הנגמ"ש זיפו והפצמ"ר של הסמ"ר

רוביק רוזנטל | 10 באפריל 2015

למה קוראים לשריונרים צ'יפסים, מי עשתה חד גבא, על מה מתווכחים בלשני ישראל, מה זה אֶרוריסט, איך נותנים שמות בין יהודי גיאורגיה ולמי קראו טיפוס קשה

השבוע פורסמו פרטים רבים על תקרית הנגמ"ש ממבצע צוק איתן, שבה נהרגו שבעה חיילים, ביניהם אורון שאול שגופתו נחטפה. הנגמ"ש, מספר התחקיר, הוא מסוג M113, כבן ארבעים שנה, אינו ממוגן והחיילים מכנים אותו זיפּוֹ, על שם מותג המציתים zippo, בעקבות נטייתו להתלקח בקלות.

'זיפו' חושף פן שלא מרבים עליו בשפת החיילים והוא ההומור השחור. להומור השחור בכלל, ובין חיילים בפרט, תפקיד פשוט: לפוגג חרדות, להפוך אותם לפולקלור. הוא נוגע באופן ישיר במוות ובפציעות. המונח הידוע והקשה לעיכול מכולם הוא צ'יפסים. הכינוי ניתן לטנקיסטים בחטיבה 7, שהפעילו תקופה מסוימת את טנק המרכבה 2. על פי ההסבר, דגם זה מלא בשמן הידראולי, ולמי שנמצא בו הסיכוי 'להיטגן' בעקבות פגיעה בטנק רב. את דגל השריון, השחור-ירוק, מתארים השריונאים כ"טנק שרוף על גבעה ירוקה". לצד אלה מתרוצצות 'בדיחות השפכטל'. כבר בשנים המוקדמות לקיום הצבא, שאותן מתאר אורגד ורדימון בספרו "שנות חיינו היפות ביותר" אומרים לחיילי השריון "שמעתי שהחתימו אתכם על שפכטל בקלט". על כך הושר השיר הבא, במנגינת "יקבי ראשון לציון": "כשנמות יגרדו אותנו עם שפכטל מהסיפון. שם ישנן חתיכות של בשר חרוכות, שצבען שחור-אדום".

בימי מלחמת לבנון הראשונה הסתובב הניב 'הפַּצְמָר של הסָמָר'. הוא התייחס לסדרה של מקרים שבהם חיילים בעלי ותק נהרגו בלבנון סמוך לסיום השירות. לפתגם העידוד "מה שלא הורג מחשל", שאותו טבע הפילוסוף פרידריך ניטשה והוא משמש בחילות רבים, נוסף חלק שני, ישראלי: "מה שהורג - מחשל את אמא".

אצבעות של מוהנדס

חיל שבו מתגלגלים בדיחות שחורות למכביר הוא חיל ההנדסה הקרבית. 'אצבעות של מוהנדס' היא כף יד שנקטפו ממנה כמה אצבעות בעקבות פעילות מבצעית, ועל כך נאמר: "תביא חמש בירות עם שתי אצבעות". סיסמת החיל היא "כומתות כסופות, אנשים זהב", והמהדרין מוסיפים: "רגליים פלטינות". בין הצנחנים תסריט האימה הוא ה'נר', נפילה לאדמה ללא פתיחת מצנח, שעליה נכתב שיר החיילים: "נר לי, נר לי, נר לי דקיק, המצנח שלי נראה כמו נקניק, והרזרבי לא נפתח - על הקרקע אני אֶמָרח".

שירי חיילים מקאבריים צמחו למכביר במלחמות קודמות, בעיקר במלחמת ההתשה שהולידה גם את "מלכת האמבטיה", מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון. הם הושרו במנגינות של שירים ידועים, בעיקר שירי חג, כמו זה של ביאליק על חנוכה: "דודי חטף פגז אר-פי-ג'י, אר-פי-ג'י מעופרת יצוקה, יודעים אתם לכבוד מה? לכבוד המלחמה", ובית נוסף: "אסף חטף בזלדה כדורים, כדורים מעופרת חלולה. יודעים אתה לכבוד מה? לכבוד המלחמה".

