האשכנאצים הולכים כצאן לטבח

רוביק רוזנטל | 17 באפריל 2015

השואה נוכחת בשפה דווקא כשמדובר ברוצחים ולא בקורבנות, איך הפך האוטובוס לסיפור חיינו, מדוע השתיקה יכולה לדבר, שמות משפחה של יהודי איראן ועוד שיבושי לשון

שמעון אוחיון הספיק לכהן שנתיים ונאלץ להיפרד ממושבו בכנסת. בזמן הזה הקים את "השדולה למען העברית", רעיון נאה בפני עצמו. בין היתר ניסה להעביר הצעת חוק הקובעת שאין להשתמש במילה "נאצי", ובגילוי נאות גם ניסה לגייס אותי לתמיכה בהצעה. לא נעניתי לפנייה, כי עם כל הצער שבדבר אי אפשר ואין צורך להוציא את המילה "נאצי" מן הלקסיקון הישראלי, בוודאי לא באמצעות חוק. כדאי וראוי לבחון מתי אנחנו עושים שימוש במילה הזו ובמונחים מן השואה בכלל.

השימוש במילה "נאצי" בשיח היומיומי הוא בדרך  שם נרדף ל"רשע" או "מנוול". בשפת הצבא השימוש בו רחב. בעז נוימן כותב בספרו "חייל טוב": "כבר בשבוע הראשון היה מי שכינה את המפקדים נאצים". חייל בחטיבת גולני מספר במחקר על כינויים לחיילים המוגדרים 'אשכנזים': "חלק מהכינויים זה נאצי למשל. זה אגב מונח נורא מקובל בצבא".

השילוב הזה בין 'אשכנזי' ל'נאצי' המרמז למקור הגרמני כביכול של האשכנזים מוביל אל המונח שנטבע אי שם בשנות השבעים 'אשכנאצים', כחלק מתנועת המחאה המזרחית. מיכל נאמן, האמנית כלת פרס ישראל עשתה במילה שימוש כחלק מעבודות הקרויות דיפטיכונים, עבודות כפולות פנים, שבהן מודגש במילה בכתיב לועזי חלק ממנה. ASH משמאל הוא אפרם של הנרצחים, NAZIM מימין הם הרוצחים.

ASHKENAZIM

ASHKENAZIM

 

שימושים נוספים בשיח הישראלי מציגים התנהגות או עמדה כלשהי כעמדה 'נאצית'. מכאן הכינוי 'דר שטירמר' לקריקטורות מסוג מסוים, בעיקר כלפי חרדים; 'תעמולה גבלסית' שהיא שם נרדף לתעמולה אגרסיבית ומניפולטיבית ועוד.

מיהו יהודון

הקבוצה השנייה של שימושים מן השואה היא בשיח הציבורי-פוליטי בענייני השטחים, הסכסוך ועתיד המדינה. למרות שהשימוש הזה זוכה לביקורת ומחליש את המשתמש, הוא מככב בתדירות רבה. השימושים באים מימין ומשמאל, על פי ההקשר. בימי ההתנתקות זכה יונתן בשיא, איש הציונות הדתית וראש מנהלת ההתנתקות לכינוי "יודנראט" וברמז לכך שהוא מתנהג כפקיד גרמני בימי השואה. שני שגרירים יהודיים של ארצות הברית זכו בזמנם לכינוי האנטישמי "יהודון", מרטין אינדיק על ידי רחבעם זאבי, ודן קרצר על ידי צבי הנדל. מן הצד השני חקוק על הקיר הכינוי שטבע ישעיהו לייבוביץ כלפי חלק מן המתנחלים "יודונאצים", ופרשת ההשוואה שהיתה או לא בין נוער הגבעות להיטלר-יוגנד, שיוחסה למשה צימרמן.

רוב השימושים  בשואה הם אם כן השלכה של 'הנאצים' על 'הישראלים': אנחנו (או אתם, או הם) מתנהגים 'כמוהם', המפלצת הנאצית שוכנת בכל אדם ובכל אומה וגם אצל הקורבנות שלה. הצד השני של המטבע, היהודי כקורבן של הנאצים חדר לשפה הרבה פחות, ונשאר בהקשר השואה עצמה. הביטוי "לא נלך כצאן לטבח" שמקורו בתנ"ך מופיע אמנם בהקשרים שונים, אך אינו חלק מהשיח היומיומי. המילה 'שואה' עצמה הפכה לעומת זאת למילה יומיומית. במקורה המקראי פירושה אסון כבד, אבל היא שרדה את שואת היהודים וחזרה לחיינו במתכונת רגועה יותר: "המטבח אחרי הסדר נראה שואה", "הסרט שראיתי אתמול - שואה", בנח"ל מכנים את סדרת האימונים בשטח תשע "סדרת שואה", ובחיל התותחנים מכונה מערך אימונים מפרך "סט שואה". איפה שמעון אוחיון כשצריכים אותו.

