מדוע שפת המשפט פלצנית, ומה אומר רבי עקיבא על אמת ושקר

רוביק רוזנטל | 16 במרץ 2016

מה אמר רבי עקיבא על השקר והאמת, ספר חדש מספר את סיפורה של השפה המשפטית רבת הסיבוכים, השלילות והמליצות ומציע אלטרנטיבה, איך אומרים בפולנית 'קאט דה בולשיט' ומה זו 'חונמה'

בעקבות סיפורי דוברי האמת ודוברי השקר בפרשת אופק בוכריס, טוב להיזכר בחוכמה קדמונית, מתוך מדרש האותיות של  רבי עקיבא.

"נכנסה שי"ן ועמדה לפני הקדוש ברוך הוא. אמרה לפניו: 'ריבונו של עולם, רצונך שתברא בי את עולמך, שבי נקרא שמך המפורש, שנאמר זה שמי לעולם, ועוד שאני תחילת השם שדי'. השיב הקדוש ברוך הוא ואמר לה: 'לאו'. אמרה לו: 'למה?' אמר לה: 'מפני ששווא ושקר שניהם נקראו בך, ושקר אין לו רגליים, אף את אין לך רגליים. אות שאין לו רגליים איך אברא בו את העולם?' מיד יצאה מלפניו בפחי נפש".

"מפני מה ראשו של אל"ף זקוף ועומד, ויש לו שתי רגלים כבני אדם? מפני שהוא נחשב כאמת, ואמת יש לו רגלים. ושקר אין לו רגלים, שכל האותיות של שקר עומדין על חודן".

"ומפני מה אותיות של אמת מפוזרים זו מזו, ואותיות של שקר מוקפין זו על גב זו? מפני שאמת קשה לעשותו, והשקר עומד אחר האוזן. ומפני מה אותיות של אמת בשתי רגליים, ואותיות של שקר ברגל אחת עומדין? שכל העושה אמת הרי קיים לעולם ונוחל העולם הבא ואינו ממעט בעולם הזה, ושקר אינו מתקיים לעולם".

ודוק: לא זו אף זו

בימים אלה יצא לאור ספר חדש, ראשון מסוגו, העוסק בשפה המשפטית, "זאת ועו"ד", בהוצאה לאור של לשכת עורכי הדין. מחברי הספר הם עורכי הדין רן לוסטיגמן ומיכל אהרוני. הספר מתאר בשפת בני אדם ובדוגמאות מאירות עיניים את השפה המשפטית, מציג את הפגמים שבה ואת נטייתה לפלצנות, ומציע להתחבר לתנועה העולמית של שפה משפטית פשוטה. גילוי נאות: היוזמה להוצאת הספר וכן עבודת העריכה הן של כותב שורות אלה. ולהלן מעט טעימות, כל הציטטות מכתבי טענות ופסקי דין אמיתיים.

ביטויים שמשפטנים אוהבים במיוחד, ובטון נרגש: זאת ועוד! * לא זו אף זו * יודגש * יוטעם * יוער * למותר לומר  * הנה כי כן * עינינו הרואות * אשר על כן * הווה אומר * ובשולי הדברים ייאמר * 'ודוק'.

קלושה, שדופה ומצוצה מן האצבע

משפטנים אוהבים קלישאות משולשות. למשל, כהשלמה לפתיחת הטענה 'התובע חש':

  • מבוזה, מושפל ונעלב
  • פגוע עד עמקי נשמתו, משתאה והמום
  • נדהם, מרומה ונרדף על לא עוול בכפו
  • רמוס ברגל גסה, מפוחד וחסר אונים.

אשכול הקלישאות להלן בא לאחר צירוף המילים 'התנהגות/מדיניות הנתבעת':

  • בלתי מידתית, בלתי ראויה ובלתי סבירה
  • כוחנית, שרירותית וקיצונית
  • דרקונית, שערורייתית ומחפירה
  • מקומה לא יכירנה במדינה דמוקרטית, עוברת כל גבול ועולה על כל דמיון.

אשכול זה בא לאחר הצירוף  'טענה זו': 

  • שקרית, מופרכת וכוזבת
  • קלושה, שדופה ומצוצה מן האצבע
  • קנטרנית, מתריסה ומוטב שלא הייתה נטענת
  • מעוררת סלידה, מפוקפקת ושאין הדעת יכולה לסובלה

אשכול זה בא לאחר המילים 'זוהי פגיעה/הפרה':

  • קשה, מכאיבה וחריפה
  • חמורה, אנושה ובוטה
  • משוועת, יסודית וזועקת לשמיים.

