שפת הדמעות של ש"ס

רוביק רוזנטל | 02 בינואר 2015

מה תרמה ש"ס לשיח הפוליטי, מיהם כותל וטיראנה, חמשת הצירופים שעשו את 2014, יאיר גרבוז מצייר ומדבר וים של שאלות

מלחמת ממשיכי דרכו שלח מרן קורעת את ש"ס. האפשרות שש"ס תיעלם מהמפה הפוליטית אינה מופרכת. אם זה יקרה, ייעלם מהשפה הפוליטית קול מיוחד, והכוונה אינה דווקא להיבט הדתי-עדתי של "הקול הספרדי-חרדי". מה שעומד להיעלם הוא הקול הלשוני-רטורי המאפיין את המפלגה הזו ואת ראשיה הרוחניים והפוליטיים. הקול של ש"ס הוא קול אמוציונלי, שבו הרגש המתפרץ הוא כלי מרכזי, אין מתביישים בו ואין מסתירים אותו. זה אינו הקול הפרגמטי של המפא"יניקים, או הקול האידיאולוגי של מפ"ם וחרות, אלא דיבור נרגש, על סף דמעות של כאב או עלבון או שמחה.

מי שהביא את שפת הרגש לפוליטיקה הישראלית היה מנחם בגין, והוא השתמש בו באופן מעורר השראה. ממשיכיו בליכוד חזרו לתלם הדיבור הבנוי על אמצעי שכנוע, סיסמאות מדודות ומעט אידיאולוגיה. בש"ס שפת הדמעות היתה הדרך לבטא את הבוחר, ולהשאיר אותו בחיקה. הרגשות מגוונים: אהבה (לעם ישראל, למרן, לאמא ואבא); עלבון (של התורה, של העם, של הספרדים); שנאה (כנגד הכופרים, הרשעים מבית ומחוץ, הבוגדים); כעס וחמלה.

נאומו של אלי ישי השבוע לאחר סערת הקלטת היה בנוי כולו על פנייה לרגש וגילוי רגש, והדמעה לא פסחה עליו:

"אעשה לעשות כל שביכולתי למען הציבור באהבה גדולה למען עם ישראל"

"נקים מפלגה למען הדמעות של אמא, שלא יהיה לה כסף לתת אוכל לילדים"

"בחרתי לשתוק עד לרגע שבו יהפכו אותי מאוהב לאויב, מנאמן ביתו של מרן לבוגד"

"אהבתי למרן עליו השלום אהבה שאי אפשר לתאר".

מסכנים, לא אשמים

שפת הדמעות מובילה אל אביה הרוחני של התנועה. זו כמובן אינה שפה בלעדית, אבל כוחו של יוסף היה תמיד בפנייה אל הרגש, משהו שאפשר לקרוא לו "סנטימנט עממי". מעט תזכורות מים הציטוטים הגדול:

אהבת החיילים: "האם ניתן שדם ישראל יישפך כמים?... אני הכרתי אישית כמה מן הבחורים שנהרגו ולמדתי באילו נסיבות נהרגו. נורא ואיום! אז אני אפקיר נפשות של עם בשביל חלקת אדמה? בשביל הר או גבעה?"

שנאת האויבים מחוץ: "שייתמו אויבינו ושונאינו – אבו מאזן וכל הרשעים האלה, כולם יאבדו מן העולם. יכה בהם הקדוש ברוך הוא מכת דבר, בישמעאלים הפלסטינים האלה, רשעים צוררי ישראל."

שנאת האויבים מבית: "יש עובדות סוציאליות חופשיות, כופרות באמונה ובדת. הן מאשרות הפסקת הריון לאנשים שבגלל דאגות פרנסה רוצים להפיל העובר. מוציאים להורג את הילד. יש להן לב לאמהות האלה?"