הזמנה לפינת הזיכרון

בין יום השואה ליום הזיכרון, אני מזמין אתכם לפינת הזיכרון הפרטית של האתר. היא מוקדשת לאחי היחיד, גידי רוזנטל, שנפל ביום החמישי למלחמת יום הכיפורים. מוזמנים לעיין בספר שיריו "הה ברברה, איזו זנות המלחמה" שהיה בזמנו ספר רב מהדורות שדיבר אל דור שלם; להקשיב להצגה "חברים מדברים עם גידי" שביימה נולה צ'לטון, ולהשתתף אתי ברשימות רבות שכתבתי, ואני ממשיך לכתוב, וביניהן רשימה הנכתבת מאז מותו עשור אחרי עשור ברבדים שונים, "מילים לאח שאבד".

שתיקה שווה אלף מילים

הבלשנית פרופ' מיכל אפרת מאוניברסיטת חיפה פרסמה לאחרונה ספר עיון בנושא שהמעסיק אותה כבר שנים רבות, השתיקה כאמצעי הבעה, ושמו "מדברים שתיקה". לכאורה, מה לשתיקה ולבלשנים? אפרת מראה בספר עב כרס ובהחלט לא קל לעיכול, שהשתיקה היא אמצעי תקשורת, היא מעבירה מסרים ולעיתים קרובות האפקט שלה על השיח גדול מן המילים הנאמרות.

הדוגמאות שמביאה אפרת מגוונות ומחכימות. היא עוסקת במשפטי שפת יומיום שבהם נעדרות מילים מתבקשות ודווקא ההיעדר מעביר מסר. פרסומאים, כפי שהיא מציגה, מרבים בשימוש בשתיקה מסוג זה. במקרא, בספרות ובשירה יש לשתיקה מעמד מרכזי. השבת, רומזת לנו אפרת, היא שתיקתו של אלוהים אחרי מעשה הבריאה.  ואל אלה אפשר לצרף ביטויים אוקסימורוניים כמו "שתיקה רועמת", "קול דממה דקה", ושקט המאפשר על דרך הדימוי "לחתוך את האוויר בסכין".

אפרת שתיקה

כמה וכמה דוגמאות שמביאה אפרת מן השירה נקשרות ליום הזיכרון המתקרב. שירים לא מעטים שנכתבו על השכול מציבים במרכזם את השתיקה, את הידיעה שיש כאב שאין דרך וגם אין צורך לבטא אותו במילים.

"ואין אומרים דבר/ או מדברים על גשם ועל מה-נשמע/ ועל משהו עוד... ועוד על משהו/ והאוזן בין כה לא תשמע// ושותקים ..." (אברהם חלפי, בשיר ללא כותרת על נפילת הבן)

"כאשר כל הדברים נגמרים/ מדברים כל הנגמרים,/ קטעי מילים, שיחות תמול./ בחלל שפתיים. באפס קול./ אשר הלך שוב לא יהי/ ברוך הוא. ברוך מי" (אמיר גלבע)

"הרעות, נשאנוך בלי מילים,/ אפורה עקשנית ושותקת/ מלילות האימה הגדולים/ את נותרת בהירה ודולקת" (חיים גורי).

ועל כך אמר הפילוסוף ויטגנשטיין, המצוטט כמובן אצל אפרת: "מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק".

האוטובוס כמשל ישראלי

סערת האוטובוסים של ישראל כץ מזכירה לנו איך כלי התחבורה המגושם הזה, האוטובוס, הפך להיות סמל מתמשך של חיי הציבור בישראל.

אוטובוסים מתפוצצים. פיגועי האוטובוס כסמל לאימת הפיגועים הגדולים. הדגש בפיגועי הטרור עבר בעשור האחרון מפיגועי האוטובוס לפיגועי דריסה ודקירה, אבל הם ממשיכים להיות הסמל הטראומטי והמובהק בשיח על הטרור.

אוטובוס קו 300. אירוע מכונן ששינה את פני המערכת הבטחונית והתנהגותה, פני הצנזורה הצבאית, פני התקשורת הישראלית שלא לדבר על השב"כ.

