קומץ מנשקי הקמעות

רוביק רוזנטל | 13 במרץ 2015

מי המציא את הקומץ, מיידלה תדליק משואה ביום העצמאות, סמי מיכאל חוזר לבגדד, איזה מין ילדים יצרו המשוררים בשנות החמישים ואילו מילים המציא מנחם בגין

יאיר גרבוז ספג מטר של חרפות על נאום מנשקי הקמעות שלו, ואם יורשה לי, בצדק. חיצי הביקורת שהשמיע לכל עבר יצרו אמירה שנועדה להיות סטירית, אבל נחתה בחלל התקשורתי והפוליטי כאמירה דמגוגית, מכלילה ובהחלט מתנשאת. למען היושר יש להזכיר שהוא לא אמר דבר על "מנשקי מזוזות" אלא התייחס ל"מנשקי קמעות", אבל גם את השיבוש הצפוי הזה היה חייב לקחת בחשבון.

הביטוי "מנשקי הקמעות" נכנס לחבורה לשונית של תיוגים סטריאוטיפים בני שתי מילים המתייחסים לקבוצות המזוהות עם שולי החברה. חלקן מתייחסות למקצוע המעיד על המוניות וחוסר השכלה: 'בעלי הבאסטות' ו'מוכרי החמוצים', המקבילה הצבאית הזכורה לרע 'צ'חצ'חים ושין גימלים', ויש עוד.

קומץ אוהדים ברברים

המילה החשובה יותר בנאומו של גרבוז שנבלעה בהמולה היא 'הקומץ'. המילה קומץ נגזרה משם האצבע קמיצה, ובמקרא היא מה שניתן לאחוז בשלוש האצבעות האמצעיות: קמיצה, אמה ואצבע, לעומת 'חופן', מה שנתפס בכל חמש האצבעות. מכאן גם המילה 'קמצן', זה הקומץ את ידו כשהוא מתבקש לתת נדבה, ושם התנועה 'קמץ', על פי תנועת הפה בהגייה המסורתית של התנועה הזו. מכאן התרחבה המילה בלשון חז"ל ל'מנה קטנה מאוד',  כגון באמרה הידועה "אין הקומץ משביע את הארי". בעברית החדשה החלו להשתמש בה גם כשדובר בכמות קטנה של אנשים.

השימוש העכשווי בהקשר האנושי, כמו אצל גרבוז, הוא כמעט תמיד בהקשר שלילי. הוא מעיד שמדובר על חריגה מהנורמה, כלומר, "אנחנו, שאיננו קומץ אלא הרוב, לא כאלה". ולהלן מקבץ שימושים, מימין, משמאל ומהאמצע:

"קומץ אוהדים ברברים, כמו טרוריסטים", אמרה לימור לבנת, 2013, על אוהדי בית"ר שרגמו באבנים אוטובוס של כדורגלני הפועל רעננה.

"משטרת ישראל נכנעת בפני קומץ בריונים", טוענים אוהדי ברוך מרזל, בעקבות ההחלטה לא לתת לָאיש, בריון ידוע בפני עצמו, להיכנס לאום אל פחם.

"קומץ בריונים תקף את מטה חד"ש בעיר נצרת", טוענים בעיתון המפלגה הקומוניסטית.

"קומץ מתנחלים ניסה להיכנס לכפר פלסטיני – והורחק", נכתב באתרי חדשות.

"רוב רובו של הציבור החרדי בארץ סולד מאותו קומץ סהרורי", נכתב בעיתון מקוון בבית שמש.

"קומץ שמאלנים ששולטים במדינה מחליט אחרת בשביל הרוב הסובל", נכתב בטוקבק באנרג'י.

השימוש השלילי בצירופי קומץ נפוץ משנות החמישים של המאה הקודמת, אבל הוא ותיק בהרבה. בעיתון הצפירה יצא בינואר 1914 העורך כנגד "התעמולה של קומץ בריונים, אשר כל רגש אחריות זר להם".   

