מפרישים חלה, מסמסים בשבת והציצים של ינון מגל

רוביק רוזנטל | 27 בנובמבר 2015

מה הסיפור של "הפרשת חלה", מה ההבדל בין מוזיקה למוסיקה, מה משותף לציצים ותחת, מיהם הדתיים המסמסים ואיך מתגברים על המאיית האוטומטי

החיילות שהוזמנו לכפר חב"ד לחוות טקס הפרשת חלה פתחו צוהר לטקס דתי-פולחני עתיק שהפך לאופנה לוהטת. הפרשת חלה נועדה לנשים, והיא אחת מתרי"ג מצוות, ואחת משלוש המיועדת בעיקר או רק לנשים: תולשים מעט מהעיסה של החלה לפני האפייה, ושורפים, זכר לתלישת העיסה, הקרויה בתנ"ך 'עריסה', בימי בית המקדש, כתרומה לכוהנים.

המילה 'חלה', באנגלית challah, מוגדרת במילוני העולם כלחם יהודי הנאפה לכבוד השבת. ככל הנראה היא נקראת כך משום שהיא מאפה אוורירי, כלומר, יש בו חללים, ועל כן היא קרובת משפחה לשונית של 'חלון', 'חליל' ו'חלל'. הפועל הנלווה אליה, להפריש, הוא תלמודי, והצירוף 'הפרשת חלה' מאוחר יחסית ומופיע לראשונה במדרשים.

אתרע מזלה של המילה 'הפרשה', ובעברית החדשה היא משמשת לעניין אחר לגמרי מקידוש החלה לשבת. 'הפרשות' הן יציאות הצואה, השתן ושאר פסולת הגוף, וזאת בהשפעת הפועל הגרמני המקביל ausscheiden, שייתכן מאוד שיש לו קשר למילה הגרמנית Scheisse בהוראת צואה, הורתה של המילה האנגלית שגם התאזרחה בסלנג הישראלי, shit. ככה זה אצלנו, קדושה וטומאה הולכים יחדיו לכל מקום.

האמא המשותפת של ציצי ותחת

ינון מגל הסתבך בעקבות מסרון שבו החמיא לעובדת שלו על 'הציצי והתחת', ואפילו חשף שהוא דן בסוגיה זו עם עמיתיו הגברים. שתי המילים האלה חושפות תופעה לשונית הקשורה בנושאי טאבו, ובמקרה זה, איברי המין. בתחומים אלה, כמו גם בתחומי ההפרשות מן הקטע הקודם, שולט הסלנג, והוא נודד בדרך כלל למחוזות זרים.

'ציצי' הפכה עם השנים למילה המובילה בדיון על שדי האשה. היא מזכירה את המילה האנגלית tits, ולא במקרה. בגרמנית המילה המקבילה ביחיד היא Zitze, נהגית  ציצֶה, ומכאן הדרך ליידיש קצרה: ציצקע, ברבים ציצקעס, ולקיצור הישראלי החביב ציצי. אגב, מילון אוקספורד מוסיף ל-tits את הצירוף tits and ass, ומגדיר: ביטוי המבטא יחס גס של גברים לנשים. ישר לפיו הממלל של ינון מגל.

'תחת' היא לכאורה מילה עברית, אבל לא ממש. האיבר המושמץ והנחשק קרוי בשמות רבים: עכוז, ישבן, אחוריים, שת ועוד. יידיש תרמה לחבורה העליזה את המילה העברית תחת בהתייחסות למקומו של האיבר. תחת נהגית בהברה האשכנזית תוֹחעס, וישבן חמוד הוא תוחעסיק, ובקיצור: טוסיק. טוסיק נדדה גם לסלנג האמריקני, שם נקרא האיבר tush או tushy. הסלנג העברי המתחדש הושפע מהיידיש, וכך נקלטה 'תחת' בהגייתה הספרדית כשמו של האיבר לצד משמעותה כמילת יחס. בעניין זה מספר אלתר דרויאנוב בדיחה על פלוני שביקש לקלל בלשון נקייה ואמר: "תישק לי וילנה כולה במקום שמאחורי מקהלות". פירוש, במדבר לג: "ויסעו ממקהלות, ויחנו בתחת".

