עלילות הפופיק, הציפור של דנה והשיטה של קובי

רוביק רוזנטל | 12 בפברואר 2016

הטבור האנושי הוא איבר חסר תפקיד אך רב כינויים, מה זה "ציפור בציפור נפגשת" והיכן צץ הביטוי "מגניב את השועלים" * טורי הזירה הלשונית, המיטב

על פי מחקר עיתונאי חצי מדעי שפורסם לאחרונה, אחת מכל ארבע נשים בישראל הולכת בקיץ עם הפופיק בחוץ. ‘פופיק’ מוליך גם במצעד השמות בהם נקרא הלא-איבר הזה, לא פחות מארבעה. השם המוזר ביותר שהוצמד לו הוא ‘קורקבן’. קורקבן היא מלה תלמודית שמוצאה בארמית ומקורה אכדי, quqqubanu. בלשונות השמיות כמו בתלמוד קשור הקורקבן בעיקר למערכת העיכול של העופות, לפעמים כמלה נרדפת לזפק, איבר עיכול באזור הוושט,  לפעמים כשם לקיבת העוף. בתלמוד הקורקבן הוא גם קיבת האדם.

האטימולוגים מעריכים שקורקבן הוא מעין-הכפלה של המלה ‘קיבה’, כשהרי"ש נדחפת, כדרכה לעתים (כמו בפועל ‘לכרסם’).  בעברית החדשה ‘קורקבן’ הוא שם לקיבת העוף, בעיקר כשהיא מיועדת למאכל אדם. הקשר בין הקורקבן והטבור נעשה כבר ביידיש, שם נקראים שניהם פופיק. פתגם יידישאי אומר: "לפי הפופיק יודעים כמה גדול התרנגול הודו", ומאכל  קורקבני עוף מבושלים  נקרא גם ‘פופיקים’, או בלשון אבותינו, ‘פופיקלך’.

אגן של מים צלולים

שתי מלים מקראיות הוצמדו לפופיק. האחת מופיעה בכמה צורות: שור או שורר (בש' ימנית), כמו בפסוק האלמותי בשיר השירים: "שררך אגן הסהר, בל יחסר המזג". ועל כך אמר רש’י: "שררך אגן הסהר: טיבורך אגן של מים צלולים שרוחצין בהן, והוא עשוי מאבני שיש, ובלשון ערבי קרוי סהר. על שם שהטבור כמו נקב עגול, מושלו כאגן עגול". ‘שורר’ נעלמה, ‘טבור’ נשארה.

‘טבור’ הוא גם דימוי למקום בולט המהווה מרכז. בדרך כלל מילה מהתחום הפיזי זוכה בשלב מאוחר יותר לדימוי מופשט, אבל במקרא הטבור מופיע רק פעמיים, במשמעות הסמלית, כ"טבור הארץ", ורד’ק מפרש: "כמו שהטבור באדם הוא מיצוע הגוף, כן יקרא מיצוע הארץ והמקום הגבוה שבה טבור". האטימולוג קליין, שלא מצא מקור קדום ל’טבור’, סבור שהוא מקום בולט מרכזי כלשהו, שמאוחר יותר הוצמד גם לארץ וגם לגוף. בעברית החדשה  התפשט הטבור לעניינים חברתיים ונפשיים, במשמעות של מרכז הפעילות או העניין.

רועד לו הפופיק

האופי הסמלי של הטבור הביא אותו למקומות שונים ומשונים. יש טוענים שזה מקור שמו של הר התבור על פי צורתו, ואחרים דורשים שממנו נולד שמה של העיר טבריה בהיותה מרכז רוחני, למרות שברור שנקראה על שם טיבריוס. הטבור הוצמד גם לזן התפוז טבורי ולצמח טבורית על פי צורתם, למשפחת חלזוני ים טורפים הקרויים גם הם טבוריתיים, למרכז האופן באופניים ועוד.