חדש בבמת אורח: ד"ר חנה הרציג על אבק כוכבים וזקפה לאומית, מטפורות בידור וספורט בבחירות 2015 

מיידלה הולכת להדליק משואה

בהופעות שונות אני מדבר על חדירת היידיש לדיבור הישראלי, ושואל את השאלה הזהה: "עזר וייצמן, מה אנחנו זוכרים ממנו?" הקהל עונה לי במקהלה: "מיידלה!!". למי שלא הכיר או זוכר: כאשר ביקשה אליס מילר להצטרף לקורס טיס, פגש אותה וייצמן לשיחה וסנט בה: "מיידלה, ראית פעם גברים שסורגים גרביים?" המשפט הסקסיסטי הזה נדבק לאיש, והפך למורשתו הלא מכובדת, ואילו מיידלה שלנו, אליס מילר, מדליקה השנה משואה בערב יום העצמאות כפורצת דרך.

מיידלה היא אחת משרשרת מילים לא מחמיאות שיצרה היידיש לנשים, מעט מטריד לנוכח העובדה שהיידיש נחשבת 'שפת הנשים', ובוודאי שפת האם של רבים מאתנו או מהורינו. בכל מקרה, להלן תזכורת: 'וייבערס', שימוש שיש בו ריבוי כפול, זכורה מיציאתו של פמיניסט אחר, איווט, כנגד ראשות המפלגות בכנסת; 'יידענע' (יהודייה, אבל קטנה וחסרת חשיבות); 'קלפטע' (גלגול של המילה הארמית כלבתא, כלבה, מקבילה ל-bitch האנגלית); 'בלעבוסטע' (הגייה אשכנזית של הצירוף העברי בעלת בית); 'צַצקֶע' (פרחה אשכנזייה); 'קאצ'קע' (האשה הרכלנית, מילולית, ברווזה, ומכאן קצ'קיאדה); 'יֶנטע' (שם פרטי שהתגלגל מהשם האצילי ג'נטילה); 'יכנע' (עוד שם פרטי, כנראה גלגול של ידוויגה).

עוד על מיידלה וחברותיה מן היידיש, ראו בפינת עיון.

סמי מיכאל חוזר לבגדד

ספרו החדש של סמי מיכאל "יהלום מן הישימון" בהוצאת זמורה ביתן, חוזר אל בגדד של ילדותו. הספר כתוב כדרכו של מיכאל בעברית נאה ומוקפדת, גבוהה מעט, ודאי ביחס לרוב הספרות הישראלית הנכתבת היום. בתוך התיאורים המפורטים משתרבבות מילים בערבית היהודית הבגדדית, שמיכאל אומר עליה: "באוויר הצטלצלה לרוב העגה הערבית-יהודית הרכה, רכה עד שלעיתים עוררה גיחוך בעיני מוסלמים, שרובם השתמשו בעגה של בדואים מחצי האי ערב". המילים  שופכות אור על הווי היהודים.

ראשונה לכולם היא דִשדאשה, חליפת הפסים העיראקית, שהיא גם מקורו של הכינוי הישראלי המלעיג "עיראקי פיג'מה": "המלצרים היו יחפנים  עוטי דִשדאשות מהוהות". בבית הקפה בַלקיס שהשקיף אל מרחבי החידקל הזמינו תה מסורתי בכוסות צנומות הקרויות 'סטיקאנים'. לאורך החידקל "קסמו לו במיוחד הכּוּפות, סירות עגולות הדומות למגבעות ענק הפוכות". גיבורת הסיפור מתמוגגת מטעמו של החלוב, ה'ברד', אבל "מעודה לא טעמה את טעם הבוזה, גלידה עיראקית שהיתה הופכת את חלל הפה לגן עדן". חבריו של כמאל גיבור הסיפור אוכלים בשקיקה היישר מתנור המאפייה את הסָמון, "לחמניות תפוחות כסירה".

כפו העבה של האוסתאד

מונחים אחרים מגיעים היישר מן החדר הבגדדי, שבו לימד האוסתאד, שמשימתו "לא היתה הוראה כי אם תְאְדִיּבּ, חינוך". ואיך מחנכים? המלמד רובץ על שרפרף נמוך, משעין את מרפקיו על מָסְטְרָה, מקל ענישה כבד. העונש הנפוץ, הפַלַקָה, ההצלפה, נעשתה בשיטות שונות, ולעיתים בלי עצמים מתווכים: "כפו העבה של האוסתאד נחתה על לחיו כאבן". אין הבדל משמעותי בין תיאורים אלה לתיאורי המלמדים בחדר האשכנזי.