חמלה על החילוניים: "יש מסכנים, לא אשמים ההורים שלהם אשמים, שמו אותם בבית ספר חילוני... שם אין לא שבת, לא מועד, לא יודעים שום דבר, עמי הארץ. המורים שלהם עצמם חמורים... "

כעס על בתי המשפט: "מי שפונה לבתי-המשפט, לערכאות ולא לבית דין צדק, יסבול כל החיים שלו. או שהוא יקבל סרטן, או צרעת, או אשתו תחלה, או שחוליים רעים ירדפו אחריהם"

נקמה ברשעים: "זה סיטרא אחרא, זה שטן! יימח שמו וזכרו... יש למחות את זכרו כזכר עמלק... בקריאת המגילה בשעה שתגידו ארור המן, תגידו גם ארור יוסי שריד... ה' ישים דמו בראשו וייתן בו נקמות שנעשו בהמן... כל הנקמות שעשו בהמן יעשו גם ביוסי שריד."

פטרונו החדש של דרעי, שלום כהן, מתַרגל רגשות שליליים דווקא בדבריו על הציונות הדתית, המתובלים במשחק מילים: ”כתוב ’כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק‘, אמרו חכמים שאין הכיסא שלם כל עוד יש עמלק, מה זה כל עוד, ואין הכיסא שלם? כ“ס זה כיפה סרוגה... כל עוד ויש כיפה סרוגה אין הכיסא שלם, זה עמלק, מתי יהיה הכיסא שלם? כשאין כיפה סרוגה“.

וזיכרון ישן, אריה דרעי בראיון עם נסים משעל, על העלבון העמוק מכולם, ואולי המקור להופעת ש"ס: "מה אתה עוד רוצה? תהרגו אותנו, תשחטו אותנו, ונגיד הכל יפה ויפה?"

תמונת הניצחון של הרב ניצב

בשבוע שעבר הוגשו עשר המילים שעשו את 2014. לקינוח, חמשת צירופי הלשון המובילים:

הוא ירצח אותך. אהוד אולמרט בוחר בשפה קרימינלית במסגרת ניסיונותיו להניא את שולה זקן מלהעיד: "אני פוחד בשבילך שתעלי על דוכן העדים. הוא (התובע אורי קורב) ירצח אותך".

מגדף אלוקי מערכות ישראל. מפקד גבעתי עופר וינטר מסעיר את דעת הקהל בדף קרבי לחייליו: "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל".

משיחי ואובססיבי. יעלון על קרי. זה לא ממש עזר לו במרכז הליכוד.

רב ניצב. שם שניתן לפרשה שבה הסתבכו ניצב מנשה ארביב והרב יאשיהו פינטו. זכויות היוצרים לכינוי המחודד שייכים לברוך (ברוכי) קרא, הפרשן המשפטי של ערוץ עשר.

תמונת ניצחון. המפתח לסיום סבב העימות האחרון, כמו אלה שלפניו, המשקף את הקשר הגורדי בין התקשורת, הפוליטיקה והמלחמה. הפלסטינים רצו תמונת ניצחון, והם קיבלו אותה: הנייה וחבריו יוצאים מהבונקר אל עזה ההרוסה. מי צריך ניצחון, כשיש תמונת ניצחון.

הילדה סטלינה והילד לבון

השבוע יצא לאור גיליון נוסף בכתב העת "עיונים בשפה וחברה", שמוציאה האגודה לחקר השפה והחברה בישראל, בעריכת עירית קופפרברג. בין המאמרים בגיליון מאמר מרתק על שמות פרטיים שניתנו בישראל מאז קום המדינה, שערכה החוקרת שלומית לנדמן. על נושא השמות נכתב רבות, אבל לנדמן בחנה קבוצה ייחודית של שמות שיש להם גוון אידיאולוגי-לאומי, אשר ניתנו לטווח קצר, סביב אירוע דרמטי בתולדות המדינה, ונעלמו. שם נדיר הוא שם שעל פי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה מופיע 3 עד 10 פעמים במהלך שנה, בין השנים 1948 ל-2007.

בין הדוגמאות שמביאה לנדמן קבוצה של שמות בעקבות אישים מרכזיים. כך אשר למצוא על שם בן גוריון את השם 'דוד' לבת, ו'גוריון' לבן. לאחר שעזב משה שרת את הממשלה בקול רעש בחרו הורים במחאה לקרוא לבנם 'שרת', ובהקשר דומה נולד ילד בשם 'לבון'. יוצאי דופן הם הילדה 'סטָלינה' שנולדה בשנת פטירתו של מנהיג ברית המועצות יוסף סטלין, והילד 'רוטשילד' שנולד ב-1971, בעקבות הסרט הפופולרי "כנר על הגג".

