חמשוש בהר סיני, שלפשטונדה בצימר, ומי עושה קולות של שטיח

רוביק רוזנטל | 13 בנובמבר 2015

מילון חדש  חושף את הנוכחות המרשימה של הגרמנית בעברית העכשווית, נאווה סמל לא עושה הנחות לגיבורי התנ"ך, זיכרון מ"בוסתן ספרדי" של יצחק נבון, ומי עשה בפעם הראשונה קולות של שטיח

שפות רבות השפיעו על העברית החדשה. נהוג לדבר נכבדות ביידיש, באנגלית ובערבית. אבל נוכחותה של השפה הגרמנית בשפה שלנו היא בעלת משקל וחשיבות עצומים. חלק גדול מן ההשפעה הוא נסתר. למשל, כאשר אנחנו אומרים 'תנועה' ומתכוונים לארגון, המקור הוא גרמני: Bewegung, מילה שפירושה גם תנועה במרחב וגם ארגון. מטבעות לשון רבות  מתורגמות מגרמנית אנחנו משתמשים בהם כחלק טבעי של השפה.

המתרגם ד"ר אוריאל אדיב, יקה ירושלמי, עמל כבר שנים על מילון המילים הגרמניות המשמשות בעברית כמות שהן, מילים הקרויות 'שאולות'. בימים אלה נחנך בגרמניה המילון המקוון שכתב, ובו כ-1300 ערכים. כל ערך מציג הגדרה, מקורות והערות וניתן לאיתור בקלות.

ראוי לציין שלא מעט מונחים גרמניים הם גם, לעיתים בשינוי קל, מונחים ביידיש, ולכן אין לקבוע מסמרות איך הגיעו לעברית. אבל חלקם הגדול של הערכים במילון של אדיב הוא גרמני טהור, אם מותר להשתמש בשם התואר הטעון הזה.

קניידלאך, שטרודל ושמרגל פאפיר

היכן מסתופפות על פי המילון המילים הגרמניות? כמעט בכל תחום, אבל בכמה עניינים הנוכחות בולטת.

באקדמיה הגרמנית שולטת: דוקטור, סטודנט, פקולטה, סמסטר, סמינר וקורס – כולם שאולים מגרמנית. בבניין ובארכיטקטורה הגרמנית היא המלכה. שפכטל, שנורגריסט, שמארגל פאפיר (נייר זכוכית), ובל נשכח את מסורת הבאוהאוס. החשמל נזקק לארדונג (הארקה), מזמן לנו מדי פעם קורצשלוס (קצר), ובחברת החשמל יושבים עם היד על השאלטר.

המזון הגרמני לא כבש את המסעדנים, אבל אין ילד שלא יעדיף שניצל על כל מזון אחר. פסח בלי קניידלאך איננו פסח, המנגינה יידישאית, המקור גרמני. מאכל פופולרי פחות הוא הקלופְּס, קציצה משנות החמישים, אבל השטרודל – העוגה, לא האינטרנט, מכפרת עליה, שלא לדבר על הקרֶם-שניט.

האידיוט, השמוק והאלטה קאקר

ישראלים מקללים בגרמנית. אידיוט, דביל, אמבציל, דֶפֶקט, כולם גידופים שמקורם גרמני. קלוץ ובוק הם טיפשים גרמנים. שמוק ופוץ  וגם הפוצוואט יורדים מתחת לחגורה.  קאקֶר ואלטה קאקֶר, טיפוסים מבחילים במיוחד, נקשרים לעניינים מעלי ריח, ומכאן גם הביטוי המקומי 'קאק-פאפיר', מילולית: נייר צואה. ויש גידופים שאף הפכו למילות שבח בגירסה דו-לשונית, גרמנית-ערבית: אחו-שילינג ואחו-שלוקי, המזכיר את 'שלוק', המציצה-בליעה הגרמנית.

השוֹאה הפכה באירוניה לשונית-היסטורית מקור למילים לא מעטות, שחלקן זכו לפרשנות מרחיבה. בראשן המילה שנשמעה השבוע בוועדת הפנים כלפי בנצי גופשטין: "נאצי!", מילה שכמעט הוצא נגדה חוק של הכנסת; כמוה 'גסטפו', וגם 'אייכמן', המתקן לאימוני הצניחה שיצא מן השימוש. מצד שני, יודנשטאט, מדינת היהודים, נכתבה בגרמנית, ולארץ ישראל קראו בעבר בדרך הגרמנית: פלשתינה.