סמי מיכאל

בגדד של מיכאל מלאה טיפוסים. הבטלן ברוך נקרא על ידי אבין של כמאל 'סַרְסָרִי', משוטט נקלה. סוחר קמצן במיוחד זכה בקרב הקהילה היהודית לכינוי 'נאג'י חצי-פילס', "לפי שחרה לו שהמטבע הקטן ביותר (פילס) לא ניתן  לפרוט אותו למטבעות קטנות יותר". קמצן אחר כונה באירוניה 'בָּרְמָכִּי', על שמה של משפחה פרסית מהוללת בשם זה מימי החליפים העבאסים, שהיתה ידועה בנדיבותה דווקא. הנ"ל "כפה על אשתו להתנזר מפתיליית הנפט שקבע שהיא בזבזנית, ולבשל את הארוחות בחומר הבעירה הזול בַּעֲרוּר, גללי עיזים".

ולסיום, פתגם מקומי, שיש בו אקטואליה ישראלית מסוימת: "חָאמיהא – חָרָאמיהא", הנוטר הוא הגנב, שכן בבגדד, מספר מיכאל, השוטרים והגנבים עשו יד אחת בכל דבר ועניין.

נצחונה של שירת הטרללה

השבוע התקיים ביד בן צבי ובאוניברסיטת תל אביב ומטעמם כנס בן שלושה ימים בנושא "לשון בונה אומה?", שהביא מחקרים ועניינים שנויים במחלוקת הקשורים בתחיית הלשון העברית. אחד המושבים בכנס עסק בהקניית העברית לילדים קטנים, ובו עסקה חוקרת ספרות הילדים יעל דר בשאלה "כיצד מפטפט פעוט עברי?". דָר קובעת כי המאבק על השפה לא הסתיים במלחמת השפות, אלא נמשך לאורך עשורים רבים לאחר מכן, והתמקד אפילו בפעוטות, ילדי הטרום-גן. זאת נעשה באמצעות שירי הילדים, שעיצבו צורות דיבור של ילדים, שאינן בהכרח דרך הדיבור של הילדים בפועל. מתוך אלה הציגה דר ארבעה דגמים של דיבור ילדי-מעוצב.

הדגם הראשון הוא הילד החלוץ, הפוליטיקאי הקטן, שאותו מעצב המשורר זאב, למשל: "בעין חרוד טוב מאוד, אין שם כסף כלל". הפעוט שלנו מכיר את צורת ההתיישבות ושותף לוויכוח הציבורי הער על אופייה. בשיר תפילה של מרים ילן שטקליס מבקש ילד מאותה תקופה  מ'אדונָי' לבנות מטוס כדי להעלות יהודים לארץ ישראל.

הדגם השני, יציר רוחו של אברהם שלונסקי, הוא הילד הבלשן, להטוטן המילים המלמד את אמו המהגרת עברית. הטקסט המכונן כאן הוא "עלילות מיקי מהו". שלונסקי טען שאת הספר ידעו ילדים קטנים מאוד בעל פה. כילד של שנות החמישים אעיד שהטקסט היה קשה לעיכול, ולא מאוד פופולרי.

הדגם השלישי הוא הילד הפיוטי, הילד שמדבר שירה לירית, שהיוצרת המרכזית שלו היתה לאה גולדברג. הוא שואל מה עושות האיילות בלילות, ומגלה בשלולית על המדרכה פיסת שמיים.

ומהו הדגם הרביעי? לתוך חבורת הילדים המאוד רצינית הזו צץ ילד רביעי, שדרכו היא מה שכינה שלונסקי כמעט בתיעוב 'שירת הטרללה'. הנציגה המובהקת שלה היתה מרים ילן שטקליס, שהחזירה את הילד אל הבית, אל המשפחה, אל משחקי "אצו רצו גמדים", וטִנטן הידיד הקטן שרק הילד מכיר. ילן שטקליס בישרה את העידן האזרחי בשירת הילדים, כבשה את מדפי הספרים ושעות הסיפור, וניצחה, ואף היתה לסופר הילדים הראשון שזכה בפרס ישראל. בעשורים הבאים כבר הפך השיח הילדי שבו הילד הוא ילד ולא פוליטיקאי, בלשן או משורר, לדרך המלך בשירת הילדים העברית.