דתיים לאומיים בשלל גוונים

כתבה בערוץ עשר עסקה השבוע בקשיי הזיווגים במגזר הדתי לאומי. אחת הסיבות לקושי היא המגוון הרב של רמת הדתיות, המקשה מאוד על מציאת בן זוג. המרואיינים בכתבה אף מנו את המנעד שבין החרדים (שאינם נספרים בכלל בשוק השידוכים הדתי לאומי) לבין שולי החילוניות. ההגדרות על אחריות האתר.

חרדי מודרני. מחמיר במצוות אבל מחובר לעולם שמסביבו.

ברסלבי. חרדי עליז המתקשר עם הסביבה החילונית בזמר וריקוד. הכיפה צבעונית. המילון הדתי חילוני של אורי אורבך ז"ל מציע בהקשר זה את המונח 'חבקוק': חסידי ברסלב, קרליבך וקוק, והם מוגדרים "הצד הפריקי של הציונות הדתית".

חבקוקים

חבקוקים. מתוך "סבא שלי היה רב", איור: נעם נדב

דתי חרדי. דתי לאומי המתקרב לתפיסת הדת החרדית המחמירה. ראשי תיבות: חרד"לי: חרדי דתי לאומי. הכיפה שחורה.

דתי לאומי תורני. לומד תורה ומחמיר, אבל לא עבר לצד החרדי.

דתי לאומי, נקודה. המיינסטרים של הכיפות הסרוגות.

דתי לייט. דתי לאומי המקל ראש בחומרות הדת, ועל פי הכתבה אף פותח טלוויזיה בשבת ברגעי בדידות.

דתי מסמס. דתי שאינו מוותר על הטכנולוגיה ומסמס בשבת. מונח חדש ההולך וצובר תאוצה.

מסורתי שומר שבת. שייך לקבוצה הגדולה והלא מאוד מוגדרת של מי שאינו מגדיר עצמו דתי ואינו חובש כיפה, אבל שומר על חלק מן המצוות על פי בחירה.

מסורתי אבל לא שומר שבת. בעיני הדתיים חילוני גמור.

דתל"ש. דתי לשעבר, אבל משהו נשאר.

מוזיקה או מוסיקה

אחד הוויכוחים הבלתי פתורים בזירת מונחי התרבות והאמנות הוא צמד המילים 'מוזיקה' ו'מוסיקה'. שתי הצורות נהוגות, וחלוקת העבודה הוגדרה בשעתו על ידי הרי גולומב בעיתון הארץ: הרוב כותבים 'מוסיקה', הרוב אומרים 'מוזיקה'. מאחר שהסיכוי לשנות את נוהגי הדיבור קלוש, מציע גולומב להתאים את הכתיבה לדיבור.

מהיכן הגיעה השניות הזו? נדרשתי לנושא במסגרת הכנת הרצאות במרכז פליציה בלומנטל למוסיקה (!), שעסקה במונחי מוזיקה (!) בעברית. ההרצאה הקרובה ב-1.12, אפשר להגיע גם בלי לשמוע את הראשונה. ועד הלשון ובעקבותיו האקדמיה עמדו לאורך השנים על הצורה 'מוסיקה', וזכו על כך לביקורת רבה, בין היתר מהבלשן ואיש התקשורת חד הלשון יצחק אבינרי. באחת מתשובות האקדמיה בנושא מופנה השואל ללשון ימי הביניים, שבה מופיעים המונחים 'מוסיק', 'מושׂיקי' ו'מוצקי'. מסתבר שהמתרגמים התיבונים בחרו להשתמש בצורה הערבית מוסיקי, ואכן בערבית המילים המשמשות, בספרותית כמו במדוברת, הן 'מוסיקי' ו'מוסיקא'. הערבים שאבו את המילה מיוונית, ואכן ביוונית העתיקה וגם בחדשה המילה היא מוסיקה, מילולית: 'טכניקת המוסות'. גם המוזה, דמות מיתולוגית המייצגת השראה אומנותית, נהגית ביוונית מוסה.