פטרה, טיראנה ועשורה

לא מעט ילדים נקראו על שם יישובים הקשורים לאירוע לאומי. 'אילתה', 'עציון' ו'נגבה' בעקבות מלחמת השחרור, 'עזה' בעקבות מבצע קדש, 'חברון' ו'ירושלמית' אחרי מלחמת ששת הימים. הילדה 'פטרה' הנציחה את מסעות הצעירים לפטרה, שהסתיימו בחלקם בטרגדיה. 'דימונה' אחת נולדה אחרי הקמת העיר, ושנייה אחרי הקמת הכור הגרעיני. כשנסגרו מיצרי טיראן בידי נאצר התנחשל גל שמות: טירן, טיראנה, טירנית, וגם תירן ותירנה. בשנת 2005 נולדה הילדה 'טאבה' בעקבות פיצוץ מלון טאבה שנה קודם לכן. 'טאבה' אחרת חגגה אז 19, ושמה ניתן סביב הסכסוך הישראלי-מצרי על אזור טאבה.

הצבא העברי העניק השראה לשמות נדירים בתקופות מוגדרות. 'צהל' ו'צהלי' פרחו בין מבצע קדש למלחמת ההתשה, 'ניצחון' ו'נצחונה' חגגו את תוצאות מלחמת ששת הימים. 'דולפין' נקראה על שם צוללת שנקנתה ב-1968, והילד 'דקר' הנציח את הצוללת הטבועה דקר. ב-1974 נולד הילד 'גולני', אחרי כיבוש החרמון.

ולהשלמת התמונה, שמות לאומיים כלליים. 'ארצי' הבן ו'ארץ' הבת, 'ישראלית' שנולדה עם קום המדינה, ו-46 שנה אחר כך לכבוד הסכמי אוסלו. 'עשורה' נולדה בחג העשור, 'כותל' בששת הימים, ו'עתידה' ב-1949. איזה הורים אופטימיים.

בין המילה והציור

סטודנטים מהמחלקה לאמנות רב-תחומית במכללת שנקר אצרו באחרונה תערוכה הקושרת בין הציור והמילה. שם התערוכה: "מדבר בעד עצמו". הרומן בין השפה המילולית לשפה האומנותית מוליד תוצאות רבות עניין. אוצרי התערוכה בחנו כהגדרתם "היבטים שונים של ביטויי השפה, תוך בחינת האופנים בהם שפות מתנתקות מהקשריהן המוכרים, מתערבבות אלה באלה ומתפקדות כמילה ודימוי בו-זמנית". התערוכה פתוחה לקהל עד 8.1.15. לטעימה,  עבודתו של אמן המשלב במכלול יצירתו את המילה והציור, יאיר גרבוז.

 

יאיר גרבוז ללא כותרת 2013 2

יאיר גרבוז, ללא כותרת; מתוך התערורכה "מדבר בעד עצמו"

הכדור גר בפתח תקוה

מיכאל יודקובסקי כותב: האם  המילה 'כדור' היא בעצם צרוף של כ(כמו) דור (עיגול), כשם ש'כלום' משמעה כמו 'לום' (גרעין של זית), כלומר משהו קטן מאוד? והאם ידועים צרופים נוספים כאלה?

התשובה בהיפוך. 'כדור' הוא אכן מה שצורתו היא כמו 'דור', כלומר, עיגול. לעומת זאת אין קשר בין 'כלום' לבין גרעין הזית. כלום היא צורת מהודקת של הצירוף 'כל מאום'. כ' מופיעה כחלק ממילה במילים שונות, למשל 'כמה' (כ+מה), 'כמו' (כ+מו) ו'כאילו' (כ+אם+לו).

יעל דויטש שואלת: מה ההבדל בין 'סחר' ל'מסחר'?

מבחינת המשמעות אין כל הבדל. שתי המילים מופיעות במקרא, ושתיהן מתייחסות למיקח וממכר, סחר פירושו בכמה מקרים גם הסחורות עצמן. בשימוש המודרני 'סחר' משמשת בעניינים כלליים יותר המתייחסים למאקרו-כלכלה  כמו 'סחר חליפין', 'סחר בינלאומי', 'מסחר' היא מילה ארצית יותר, אבל ההבחנה הזו גם היא אינה מוחלטת.