הנאום שטרם מנדטים

רשתות הטלוויזיה נוהגות כבר זמן רב להציג כתוביות של דברים הנאמרים על המסך. הנוהג המבורך הזה כרוך גם בנוהג מעצבן לצנזר מילות סלנג, מילים לועזיות או מילות טאבו ולתרגם אותן לעברית מדוברת. ואולם, אם כבר החליטו כותבי הכתוביות להיות משטרת שפה, לפחות שיידעו עברית. הכתוביות עמוסות טעויות כתיב מחפירות, חוזרות ונשנות, ובכל הערוצים. וזה מה שראינו ביום שישי האחרון במסגרת אולפן שישי בערוץ עשר:

נאום נתניהו בקונגרס טרם כרגע בין מנדט לשניים לליכוד

הכתובית, אגב, נותרה על המסך כשתי דקות תמימות. פרסומה היא טרומתנו לשיפור המצב:

טרם מנדט

צילום: שרון קדם

מנחם בגין מחדש מילים

אורי הייטנר מספר בפינתו הקבועה ב"חדשות בן עזר", שהוא כהגדרת יוצרו אהוד בן עזר "מכתב עיתי לֵילי חינם מאת סופר נידח", על חידושי לשון של מנחם בגין. מסתבר שבגין נהג גם לחדש מילים, אם כי לא ממש כאלה שנקלטו. אהבתו של בגין לשפה העברית, כותב הייטנר, מתבטאת גם בהמצאת מונחים שונים בעברית. שניים מצאו חן בעיניו במיוחד: 'מאוּמיות' ו'מהוּמיות'. מאומיות הייתה הצעתו של בגין למונח הלועזי ניהיליזם: באין חזון ייפרע עם, ובאין אידיאולוגיה לא נשאר מאומה. 'מהומיות', לעומת זאת, היא גרסתו העברית של בגין לאנרכיזם. זאת משום שהאידיאולוגיה של התנגדות לשלטון ולמדינה, היא בעיניו מתכון למהומות, ולניהול החברה באמצעות מהומות.

מה בין פורים לקדחת

הטור שעסק בענייני פורים זכה לכמה וכמה תגובות. אברהם תירוש כותב: "מגילת אסתר היא היחידה מחמש המגילות שנקראת בבתי הכנסת מתוך קלף מגולגל. משום כך זו גם המגילה היחידה שמברכים על קריאתה, לפניה ואחריה. קריאת מגילת אסתר בבתי הכנסת מתארכת לא כל כך בגלל אורכה, כמו בשל ההפסקות התכופות הנגרמות מהרעש שמקימים בכל פעם שמוזכר שם המן".

יעוד גונן כותב: "ציטוט הפתגם בלדינו לפיו 'פּוּרים אינו מועד וצמרמורת אינה מחלה'  מקפח את היידיש, בכך שאינו מציין שגם בה ישנו ביטוי מקביל, כהאי לישנא: "פורים איז נישט א יונטעף, אונד קדוחֶעס איז נישט א קראנק": פורים אינו יום טוב, וקדחת אינה מחלה. גירסה בסדר הפוך מביא מנחם קוזלובסקי מפי אמו: "קדוחעס ס'זנישט א קרנקייט, און פירים ס'זנישט קיין יונטעב".

בין רחם לרחמים

שרון שואלת: האם קיימת צורת יחיד למילה 'רחמים'? ממה שידוע לי, 'רֶחֶם' איננה צורת היחיד של מילה זו.

רחמים היא צורת הרבים הדקדוקית של רֶחֶם, אבל היא משמשת כשם עצם עצמאי, שאין אפשרות לרבות אותו, כמו במקרים לא מעטים של מילים מופשטות. הקשר בין 'רחם' ל'רחמים' אינו מקרי. בשפות שמיות רבות נמצא קשר ואפילו זהות בין הרגש לאיבר הנשי, מתוך תפיסה שהרחם, מקורה של הלידה, הוא גם מקור הרחמים והחמלה.

עוד שאלות שנשאלו ונענו השבוע: איך אמרו חנון בשנות החמישים, מה הקשר בין פיל לנפיל? ברירת מחדל היא רעה או טובה? למה קוראים לטיפוס משעמם צנון ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות.