אוטובוס מהדרין. האוטובוס החרדי שבו מתקיימת הדרת נשים בסמכות וברשות. רוזה פארקס, מן האוטובוס האמריקני ששינה את מעמד הכושים בארצות הברית, מתהפכת בקברה.

אוטובוסים בשבת. עוד סמל למאבק אבוד של החברה האזרחית. על פי ישראל כץ מדובר בעניין "שמאלני".

אוטובוסים להפגנות. שיטה ישנה להמעיט בחשיבותם של הפגנות המונים, ברמז לכך שהיא מאורגנת מגבוה ווגוררת בעל כורחו קהל מגויס.

אוטובוסים לקלפי. המשפט המכונן של בחירות 2015: "הערבים נעים בכמויות אל הקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים". ביבי התנצל, וערך סולחה אצל ערבים שייצגו בקושי את עצמם, אבל המשפט הזה ימשיך לרדוף אחריו.

שאול מופז בין כסף לזהב

בסדרת ההרצאות על שמות יהודים מארצות המזרח הציגה אסתר שקלים בכנס השמות ה-12 את סיפור שמות המשפחה של יהודי איראן. יהודי איראן, מספרת שקלים, נצטוו לשאת שמות משפחה רק ב-1928, בעקבות המהפכה המודרנית שחולל רזא שאה פהלווי ושוויון הזכויות שהעניק ליהודים. השמות שבחרו היהודים היו קשורים למקורות שונים. לעיתים מדובר בשיבוש כמו  שם המשפחה "מוסקובי"  שעוות מ"משגבי".  אחרים רצו להפגין את השתייכותם לתרבות האיראנית ולהקל על השתלבותם בחברה המוסלמית, ובחרו שמות כמו פורוסתמיאן, שאהפור או ג'משידפור.

רבים בחרו כבסיס לשֵם משפחה את שמו הפרטי של אבי המשפחה, לעיתים כמות שהוא, כמו משפחת אברהם, או אֶבְּרָהִימִי, משפחת סוֹלֵיימָן או סוֹלֵיימָנִי. לפעמים נוספו הסיומות פּוּר, זָדָה או זָדֶה, שפירושן  בפרסית בן: אַבְרָהָמְזָדָה, סוֹלֵיימַנְזָדֶה (בן שלֹמה), חַיִימְפּוּר (בן חיים) ועוד.            

לעיתים היה לַאָב שֵם פרטי שנקבע בזכות אמונות עממיות הקשורות בלידה, והשֵם הפך אח"כ לשם משפחה. השֵם "מאהגרפתה" שפירושו "קיבל מהירח" ניתן לתינוק שנולד עם כתם לידה בולט לעין, שֵם זה ניתן על רקע האמונה הפרסית העממית שכשאישה הרה נוגעה בגופה במָקום כלשהו בעת שהירח מלא – באותו מָקום יקבל התינוק כתם לידה.

כמו במקרים אחרים בין היהודים ובאומות אחרות ניתנו שמות משפחה על פי  משלח היד של אבי המשפחה כמו נַגָ'אר (נגר), כַּפָאש (סנדלר), זַרְגַרִיאָן (צורף זהב), מופזזכאר המצפה כלים ותכשיטים בכסף. זהו שמו המקורי של שאול מופז, והוא חבר בשם העברי לפסוק המקראי "ויעשהו זהב מופז", כלומר, זהב מזוקק. שמות אחרים קשורים לתפקיד שמילא אבי המשפחה בקהילה כגון מולא, רבני, רבניאן, רבנזדה, רַבִיזָדֶה או רַבִיזָדָה, וכן מלמד, מוּרה, וגם שירחוּן – פייטן.

יהודים רבים באירן בחרו שמות הקשורים לציונות. אפשר למצוא ביניהם שמות כמו שמע ציון, אוהב ציון, פדויים, גאולים, ארץ קדושה, מגן דויד, וגם שם משפחתה של אסתר: שקלים. סבה של אסתר, ר' אליהו שקלים, היה אחראי מטעם התנועה הציונית על איסוף השקל הציוני באספהאן, ומכאן שמו.

לא יסולח בפז

בעקבות המאמר מתוך "פינת עיון" שעסק בצירופי-לשון משובשים הגיעו דוגמאות לרוב מכל קצווי הרשת.

יעוד גונן מספר: קרובה שלי שספגה בקורת על היותה עקרת-בית כושלת הגיבה בעלבון: "מה - אני לא אשה טובה?? הלוואי על כל שונאי ישראל!" מזכיר פרסומת רדיו שהציעה בהתלהבות "מבצעים שלא ברא השטן".