אתי פליקס כותבת: בתי שבכיתה ז' הציגה שאלה חשובה: למה אומרים "גר בפתח תקווה" בפ' לא דגושה, אבל אומרים "יש חמאה בפופקורן" בפ' דגושה?

בעברית פ' דגושה ו-פ' רפה מתחלפות ביניהן לפי כללים קבועים, ולכן נאמר "שנה חדשה בַפֶּתח', אבל 'נסעתי לְפֶתח תקווה'. הכלל הזה לא חל על מילים לועזיות, שם f ו-p מייצגות עיצורים נפרדים ועצמאיים, ולכן אין לשנות אותן. פּופקורן יהיה תמיד בפ' דגושה, פנטזיה וגם פֶסטיבל, תמיד בפ' רפה.

דנה שואלת: בני נבחן בלשון על תבניות ומשקלים, ויש לי הרגשה שפסלו לו תשובות לא בצדק: האם תבנית המילה ״מקדח״ זהה לתבנית המילה ״מסמר״? האם תבניות המילים ״בררן״ ודאגן״ זהות לתבנית המילה ״שקדן״? משה שמואלי שואל באותו עניין: מדוע אומרים צלבנים בב' רפויה ולא צלבָּנים בב' דגושה?

'מקדח' ו'מסמר' הן כמובן באותו משקל, המאפיין מכשירים: מַקְטֵל. 'בררן', 'צלבן' ו'דאגן' שייכות למשקל המתעתע קַטְלָן (או פַעֲלָן). במשקל הזה ע' הפועל היא לעיתים בחצי תנועה (דאגן ובררן) ולעיתים באפס תנועה, כמו שקדן. רינה בן שחר מוסיפה כי בעבר הבדילו בין מילים במשקל זה המבוססות על בניין פיעל כמו קַבְּלָן, דַבְּרן, וַכְּחן, ניקדו דגש חזק בעיצור השני (ע’ הפועל), והשווא נחשב לשווא נע; לבין מילים במשקל זה המבוססות על בניין קל: קַבְרן, צַרְכָן, או על שם עצם כגון ‘צְלָב’, שאין סיבה להדגיש את העיצור השלישי שלו. לימים החליטה האקדמיה ללשון להאחיד את המשקל ולהימנע מסימון דגש בע’ הפועל: ‘סַדְרָן’, שדרן’, אבל השאירו את ההיגוי הדגוש המורגל של ‘וכּחן’, ‘קבּלן’, ‘דבּרן’ ועוד כמה.

שמוליק כותב: כפסיכולוג. איך זה שלרוב המקצועות יש שם עברי, ולנו אין?

אכן אין, והסיבה פשוטה: אין מילה עברית לפסיכולוגיה, והמקצוע הולך בעקבות התחום. המצב דומה במקצועות לא מעטים אחרים שאין לתחום שלהם שם עברי: גיאולוגים, ארכיאולוגים, אנתרופולוגים, דרמטורגים ואפילו פילוסופים, שהוא סוג של מקצוע.

נמרוד שפיר שואל בעקבות מילון שנת 2014: עוד מילה שכיכבה בצוק איתן ועד היום לא לגמרי ירדתי לפשרה "הַסְדָרָה".

המילה היתה פופולרית מאוד שכן יש בה יסוד מקטין-ציפיות. בעוד 'הסכם' הוא מעין חוזה מחייב, הסדרה היא סיכום לטווח קצר ובמשמעות טכנית. היא נולדה כבר בימי "עמוד ענן", והתוצאות מעידות שהיתה נחוצה.

מודי ברודצקי כותב: הביטוי "כפוי טובה" מדבר על אדם שמאשימים אותו שלא החזיר טובה למי שהיטיב עמו. כפשוטו, הביטוי אומר לכאורה את ההפך הגמור: מי שעשו לו טובה נכפה עליו להחזיר טובה. איך מיישבים את הסתירה?

