געוואלד, הקניבלים שתו את הקולות

רוביק רוזנטל | 20 במרץ 2015

אילו מילים וביטויים עשו את בחירות 2015, מהיכן הגיע אלינו הגעוואלד, מה זה לגרבז, ומה היה דודו גבע חושב על תוצאות הבחירות

ואלה המילים שעשו את בחירות 2015:

אבא מסתכל מלמעלה. מרן, האיש המת החי ביותר בחירות 2015. ולמי שמאמין, הפעם הוא באמת העדיף את אחד הבנים.

אמרו לי שהוא אינטליגנט. איילת שקד חושפת את היסוד האשכנזי המובנה בבית היהודי בפרשת אלי אוחנה, והיא עוד חצי עיראקית.

אני כאן בגלל ביבי. הסרטון האומלל שהעלה על ביבי את חמת עובדי הכפיים כי השווה אותם לחמאס. הסרטון ירד, העובדים חזרו למקורות.

בִיביסיטר. חידוש שנטבע בסרטון "מי ישמור את הילדים". הצליח לו.

געוואלד. מילת הבחירות, ואולי מילת השנה. היידיש תמיד שם כשצריכים אותה.

הוא, אנחנו, אני, הם. וביתר פירוט: 'זה הוא או אנחנו' מול 'זה אני או הם'. לא, זה לא שיעור בדקדוק. זה קרב הסיסמאות המבלבל. מורה נבוכים: אני והוא זה ביבי. אנחנו והם זה בוז'י וציפי.

לא מתנצלים. סיסמת הבחירות של נפתלי בנט, מלווה בזקן היפסטר אדמוני. יועציו אולי ימליצו לו להשתמש כמה שפחות ב"ל" שממש לא עושה לא טוב, וראו "בוא לא נתבלבל".

מהפך. הצל"ש או טר"ש של בוז'י, לאחר קריאתו המשולשת. אם היה מהפך היו שוכחים את הטון המצפצף. יצא טר"ש.

ממליך המלכים. כחלון, הנסיך העממי החדש. הקרב האמיתי עוד מצפה לו מול פקידי האוצר, שלא מתכוונים לתת את המדינה לאף פוליטיקאי.

מנשקי הקמעות. יאיר גרבוז מוציא את השד העדתי במקום הלא נכון, ברגע הלא נכון ובטקסט הלא נכון, ומשנה את מהלך המערכה. הוכחה לכך שגם לאנשים חכמים יש רגע של איוולת.

ציפּיבוז'י. רצף הכינויים הלגלגני שהודבק לראשי המחנה הציוני על ידי הליכוד, ובסדר הזה.

קניבליזציה. מונח מתחום הכלכלה שעבר לפוליטיקה. בכלכלה הוא מתייחס למצב שבו חברה גדולה פוגעת באחת מחברות הבת שלה כדי לקדם חברה אחרת. בפוליטיקה מדובר בגושים, והקניבל היה הפעם נתניהו, שבלי בושה אכל לפחות ארבעה מנדטים מהבית היהודי, והוריד את יחד מתחת לאחוז החסימה.

שקופים. הקלף החברתי של דרעי, הפונה אל השכבות החלשות.

שתו את הקולות. התלונה המהדהדת של בנט כלפי נתניהו. הביטוי לקוח מן השפה הצבאית, שבה 'לשתות' פירושו לקחת או לגנוב ("שתו לי את השק"ש"), ומכאן הביטוי הכל ישראלי "אכלו לי שתו לי".

תַכלֶס. היידיש לא נחה, ומילת הסלנג החביבה אומצה על ידי ליברמן. תכלס, איכשהו השאירה אותו בחיים.

ביידיש זה נשמע נואש יותר

מילת הבחירות, מועמדת מובילה למילת השנה, היא "געוואלד". קמפיין הגעוואלד הגדול של נתניהו עשה את שלו, למרות שכפי שרמזה איילה חסון לא רבים מכירים את המילה, שלא לומר משתמשים בה. גם מרץ ערכה קמפיין געוואלד משלה, וגם הוא נשא פירות. שהרי כולנו יהודים, והחרדה מדברת אלינו יותר מכל עניין אחר.