בפינה של פול אוגדן השבוע: כיצד לקלל ברוסית

חדש בבמת אורח: אהרון מוריאלי על שמות משפחה שמקורם בתבלינים

תגיות :
stephen; Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אהוד קינן
רוביק, בבקשה אל תזלזל בשלונסקי. בפעם האחרונה בה חגגתי יום הולדת הייתי בן שבעים ושתיים, ובתגובה להתייחסותך לשלונסקי היום מיהרתי לדקלם פסוק מעלילות מיקי מהו. אני אמנם מודה שתרומתו כמתרגם לעברית את טיל אולנשפיגל אינה חשובה פחות
12 במרץ 2015 הגב
נתן
הזירה הלשונית זקוקה עדיין לשיפור רב מבחינת הכתיב והתחביר האידישאי. כך למשל כתוב כאן תחת הכותרת "מה בין פורים לקדחת", בזו הלשון: "פורים איז נישט א יונטעף, אונד קדוחֶעס איז נישט א קראנק". א. אי אפשר לכתוב באידיש משפט שלילה כזה בלי "קיין" שכן קיין הוא ההיפוך של א שעוסק במשהו קיים, ואילו "קיין" עוסק במשהו שלא קיים. הוי אומר: פורים איז נישט "קיין" יום טוב, און קדחת איז נישט "קיין" קרענק. ב. הכתיב "יונטעף" חוטא בשניים: 1. כל מילה באידיש שלקוחה מעברית אמורה להיות כתובה בדיוק כמו בעברית: "יום טוב" גם אם בדיבור זה מבוטא: יאנטעף הרי כותבים יום טוב. ב. באידיש התנועה O מצויינת באל"ף שמשקפת את ההגייה האשכנזית שבה התנועה קמץ מהווה 0, ולא בו"ו שמשקפת את התנועה חולם בהגייה האשכנזית שמבוטא כמו ו"ו יו"ד בהגייה ספרדית (גוי למשל). והרי אשכנזים דיברו אידיש, לכן הכתיב האידישאי בנוי לפי ההגייה האשכנזית, ולא כמו זו הספרדית שו"ו משקפת O. ג. אין באידיש מילה "אונד". המילה המקבילה לזו הגרמנית היא "און" ולא אונד. ד. הכתיב "קדוחעס" חוטא גם הוא בשניים: 1. הכנסת ו"ו במקום קמץ - כנ"ל. 2. עיוות המקור העברי - כנ"ל. ה. "קראנק" זה חולה, כאשר הרי"ש פתוחה; קרענק זה חולי, כאשר הרי"ש סגולה. מה הנכון כאן? כמובן חולי, ולכן צריך להיות כתוב כאן "קרענק". חכמים הזהרו באידישאיכם! (אגב, גם הכתיב אידיש, וגם אידיש - לגיטמיים)
12 במרץ 2015 הגב
רוביק רוזנטל
אני מכיר היטב את כללי הכתיב ביידיש ובמילונים שלי הוא מוקפד מאוד. באתר אינני נוהג לתקן טקסטים המגיעים אלי מהקוראים. הכותבים תיארו את הניב היידישאי כפי שהוא זכור להם משמיעה, ובמקרה זה זה הדבר החשוב. אם הייתי משנה למשל את קדוחס לקדחת הקורא לא היה יודע איך באמת נשמע הניב. יידיש היא שפה כתובה אבל היא קודם כל שפת דיבור עממית. זה כך בוודאי לגבי מילים ביידיש המשמשות בסלנג הישראלי ואינן כפופות לכללי הכתיב היידישאי.
12 במרץ 2015
נתן
סליחה. גם הכתיב "אידיש" וגם הכתיב "יידיש" - לגיטימיים.
12 במרץ 2015 הגב
איליה
המילה ״סטיקאנים״ - כוסות צנומות, בספרו של סמי מיכאל, דומה למילה ״סטאקן״- כוס ברוסית. מעניין מה המקור?? אני מנחש, לפי הצליל שהמקור טורכי.
12 במרץ 2015 הגב
יעקב ברזילי