 מקור הביטוי 'כפוי טובה' במדרש: "באותה שעה ירד גבריאל אצל אחשוורוש והיה מנדד שנתו מעיניו, וחובטו בקרקע שס"ו פעמים, ואמר לו כפוי טובה, שלם טובה לבעליו". 'כפוי' פירושו כאן איננו 'מי שכפו עליו' אלא 'מי שהפך את היוצרות: נתנו לו טובה, והחזיר תודה'. משמעות ההיפוך של הפועל 'כפה' מוכרת בשפות שמיות רבות, ובעצם, גם מי שכופים עליו משהו, הופכים או מכופפים את רצונו הטבעי.

אבישי טופול שואל: האם מקור המילה טורניר הוא tournament?

לא, המקור הוא גרמני: Turnier. המילה האנגלית הושפעה ממילה צרפתית דומה, והקשר הוא לפועל to turn, לסובב.

צביקה נהיר שואל: המילה הארמית גלוסקמה משמשת גם לארון קבורה וגם ללחמנייה. האם יש קשר בין שני הפירושים?

הבלבול בין שתי המילים רב אך הן אינן זהות. 'גלוסקמה' היא ארון קבורה וגם תיבה סתם, 'גלוסקה' (ברבים 'גלוסקאות') היא לחמנייה. שתיהן מופיעות בתלמוד ומקור שתיהן מיוונית, אך ממקורות שונים.

חגית מאיר שואלת: מה מקור המילה "מְחוּטְל" ׁבמשמעות כלי או מכשיר.

בבית הייקי שלי שמעתי את המילה הזו פעמים רבות, וכמו כן היה מוכר הביטוי 'מחוטל-מאכר' המביא או מתקן מכשירים ישנים. השואלת מזכירה גם את מאיר שלו, אשר שם אותה ב"רומן רוסי" בפי אחת הנפשות כאשר הוא משתמש בה בהשאלה לפין: "הוא לא רוצה ללכת לבית אבות כי שם 'יתקעו לו צינור במחוטל'". כל הניסיונות למצוא את מקורה עלו עד כה בתוהו, כל מידע יתקבל בברכה ויפורסם באתר.

ראובן גבע שואל: מהיכן השם איציק? מנעורי הרחוקים זכור לי שכך פנו אל בן-תשחורת או אולי אל פּרֶח-מן-המנין. לא כך כינו בן-אדם מכובד ושמו יצחק. בימינו רווח שם חיבה זה במיוחד בקרב צאצאי יוצאי המזרח.

איציק הוא שם אשכנזי למהדרין, גלגול של יצחק. הגיית ח' היתה קשה לאשכנזים והיא נאלמה, והחיריק אחרי צ' התגלגל לנוחות הדיבור. השם איציק, ובגרמנית itzig הפך שם נרדף ליהודי ושימש את האנטישמים. בלדינו חל תהליך דומה: יצחק הפך לאיזאק.

בפינה של פול אוגדן השבוע: איך אומרים "שלום חבר" בדרום ארצות הברית, ומה אם בכלל הקשר של זה לעברית?

בבמת אורח: יעקב מאור על הסוד הכמוס של תעמולת הבחירות.

חדש בבלוג רב מילים: לאן נושבת הרוח?

תגיות :
Iwan Wolkow; flickr תמונה ראשית

תגובות

יצחק מינדל
שמה של מפלגתו החדשה של אלי ישי מורכבת מ ישי ו ש"ס ושמה לתפארת מדינת ישראל יהיה - שייסה - ולמביני המלה תבוא העדנה.
01 בינואר 2015 הגב
ויקטור חלבה
"בלדינו חל תהליך דומה: יצחק הפך לאיזאק." מקור השימוש בגו'דאו-אספניול בשם איזאק הוא מתרגום השבעים ליוונית וממנה ל- Isaac בוולגטה הלטינית ולשפות איר ופיות שונות.
03 בינואר 2015 הגב
Barnypok
C3qKS9 http://www.FyLitCl7Pf7ojQdDUOLQOuaxTXbj5iNG.com
03 בינואר 2017 הגב
chaba
w3jUpa http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
29 בינואר 2017 הגב
matt
dOSFxG http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
29 בינואר 2017 הגב
gordon
FPPsry http://www.y7YwKx7Pm6OnyJvolbcwrWdoEnRF29pb.com
31 בינואר 2017 הגב

הוספת תגובה