אז מהיכן הגיעה 'מוזיקה'? היא הגיעה מן הלטינית, שבה העיצור s מתרכך כאשר הוא מופיע בין שתי תנועות, והופך מאטום לקולי. מלטינית קיבלנו את מוזה ומוזיקה ומוזיאון, ואלו עברו לשפות אירופה הרבות, שבהן צמחה המוזיקה הקלאסית כמו גם המודרנית. תיקו? לא ממש. תקנות הלשון ומוסדות הציבור מתעקשים כאמור על 'מוסיקה'. יצוין כי לאחרונה החלה האקדמיה ללשון לשלב במונחיה את הצורות 'מוזיקה' ו'מוזיקלי', על אף ש'מוסיקה' היא עדיין המילה השלטת. המוזיקאים עצמם, וכן אלה הפוקדים את אולמות הקונצרטים ומופעי הפארקים לא יעלו את המילה 'מוסיקה' על דל שפתותיהם. תנו ל'מוזיקה' לנצח, ואת 'מוסיקה', עם כל הכבוד לערבית וליוונית, נשאיר למטבח, מוּסָקָה למנה ראשונה, ומוּס לקינוח.

נחמה והפסיקים

בית הקפה-מסעדה נחמה וחצי הוא מוסד תל אביבי מכובד ופופולרי. ממש מולו צץ לפני כמה שנים קיוסק בקצה שדרות בן ציון, במסגרת רטרו הקיוסקים התל אביבי. ככל הנראה נוהגים אנשי הקיוסק לצאת לעשיית צרכים בשירותי נחמה וחצי, ועל כן הציבו קברניטי נחמה הזועמים כסא ועליו השלט הבא:

נחמה וחצי

קריאה חוזרת ומדוקדקת בשלט מבהירה ליושבי הקיוסק שהשירותים נועדו להם דווקא, ולא ככוונת נחמה ליושבי בית הקפה. זאת משום שני סימני קריאה מיותרים לחלוטין במודעה, הצועקת את ההיפך ממה שהתכוונה: השירותים שלנו לא שייכים! (לנו),  ולא לשימוש! (שלנו). על החתום: יושבי הקיוסק.

פיסוק, לא רק בכיסא הזה, משנה והופך משמעות של צירופים ומשפטים, ובעניין זה יצא בעבר ספר מאלף ושמו eats shoots & leaves. הצירוף הזה מספר על דב פנדה חמוד הניזון מנצרי במבוק ומעלים. פסיק אחד יציע לנו משפט חדש לגמרי: eats, shoots and leaves - ולפנינו תקציר של תמונה במערבון: אוכל, יורה ועוזב.

אוכל יורה ועוזב

הצעה לנחמה: יש לכם מודעה פשוטה הקובעת שהשירותים הם רק ליושבי בית הקפה. תחזירו את הכיסא הזה לבוידעם, הוא גם מכוער.

אימאלה, מאיית אוטומטי

יעקב כותב: קראתי את דבריך על הניקוד. אני כותב כעת, והמאיית שלי מציק לי. אני כותב את המילה לעיתים, והמאיית דורש ממני לכתוב לעתים. אני כותב: הלכתי לבריכה, והמאיית דורש ממני לכתוב: הלכתי לברכה. ואז אני לא יודע אם כתבתי כי הלכתי לבקר את ברכה, או אולי הלכתי לקבל ברכה. האם יש מקום לתקן את המאיית שלי, האם אני רשאי לעשות תיקון זה?