אבל העם רוצה להגיד פופיק, ‘טבור’ מזכיר לו תינוקות ולא נשים שזופות עם מכנס נמוך. פופיק היא אחת המלים שהצליחו לשרוד מאוצר הסלנג ביידיש ומקורה במלה הרוסית פופ, שפירושה טבור, במשמעות הפיזית והמטפורית. ‘פופיק’ הוא טבור קטן, טבורון. הפופיק חדר גם לתחום הניבים העממיים, וכמו הטבור גם הוא מעין סמל לקיום האנושי. הפחדן ‘רועד לו הפופיק’, השאפתן ‘קופץ מעל הפופיק’,  והאגואיסט ‘מתעסק רק עם הפופיק שלו’. לניב האחרון מקבילה באנגלית: contemplates one’s  navel. ומה עם פופיק ארנון, שהפך מקורקבן קטן וקופצני לברנש כבד ועבדקן? אלוהים אתו, בזכרון האומה הוא יישאר תמיד פופיק.

עור וגידים ובדל שפתיים

כתב העת של האקדמיה ללשון, לשוננו לעם, מביא עבודה מקיפה ומרתקת של ד’ר ברכה דלמצקי-פישלר על גלגולי ביטויים בעברית לאורך הדורות. פישלר עושה סדר בתחום ומביאה ערוצי גלגולים שונים. בין היתר היא מתעכבת על ביטויים שדוברי העברית החדשה אוהבים לשבש. להלן רשימה חלקית:

התנהגות משוללת רסן. צריך להיות, כמובן, ‘משולחת רסן’, שגם היא פיתוח של ‘שלוחת רסן’.

חולה במחלה חשוכה. ממשפחת קטועי הגפיים. צריך להיות: מחלה חשוכת מרפא.

לא העלה על בדל שפתיו. שיבוש מעניין של ‘לא העלה על דל שפתיו’ שמקורו בספר תהילים. המילה ‘בדל’ דווקא מתאימה למשמעות, ובספר חגי גם מדובר על ‘בדל אוזן’.

מעטי מעט. שיבוש יצירתי של ‘מתי מעט’ מספר דברים, ‘מתים’ במובן אנשים.

נדחה בהלוך ושוב. במקום ‘נדחה בלך ושוב’, שמקורו בתנ"ך ובספרות מאוחרת יותר. ‘הלוך ושוב’ הוא ביטוי בפני עצמו.

רוקם עור וגידים. שיבוש מקובל ומשעשע למדי, אם חושבים על זה. ‘קרם עור וגידים’ נולד בספר יחזקאל. בחוג לקוסמטיקה נשאלה המנחה אם יש לה המלצות איך להשיג "קְרֶם עור וגידים".

שוחר מזימות, וכן ‘רוחש מזימות’, הם האחים המבולבלים של ‘חורש מזימות’, בעקבות ‘חורש רעה’ מן התנ"ך.

שוקד על שמריו. פיתוח הופך משמעות של ‘שוקט על שמריו’ לפי ספר ירמיהו. השוקד עובד קשה, השוקט על שמריו נרדם, כמו הקופא על שמריו, שגם הוא מן התנ’ך.

הציפור הקטנה של דנה אינטרנשיונל

בערוץ 24 עלתה לאוויר סדרת ריאליטי של דנה אינטרנשיונל ושמה ‘בנות’. לקראת הסדרה ערך הערוץ הומאז' לדנה המתקמבקת וגם נגע בשפת הפנינים שלה. אפשר לקרוא לשפה הזו אוחצ'ית משודרגת, ודנה עצמה קראה לה בראיון כלשהו ‘אברבנאלית’, ככל הנראה רמז למוסד ידוע בשם זה.

מסתבר שדנה הפריחה לאוויר אמרת כנף (תרתי משמע) שבחוגים מסוימים הפכה מטבע לשון. בראיון עם אסי עזר לפני כשש שנים נשאלה מדוע נכשל הקליפ שעשתה עם במאי הקליפים ליאור מולכו. בתגובה פנתה דנה למולכו ואמרה בסרקזם קלפטאי מלווה באיום סמוי, "מר במאי, שמעתי שאת מרכלת עלי, אז תדעי: ציפור עם ציפור נפגשת". הראיון הזה הפך לקטע פולחן, והביטוי היה לניב ברנז'אי במשמעות ‘כולם פוגשים את כולם (בביצת המוזיקה המקומית), כולם יודעים הכל על כולם, כולם אמורים להיזהר מכולם’. בראיון מאוחר יותר פיתחה את הביטוי תוך פיזור רמזים מיניים בדיון על זוגיות ההומוסקסואלים: "ציפור עם ציפור נפגשת, מקור עם מקור נפגש, בול נפגש עם בול".