בעקבות 'לכובע שלי שלוש פינות' נוצר השיר הבא: "לזלדה שלי שלוש גופות, שלוש גופות יש לזלדה שלי. לולא היו בה שלוש גופות, לא היתה זו הזלדה שלי". בגולני שרים, גם כן בעקבות ביאליק: "נתקלנו מלפנים, המ"פ על הפנים;  נתקלנו מהצד, למאגיסט הלכה היד; נתקלנו מאחור, לסמל בגב יש חור". בגולני שרים גם "אוגוסט חמש מחזור אחרון, יעלו על מטען, יחזרו בארון". זכר לשיר שאותו מכנה יורם יובל באחד מספריו "הירושלים-של-זהב של מלחמת לבנון": "רד אלינו אווירון, קח אותנו ללבנון, נילחם בשביל שרון, ונחזור בתוך ארון".

חד גבא, חד גבא

סאגת צמד הבדאים שהקפיצו את המדינה בשבוע שעבר הולידה פולקלור שלם, בעיקר סביב האתנחתא הקומית: אחותו של ניר אסרף, שרצתה להוציא את אחיה להורג מפני שבגללו לא הספיקה "לעשות גבות" (ואם כבר, בעקבות לימור, למה לא שפם ושחי?). ועל כך התגלגל אלינו מן הרשת פיוט מחודש לפסח: "ויביים חטיפא, והפך לכלבא, דה הקפיץ תצבא, והלחיץ אחותא, שלא עשתה מריטא. חד גבא, חד גבא, חד גבא".

אורגזמת השינה ודייט למאוננים

אתר 'משעמם לי' (תרגום חופשי) הציג 15 מילים חדשות, הממלאות חוסרים בשפה האנגלית. המילים בנויות על שילוב מבריק בין ביטוי ידוע לרעיון חדש, ותודה לפול אוגדן. הגולשים מוזמנים להציע מילים עבריות.

Errorist. אדם העושה שגיאות חוזרות, או טועה תמיד ובכל עניין.

Askhole. אדם הנוהג לשאול שאלות טיפשיות, טורדניות וחסרות טעם.

Masturdating. אדם ההולך לבדו למסעדה או לסרט (בעקבות masturbate, לאונן).

Bedgasm. אורגזמת הצלילה למיטה. תחושת האופוריה בעת כניסה למיטה לאחר יום מפרך.

Ambitchous. השאיפה להיות בן זונה, ובאנגלית bitch, יותר מבן הזונה הממוצע.

Dudevorce. סיום רשמי של יחסי ידידות בין חברים טובים, או באנגלית dudes.

Nonversation. שיחה חסרת טעם ומיותרת.

Destinesia. הגעת למקום אליו התכוונת להגיע, אבל אין לך מושג למה רצית להגיע לשם.

דסטינזיה

 Cellfish. אדם הממשיך לדבר בסלולר בלי להתחשב באירוע או בסובבים אותו, שיבוש של selfish.

Textpectation. הציפייה לתגובה על הודעת טקסט (ס.מ.ס).

Carcolepsy. הנטייה של אנשים מסוימים להירדם ברגע שהם מתיישבים במכונית והיא יוצאת לדרך.

בלשן, דבר עברית

ישראלינג היא רשת קשר של הבלשנים בישראל. בדרך כלל מתקיימים בה דיונים בעלי אופי מקצועי, אבל בשבוע האחרון סערה ישראלינג בנושא רב חשיבות: מעמדה של העברית בעולם האקדמי הישראלי בכלל, והבלשני בפרט. זאת בעקבות הזמנה לכנס בענייני הלשון העברית, שפורסמה כולה באנגלית. להלן מעט ציטוטים מהוויכוח רב המשתתפים והדעות.

עוזי אורנן, זקן הבלשנים המקומי, פתח את הדיון: "האם המפגש הזה נועד לדוברי אנגלית? אין בעברית מינוח מתאים? באיזו שפה הוא יתנהל?" אירנה בוטוויניק הגיבה בלשון לא אקדמית: "כמה אפשר לנג'ז עם העברית הזאת! באמת, די כבר. אתה נובח על העץ הלא נכון. הרי יש שפע של דוגמאות באמת מקוממות שבהן נעשה שימוש באנגלית ללא שום סיבה נראית לעין. זאת לא אחת מהן".

