מה אני לא צריך – לא יודע

רוביק רוזנטל | 03 באפריל 2015

איך מדברים העובדים הזרים וילדיהם, נתן אלתרמן זוכה לפרויקט מוזיקלי, החידונאי של המדינה הלך לעולמו ועוד על "מבחן בוזגלו"

אוכלוסיית העובדים הזרים זכתה השבוע לשני זרקורים, בעיקר בכל הנוגע למהגרים מאפריקה: "מחסני הילדים" מחד, וחוק "העזיבה מרצון" מאידך. 'העזיבה מרצון' כבר הואשמה כמכבסת שפה, וסביב האוכלוסייה הזו כולה מתחולל קרב לשוני, והם נקראים בשמות שונים ומשונים, איש איש לשיטתו: מהגרי עבודה, מבקשי מקלט, עובדים זרים, מסתננים.

חלק מתהליך ההגירה, מכל סוג, הוא לשוני. מהגרים נדרשים להכיר את שפת הארץ אליה הגיעו כדי לשרוד בה. באשר למהגרים מאפריקה, המחקרים מוכיחים שהתמונה עגומה ביותר. מחקר שעשו רחל בדיחי ואורית יפרח ממכללת לוינסקי בקרב מורות לילדי עובדים זרים העלה שהילדים מגיעים לבית הספר ללא ידיעה בסיסית בשפה העברית, ובדרך כלל גם לא באנגלית, כך שהתקשורת אתם והיכולת לקדם אותם מצומצמת מאוד. בין הציטוטים של המורות: "הם לא מבינים את השפה ואין להם ידע עולם", "גם אם חלקם מדברים בשפה העברית, השגיאות רבות". המורות תולות את המצב בעיקר בסביבת ההורים, החסרה לדבריהם תרבות אוריינית ושיחה עם הילד. היא ודאי מעידה על כך שהילד אינו שומע עברית בסביבתו אלא רק בבית הספר. 

מינסטרד ובית מרקפה

ככל הידוע לא נערך עדיין מחקר מקיף על שפת המהגרים מאפריקה, אבל כמה חוקרי לשון חקרו את שפתם של שתי קבוצות הגירה: עולי חבר המדינות, ומהגרי העבודה שהגיעו לתקופות זמן קצובות מארצות אסיה, אירופה ודרום אמריקה. בשני המחקרים השתתפה ד"ר רינת גולן, לצד חוקרות נוספות. מחקר העובדים נעשה בראשית האלף, והוא מגלה דפוסי לשון מובהקים, המזכירים ממצאים מקבילים בעולם המפותח, שידע וממשיך לדעת גלי הגירת עבודה גדולים.

מהגרי עבודה בעולם כולו וגם בישראל נוהגים להשתמש במה שקרוי 'גִרסה בסיסית', שפה פשוטה ותקשורתית, בעלת דקדוק בסיסי. היא משמשת לתפקוד רלוונטי בזמן העבודה ולצורכי תקשורת יומיומיים בשעות שלאחר העבודה, או כפי שהגדיר זאת אחד הפועלים: "מה אני לא צריך – לא יודע". עובד מרומניה הרחיב מעט: "אני יש פה לעבוד. יש עובד – לא צריך יודע בדיוק בדיוק מדבר". מעניין לציין שלמהגרים מארצות השונות, כמו טורקיה, רומניה או דרום אמריקה התפתחה אותה שפה. כולם הכירו מילות יסוד כמו  עבודה, כסף, בעל הבית, בעיה, סמרטוט; פעלים כגון עבד, עשה, ניקה; ותארים בסיסיים. עובדי מפעל הכירו מילים כגון מחלקה, הסעה, משמרת, עובדי הבניין השתמשו במילים כגון חוט, עמוד, כלים, ועובדי הניקיון הכירו מילים כגון מטבח, שירותים, לבשל, כביסה ובלגן.

העובדים הזרים ממעיטים בהפשטה ומעדיפים להסביר ולתאר. עיוור הוא "לא רואה כלום, כלב", מעבר חציה מתואר כך: "פה מקום אנשים ברגל הולך מתי רמזורים". המהגרים דווקא אימצו נוהג ישראלי טיפוסי של הכפלה: תינוק הוא 'ילד קטן קטן', 'זה סרט טוב טוב', ועל הרצים נאמר ש'הם הולכים מהר מהר'. המשפטים מתחילים בשמות עצם, כמו בתיאור אנשים ברחוב: 'בננה אני ראיתי', 'אנשים מה עשו אני לא יודע'.