 

אז דנה כיוונה לסמל תרבותי עתיק יומין: הציפור כסמל של העברת מידע, או פשוט רכילאית. זה התחיל בקהלת שאמר כי "עוף השמים יוליך את הקול", והמדרש רואה בכך אזהרה מפני מי שמקלל כשהוא לבדו וסבור שאיש אינו שומע. זה נמשך בביטוי הרב-לשוני "ציפור קטנה לחשה לי". באגדות האחים גרים אפשר לפגוש את ‘ציפור האמת’.  כך אומר גם הביטוי "השמועה עשתה לה כנפיים" שמקורו בלטינית. גם עולם הרשתות החברתיות אוהב את הדימוי, וכך אימצה טוויטר בשמה את ציוץ הציפור, והנציחה את הציפור בלוגו שלה.

רוזנטל, בעיקרון

הלכתי לברר משהו במשרד כלשהו. האיש אליו פניתי היה קואופרטיבי מאוד, בדק משהו, הציץ לעברי ושאל, "אתה רוזנטל, בעיקרון? " המלים נעתקו מפי, ומאז אני מהרהר בשאלה שאין לה תשובה: האם ‘בעיקרון’ אני רוזנטל? ואולי רק ‘למעשה’ אני רוזנטל? ואולי אני ‘בעצם’ רוזנטל?

‘בעיקרון’ שייך לקבוצה לא גדולה אבל בשימוש נפוץ מאוד של מלים מיותרות, שגם אם יש להן משמעות היא נשחקה בשימוש אינפלציוני. בשימוש מסוג זה אין למשל שום הבדל בין שתי המלים המנוגדות במשמעותן, ‘בעיקרון’ ו’למעשה’. לפעמים הן משוות לטיעונים שונים אופי מתוחכם, למשל: "בעיקרון, ערביי ישראל הם אזרחים שווי זכויות, למעשה הם אזרחים סוג ב'".  משפטים כאלה הם המיעוט. הרוב הוא שימוש ריק במלים מיותרות.

למעשה, בעצם, לכאורה

לקבוצת המלים הזו אפשר להוסיף את ‘בעצם’, ‘לכאורה’ ו’כביכול’. הן משדרות חוכמת ימי ביניים כזו, אבל השימוש בהם חרג מגבולות הטעם הטוב. חכמינו אוהבים לפתוח לעתים קרובות משפטים בתיבה ‘למותר לציין כי..’ או בגירסה העממית ‘מיותר לומר ש..’. אם זה מיותר, אל תאמר דבר. אם זה לא מיותר, למה לומר שזה מיותר? כך הדבר עם ‘לאמיתו של דבר’. מה קורה, עד עכשיו נאמרו שקרים בשרשרת? כנ"ל שימוש היתר ב’דרך אגב’, שדרכו משחיל הדובר עניינים חשובים במסווה של הערת שוליים.  פתיח נפוץ אחר הוא ‘בסופו של דבר’, שבסופו של דבר לא מעלה ולא מוריד. לאלה יש להוסיף את התיבה ‘אין כל ספק’, שתפקידה בלי ספק אחד ויחיד: להזכיר לשומע ולקורא כי אכן (ואכן המלה אכן היא מלה מיותרת, בעיקרון) יש בעניין הנדון ספק, אפילו ספק גדול.

אז איך יודעים? המבחן פשוט עד מאוד. כתבתם משפט שהשתרבבו אליו ‘למעשה’, ‘אין כל ספק’ וחברותיהן? העיפו את התיבה לכל הרוחות, ותראו אם המשפט עובד. בדרך כלל תגלו שהמשפט הפך ברור, חד ומשכנע יותר. למותר לציין, שאם המלה הכרחית, היא בלי כל ספק  תחזור אליו בדלת האחורית.

השיטה של קובי אריאלי

בכנס השפה ‘לשון ראשון’ הוקדש אירוע לשפת המשנה, תחת הכותרת "יין ישן בקנקן חדש", שגם מקורה במסכת אבות. את האירוע הנחה קובי אריאלי, ובין היתר סיפר סיפור על הקשר בין מספרי טלפון לאלוהים. ידידו של אריאלי, פרופסור מוטי פרידמן שהוא גם יושב ראש הארכיון הציוני, מסר לקובי את מספר הטלפון שלו, ונתן בו סימנים כדי שקובי יזכור את המספר, כך: 052, זו הפתיחה. אחר כך: 613, שהם תרי"ג מצוות. ואחר כך יבואו פסוקים הנהוגים ברחוב הדתי, בעיקר ביידיש: אלוהים הוא אחד והאדם הוא כלום, האדם הוא כלום ואלוהים הוא אפס, או ביידיש: גוט איז איינר, א מענטש איז גורנישט, ולהיפך. תרגום לשפת המספרים: אחת אפס, אפס אחת, 1001, ממש שפת מתכנתים. אריאלי סיפר שהמספר גרם לו לטלטלה תיאולוגית. כאשר ניסה לשחזר אותו, התחבט שלושה ימים בשאלה מה קדם למה: אחדות האלוהים או אפסות האדם.