ובראש הרשימה מילות יסוד. שלאפשטונדה, שעת המנוחה הקדושה שעליה נכתב בטור קודם, צימר שהוא החדר הגרמני שהפך אצלנו לבית אירוח, שלאגר (או בגירסה הפסימית: "לא שלאגר"), הפרייער שגם עליו נכתב רבות, והשטרודל האינטרנטי שהפך להיות חלק מתעודת הזהות שלנו. כל אלה ועוד במילון של אוריאל אדיב, המיועד בגירסתו זו לקוראי גרמנית, בציפייה לגירסה עברית.

מה זה בדיוק "תֶנֶה מכה"?

יצחק נבון, הנשיא החמישי, שהלך השבוע לעולמו, תרם תרומה אדירה לתרבות הישראלית בהחייאה וקידום של תרבות הלדינו.

היצירה המכוננת של נבון היא כמובן "בוסתן ספרדי", ההצגה המצליחה ביותר בתולדות התאטרון הישראלי. הבוסתן הספרדי פתח צוהר לאווירה של סמטאות ירושלים ולפולקלור הלדינו. אחד הביטויים המיוחדים המספרים על הפולקלור הזה הוא "תֶנֶה מכה", ותודה לאורי הייטנר שהעלה אותו השבוע ברשימותיו.

"תֶנֶה מכה" הוא קוד בתוך הקהילה הספרדית הירושלמית בין שכנים. אֵם המשפחה שולחת את הילד לשכנה כדי שלא יפריע בבית לסידורים, כביסה ועיסוקים אחרים, והשכנה קולטת את הקוד ושומרת את הילד לפי מספר השעות המוערך לפעילות. כך זה נשמע, בגירסת "בוסתן ספרדי" של קיבוץ כפר סאלד בחגו השבעים:

 

 

הדיבר הרביעי של נאוה סמל

החודש יצא לאור בהוצאת אבן חושן ספר רב עניין של נאוה סמל, "מזמור לתנ"ך". הספר לוקח את סיפורי התנ"ך למקומות נועזים אפילו לקורא החילוני, שלא לדבר על שומרי המצוות שכבר כתבו לנאוה מכתבי נאצה בעקבותיו. נאוה מזדהה עם סבלה של הגר המגורשת, עם אמה השכולה של בת יפתח, עם הנביא עובדיה שרק פרק אחד מספרו הגנוז נכנס לתנ"ך, ועם לילית, האשה הראשונה של אדם שנעלמה מן התנ"ך, ו"מאז ועד היום גן העדן די שומם/ כי עם חווה שלו אדם משתעמם".

אחד השירים עוסק בנושא הטעון של שמירת השבת. נאוה מצטטת כמובן את הדיבר הרביעי, 'שמור את יום השבת לקדשו', אבל בשיר היא מגלה שהשבת שלה נכתבת ומתקדשת על פי החופשות של בנה החייל, אשר "מכל מלאכתו הוא ישבות/ את הנשק יניח בצד וישקוט/ יחליף לאזרחי את המדים/ יישן במיטה על סדינים לבנים/ בחיק הבית החם".

נאוה סמל

על הדרך נפרשים הכינויים החצי רשמיים של החופשות הנהוגים בסלנג הצבאי, והופכים לשמותיה המעודכנים של השבת על פי נאווה סמל:

"'שישבת' זה השם הכי מקובל/ בפי אמא ואבא של חייל/ וכששבת מתחילה ביום חמישי/ קוראים לה 'חמשוש',/ ואם ברביעי היא מתקדשת/ נקרא לה 'רבעוש'/.../ אבל אצלי 'לקראת כלה'/ כשאני כל היום מַדי חקי תולה/ השבת הכי ארוכה וגדולה/ זה כשיש לילדי החייל 'רגילה'/ כי אז השבת היא שבוע מושלם/ כמו כל מחזור בריאת העולם/ מתוהו ובוהו עד צלם אדם". 

קולות של שטיח

גיורא שנר, אריה מרק וקאט מתייחסים לביטוי "קולות של שטיח" במסגרת 'שאל את רוביק'. אריה מרקו כותב: "מקורו של הביטוי במערכון 'אנשי הארון' מאת דני סנדרסון, שבוצע על ידי חברי להקת כוורת בתקליט "סיפורי פוגי" ב-1977. הביטוי בא מהשורה: "לוגי גרסקו מיד התחבא מתחת לספה והתחיל לעשות קולות של שטיח". גיורא שנר מסביר:  "הכוונה אינה להפגין שתיקה, אלא להפוך לבלתי נראה ובלתי מורגש". קאט מסכם: "אם מדובר בחידוש או לא, לדני סנדרסון פתרונים". 