געוואלד היא כמובן מילה ביידיש, מקבילה לקריאה העברית 'הצילו', אבל איכשהו ביידיש זה מצלצל נואש יותר. נראה שהיידיש מתאימה מאוד למילים המבטאות חרדה, מ"אוי וייזמיר" דרך "אוי א ברוך", "אוֹי וֵיי" ועוד. הפירוש המילולי של המילה געוואלד הוא לפי הגדרת מילון היידיש של צאנין 'אלימות, חמה, חמס". מקורה המידי במילה הגרמנית Gewalt שפירושה אלימות. ביידיש הפכה לקריאת מצוקה ומכאן נולד הפועל געוואלדעווען, לצרוח. בהיפוך אופייני משמש שם התואר געוואלדיק במשמעות חיובית: דבר מה חזק, גדול ומיוחד. ביטוי בעל אופי דומה בשפת החרדים הוא "מבהיל על הרעיון", שמשמעותו גם כן: חזק ומוצלח.

הצירוף "געוואלד גשריגען", לזעוק געוואלד, זכה לגירסה 'געוואלד געצרוכן' בשירו של מאיר אריאל "שיר הקומבינה": "אין לך גדר שאין לה פרצה, אין לך שועל שאין לו קיר, אין לך זונה שאין לה גנב, ואין לך 'געוואלד געצרוכען' שאין לך את ה'פארפאלן' שלו.

גרבזתי, גרבזת, לגרבז

ד"ר רפי קישון, בנו של אפרים קישון, מודיע: "גבירותי ורבותי, אני שמח לבשר לכם שהמצאתי מילה חדשה בעברית, על פי המסורת הקישונית. מדובר בפועל משורש מרובע, גרב"ז. גִרְבֵּז: הרס, חיסל את סיכוייו של מועמד פוליטי לעשות מהפך. למשל: בוז'י הרצוג היה קרוב לעשות מהפך פוליטי, אבל נואם כיכרות אחד גִרְבֵּז אותו".  

מה היה הברווז אומר על זה

לאחרונה יצא לאור בהוצאת זמורה ביתן ספר ייחודי, "עדיין אופטימיים", שבו  יצרו אמני קומיקס ישראלים מחוות לדודו גבע, במלאת עשר שנים למותו. אומנות הקומיקס בישראל התפתחה מאוד בעשורים האחרונים, וגם כאן היתה השפעתו של גבע מרכזית. הטקסט המלווה היה מרכיב בלתי נפרד של איוריו, שפה ישירה אבל שזורה באירוניה כובשת.

הברווז של גבע היה משל של גבע על עצמו: יצור חסר ישע, היודע שהוא עלול להישלח לשחיטה בכל רגע, אבל נאחז בחיים למרות שאינו יודע אם יש להם משמעות. דמות מרכזית אחרת היא יוסף הפקיד, האיש ללא תכונות שהוא הסך הכל של כולנו. יש קווים משותפים בין גבע לחנוך לוין, אך בעוד לוין מטלטל אותנו, גבע משלח אותנו לעולם חסר המשמעות עם חיוך רחב.

ומה היה דודו גבע חושב על הבחירות האחרונות? דומה שהאיור של תמר ברנשטיין מתוך הספר החדש היה מתאר את תחושותיו באופן מדויק. כל גיבוריו של גבע, וביניהם הקצב הטבעוני, הבלש סהלן, יוסף הפקיד וכמובן הברווז הנשחט מופיעים כאן, וההסברים מיותרים.

דודו גבע 4

כמות או מספר, זו השאלה

"הערבים נוהרים לקלפיות בכמויות", אמר נתניהו והעלה עליו את חמת הבוחרים הערבים, שהמשיכו לנהור. השאלה אם נכון להשתמש במילה 'כמות' למדידת אנשים עולה שוב ושוב, וגם אני זכיתי לנזיפות על הצירוף מהטור הקודם "בכמות קטנה של אנשים".  רוני כותבת: "האם נכון להשתמש במילה כמות לגבי בני אדם? האם לא צריך להיות 'מספר קטן של אנשים'? האם 'כמות' אינה מיועדת לחומר, או למשהו שלא ניתן למנות אותו?"

אני מבקש את סליחת הטהרנים למיניהם, אבל לא. אין כל בעיה בשימוש במילה 'כמות' למדידת אנשים, ואין כלל דקדוקי מקובל בעניין. 'כמות', מילה ימי-ביניים שנגזרה ממילת השאלה 'כמה', מתייחסת למדידת כל דבר ועניין, בין אם ניתן לספור אותו ובין אם לא. ואם להיתלות באילנות גדולים, הרי ציטוט מפרשן המקרא והמדקדק רד"ק: "אדונינו הוא מנהיג את כל העולם הנהגה ישרה, כי ... גדול ורב כוח לתבונתו אין מספר, פירושו: לדברים שיש לו תבונה בהם, אין מספר, כי אין נשוא תבונה - מספר, כי תבונה ממין האיכות, ומספר ממין הכמות".