המפגש עם העברית מייצר חידושים לשוניים, חלקם מומלצים לאימוץ. 'מרכולת' (מכולת + מארקט), 'מיניסטרד' (מיניסטריון + משרד), 'תחנוּת' (תחנה + חנות, הכוונה לדוכן נייד), 'גלגלה' (גלגלים + עגלה). 'בית מרקפה' הוא בית קפה אבל לשמו הוצמד גם בית המרקחת.

מתי יש טלפון הכול משטרה יודע

העובדים הזרים ממעטים להשתמש בה"א הידיעה. 'גם היא מסתכלת אישה שמנה' פירושו: גם האישה השמנה מסתכלת. המינים מתערבבים ללא הכר: 'אישה שמן', 'חולצה לבן', 'קבלן טובה', 'סרט יפָה'. וכך במספרים, דומה שכאן זכו לשיעור טוב מן הישראלים: 'שלוש שנה', 'שתיים אנשים', 'אחד סלון', 'ארבע חודש'. כשמגיעים למשפטים המכילים פועל, הנטייה של מהגרי העבודה היא לצורות בינוני, ובעיקר לשם הפועל: 'אנשים ללכת', 'הוא להיכנס דלת', 'אני לשים משקפיים' 'הוא עושים ניקיון', 'הם רוצים אנחנו תבואו'.

העובדים הזרים ממעטים להשתמש במילות קישור. משפט אופייני החושף גם את החרדה המתמת להיתפס מדגים זאת: 'אני אין טלפון למה (=מפני ש, כי) מתי יש טלפון הכול משטרה יודע איפה כל אי-לגאלי'. תופעה שאינה רחוקה מדרך הדיבור הישראלית היא השימוש בפעלים בסיסיים המשמשים למגוון מטרות, ובראשם 'עשה': 'עשה טניס' (שיחק), 'עשה תמונה' (צילם), 'עושה צינור' (מרכיב), 'פה זה עושים אוהבת' (מתנשק, מתחבק), 'בגדים עשתה במים' (כיבסה), 'עשה צלחת על השולחן' (הניח). גם הפועל קיבל פופולרי: 'קיבלה שמש' (השתזפה), 'קיבל אוויר' (נשם), 'קיבל כסף' (הרוויח).

גולן ועמיתיה גילו קווי דמיון לא מעטים בין שפת העובדים הזרים לשפת עולי חבר העמים, לצד שוני בהיבטים שונים. על ממצאי המחקר העולים מחבר העמים ניתן לקרוא באתר.

נפשי ניסנית עד מאוד

רוני ידידיה עוסק כבר שמונה שנים בפרויקט מתמשך: הלחנת שירים של אלתרמן. מדי זמן הוציא לרשת שיר בודד, ובימים אלה ממש יצא האלבום "העולם מצויר בגלויה", שהוא חלק א' של פרויקט אלתרמן. בפרויקט  מצטרפים לידידיה אמנים כמו ישראל גוריון, חמי רודנר, אריק סיני ואחרים.

ידידיה נוסך בשירים של אלתרמן רוח קלילה, החוברת ליסוד הקליל שבשירת אלתרמן. אלתרמן יצר מנעד רחב של כתיבה שירית, משירה לירית דרך הפיוט הסטירי, הפזמון והטור הפוליטי המחורז. בשירים שבחר ידידיה עולה דרכו האופיינית של אלתרמן בשפה: שילוב של גובה פיוטי עם לשון דיבור ולשון העיתון:

"כוכב נעזב עוד מאיר על העיר, בודד כנקודת השקפה" (חמש לפנות בוקר)

"הלב מתמלא על גדותיו כאוטו 'המעביר'" (הוספות)

"המורים דורשים הוספה, השוטרים דורשים משכורת" (הוספות)

אלתרמן אהב לשבץ מילים לועזיות, שהעניקו לשיר מעין קריצת הצטנעות:

"שום קונטיננט בימים לא שקע ... שום רפובליקה לא התפקעה" (חמש לפנות בוקר)

"באים לטפטף לה לפי המניין טיפות ולריאן" (גשם)

כמו משוררים עבריים רבים, אלתרמן לא היסס לחדש מילים או לעשות שימוש חריג במילים קיימות וצירופים לצורכי השיר:

"וצרוּדַת הידָדים, וניחרת מבוז" (גשם)

"ונפשי ניסָנית עד מאוד" (הוספות)

"עצבוני נרגם בצלצלי חרוז" (עץ הפלפל)

ויש גם שיר אקטואלי מאוד, מתאים לימי פוסט בחירות אלה, שבהם טלטלו אותנו לקלפי רק כדי להמליך את אותם המלכים, באותם המשרדים, ומה שהיה הוא שיהיה:

"אך עיני אזרחים כבר שקטות ותמוהות, בשריון אדישות בחוצות תיתקל. כך הרוגז עייף, כך עוברות השמועות, כך מתחיל האָיום ביותר: ההרגל".