 

 

הטקסט של "סיפור הארון" מלא במשחקי לשון על צירופים מוכרים, אם כי על פי גובה הצחוקים בסרטון נראה אכן שאת "קולות של שטיח" הם שמעו בפעם הראשונה:

"פינת רחוב מזא"ה ורחוב למה"

"העבירו את הזמן כדי לפנות מקום לעוד זמן"

"לפני שהספיקו להגיד יעקב אבולעפיה"

"מכיוון שלא בוכים על חלב שנשפך, ויקטוריה פרֶסטו מיד שפכה את החלב כדי שאף אחד לא יבכה"

והביטוי המכונן של הסיפור כולו: "יצא מהארון".

איך שולחים ווטסאפ

רננה שואלת: האם יש שם לפעולה של שליחת ווֹטְסְאַפּ? היום משתמשים ב"סַמֵס לי בווצ'אפ", וזה אינו נכון, כי ס.מ.ס. אינו ווטסאפ.

הפועל החדש והפופולרי 'לסמס' נולד מן השטח, לצד חלופות שלא נקלטו כמו 'לסמסם'. העברתו לטכנולוגיית ווטסאפ היא אך טבעית. כפי שפלאפון הוא שם גנרי לכל הטלפונים הניידים, ואייפון גם הוא כבר שם גנרי לטלפונים החכמים, כך לסמס הוא שם גנרי למשלוח הודעות קצרות בטלפון הנייד. מה גם שבניגוד לס.מ.ס. די קשה ליצור פועל מ'ווטסאפ': לוַוטְסְאֵפּ? ואולי בגירסה העברית: למַנְצְ'מֵעַ? אין סיכוי.

בפינה של פול אוגדן: פסטיבל הדגן או פסטיבל הדגדגן

חדש בבמת אורח: יורי מור מספר איך הרוסית דווקא סייעה לו לדבר עברית טובה יותר

חדש בהחיים בקיצור: מכתב לחברת הביטוח, שעבורה כולנו גנבים בפוטנציה

בקרוב: 'ואללה בסדר', על יחסי העברית והערבית, עם ד"ר עבד רחמן מרעי וד"ר רוביק רוזנטל, ספריית אילת, 16.11, שעה 2000;

יוכבד שוורץ משוחחת עם רוביק רוזנטל על מונחי מוזיקה עבריים במרכז פליציה בלומנטל למוזיקה בתל אביב, 17.11, שעה 1700;

'אין עלייך אחותי' עם דורי בן זאב ורוביק רוזנטל, מועדון חמדה באבן יהודה, 21.11, שעה 2030.

משפט השבוע

"אנחנו לא פותחים את המטריות אחרי הגשם" (חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס מיהדות התורה מסביר מדוע התעקשה מפלגתו להכניס את ביטול חוק הגיוס בתקציב המדינה)
תגיות :
Blondinrikard Fröberg; Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

16 בנובמבר 2015 הגב
הילל
ככל הידוע לי, ה"אייכמן" בקורס צניחה לא יצא מן השימוש
16 בנובמבר 2015 הגב
הילל
בציטוט מ"אנשי הארון" יש כמה שגיאות. הבולטת שבהן היא שמו של ויטורה פרֶסטו, שהוא איש ולא אישה. "מכיוון שלא בוכים על חלב שנשפך, ויטורה פרֶסטו מיד שפך חלב על הרצפה כדי שאף אחד לא יבכה."
16 בנובמבר 2015 הגב
נעם צדיקריו
נהניתי לקרוא מאוד את מה שכתבת
27 בדצמבר 2015 הגב
בעלי דיג'ימון דיגיטל
שלום רוביק! למדתי המון מהכתבה. קודם כל, לא הייתי מודע כלל לנוכחות של השפה הגרמנית בשפה העברית. כמו כן, הביטוי "קולות של שטיח" בהתחלה היה לי מוזר, לא הבנתי מה הכוונה. לאחר שסיימתי לקרוא את הכתבה, הבנתי כי כוונת הביטוי היא שתיקה, היעלמות. תודה לך על הכתבה המעניינת והמלמדת (:
27 בדצמבר 2015 הגב
בוריס קליימן
אהלן רוביק! לא הבנתי את המשפט מדי חקי תולה???
27 בדצמבר 2015 הגב
רועי קליינפלד
אני נהניתי מאוד לקרוא את זה למרות שלא הבנתי כמה מילים
27 בדצמבר 2015 הגב
אנונימי
אנוכי מעוניין לומר לך שכתבה זו מאוד עשירת ידע ומידע ומעידה על כך שאתה בן אדם משכיל ומעניין בתור אדם שכותב על הדמיון בין השפות והשפעתן אחת כלפי השנייה.
27 בדצמבר 2015 הגב

הוספת תגובה