גיל שרמייסטר נזכר: במקום "יהללך זר וְלא פיך" נהגנו לומר "יהללך זר. וָלא - פיך".

יובל אשל נזכר בגירסה עברית לביטוי "לפני שהספקתי להגיד ג'ק רובינזון" אותו למד בטיולי תנועת השומר הצעיר ממדריכו לייזר: "לפני שהספקתי לומר יעקב בן זמיר". גירסה חלופית: ''לפני שהספקתי להגיד ג'ק ניקולסון".

מישל מציעה: ״הבנין הזה מֵת לנפול״;  ״הוא אוהב לפעול מאחורי הכלים״.

בפרלמנט של אבי מלר אומרים: "לא יסולח בפז", "לכל שני צדדים יש מטבע", וגם "לא ייאמן על הדעת". ועל כך אמר ביאליק גבה הפדחת על שלונסקי עתיר השיער: "לא יאומן כי יסופר".

שיחה במעלית, יום רביעי השבוע: "עדיין לא הגעתי למעוז חפצי".

העלמה המדברת סיון בתוכנת וייז: "פנה שמאלה, לרחוב מקַוֶוה ישראל".

חיסול זוגות ובישול ילדים

צורות סמיכות מועדות לתקלות ושיבושי משמעות, כמו הביטוי "מבשלת ילדים" מן הקיבוצים של פעם, שהתייחס כמובן לחברה שבישלה מזון לילדי הקיבוץ. באותו עניין שולח לנו יאיר ברק צילום של מודעה שראו עיניו ברחובות העיר.

חיסול זוגות

צילום: יאיר ברק

חלק עזבו, הרוב נשאר

אמוץ פלג שואל: איך נכון לומר - חלק מהאנשים עזב, או חלק מהאנשים עזבו?

הרבה דיו נשפך בשאלה הנכונה למקרים נוספים, למשל: "רוב החברים אוהב גזר" או "רוב החברים אוהבים גזר"? השאלה היא מה קורה כאשר החלק המציין כמות (או הכַמָּת) הוא במין ומספר מסוים, ומי שסופרים אותו או מתייחסים אליו הוא במין במספר שונים. לא ראוי לקבוע כאן הלכה גורפת, ושתי האפשרויות תקינות. ההמלצה שלי היא להתייחס לתוכן המשפט. אם רוצים להדגיש את הכמת יש ללכת לפיו: "מחצית מהנוכחים תמכה במועמד מסוים". אם רוצים להדגיש את מי שמדובר בו, וכך המצב ברוב המקרים, יש ללכת לפי המדובר: "רוב תושבי תל אביב תומכים בתחבורה ציבורית בשבת".

משה היפו שואלמה זה "מֶחַפְּצֶה מֶנֶמְצֶה"? 

הביטוי זכור לטוב משירה של רביעיית מועדון התיאטרון "גוי של שבת", וכולו יידיש: מעכאפּט זיי, מענעמט זיי: חוטפים אותם, לוקחים אותם. הוא חלק מן הבית החוזר שכולו יידיש: "אוי, מעכאַפּט זיי מענעמט זיי, מעכאַפּט זיי מענעמט זיי! / כ'זע נישט גאָרנישט, כ'זע נישט גאָרנישט! / אוי פֿופֿצן, זעכצן, פֿופֿצן, זעכצן/ פֿינף און אַכציק, פֿינף און אַכציק! / זיבעציק אַכציק, זיבעציק אַכציק!" תרגום: חוטפים אותם, נותנים אותם/ אני לא רואה כלום/ שנים עשר, שישה עשר/ שמונים וחמש". לגוי, אגב, קוראים ג'וני.

עוד שאלות שנשאלו ונענו השבוע: מה הקשר בין דיבור, דֶבֶר ומדבר, מה זה "מֶחַפְּצֶם מֶנֶמְצֶם", מה בין 'עוינות' לבין 'עין' ועוד, קרא בשאל את רוביק, שאלות אחרונות.