אירנה מיהרה להתנצל, אבל אורנן לא נשאר חייב: "ניכר שהעברית שפה זרה לך. כן. לכן אינך צריכה להתערב.  את לא יודעת את המינוח בעברית כי נפלת לשפה זרה. מה לעשות? אולי לכבד את הארץ החדשה שבאת אליה ואת נאלצת להשתמש בשפה שלה. שבי בשקט. במשך הזמן תלמדי".

איתן גרוסמן הגיב: "אם הטענה היא שלבלשנים הישראלים שלא נולדו בישראל אין זכות להתבטא בנושאים הקשורים לעברית, הרי זאת טענה מוזרה, בלשון המעטה. אני מתרשם שיש מספיק הדרה במקומותינו גם ככה". גלעד צוקרמן מוסיף על כך: "כל נשיאי התרביץ ללשון ה״עברית״ (הכוונה לאקדמיה), לכאורה האורים והתומים של לשוננו, היו עולים חדשים, ורובם הגמור אינם דוברים ילידיים של השפה הישראלית".

השפה חיה ובועטת

מן הפסים האישיים חזר הדיון העקרוני. אוּתי בת אל מקבלת ש"השפה העברית מגדירה את הזהות הישראלית. אולם, בהקשרים אקדמיים אנחנו חייבים לתקשר באנגלית כדי שנוכל לדבר עם עמיתינו בחו"ל. תפקידה של הכתיבה האקדמית הוא לפתח שיח אקדמי, וכאשר המאמר כתוב באנגלית קהל המשתתפים בשיח גדול יותר".

רות בורשטיין סבורה לעומתה כי "הדרך המכבדת והמתחשבת היא לנקוט את שתי הלשונות – עברית ואנגלית. הלוחמים והלוחמות את מלחמת העברית נלחמו למען רעיון נשגב, לא למען כסף או מעמד חברתי.  בהכירנו את שנעשה בעת ההיא למען העברית, לבנו נחמץ בראותנו את מגמת השתלטות האנגלית במוסדות האקדמאיים". דורית רביד מגיבה: "מודעה באנגלית על כינוס בינלאומי בארץ היא איום על העברית? לא הגזמתם קצת? לא צריך להיות חוקר כדי לדעת שהשפה חיה ובועטת".

עוזי אורנן חותם: "לרוב הצער אנשי האקדמיה מעוניינים בעיקר להשתלב בקהילת המדענים היושבים בחו"ל, במיוחד בארצות הברית, והם שכחו את התפקיד העיקרי של אקדמאי: לטפח ולדאוג להפצת הידע המדעי בקרב האוכלוסייה של ארץ מגוריהם, שאיננה דוברת אנגלית, אלא גדלה והתחנכה בשפת המקום.  התוצאה היא שכך אין קשר בין הבלשן, המדען, ובין הסביבה האנושית שהוא נמצא בה". 

בן הקירח ואוכל החתולים

בטור קודם סופר על שמות פרטיים שנתנו יהודי טוניסיה לבניהם. בכנס השמות ה-12 הוצגו פרטים מאלפים גם על שמות המשפחה של יהודי גיאורגיה, הלא הם 'הגרוזינים', מפי ד"ר ראובן אנוך מאוניברסיטת אריאל. שמות משפחה אלה מורכבים בדרך כלל משני חלקים: בסיס וסיומת. הסיומת המוכרת היא שווילי, שפירושה בגיאורגית 'בן': יעקובשווילי הוא 'בן יעקב'. במקרים אחרים הסיומת יכולה להיות רוסית או טורקית אפילו עברית.

אנוך התמקד בבסיס השם, והוא מחלק את הבסיסים ל-12 קבוצות. חלקם הם על שם האב או האם: אברמשווילי או בַתיאשווילי. לעיתים הבסיס הוא המעמד הדתי של האב. לא מעט יוצאי גיאורגיה קרויים כוהֵנשווילי, לֵוישווילי וחָכָמשווילי. חַכְמִיגֶרי היא בתו של החכם, ובשנת 1968 נרשמה בבית ספר גיאורגי התלמידה מזלטוב חכמיגרי. יהודייה כמובן.