השאלה היא אם כן סגנונית ולא דקדוקית או סמנטית. הבחירה ב'מספר' נשמעת אלגנטית יותר כשמדובר בבני אדם, אבל לפעמים דווקא הבחירה ב'כמות' מתאימה יותר, בעיקר כשאנחנו רוצים להציג קבוצת אנשים כמסה אחת, אם תרצו, עדר ההולך יחד לקלפיות.

המסטרה, הדשדאשה והסטיקאן

אהרון מוריאלי מתייחס למילה 'סטיקאן' שנזכרה בהצגת ספרו של סמי מיכאל "יהלום בלב הישימון": "אכן כך קראו היהודים בעיראק לכוסית הקטנה השקופה הצרה במותניה, שבה שותים את התה, ולא שום משקה אחר. אני משער שמעטים מיהודי עיראק מודעים לעובדה שהשם הוא רוסי, אלא שברוסית הוא מבוטא סטָקָן ctakan, ומרוסיה עבר השם לפרס ושונה קלות לאִסְטְקָן ٱﺴﺘﮑﺍﻦ. מפרסית הדרך קצרה לערבית".

באותו עניין מוסיף מ. קזז, אף הוא יוצא עירק: "למדתי בבי"ס נורהאל, היה לנו מורה לדת שקראו לו חכם יחזקאל (כזכור לנו לא היו רבנים כי אם חכמים). הוא היה מצחיק אבל גס רוח והיו לו נטיות לליטוף ירכיים של תלמידים. כאשר מישהו הפריע, היה קורא "בן החמור שאמא שלו מתחתנת ומכה בתוף, שיבוא אלי". אם לא התייצב בן החמור, הוא התנפל עליו עם המַסְטְרָה והיכה אותו נמרצות. "בעניין הדִשדאשה והפיג'מה", מוסיף קזז, "יודע דבר עוד מהתקופה הטורקית סיפר לי, כי עם הכיבוש הבריטי בתום מלחמת עולם ראשונה רצו היהודים להיות דומים לבריטים והחלו לחקות אותם.  הצעירים החלו ללבוש פיג'מה , הזקנים נשארו עם הדשדאשה".

המיידלה והחופן

רבקה מתייחסת למיידלה, שנזכרה בעקבות פרשת אליס מילר וקורס הטיס: "מיידלה ביידיש איננה מילת גנאי. אפשר לדבר בחיבה על ילדונת. מה שהעליב בהערתו של עייזר הייתה העובדה שפנה לאישה בוגרת ובעלת יכולת מלאה בתואר של ילדה קטנה, שאינה מסוגלת מטבע הדברים לטוס". עמליה חקל מסכימה: "מכל רשימת הביטויים המבזים ממין נקבה, 'מיידלה' הוא הרך ביותר, ושימושו לא רק שלילי. הוא בהחלט עשוי להיאמר גם במין חמלה של צער-בעלי חיים".

שולי כותבת: "אהבתי את הטור על הקומץ, ובייחוד את האזכור של 'חופן'. בביקורי הראשון במלטה הופתעתי לגלות את המילה הנפוצה ħafna שפירושה ״מאוד״. עמיתי הסביר לי שמקורה בשורש ħfn שמשמעותו, כפי שכתבת, מה שניתן לחפון בכף היד, ומכאן דווקא 'הרבה' ולא 'מעט'. תודה שולי, השפה המלטזית היא אכן שפה שמית, ולא מעט מילים בה מזכירות מילים עבריות. עוד על המלטֶזית אפשר לקרוא בטור מיוחד משנים עברו.

שלייקעס, הרפתקה, חקלאות

נתן דרור שואל: מה מקור המילה 'שלייקעס'?

מקור המילה הוא ביידיש, שבה שלייקעס הוא מה שקרוי בעברית כתֵפות. ככל הנראה המילה היא גלגול מגרמנית של Schleife, שלַייפֶה, שפירושה לולאה. יש לזכור שיידיש היא חובבת ידוע של העיצור ק, כמעין תוספת חיבה.

תהלה שואלת: מהיכן הגיעה המילה 'הרפתקה'?

