בקבוקים ריקים מול עמותות קש

רוביק רוזנטל | 06 בפברואר 2015

איך התגלגלה נבואת הזעם של ירמיהו אל פתח בית ראש הממשלה, ספר חדש עוסק בסוגיית הישראלים המעורבים, אשכנזים-מזרחיים, ועל ההיסטוריה שלא תיאמן שהובילה אל "פעם שלישית גלידה"

הימים שחלפו עומדים כולם בסימן הבקבוקים של משפחת נתניהו. בקבוק במקרא הוא גם שם של אדם שעלה לישראל בימי עזרא ונחמיה עם זרובבל, ויש גם דור המשך: בקבוקיה, שהיה שם נפוץ למדי. במשמעות העכשווית שהיא כלי בעל צוואר צר, מופיע הבקבוק שלוש פעמים בתנ"ך. פעם אחת הוא משמש להעברת דבש לצורך הבראתו של אביה בן ירבעם. אצל הנביא ירמיהו, לעומת זאת, הבקבוק הוא סמל מאיים. פרק יט מביא את נבואת הבקבוק, במקרה זה בקבוק חרס. ירמיהו מתבקש לרכוש לעצמו בקבוק, לשאת נבואת זעם נגד אנשי יהודה וירושלים מול פתח גיא בן הינום, המוגדר כ"תופת", לשבור את הבקבוק שבידו ולהודיע לעם החוטא: "ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת".

בתלמוד הבבלי, לעומת זאת, הבקבוק הריק הוא סמל לעניין חסר חשיבות, אפילו למחזר אותו אי אפשר. בעקבות דיון מפולפל בהלכה תלמודית שואל רבא שאלה רטורית: "לא תיתלו ביה בוקי סריקי ברב נחמן?". בוקֵי סריקֵי פירושו "בקבוקים ריקים" בשפה האחות, הארמית, והוא שובש היום ל"בוקִי סרוקִי".

אז האם פרשת הבקבוקים היא נבואת זעם המונחת לפתחו של משרד ראש הממשלה, ה'קרוב כל כך לגיא בן הינום, או שאיננה אלא בוקי סרוקי? ההכרעה בידי הבוחר.

שעתם של אנשי הקש

מול פרשת הבקבוקים העלתה התקשורת את הטענה שהמחנה הציוני מפעיל עמותת קש כדי להלבין תרומות אסורות. השימוש כאן אינו מדויק, שכן עמותת וי-15 אינה מסתתרת, בעוד עמותות הקש בנויות על אדם או חברה שאינם קיימים בפועל או אין להם נכסים משלהם. "איש קש" קרוי באנגלית straw man, הוא אחד מגיבוריו של הסיפור על הקוסם מארץ עוץ, והוא בעצם דחליל. המונח "איש קש" בעולם הפיננסים נוצר באמצע המאה ה-19, אבל הוא נשען על מונח מרכזי בלוגיקה וברטוריקה. "טיעון איש הקש" הוא טיעון חלש שנועד לכאורה לסתור את טענות היריב, אבל בנוי על כשלים לוגיים ברורים, ומטרתו להטעות קהל שומעים נבער או חסר הבחנה לוגית. מדוע נבחר הדחליל כדימוי לוגי? כמו הדחליל שכל רוח עשויה להפיל אותו, כך גם טיעון איש הקש ניתן להפרכה בקלות. איך נגרר הדימוי לתחום הפיננסי? ההסבר הפשוט הוא שאכן מדובר בדחליל, ולא באדם אמיתי. ולידיעת מרב מיכאלי: במילון אוקספורד מועבר מי שמחפש את המונח straw man למונח המעודכן, נטול תג המין: straw person.

וגם כאן נשאלת השאלה, האם הדיון על עמותות הקש אינו אלא טיעון קש, קש וגבבא, או אולי הוא יהיה הקש שישבור את גב המחנה הציוני. ואולי שקשוק הבקבוקים וקשקוש הקש יחלפו כאבק פורח, ומערכת הבחירות תחזור לעסוק בעניינים שלשמם נועדה.

גם גפילטע פיש וגם ג'חנון

בתוך המערבולת של השד העדתי היוצא מן הבקבוק ומנסה להיכנס אליו חזרה, נשכחת העובדה הידועה לכל: ליותר ויותר ישראלים ילידי הארץ אין 'עדה', אלא הם בנים לנישואין בין-עדתיים: ספרדים-אשכנזים. בסביבתי המשפחתית, למשל, המעורבים הם הרוב, שלא לדבר על צאצאיהם. האם  התופעה אמורה לחסל עם הזמן את הסוגיה העדתית? ספר מחקר בנושא שכתבה טליה שגיב יצא לאחרונה בהוצאת קו האדום של הקיבוץ המאוחד, ושמו מעיד על תוכנו: חצי-חצי. הספר עוסק בתופעה באמצעות ראיונות, ויש לו השלכות לשוניות לא מעטות.

השאלה הראשונה היא איך נקראת הקבוצה הזו. ההגדרות העצמיות המובאות בספר מגוונות: 'מעורבבים', 'גם וגם', 'לא ולא' (למי שאינו רוצה להזדהות עם אף אחד מהצדדים), ובעיקר 'מעורבים'. המחברת מעידה על עצמה: "הנה אני. מעורבבת. יש פה רבע ועוד רבע, חצי ועוד חצי – אבל איפה השלם?" בתוכנית הריאליטי דה-וויס מספרת מתמודדת ש"אבא שלי סורי פרסי טורקי, ואמא שלי פולניה בלגית". "אז מה את?" שואלת שרית חדד, והמתמודדת משיבה: "סלט". דימויים קולינריים נוספים אינם חסרים. מרואיינת אחת אומרת ש"היום זה מביך להיות אשכנזי, גבינה לבנה", ואחר מספר: "יש בי גם וגם. גם גפילטע פיש וגם ג'חנון".

חצי חצי

המרואיינים בספר מציינים שמגוון הכינויים האתניים התרחב ובעיקר התאזן. בתיאורו של אחד מהם ניצבים "חנאנות, אוכלי כאפות, פרידמנים מול ערסוואתים, ערסים ופרחות". יש גם תיוגים פנימיים: "ערסים לייט טובי לב, ערסים כבדים חותכים בכביש, פרנקים הם ספרדים טובים". יש 'אשכנזי' ויש 'אשכנזי מניאק', ויש 'מרוקאים טובים' או 'מרוקאים קלאסיים'. הטובים מבליטים את הסבתא, החגים והשבתות. הקלאסיים עסוקים בלהיעלב. מרואיין מעורב אחד היה רוצה להיות "מרוקאי מלא". אחר מעיד על עצמו שהוא "מרוקאי עם קנייטש", כלומר עם קמט, ביידיש כמובן. המונח הנפוץ 'משתכנז' מייצג עמדה שיפוטית הנובעת מהתפיסה העצמית המזרחית. דמויות תרבותיות מזרחיות מוגדרות "ישראליות" או באופן שיפוטי "משתכנזות".

הכדור נפלה בדשא

תפקיד חשוב בעולמם של המעורבים הוא השמות שניתנו להם. אחד המרואיינים מספר: "השם שלי זה שי, אבל בעצם רצו לקרוא לי אליהו, על שם סבא שלי. אם היו קוראים לי ככה ההתייחסות אלי בכל נושא היתה שונה". על מעורבת בשם ריקי אזואלי מסופר: "ההורים שלה הם הכי אשכנזים שיש, והחברה קוראים לה ריקי אזולאישטיין".

הספר עוסק גם בשאלת השפה עצמה, ובדיון המתקיים היום האם יש שפה מזרחית. על פי ממצאי הספר יש אכן "שפה שמדברים אשכנזים" מול "שפה שמדברים מזרחיים". השפה האשכנזית מוגדרת נכונה אבל "לא נעימה", בעוד השפה המזרחית איננה תקנית אבל היא חמימה ולא פורמלית. ההבחנה הזו מחזקת את התפיסה שההגמוניה התרבותית הישראלית היא אשכנזית, אם כי הדבר ניכר פחות בתחומים אחרים, ובתחום האוכל, כידוע וכנכתב בספר, "המזרחיים ניצחו". מורה מספר כי "התלמידות  המזרחיות שלי באות אחרי חתונה או פן ואומרות 'היה לי אירוע', רק מזרחיים אומרים את זה". לעומת זאת המשפט "אסור לבקש עוד" המתייחס לארוחה הוא סימן היכר אשכנזי. טליה טוענת כאן כי השפה הפכה בחברה הישראלית מגורם מאחד לגורם מבדל.

אחת הדוגמאות שמביאה שגיב לשוני בין השפות הוא המשפט "הכדור הלכה בשיחים", המייצג יחס אל 'כדור' בלשון נקבה ונהוג בשפה המזרחית. בתיאור משחק כדורגל בליגה הספרדית דיבר שגיא כהן לפני כשבוע על כך שבין כדורגלנים נהוג לומר כאשר הבעיטה אינה עולה יפה עקב תנאי הדשא "הכדור קפצה לי", ונדב יעקובי הוסיף משפטים באר-שבעיים כמו "הכדור לא מנופחת". נראה שמקור כל אלה במילה המרוקאית עבור כדור, "כּוּרָא". אף כי במילון המרוקאי-יהודי של מרכוס חנונה המילה אינה מוגדרת זכר או נקבה, נראה שסיומת המילה יוצרת את האפקט הנקבי.

המסע המופלא במהדורת הספר המוקלט

חברת ההקלטות הישראלית אייקאסט (icast)  העלתה השבוע לאתר את ספר הילדים "המסע המופלא לארץ המילים", שכתב ואף מספר עבדכם הנאמן.

ניתן לרכוש את מהדורת הספר המוקלט באתר אייקאסט.

ותיקון טעות בניוזלטר: "אין עלייך אחותי" בקפה תיאטרון מתקיים ב-16.2, ולא ב-17.2 כפי שנכתב.

פעם שלישית גלידה, ההיסטוריה

בטור קודם הוצגה תשובה מפורטת לגלגולו של הביטוי "פעם שלישית גלידה". למי שסבור שמשחק המילים “I scream for ice cream” הוא שיבוש שמיעה ישראלי, התשובה היא, בהחלט לא. ראשיתו המוכרת היא בשיר סוחף משנת 1927, בביצוע הלהקה של פרד ווארינג, ותודה למרק בוים:

 

 

המשחק הופיע בדרכים שונות ובפרסומות לגלידה, וזכה לקטע קלאסי בסרטו של ג'ים ג'רמוש "נרדפי החוק" משנת 1986. רוברטו בניני במיטבו:

 

 

והשלב הבא, שלב האימה. בסדרה הטלוויזיונית Masters of horrors שעלתה בשנת 2005 מוקדש פרק לרוצח הסדרתי שהוא ליצן המוכר גלידה. שם הפרק, איך לא: “I scream for ice cream”.

 

מה זה "מן אמריקאי"?

אבישי צפרי שואל: קראתי שהפופקורן היה קרוי בשם "מן אמריקאי". מה פשר השם הזה?

"מן אמריקאי" הוא ניסיון לשם עברי לפופ קורן שנטבע בשנות החמישים ונעלם מחיינו. "מן" הוא כידוע מאכל שירד מן השמיים ונחטף, ממש כמו הפופקורן המקפץ מהמכונה, שהגיע אלינו מארצות הברית ומקורו במקסיקו. השם זכור היטב לילדי שנות החמישים, ומתועד בספרם של דוד טרטקובר ואמנון דנקנר "איפה היינו ומה עשינו", וכך הם כותבים: לא תאמינו, אבל ככה קראו פעם לפופ קורן. היו מוכרים אותו בפינות הרחוב מתוך מכונת קלייה רעשנית מוגנת במחיצת זכוכית. אנחנו לא יודעים מדוע, אבל מן אמריקאי היה הרבה יותר טעים מפופ קורן. היה משהו בשם". השם שקבעה האקדמיה ללשון לפופקורן הוא 'פצפוצי תירס'.

עוד שאלות שנשאלו ונענו השבוע: מהי אשת לפידות, למה אומרים "הקדוש ברוך הוא", האם לליב זה שם לבן או לבת, האם נכון לומר "יש לי את הספר" ועוד, בשאל את רוביק, שאלות אחרונות

בפינה של פול אוגדן השבוע: עגבניות על העיניים וסנדוויץ' חסילונים, ביטויים שאי אפשר לתרגם

בבמת אורח: יעקב מאור על שפת החיזור בפוליטיקה

משפט השבוע

"דרושים ניצבים במשטרה" (ידיעה שהתפשטה בברנז'ה הקולנועית. ויש גם: "רב הניצב על הגלוי", והמהדרין יגידו: "עומדת להם חזקת החפות")
תגיות :
tony alter; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

דב קרמר
שלום רב נראה לי, ש"השד העדתי" לא יעלם מחיינו, כל עוד יהיו בקרבנו, אלה השואפים "להחזיר עטרה ליושנה". ודוק... בברכה דב
05 בפברואר 2015 הגב
עמוס בועזסון
אפשר לחבר את ההסברים המעניינים על הבקבוקים הריקים ועל ענייני אנשי וחברות הקש במשפט - "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא". החיבור בין "קיש קיש" לקש הוא בגלל הדמיון הצלילי אבל גם בגלל 'חוסר הערך' או ה'זיוף במהות', הנרמז.
06 בפברואר 2015 הגב

הוספת תגובה