שם המשפחה מתייחס לעיתים לתכונה של אבי המשפחה. פטראקאכישווילי הוא 'גבר נמוך', קוסאשווילי הוא בנו של הקירח, טַבדידישווילי הוא 'בעל ראש גדול'. שמות אחרים מתייחסים למקצוע או לתפקיד. דאלאלישווילי הוא בן המתווך, נאקוואלישווילי הוא בנו של עוזר מושל הכפר. באביאס סולי הוא "נשמה של סבתא", דדאס ביצי הוא "הבן של אמא". לעיתים המקור הוא מוצאו של האדם, ציפי חוטובלי היא צאצא למי שהגיעו מהיישוב או האזור חוטוב.

Georgian Jewish Orchestra 1800S

תזמורת יהודית-גיאורגית בשנת 1800. צילום: ויקימדיה

שמות לא מעטים זכו לצורתם הסופית על ידי הפקידים הרוסיים, שלא הכירו את השפה הגיאורגית והטמיעו בה יסודות מבניים מן השפה הרוסית. לעיתים מדובר בסדר המילים, לעיתים במה שקרוי יחסה, תנועה המבטאת קשר בין המילים. וכך אפשר למצוא בין יהודי גיאורגיה ארבעה שמות משפחה קרובים: מאמיסטוואשווילי, מאמיסטוואלי, מאמיסטוואלובי, מאמיסטוואלאשווילי. מאמי פירושה דווקא אבא, טוואלי פירושה 'עין', והשם ניתן לפרשנויות שונות. שם המשפחה הזה היה אופייני דווקא לבני לוי.

כמה שמות מעלים תהיות על בעל השם או על מי שהעניק אותו. לשם קָזילוֹטִי יש שני פירושים: אבן צור גדולה, וכן אבן צור שיכורה, כיוון שבגיאורגית lodi  היא אבן גדולה, ואילו loti   פירושה שיכור. שם המשפחה קאטאפּאריה פירושו גנב חתולים, בעוד קאתאקאמיאשווילי הוא בנו של אוכל החתולים. מיאו.

הזבובית והלביאה

אורי הייטנר מתייחס לעיסוק בשמות נקביים של בעלי חיים מן הטור הקודם: "יוסי בנאי הגדיר את נקבת הזבוב 'זבובית', בשיר 'מרוב אהבה': "כשהזבוב אוהב ת'זבובית". ובאשר ללביאה, מזכיר קובי יצחק שבמקרא, בספר יחזקאל, הכתיב וההגייה היא לְבִיָּא. הצורה 'לביאה' מופיעה אכן בשלבים מאוחרים יותר בעברית.

 אלה זיידנברג מתייחסת לשם 'דפנה', ולשאלה אם יש להגותו במלעיל או במלרע: "השם דפנה אינו עברי במקורו. מדובר בשם היווני דפנה, שהיתה נימפה שעליה סופר שלא רצתה לשכב עם זאוס שרדף אחריה, והאלים הפכו אותה לשיח. הטעם בשם היווני הוא מלעילי. לכן ניתן לכבד את הטעם המקורי, או להזיז את הטעם לסוף, כמו שהשפה העברית דורשת".

זהירות, טיפוס קשה

אלון ריבק מתייחס לרשימתו של גידי יהלום על רוחות הזמן: "בערבית 'צפון' הוא 'שִׁמַאל' שפירושה גם שמאל, באנגלית 'תימן' היא yemen - ימין. מפות בעבר היו 'מוזרחות' ולא 'מוצפנות', התמצאות במרחב נקראת על כן 'אוריינטציה', כלומר מציאת האוריינט, המזרח". אבישי ליוביץ' מוסיף על כך כי דמשק וחלק גדול של סוריה נקראות בערבית א-שאם, בהיותן בחלקים הצפוניים של אימפריות מוסלמיות. זו כנראה גם הסיבה שצפון בספרדית הוא izquierda, בהיות חבל הבסקים (Euskera) בצפון חצי האי האיברי".

אבי נבון מביא מעשה שהיה בעניין זהות המילים טיפּוס (על הר) וטיפּוס (של בן אדם): "איש ידיעת הארץ יהודה זיו היה אמור להדריך טיול לבקעת הירדן, כולל עלייה לסרטבה - הר זקוף וגבוה. כשקיבל את ההזמנה שהפיץ הארגון, לא מצא בה אזהרה על הקושי, התקשר וביקש שיוסיפו משפט בעניין. וכך קיבל את ההזמנה המתוקנת: "טיול לבקעת הירדן ולסרטבה, בהדרכת יהודה זיו - טיפּוס קשה".