ד"ר תמי גינדין, שליחתנו לשפה הפרסית, משיבה: את המילה הרפתקה (וגם ארפתקה) אפשר לשחזר כפרסית: raftaka/āraftaka/hamraftaka. הצורה raftaka היא בינוני פעול של הפועל ללכת, המשמש בזמנים שונים ובצורות שונות גם במובן של לזרום, להיות אפשרי, להתנהג ולהתרחש. כלומר, הרפתקה הוא מה שקרה, מה ש"נהלך".

טלי תמיר שואלת: מהם שורשי המילה 'חקלאות'?

'חקל' היא מילה ארמית-תלמודית שפירושה שדה, לצד 'חקליתא', וכן 'חקלאה': איש שדה, עובד אדמה. מחדשי הלשון נהגו לקחת מילים ושורשים מן הארמית של לשון חכמים, וליצור מהן מילים חדשות. 'חקל' לא נקלטה כמילה עצמאית, אף כי היא משמשת בשמה של חברת יכין-חקל, אבל 'חקלאות' נגזרה ממנה כתחליף לצירוף "עבודת האדמה", וכמוה 'חקלאי'. מחדש המילה אינו ידוע, אך היא מופיעה ובתפוצה רחבה יחסית בעיתונות העברית החל משנת 1925.

עוד שאלות שנשאלו ונענו: איך אומרים זול אבל איכותי, למה כשמרמים מישהו מסדרים אותו, מה בין 'נחבא אל הכלים' לבין 'יצא מן הכלים' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות.

ברגע של פיוט: חד גדיא של מנהיגי ישראל, מעודכן לבחירות 2015

בפינה של פול אוגדן השבוע: כמה שפות יש בערבית ואיך אפשר ללמוד אותה

חדש בבמת אורח: ד"ר חנה הרציג על מטאפורות בשפת הבחירות 2015

הופעות קרובות: "אין עלייך אחותי" בתיאטרון הקאמרי, 25.3, וביובלים, 26.3.