מגניב את השועלים

מה מקורו של הביטוי "מגעיל את השועלים"? בעניין זה הובאו שלל תיאוריות.

עו"ד ישי שביט כותב: "מקורו של ביטוי זה בבסיסי צה"ל הנידחים, בהם בעת השמירה הלילית נתקלים השומרים בתנים ובשועלים חולפים".

עמיר פוקס  כותב: "'מגעיל תשועלים' הוא חלק ממשפחה של ביטויים דומים: 'מגעיל ת'עקרבים', 'מעצבן ת'זבובים', 'דוחה ת'פילים', ואפילו שמעתי 'מגעיל ת'שעועיות'".

כמה כותבים קושרים את השועלים ל"שועה", אותו חלק גוף תחתון מוצנע. "מעניין ת'שועה", למשל, התפתח ל"מגעיל ת'שועה".

מנדי כותב: "שועלים הוא כינויים של השב"כניקים, והביטוי 'לשגע את השועלים' נולד מהווי המחסומים בשטחים".

גדעון כותב: "'מגניב ת'שועלים' הוא  ערמומי, מי שעושה כמעשה שמשון ששלח את השועלים להצית שדות פלישתים לאחר ששילח אש בזנבותיהם". עמוס מדר מוסיף: "ייתכן שהביטוי המקורי היה 'מדליק ת'שועלים' בעקבות סיפור שועלי שמשון. אם אפשר להדליק או להגניב ת'שועלים - אפשר גם להשביז או לבאס אותם, לא?"

סמ"ר א' (במי"ל) מעיד כי המונח "מגעיל ת'שועלים" נשען על השועלים שמופיעים בסמל פיקוד הדרום ובסמל חטיבת גבעתי. המושג מתייחס לכך שאפילו השועלים האלה נגעלו. המדור הולך עם סמ"ר א.

שועל

שועל; מגעיל או נגעל? steven K; Flickr

בפינה של פול אוגדן: כל מה שרצית לדעת על השפה האנגלית

תגיות :
Robert mcdonald; Flickr תמונה ראשית

תגובות

אדי סער
מה בין טבור - "דימוי למקום בולט המהווה מרכז" לבין הר תבור הבולט מעל המישור?
11 בפברואר 2016 הגב
אדי סער
קיבלתי תשובה. לא שמתי לב שבהמשך יש התייחסות
11 בפברואר 2016
ליאור ל
ביטויים מיותרים באנגלית, ראו https://twitter.com/shibelKM/status/678112264008933377
11 בפברואר 2016 הגב
ברזילי יעקב
ואם בציפורים עסקינן אז בערבית יש משל שמורה על רעיון הפוך מזה שהביעה דנה."אלעצאפיר עלא אשכאלהא תקע"ציפורים מסוג מסוים (מבחינת התכונות הרעות)נפגשות עם דומיהם.ואגב המילה ציפור בעברית זהה למקבילתה הערבית בתוספת ע' (ע)צפור.זו תופעה רווחת ומשונה.שמות החיות כמעט זהים אבל בהרבה מקרים בערבית יש תוספת של אות או להפך בעברית מחסירים אות.ע(נ)זה-עזה צ'יפדאע -צפ(ר)דע חיפוש ח'ו(נ)פוש חזיר -ח'(נ)זיר
13 בפברואר 2016 הגב
מרטינה בובר
מכנסיים נמוכים, לא מכנס נמוך. הגם אתה, ברוטוס?
13 בפברואר 2016 הגב
מוריס בר-קרסנטי
בעניני ציפור- בל נשכח את ציפור המכנסיים הקטנה של חנוך לוין. אולי גם שם ציפור עם ציפור נפגשת
13 בפברואר 2016 הגב

הוספת תגובה