חדש בגיבורי שפה: יהודה עמיחי, האיש שדיבר שירה

בפינה של פול אוגדן השבוע: על היהודי שהמציא את שפת הסימנים הפקיסטנית

חדש בבלוג רב מילים: זה לא הגיל, זו השפה

"אין עלייך אחותי" בהרצליה: 27.4, אשכול פיס זאב

משפט השבוע

"על הקמע הזה רשומות כבר שש אליפויות" (פיני גרשון לקראת המשחקים באיסטנבול, מאמן מזהיר שמתעקש להיות מחזיר בתשובה בשקל)

תגובות

דב קרמר
תרגום יותר מדויק לחלק מן הבית החוזר שכולו יידיש: "אוי, מעכאַפּט זיי מענעמט זיי, מעכאַפּט זיי מענעמט זיי! / כ'זע נישט גאָרנישט, כ'זע נישט גאָרנישט! / אוי פפֿופֿפצן, זעכצן, פֿפופֿפצן, זעכצן/ פפֿינף און אַכציק, פפֿינף און אַכציק! / זיבעציק אַכציק, זיבעציק אַכציק!" תרגום: חוטפים אותם, נותנים אותם/ אני לא רואה כלום/ שנים עשר, שישה עשר/ שמונים וחמש". לגוי, אגב, קוראים ג'וני. חוטפים אותם לוקחים אותם, חוטפים אותם לוקחים אותם!/ אוי חמש עשרה, שש עשרה, חמש עשרה, שש עשרה!/ שמונים וחמש, שמונים וחמש!/ שבעים שמונים, שבעים שמונים!
16 באפריל 2015 הגב
דב קרמר
משום מה התגובה נראת מבולבלת. להלן התרגום כפי שהתכוונתי: "חוטפים אותם לוקחים אותם, חוטפים אותם לוקחים אותם!/ אוי חמש עשרה, שש עשרה, חמש עשרה, שש עשרה!/ שמונים וחמש, שמונים וחמש!/ שבעים שמונים, שבעים שמונים!"
16 באפריל 2015 הגב
יעל רוף
העלמה המדברת סיוון טוענת בלהט ששדרות רוקח בתל אביב הן שדרות רוקח (כזה שעובד בסופרפארם)...
16 באפריל 2015 הגב
יאיר שפי
יש גם "תסמונת האוטובוס": הנוסע שכבר הצליח לעלות לאוטובוס מזרז את הנהג לא להעלות יותר נוסעים ולנסוע, כי כבר "אין יותר מקום" (בקדמת האוטובוס, מאחור - ריק).
17 באפריל 2015 הגב
רניאל
"פיגועי אוטובוסים כמעט שלא היו מאז שנות התשעים"?! הזוי מצדך...
18 באפריל 2015 הגב
יעקב ברזילי
1-אחרי ששני בניו של אהרון מתו באופן לא מובן לו ולנו ע'י אש אלוהים אחרי "שהקריבו אש זרה "במשכן 'הוא בוודאי כעס כעס רב כעס רב על אלוהיו ."היטב חרה לו עד מוות "אבל איך הוא ביטא זאת?כתוב "וידום אהרון" 2-שרמייסטר-הישראלים מבטאים SCHERMEISTER למה?כי יהודי ישראל הם עם סגולה.לא אוהבים פתח בשפת לועז והופכים אותו לסגול.ראה BAD שהופך ל-BED ו-BACK שהופך ל-BEK.השם הנ'ל הוא SCHARMEISTER שפרושו בגרמנית הוא "ראש קבוצה".הייתה זו גם דרגה באס א.הנאצי SCHARMEISTER ודרגה יותר בכירה [UEBERSCHARMEISTER. 3-לבבלים הי שמות משפחה מאות שנים.חלקם לקוח מעולם בית הכנסת.גבאי שמש סומך סופר כתב .חלקם שמות בעברית כמו נשיא צמח חורש ריחני.חלק גדול היו על שם האב.יוסף ראובן וכ'ו.העיראקים החליפובארץ בהמוניהם שמות משפחה כאות לרצונם להשתלב ולהיות ישראלים.הם הוסיפו "י" לשם המשפחה וקיבלו שם ישראלי יפה-יוסף ראובני המהדרים הוסיפו ה' ידיעה לפני שם המשפחה וקיבלו שם עוד יותר יפה.יוסף הראובני.הערבים יצרו שם משפחה ע'י הפיכת שמו של אבי משפחה לרבים.עות'העות'מניםמאן הפך למשפחת( ".עת'אמנה")בדר "בדארנה"
07 במאי 2015 הגב
אלעזר
הדימוי לרוזה פארקס שגוי, היות שמעולם לא דובר על כפיה באוטובוסי מהדרין, תמיד דובר על הפרדה התנדבותית ללא התערבות הנהג https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95_%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F
06 באוקטובר 2016 הגב
Barnypok
7cTr8b http://www.FyLitCl7Pf7ojQdDUOLQOuaxTXbj5iNG.com
04 בינואר 2017 הגב
chaba
FvzEx2 http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
29 בינואר 2017 הגב
matt
xtkKcU http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
29 בינואר 2017 הגב
gordon
doo7VH http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
31 בינואר 2017 הגב

הוספת תגובה