 

 

האיש שדיבר אלינו בחידות

השבוע הלך לעולמו בגיל 89, אך במיטב כוחו, החידונאי של המדינה, שמוליק רוזן. כשהייתי בן עשר השתתפתי בחידון של שמוליק רוזן במועדון צוותא, ששכן אז ברחוב דיזנגוף. האולם היה מלא ילדים מפה לפה, ורוזן פצח בחידון בנוסח "מאָלֶף ועד תיו". כשהגיע לאות ש' ביקש "מושב גלילי". צווחתי בקול דק "שדמות דבורה", וזכיתי בספר, ובזיכרון לכל החיים.

שמוליק רוזן היה מותג של ימי התום, לפני הקמת המדינה ואחריה, והוא תרם לה את התשתית לחידונאות הישראלית. רוזן האדם ורוזן החידונאי היו לאחד, וזה מה שעשה כל חייו, עד לשבת האחרונה לפני שבוע וחצי. תוכניות החידונים שלו החליפו שמות, מקומות, רשתות ותאריכים, אבל תמיד היו להן מאזינים. 'קפד ראשו', המבנה שזוהה עם רוזן יותר מכל, הוא משחק פירמידה הפוכה: כל מילה בשרשרת קצרה מקודמתה באות, האות הראשונה. השאלות הוצגו מדי פעם בחרוזים. הידע שנדרש עבור החידות האלה הוא היכרות עם מילים בשפה ומשמעותן. השם המקאברי, רמז ל"עליסה בארץ הפלאות", התגלגל לעוד אזורים בגוף : 'קפד צווארו' (אות שנייה), 'קצץ זנבו' (אות אחרונה) ו'חלץ כרסו' (חיתוך תחילת המילה וסופה).

לשמוליק רוזן אין ולא היו בעבר ממשיכים. היו לכך כמה סיבות. הסיבה האחת היא שרוזן היה איש של ימי הרדיו, ונעימת הקול הדומיננטית, החמה והמתנגנת שלו התאימה מאוד לעידן הזה. החידון הרדיופוני מרכז את תשומת הלב לצליל המילה, ודורש נוכחות אסרטיבית של החידונאי. הסיבה השנייה היא שמבני החידות שיצר אמנם לא התיישנו, אבל השטח ציפה למבנים חדשים. את אלה מילאו 'ההֶגיונרים', פותרי חידות ההיגיון ותשבצי ההיגיון שהפכו לקהילה גדולה הפרושה ברחבי הארץ. יחד עם רוזן לא רק הסתיימה תקופה רדיופונית, אלא תקופה של סוגת משחקי מחשבה ולשון.

כך נולד "מבחן בוזגלו"

יוסי דר, מחבר הספר "אהרון ברק ומנעמי השלטון" כותב בעניין "דין ידלין כדין בוזגלו": "חקירתו של ידלין התנהלה בשני שלבים: השלב הראשון הסמוי, שבו נוהלה החקירה בסודי סודות והיתה ידועה למתי מעט, והשלב השני הגלוי שבו דבר החקירה פרץ לכלי התקשורת. בשלב הראשון, וכדי שדבר החקירה לא ידלוף לתקשורת, השתמשו שותפי הסוד בהתקשרויות ביניהם במעין שם קוד שניתן לידלין ע"י אהרן ברק שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה. שם הקוד שהגה ברק היה "בוזגלו", שהרי מי יעשה עניין מאיזה חשוד ששמו בוזגלו? יותר מאוחר כשהוחלט לחשוף את הפרשה בתקשורת, החליט ברק שידלין, שטרם היה עצור אז, יופיע לחקירה בתחנת משטרה כאחד האדם. ידלין התחנן שהחקירה תתקיים בבית מלון, מחשש שברגע שהוא יופיע בתחנת משטרה הפרשה תדלוף. אלא שבדיוק אז החליט ברק להפוך את עורו של בוזגלו וקבע כי "דין ידלין כדין בוזגלו, והוא ייחקר בתחנת משטרה".