אכן גם בתורכיה שותים תה מסטיקאן.סטיקאן שי.סטיקאן תה.יש לו צורה של בקבוק המשקה של טמפו כמו שהיה פעם אבל יותר קטן.
25 באפריל 2015
רוני
רוביק , כל הכבוד ! אין עליך . רק שאלה והערה : שאלה : כתבת " . . . בכמות קטנה של אנשים " - האם נכון להשתמש במילה - כמות - לגבי בני אדם ? האם לא צריך להיות "מספר קטן של אנשים " ? האם - כמות - אינה מיועדת לחומר או משהו שלא ניתן למנות אותו . הערה : רחמים הוא גם ריבוי של העוף רָחַם .
12 במרץ 2015 הגב
עמליה חקל
מדוע אתה ממעיט במורשת עייזר? ומה עם: "אני לא נתתי פליק לראומה" (כתגובה על אלימות נגד נשים), ועם ההספד רב ההשראה לרבין: "אכלנו קצת, שתינו קצת ביחד".
13 במרץ 2015 הגב
עמליה חקל
מכל רשימת הרבויים המבזים ממין נקבה - ה"מיידלה" הוא הרך ביותר, ושימושו לא רק שלילי - בהחלט עשוי להאמר גם במין חמלה של צער-בעלי חיים. משהו כמו "מוצ'צ'ה", לא?
13 במרץ 2015 הגב
רותם ענבר
כשהייתי ילדה, אמא שלי נהגה לקרוא לי "מייד'לה" (ילדונת) ולאחי "אינג'לה" (ילדון). אז כן, יש למילים הללו משמעות חיובית. כמובן, זה תלוי הקשר: אמא שקוראת לבת שלה "ילדונת" זה חמוד מאוד. אדם שמכנה בזלזול חיילת "ילדונת", זה קצת פחות נחמד.
28 במרץ 2015
Kobi Mor
רוביק היקר שוב טור של עונג, תודה. אנסה לתרום השערה בעניין רחם ורחמים: את הביטוי הארמי "בדחילו ורחימו" ראוי לתרגם "בפחד ובאהבה". מכאן שהשורש ר.ח.מ הוראתו "אהבה". רחמים זו אהבה, וגם הרחם נושא פרי אהבה. תודה ושבת שלום, קובי
13 במרץ 2015 הגב
בועז ברק
קומץ - להבנתי הוא מה שניתן לאחוז בשלוש האצבעות אגודל, אמה ואצבע. קשה מאוד לאחוז דבר מה בשלוש האצבעות האמצעיות: קמיצה, אמה ואצבע.
14 במרץ 2015 הגב
גיורא רמות
ק(ו)מץ כמידה עתיקה ( בנוסף על כל הנאמר ).
21 במרץ 2015 הגב
יעקב ברזילי
קראתי היום את מילות הסלנג שתרמו העדות השונות לעברית.אני לא יודע מי היועץ שלך לערבית עיראקית. דשדאשה -זו מין שימלה שלובשים גברים בעיראק ובמפרץ הפרסי.היא כבר לא הייתה מקובלת אצל יהודים צעירים החל משנות ה-20 .סמי מיכאל נהנה לספר סיפורי בדים משפילים על קהילתו ויש לו נתק גמור איתם.ערבית בעיראק היו בתי ספר יהודיים מפוארים שבהם לא השתמשו החל משנות השלושים בשיטות שהוא מספר עליהם.העליה הבגדאדית הייתה משכילה לפי כל קנה מידה ואנשיה לא הגיעו לארץ לבושי דשדאשות המילה צ'פח'ה מגיעה מעיראק.פירושה המקורי הנחית מכת כף יד על ראשו של מישהו. לטמה גם כן אבל היא ערבית תקנית פרושה הכה בחוזקה על פניו שלו.כביטוי לאובדן או אסון ."קעד ילטם" התאבל על אובדן.הפועל בעץ בעיראק ומדינות המפרץ פרושו המילולי הכניס אצבע משולשת לאחוריו של.פעולה משפילה לא יודע איך התגלגל ל"מבואס "בעברית."פלתה"בערבית תקנית היא משהו שמשתחרר ללא שליטה.מכאן פלת -השתחרר מעונש בלי שירגישו
25 באפריל 2015 הגב

הוספת תגובה