של קול ישראל, זכתה בפרס ראש הממשלה ללשון העברית, שיוענק לה בפתיחת כינוס לשון ראשון 7 בעוד שבועיים. הרבה ברכות, וכמו לפני שנה כשזכה בפרס הסופר חיים באר, גם היא ראויה לו בהחלט. הצומת שרות פועלת בה חשובה מאוד במגרש הפתוח של השפה העברית. הרדיו היא סוכן שפה מרכזי. הוא אמור לדבר בלשון בני אדם, ומצד שני לשמור ולהטמיע תקינות לשונית ושפה רהוטה. מדובר בחבל דק, ואפשר ליפול בו אל תיקוני יתר פלצניים מחד, ואל שפה רשלנית מאידך. היו לי ויכוחים עם רות בכמה עניינים נקודתיים, אבל אלה מעידים על מורכבות התפקיד. רות עומדת במורכבות הזו בכבוד, וזאת גם בזכות מזג ידידותי במיוחד. מזל טוב!

משפט השבוע

"נפתלי בנט נחר על ידי במטוס ארבע שעות, כך שהיחסים בינינו מצוינים" (אבישי ברוורמן מתחזק זוגיות על קרקע פולין המושלגת)
תגיות :
Alex garcia; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה