הסלמה, גיבוי, גל הירש, ומשלוח מנות ירושלמי

רוביק רוזנטל | 09 באוקטובר 2015

מי המשורר שהמציא את 'הסלמה' ומה אמרו על כך הבלשנים, ספיחי הדיון על לשונו של גל הירש, ירושלים של פעם, למה אייזנברג הוא שם עברי ואיך כותבים רוזנטל

שתי מילים מתארות את השבוע החולף. הראשונה היא 'הסלמה', מילה המאפשרת להימנע מתרחישים קיצוניים כמו 'אינתיפדה שלישית'; ו'גיבוי', שנתניהו נותן או לא נותן לחייל צה"ל. לשתי המילים האלה הרבה מן המשותף. שתיהן לקוחות מאנגלית, חודשו בתקשורת באותה תקופה בערך, ועל שתיהן התנהל ויכוח בלשני עז.

בבואה מעוותת ומטושטשת

המילה 'הסלמה' כחלופה עברית ל'אסקלציה' חודשה בסוף שנות השישים של המאה הקודמת, בעיקר בהתייחסות למלחמה הקרה, ובעקבותיה הפועל 'להסלים'. את המילה והפועל חידש המשורר יונתן רטוש בשנת 1966, לצד חלופה נוספת: הֶסלֵם. המילה האנגלית escalation שנטבעה בשנות העשרים נגזרה מהמילה scale, סולם ומכאן טבע רטוש את המונח העברי. הביטוי נקלט בעיתונות. בעיתון דבר נכתב באוקטובר 1967: "שנים יזמה ברית המועצות ופיתחה תכנית עצומה למשלוח חד־צדדי של נשק למדינות ערב, והתוצאה היתה הסלמה (אסקאלאציה) מבחינת הכמות והאיכות ההרסנית של כלי־הזין במזרח התיכון".

'הסלמה' עוררה עם כניסתה התנגדות רבה, גם בין העיתונאים. הבלשן עלי איתן כתב עליה ב"לשוננו לעם" בקיץ 1970 כי אם נאזין למילה "בשום פנים לא נגיע בעצמנו להבנה, שהסלמה היא הגברת פעולות האיבה". הסלמה, קבע איתן, "אינה מילה עברית מצד תוכנה, אלא בבואה מעוותת ומטושטשת של 'אסקלציה'". איתן מציע להשתמש במילים עבריות כמו החרפה, החמרה או הגברה. הבלשן משה קטן משיב לו כי "הסלמה היא אמנם החרפת המלחמה, אבל על ידי התחרות בין הצדדים, שכל אחד עולה בשלב אחד, אז עמיתו רואה את עצמו נאלץ לעבור עוד שלב אחד". כמה שנים לאחר מכן הוציאה הוועדה למינוח כללי של האקדמיה חוזר ובו לא פסלה את הסלמה, אך המילה לא נכנסה למילוני האקדמיה.

גרוע מצד הדקדוק

המילה 'גיבוי' צצה אף היא בעיתונות בשנות השישים כחלופה למילה האנגלית backing. בעיתון דבר משנת 1963 נכתב: "כאשר פעל בעבר בענייני בטחון, הוא זכאי לצפות לאותו 'גיבוי' מצד שר־הבטחון החדש". האקדמיה הציעה עבור backing את המילה 'תימוכין', ובשנת 1975 מסבירה מזכירת האקדמיה כי "גיבוי הוא תרגום מילולי מלעז, והוא גרוע מצד הדקדוק. צורת גיבוי יכולה להיגזר רק מנחי ל"י כגון כיסה-כיסוי, גילה-גילוי, ניסה-ניסוי. השורש של גב הוא גבב, לא גב"י! ואכן יש גיבוי במקורותינו, ומשמעו: גביית כסף". 'גיבוי' גברה על השיקול הדקדוקי, ונכנסה למילוני האקדמיה בשנת 1992, תחילה בתחום האנרגיה, ואחר כך כמונח כללי.

ספיחי גל הירש

באחד הטורים הקודמים עסקתי במונחים שרווחו בתורת הלחימה של צה"ל לפני מלחמת לבנון השנייה וזכו לביקורת רבה הן בצבא והן מטעם ועדת וינוגראד. ציינתי שם שקובץ המונחים זוהה עם גל הירש שנהג להשתמש בחלקו. בעקבות זאת אף התארחתי אצל ירון לונדון ב"לונדון וקירשנבאום" ובו עסקנו, בבדיחות הדעת יש להודות, בחלק מהמונחים האלה, ואף העליתי עלי את קצפו של פרופ' אסא כשר בדיון פייסבוק בינינו.

בעקבות ההופעה התקשר אלי גל הירש וביטא כעס רב על כך שעשינו אותו, כדבריו, למשל ולשנינה. לטענתו לא הוא טבע את המונחים האלה אלא מחלקת תורת הלחימה, והדיון הציג אותו באור נלעג שלא בטובתו. המונח היחיד שעליו הוא חתום, אומר הירש, הוא 'חתימה נמוכה', כמו במשפט מפקודת קרב שנתן: "האוגדה תבצע הסתננות רחבת היקף בחתימה נמוכה". כדי להסיר ספק אני שב ואומר מה שאמרתי גם באולפן וגם באתר: הביטויים שנטבעו ואחר כך הוצאו משימוש אינם של הירש, אלא של צוות שעסק במונחי תורת הלחימה בראשית שנות האלפיים. את העובדה שמקבץ הביטויים הזה זוהה עם הירש לא אני קבעתי, ועל כך נכתב רבות לפניי.

מסע לירושלים של פעם

ירושלים הבוערת והמשוסעת משכיחה מאתנו את ירושלים של פעם, עיר קהילתית, הבנויה שכונות שכונות ובה חיים זה לצד חילוניים וחרדים, ספרדים ואשכנזים, ערבים ויהודים, גם אם לא תמיד בשלום ובשלווה.  אור על התקופה הזו שופך הסופר הירושלמי בן ציון יהושע בספרו "יונים על החומה" שהופיע בימים אלה בהוצאת צבעונים. רוב הסיפורים נכתבים מנקודת ראותה של הקהילה הספרדית דוברת הלדינו. אחד הסיפורים, "משלוח חנות לשפרינצה", מציג את מפגש השפות בשכונה ירושלמית טיפוסית של טרום המדינה. 

יונים על החומה

הילד המספר נשלח להשביח את מתנת האירוסין של בן המשפחה לארוסתו בשיטה ירושלמית: יוצאים עם מגש עם מטעמים ומאפי בית, וכל אחד מתושבי השכונה מחליף על פי המנהג מאפה כזה במתנה יקרת ערך, וכך נוצר שי אירוסין ראוי. כשמגיע הילד למשפחה האשכנזית-חרדית היחידה בשכונה שאינה מכירה את המנהג, סבורה בעלת הבית שפרינצה שהמגש יקר הערך הוא משלוח מנות, לוקחת את המגש וטורקת את הדלת. אבי המשפחה נזעק לתקן את האסון, העלול לגרום לביטול האירוסין, רגע לפני שהמגש נזרק לאשפה כי אינו עומד בדיני הבד"ץ החרדי. להפתעתה המוחלטת של שפרינצה ובעלה האב הספרדי מתחיל לדבר ביידיש שוטפת. שפרינצה הנדהמת מחזירה את המגש, והאירוסין ניצלו.

שני משיחים בטירה אחת

התמונה הבאה צולמה ברחבת הכניסה לקסטֶלו, הטירה רחבת הידיים בלב מילאנו שבאיטליה. לכבוד ימי סוכות זכו חב"ד להקים ברחבה סוכה, ובה מאדירים את שמו של לובביץ', המשיח בעיניהם, המכונה אפילו  בכרזה שעל הסוכה "נער ישראל". ממש לפניו ניצבת כרזה גדולה המזמינה לראות את פסלו של מיכלאנג'לו פיֶאטה, ובו מונח ישו הבן בחיק אמו, בעירום מאוד לא יהודי. ועל כך נאמר: שני משיחים בכרטיס אחד.

חבד וישו

צילום: רוביק רוזנטל

אייזנברג, שם עברי

העיסוק בשמות ציוניים-אידיאולוגיים הביא כמה סיפורי תגובה. גידי יהלום מספר: "הילד הראשון שנולד בתל אביב נקרא אזרח ינאי. אזרח היה איש צנוע ולא רצה לחיות עם נזר על ראשו. הוא הצליח להתחמק מכל התשואות והטקסים וכל כך היטב להתחבא, עד שגם היסטוריונים של ת"א לא הכירוהו. אזרח חי בנהלל והיה נהג אגד, בקו חיפה – נהלל”. אגב, לכתר הילד הראשון של תל אביב טוען דווקא אהרון דנון. הילד השני, שנפטר לא מזמן בגיל מופלג, הוא עמישלום גילוץ.

יעוד גונן כותב: "סיפר לי פעם עמית בעבודה ששם-משפחתו אייזנברג שחיפש שם משפחה עברי, אך לא הצליח למצוא שם שישמור על הצליל ועל המשמעות, ושיהיה עברי וקליט. אביו אמר לו שאם ירצה יוכל לטעון שהשם הנוכחי כבר ציוני-אידיאולוגי, כי ניתן להציגו כנוטריקון: "ארץ ישראל זו נחלתנו, הבה רבה גאלנוה".

ובאותו עניין שואל יהודה זיו: "ילמדנו רבנו: מה משמעות השימוש בשם 'יורם' במשמעות 'בטלן, לא-יוצלח'? הניסיון האחרון לכבוש את לטרון במלחמת העצמאות נשא את השם 'מבצע "יורם"' – ונודע כמבצע כושל. האומנם זה מקור משמעותו השלישית של שם זה היום?"

אכן, אין תשובה נחרצת למקורו של 'יורם', במלעיל. יש טענה שהוא נולד משמם של דמויות בספרות ובתיאטרון שניתנו לילדים שהגיעו מאירופה בשארית הפליטה, וייצגו את יחס היישוב וילדיו לניצולים באותה תקופה. בינתיים נולדו חלופות רבות ל'יורם', ואחת מהן שמענו השבוע מפי אביגדור ליברמן: "ממשלה של לפלפים".

איך כותבים רוזנטל

ד"ר ישראל שפירא כותב: "נכון שמקובל לכתוב 'רוזנטל', אבל האם לא אמורים לכתוב 'רוזנתל'? רוזנטלים (כמוך) יודעים לאיית את השם כראוי באנגלית עם th, והרי בתרגום מלעז לעברית th אמור להיכתב ת' ואילו t צריך להיכתב ט'. מקצועי אמנם הוא אולטרה-סאונד אבל אני עמל קשות לשכנע את חברי מתחום האורתופדיה שלא יכתבו 'אורטופדיה'. אני מצרף מכתב מ-1936 שבו ה'תכניון' מודיע לגימנסיה הרצליה על שאמי (תחיה שפירא, אז תחיה זק), בוגרת הגימנסיה, זכתה בסטיפנדיה. אבל בכל זאת אני למדתי ב'טכניון' ולא ב'תכניון'. אז מה יש לך להגיד להגנתך בעניין הרוזנטל?"

תכניון

תודה ד"ר שפירא. הפעם אין צורך במכתב הגנה. רוזנטל אינו שם אנגלי אלא גרמני, ופירושו עמק השושנים: Tal בגרמנית עמק, Rosen – שושנים. 'ט' היא לכן האות הנכונה ובמקומה, והצורה rosenthal רלוונטית לתעתיק האנגלי בלבד. לעומת זאת המאבק של ד"ר שפירא על הכתיב ב'אורתופדיה' מוצדק בהחלט. המילה נכתבת ב-th בכל השפות המובילות: אנגלית, גרמנית וצרפתית. לגבי הטכניון – הוא נקרא עם הקמתו בשם הגרמני טכניקום. בשנת 1924 התקבל השם תכניון על פי הצעתו של ביאליק כדי להעניק לשם גוון עברי, אך הצורה נתפסה מלאכותית, ובשנת 1945 שבה ט' שבה למקומה הטבעי. 

שפינוזה, גירסת האבולוציה

גדעון פלוסר מתייחס לשיבושי שם ספרו של ירמיהו יובל "שפינוזה וכופרים אחרים" שנזכר בטור הקודם: "במשפחתנו הסיפור הוא ישן, ואפילו עדיף על הגרסה 'שפינוזה וקופים אחרים'. אחד האחיינים, כשהיה בערך בן 4, והחל להתמודד עם אתגר הקריאה, ראה את הספר האמור על השולחן ושאל: מה כתוב כאן, 'שימפנזה וקופים אחרים'?"

שאלות שנשאלו ונענו השבוע: מה ההבדל בין אוליגרך וטייקון, מה זה 'חילול' בשפה הצבאית, האם מותר להגיד "בטח שכן" ו"זוג תאומים", מהיכן הגיעו המילה 'בילוי' ו'בריזה' והביטוי 'ניטש ויכוח', ועוד ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות

בפינה של פול אוגדן: עשר השפות העתיקות ביותר שעדיין מדוברות היום

חדש בבמת אורח: הו יקירי, פרופ' רינה בן שחר כותבת על הנטייה לתרגם לשון דיבור המופיעה בספרות העולם לעברית מליצית

חדש בבלוג רב מילים וד"ר רוביק רוזנטל: השומר, השופט, האבא והמנהל, דמותו של אלוהים בראי השפה

 

תגיות :
צילום: kyle taylor; Flickr תמונה ראשית

הוספת תגובה