המאיית שלך גם פוסל את המלים אמא ואשה, ועוד רבות, והוא הפך לאימת המקלידים, וחבל. המאיית האוטומטי כפף עצמו לכללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה ללשון ופוסל במקרים לא מעטים  דרכי כתיב מקובלות. בדרך כלל כללי הכתיב של האקדמיה מצוינים, אבל אלה אינם חוקים אלא תקנות, ותפקידן אינו לקבוע הלכה בלשון אלא לסייע בקריאה. על חלק מן התקנות יש מחלוקת לגיטימית. כך בצמדי איותים כמו לעיתים/לעתים, מצידו/מצדו, איטי/אטי, וכן ברכה/בריכה, פרדה/פרידה ואספה/אסיפה. מילים אלה יכולות להיכתב כך או כך בלי פגיעה בקריאה, וזכותו של כל כותב או עורך להחליט במה יבחר. הבחירה שלי במקרים אלה היא להשתמש לעיתים (!) בצורה הקצרה אבל להוסיף ניקוד: מצִדו, אִתי, ברֵכה, אבל בהיעדר ניקוד עדיפה הצורה המלאה. פעלים מרובעים כדאי מאוד לאיית בצורה הקצרה ולנקד: אִפשר, שִלהב וכדומה. ואחרי כל אלה, שום מאיית אוטומטי לא יכפה עלי לכתוב אימא. אמא יש רק אחת.

שאלות ב'שאל את רוביק': איך מצפצפת הקוקייה, האם אומרים לנגוע או ליגוע, מהי גרייה, איך קוראים לחבל קפיצה ועוד, קראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות.

עלה לאוויר גיליון 69 של "פנים", כתב עת לתרבות, חברה וחינוך בהוצאת הסתדרות המורים ובעריכת בעל האתר. הנושא: טלוויזיה.

בפינה של פול אוגדן: צרפתית לצרפתים? לאו דווקא.

חדש בבמת אורח: גידי יהלום על מונחי חקלאות שנעלמו מהמילון

בקרוב: "המסע המופלא אל העברית" הרצאת פתיחה בסדרה "עברית יפה שפה" בספריית בית אריאלה, 6.12.15, 1100 לפני הצהריים.

תגיות :
Rebecca Siegel; Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

מעין שגיא
לפי החלטת האקדמיה, הכתיב הנכון הוא 'מוזיקה': "מילים ממוצא יווני שנתגלגלו לעברית מלשונות אירופה ונוהגים להגות בהן זי"ן ולא סמ"ך – נכתבות בזי"ן."
26 בנובמבר 2015 הגב
חניה פישמן
שם נוסף לחסידי ברסלב- גרסלבים.
26 בנובמבר 2015 הגב
גבריאל בירנבאום
שלום רוביק, חרד"ל כיפה שחורה? אף פעם לא; תמיד סרוגה גדולה. בברכה, גבי
01 בדצמבר 2015 הגב
חיים חביב
בהמשך לדיון ב'מוסיקה', כיצד יש לכתוב/לומר, 'פיסיקה' או 'פיזיקה'?
03 בדצמבר 2015 הגב
שמואל ברויאר
בקשר לחלה, דומני שהיה כאן שינוי מעניין במשמעות. החלה ציינה במקורה את הלחם כולו. אולם היא הפכה לסמל את החלק המופרש. כך בפסוק בתורה- 'חלה תרימו תרומה'. וכך גם בלשון חכמים שעסקו במצווה זו והקדישו לה מסכת- מסכת חלה, העוסקת בחלק המורם מהעיסה (או עריסה). (זה קרה למספר מילים חוליות שיש מצוה הקשורה בהם. כך למשל גם ה'טלית' הפכה מסתם בגד לבגד שמקיימים או את מצוות הציצית) אינני יודע מתי בדיוק התחילו להשתמש שוב במונח חלה כמציין את הלחם שאותו אוכלים כלומר את מה שנשאר אחרי הפרשת החלה. דומני שזה לא המשך ישיר של 'חלה' במובן לחם חלול, אלא הגיע דווקא מהפרשת החלה. לכן, כפי שציינת, מילון לועזי מגדיר את החלה כלחם טקסי יהודי ולא כסתם לחם. דומני שזה קרה בשלב מאוחר.
03 בינואר 2016 הגב
Barnypok
LnyyUx http://www.FyLitCl7Pf7ojQdDUOLQOuaxTXbj5iNG.com
03 בינואר 2017 הגב

הוספת תגובה