דחיל רבכּ, פיליפּ

רונן שואל: שמתי לב שפ' דגושה (לא סופית) מופיעה בסופן של מילים לועזיות (פיליפּ, טלסקופּ וכו'). אני מכיר רק יוצא דופן אחד שבו מופיעה פ' סופית דגושה - בספר משלי ל 6. השאלה שלי, מדוע לא משתמשים בפ' סופית דגושה עבור מילים לועזיות?

הצורה בספר משלי היא "אַל־תּוֹסְףְּ עַל־דְּבָרָיו", והיא מוגדרת על ידי חוקר הדקדוק המקראי גזניוס 'אנומליה'. יש כאן שני שוואים נחים רצופים, בניגוד לדפוס העברי, ולטענתו נדרשה הדגשת הפ' כמעין פיצוי. פרט לכך אותיות סופיות אינן מקבלות דגש, ולכן בתעתיק לועזי האות תופיע תמיד רגילה. כך גם באות כּ', בעיקר במילים מערבית: רַבַּכְּ (אלוהיך), סַחְבַּכְּ ועוד. במקרים אלה אנו נוטים להמיר את הכּ' בק'.

עוד שאלות שנשאלו ונענו השבוע: איך קוראים למשטח שמתחת לצלחת, למה אומרים 'שנים ארוכות' ולא 'שנים רבות', מה בין קינוח האף לקינוח סעודה, ועוד ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות.

בפינה של פול אוגדן השבוע: 25 מפות שיסדרו לכם את סיפור השפה האנגלית

חדש בבמת אורח: פרופ' רינה בן שחר על 'אני ואפסי עוד' ו'רבתי עם'. 

פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

דניאל גנור
תיקון: izquierda בספרדית- שמאל, לא צפון.
09 באפריל 2015 הגב
רוברט
בתור יהודי מגאורגיה --שווילי הוא סיומת לרוב של יהודי . בגרוזיה עצמה פחות מ 5% מהאנשים הם שווילי. הסיומת הנפוצה אצל הלא יהודים היא "דזה". הרבה פעמים משפחה יהודית מחזיקה באופן בלעדי שם משפחה . אני לדוגמא בניאשווילי - כל אדם על פני כדור הארץ שמחזיק בשם בניאשווילי הוא קרוב משפחה שלי בהכרח כי יש לנו שם משפחה ייחודי. אצל יהודי גרוזיה יש הרבה מאוד כאלה.
09 באפריל 2015 הגב
איל שרון
אגב "משעמם לי", בעברית קיים אתר דורבנות, מומלץ.
09 באפריל 2015 הגב
צבי שמר
איך קרה שלאיש חיל השריון קוראים שיריונר בסיומת צרפתית כמו ליגיונר מלבד השריונר קיים רק אוגדונר והרוב בסיומת סלבית כמו חירניק, וג'בניק?
09 באפריל 2015 הגב
אביב יצחקי
לצבי שמר הסיומת --ר לא באה מצרפתית אלא מיידיש
24 באפריל 2015
אביב יצחקי
למאמר הנגמ''ש זיפו לא הזכרת ביטוי שיריונאי נוסף [אולי זה נעשה בעבר]- ''יורים ובוערים'' שהכרתי בעת שירות סדיר בשנת 1968, איני יודע אם נטבע בששת הימים או בהתשה.
24 באפריל 2015 הגב
אהובה ורד
מה קורה עם שמות משפחה "אשכנזיים" ליבוביץ רחמילביץ שפירא וכד' ידוע לי הנוהג בסוף המאה הקודמת לקרוא על שם הבן הבכור :משה אבו ירמיה ע"ש העיסוק דר מיליחקר, הסנדלר (התקופה העתיקה)
17 במאי 2015 הגב
אהובה ורד
מה קורה עם שמות משפחה "אשכנזיים" ליבוביץ רחמילביץ שפירא וכד' ידוע לי הנוהג בסוף המאה הקודמת לקרוא על שם הבן הבכור :משה אבו ירמיה ע"ש העיסוק דר מיליחקר, הסנדלר (התקופה העתיקה)
17 במאי 2015 הגב

הוספת תגובה