צילום:  enocson; Flickr

פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יעקב מאור
איך בא לעולם הביטוי "קמפיין געוואלד"? מה מקורו? במדעי המדינה יש מושג שנקרא GOTV, שזה ראשי תיבות Get Out The Voters. מישהו תרגם את זה לעברית למלים "קמפיין המרצה". (מלשון "להמריץ"). לדעתי התרגום העברי קצת לקוי בגלל שבדרך כלל המרצה היא בדרך חיובית, בעוד GOTV נעשה בדרך שלילית של הפחדה. "אם לא תבואו לקלפי להצביע עבורי, יהיה לכם רע ומר תחת היריב שעלול לנצח אותי בבחירות". מאחר ולפעמים GOTV משדר מצוקה, הצמדתי לזה את המושג "געוואלד" בשיעורים שלי באוניברסיטה וגם בהדרכות של פעילי מטות בחירות. בתחילה דיברתי בהומור, כדי לחדד את המסר. אולם משנוכחתי בתגובות חיוביות של הסטודנטים, פרסמתי זאת גם בספר הדרכה לניהול קמפיינים ("מה למדנו מארתור פינקלשטיין") שפרסמתי ב-2007. לפני כן זה לא פורסם בכתב בשום מקום. משם זה חלחל לרשות הרבים באמצעות אמצעי התקשורת, עד שבבחירות האחרונות זה הפך להיות כמעט מושג תיקני של בחירות. כך, לפחות, מעיד רוביק רוזנטל במאמר זה. מה שמשעשע אותי זה זה להיווכח שיש אנשים מלומדים שאינם מכירים את המילה "געוואלד" במשמעות המקורית שלה, וחושבים שזה אשכרה מושג בעברית בלקסיקון הבחירות.
20 במרץ 2015 הגב
עמליה חקל
בהקשר ל"גִרבוז" - אל לנו להטיל את מלֹא כֹבד האחריות על אדם שאמר דברים נכוחים בזמן לא נכון. טוב היה לו גמז את מליו ברגע ההוא ושחררן במסה משעשעת לאחר מכן. לו היה עמיר פרץ בראש רשימת העבודה - היה זה העיתוי המושלם לקבץ סביביו לא רק מגרבזים. לפעמים חבל שאין מאחרי הפרגוד פתק לבחירת עַם אחר...
20 במרץ 2015 הגב
עמליה חקל
ולרגע הפיוט: "הוא קוסם" / ממש כמו בארץ עוץ / מפעיל אותו שם איזה גוץ: / גוצת-מתניה-הֶעבים / דראקולת החיים הטובים. הקוסמוּיוֹת - הן אמנות! / תזמון, ותיאבון-עד-זנות. / נִצול העֵדר הטמוּם / סיסמה טובה, מסר עמום. / ובין פורים להגדה / נפל הפור: עם-לא-ידע / כי שוב הוא יִדַּרֵש "לתת" / בעוד רב-מג מלהטט. / חכם יִדֹּם עת הרשע / חומס התם בלי בושה / הטמבל, בהגדר אחר / הוא סתם אידיוט שלא זוכר.
20 במרץ 2015 הגב
יאיר שפי
שלום בעניין "אכלו לי": לפני כשלושים שנה היה לנו בגדוד מ"פ שחיכה לקידום - לקבל פלוגה יוקרתית יותר, שמצדיקה דרגת רס"ן . יום אחד הוא בא והתלונן שהמג"ד והסגל שותים לו את הדרגה; הם חוגגים בשקם את העלאתו של X לרס"ן ומינויו למ"פ של הפלוגה המכובדת. גם בצבא יש פוליטיקה. בעניין "קניבליזציה": בצבא יש איסור על זה, אך במכונאות, בזמני מצוקה, זה נעשה: מחליטים שאחד הכלים שאין אפשרות להשתמש בו יהיה פגר, שיספק את חלקי החילוף (חלפים) להשמשת הכלים הדרושים להמשך המשימה. אני חייתי עם זה משנת 1962.
20 במרץ 2015 הגב
Kobi Mor
רוביק "שתו לי" - המקור מילולי ופשוט: למסדר נדרשים הטירונים להתייצב עם ציוד מלא ואפוד קרב מוכן לכוננות. בתוך כך גם מימיות מלאות מים עד תום, גם כדי שלא ירשרשו. כשהמ"כ עובר מאחור ומנענע את המימיות, תמיד הוא מוצא אחת שאינה מלאה, ואז השאלה המזלזלת: "פרידמן, מה זה?!?!?" תגובתו הטבעית, המופתעת והמגומגמת של הטירון היא לא אחרת כי אם: "מילאתי, אבל - א, שתו לי". אני יודע כי נכחתי במעמד פעמים רבות בשנות השמונים. מכאן הדרך קצרה מאוד ל"שתולי אכלולי", "שמתי על ה'ריאו' וה'ריאו' נסע" וכיוצא באלו. שבת שלום קובי
20 במרץ 2015 הגב
אורי ש.
ראשית, בהחלט נעים ונחמד לקרוא סוגיות מעין אלה, אעפ"י שרבים יחשבו שמדובר בשפה זרה, שהרי רוב העם דוברנאת. השפה הקלוקלת… שנית, לדעתי נפלה שגיאה בהגדרת ה"שקופים"של ש"ס, שהרי שם מדובר בנזרחיים השקופים ולא בכלל עניי העם שווא לבדוק שוב. שבוע נפלא.
21 במרץ 2015 הגב
דודי
1. עוד ביטוי מתקופת מערכת הבחירות הנוכחית: "לירות בתוך הנגמ"ש", כלומר לתקוף מפלגה או מועמד באותו המחנה, ותוצאת הירי הזה הוא "קניבליזציה" שאותה הזכרת 2. "חקל" - מופיע כחלק מהמונח "חקל דמא" - שדה הדמים, חלקה שנקנתה בכסף שקיבל יהודה איש קריות תמורץ הסגרת ישו לרומאים. נמצא במזרח ירושלים (יש אפילו שילוט שמפנה לשם)
22 במרץ 2015 הגב
יעקב ברזילי
מאיפה באה המילה גיוואלד?השערה.היהודים חיו וחוו מצבים של פרעות באופן קבוע ומתמיד .כשהחלו הגוים להפליא מכותיהם ברחו היהודים ורצו להזהיר את אחיהם.במקום לשאת נאומים ארוכים הם צעקו SIE BENUTZEN GEWALT הם מפעילים כוח .כאמור במצב לחץ וחירום לא נושאים נאומים אלא צועקים מילת מפתח וה-GEWALT הייתה כזו ובהמשך ברבות השנים היא נשמעה כמו הצילו נפשותיכם או בפשטות הצילו.
29 באפריל 2015 הגב

הוספת תגובה