פרופ' איתמר אבן-זהר כותב כי מקור הביטוי "היפתח שומשום" הוא אכן בסיפור "עלי באבא וארבעים השודדים", על פי הטקסט הערבי: "אפתח יא-סמסם" (افتح يا سمسم). ואולם, זה לא בהכרח מקורו ההיסטורי. הסיפור הזה באסופת "אלף לילה ולילה" אינו מקורי, אלא נוסף על ידי המתרגם הצרפתי של האסופה במאה ה-19, ושב ותורגם לערבית.

רמה מסינגר מציעה חידוש משלה עבור 'סטנדינג אוביישן': ׳עמידת כפיים׳.

הטייס ערן רמות מוסיף חידוד ראשי תיבות משלו לרשימתו של יהודה זיו על ראשי התיבות הצבאיים: "איך קוראים ל'מפקד-טייסת-תחזוקה-אוירית'? - אם הוא טוב, כמוהו כחדש: מטת"א טוב".

ההיפופוטמה והזבובה

אמנון ורנר שואל: האם הזברה היא זכר ונקבה גם יחד? האם הג'ירפה היא נקבת הג'ירף? ומה על ההיפופוטם? ובמה זכה האריה שיש לו בת זוג בשם לביאה, ואילו לנמר, לפיל ולדוב נוספת רק ה'? ומדוע לבעלי חיים כמו נחש וזבוב אין בכלל צורת נקבה?

ללא מעט בעלי חיים בעברית, כמו בשפות שמיות אחרות, יש שם נפרד לזכר ולנקבה. כך הם הגמל והנאקה, החמור והאתון, העז והתיש ועוד. אלה זכו גם לשמות מיוחדים לצאצאים, כגון בכר, עיר וגדי. לאריה אין צורה נקבית, אך לביאה היא צורת הנקבה של לביא. רוב בעלי החיים זכו לשם נקבי על ידי הוספת ה' (נמרה, פילה) או ת' (תרנגולת).

זברות

צילום: Anita Ritenour; Flickr

חלק משמות נקביים אלה מופיעים כבר בלשון חכמים. בתלמוד מדובר על אחד שהוא "בן חמור ובן סוסה", במדרש מסופר על הזאבה שהניקה את רמוס ורמולוס. דב במקרא הוא שם דו מיני, ומכאן "שתיים דובים". במדרש יש כבר הבחנה בין דוב לדובה. במקרה של ג'ירף יש מבחינים בין ג'ירף זכר לג'ירפה נקבה, אך יש לזכור שהשם הלטיני-מדעי של בעל החיים הזה, בלי קשר למינו, הוא ג'ירפה, אלינו הגיע מן הערבית, בעוד השם הזכרי ג'ירף מקורו באנגלית. זברה הוא שם דו-מיני, למרות שבזכות הסיומת –ָה קבע לה ע. הלל תג מין: "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?". ובאשר לנחש ולזבוב, אלה מוצאים את מקומם בשירים וסיפורים לגדולים ולקטנים. נעמי פולבר מספרת על "היפופוטָמָה קלָרָה", שהיתה לה בעיה עם השיניים. גלעד כהנא שר: "זבובה בהריון התאבדה לי",  ושלום חנוך מקנח בשירו "את ואני": "מתהלכים חסרי בושה, אני רק גבר את אישה, זה לא נחש זאת נחשה".

עוד שאלות שנשאלו ונענו השבוע: על הכיתוב 00 בשירותים, מה נכון: שרטוט או סרטוט, מה זה סלנג, מה בין נֶשֶק ונשיקה ועוד. ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות.

הודעה אישית

אני שמח להודיע לקהל שוחרי הזירה הלשונית, שעבודת המחקר שלי "השתקפות ההיררכיה הצבאית בשפת הצבא הישראלית" אושרה על ידי אוניברסיטת בר אילן, ואני מעתה בעל תואר דוקטור. בשמחות!!!

בפינה של פול אוגדן השבוע: צפנת פענח והשפה המצרית הקדומה

ברגע של פיוט: מחזור הזירה הלשונית להגדה של פסח.

חדש בבמת אורח: גידי יהלום מספר על ארבע מילים עבריות וגלגוליהן.

משפט השבוע

"השתדל למַצּוֹת – ולא להחמיץ" (ברכה לחג הפסח ששלח אליהו הכהן ליורם טהרלב, מתאימה לכולנו)
תגיות :
דייגו ריברה, האורגת; ; Flickr Sharon Mollerus תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

קליגר ד"ר מאיר
מזל טוב לקבלת התואר האקדמי. כל הכבוד ! ! !
08 באפריל 2015 הגב
אהרן נוימן
מזל טוב לתואר האקדמי.
23 באפריל 2015 הגב

הוספת תגובה