זאת ועוד

דוקרת לב ונחה דעתה

השופט בנימין הלוי דיבר בפסק הדין בפרשת כפר קאסם על "אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב". הקריאה המהדהדת הפכה לקלישאה, וכך אפשר לקרוא בטיעונים משפטיים כי ריצוף הגינה בבית משותף הוא התנהגות "הדוקרת את העין", והסכם מזונות בסכסוך גירושין "כולו מדיף צחנת עושק וקיפוח אשר מקוממים את הלב ודוקרים את העין". יש גם פיתוחים: "מעשים הדוקרים את העין וצובטים את הלב", או "מקוממים את הלב וצורמים את העין".

'הלכת נחה' היא פטנט ישראלי מפרי בית מדרשו של אהרן ברק, בעקבות קביעה של שופט שאחרי עיון במסמכים "נחה דעתי שאין כל מקום להתערבות בית המשפט". דוגמה בתגובה לעתירה של האגודה לזכויות האזרח בעניין פעילי שמאל הכלולים ברשימות שחורות של השב"כ: "לאחר שעיינו בחומר החסוי, שמענו הטיעונים וקיבלנו הסברים ותשובות לשאלותינו, נחה דעתנו כי החיסיון שניתן – הן לעניין הנהלים והן לעניינם של העותרים – הינו כדין”.

דק-על-דק-עד-אין-נבדק

משפטנים אוהבים דימויים מפליגים, והשירה נשפכת מפיהם, בעיקר אם הם שופטים:

"מה היא הנקודה בה הרשות לתבוע קיומה של זכות הופכת לעילת תובענה? אם אשתמש בלשון ציורית – מהו רגע החיכוך בו מתגבש גרגר החול שבצדף והופך לפנינה?"

"כל מה שיש בו באותו בלון, זה מעט אוויר חם ותו לא. אוויר זה שמילא את הבלון והגביהו אל על לשמחת הצופים ולהשתאותם, השתחרר בסופו של דבר ויצא בנפיחה יגעה, שלא זו בלבד שלא נשמעה כלל לאוזניהם הכרויות של הצופים, אלא שלא הניבה אפילו במעט ריח רע לרפואה".

"הבדל זה, אין הוא אך הבדל דק: הבדל דק-דק הוא, דק-מכל-דק, דק-על-דק-עד-אין-נבדק. מי הוא זה ואיזה הוא שיבדיל בין תכלת לכרתי ובין כלב לזאב לפני עלות השחר? תכונת פלא זאת ניתנה למלאכים ולא לבני אדם, ואנו בני אדם אנו" (מישאל חשין, כמובן).

דרך החפה מכל רבב של תום לב

השפה המשפטית שזורה שיבושי לשון ואוקסימורונים, ולהלן כמה דוגמאות שלוקטו באקראי מכתבי טענות:

"על קוצו של יוד עניינה של עתירה זו”

"התובע פועל בדרך החפה מכל רבב של תום לב"

"הטענות דלעיל סותרות ואינן יכולות לדור בכפיתה אחת"

"העדויות מהולות גם בקורטוב רב של גרסאות פתלתלות”

"הסבריה של העותרת לא העלו חרס"

"משדרישות אלה נדחו פנה התובע לעשות בפיקוסים ובמטפסים גרדום לחפור בהם"

"למצער התובע גרם לבעיות משמעת וסירב לבצע את עבודתו" (למצער פירושו 'לפחות', המשפטנים כאן ובמקומות רבים אחרים סבורים שפירושו 'למרבה הצער')

אינו שולל את אי ידיעת זכויותיה

משפטנים אוהבים שלילות כפולות ומשולשות, עד שבלתי אפשרי לעקוב אחריהן:

"אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידֵי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס".

"אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו”

"מצבה הסוציו-אקונומי של הנתבעת אינו שולל את אי ידיעת זכויותיה כעובדת אשר פוטרה ויצאה ממסגרת עבודתה".

במקרים רגישים בוחרים שופטים בניסוחים דיפלומטיים ומרובי שלילות, עד שלב טשטוש מוחלט של המסר. התנסחות דיפלומטית אפשר לראות גם בהחלטה של השופט דנציגר לעכב את עונש המאסר של הנשיא לשעבר קצב עד שיישמע ערעורו.  אלה הניסוחים המופיעים בהחלטתו:

  • "לכאורה לא ניתן לדחות על הסף את הטענה כי”
  • "טענות המבקש אינן משוללות יסוד לכאורה"
  • "ככל שמדובר בטענות המבקש נגד הרשעתו בעברות האינוס על פי האישום הראשון, נראה כי לא ניתן לומר כי סיכויי ערעורו של המבקש הינם משוללי יסוד כלשהו“.

וכך מנסחים השופטים את הזיכוי של אולמרט בפרשת ראשונטורס:

"הראיות שהובאו לפנינו אינן מוכיחות – מעל לספק סביר – כי הנאשם היה מודע לגביית הכספים העודפים ולשימוש שנעשה בהם. טענת הנאשם, כי לא היה מודע לדבר, אינה חפה מקשיים. עם זאת, אין בראיות שהוצגו כדי לקבוע במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, כי גרסת הנאשם אינה אפשרית וסבירה”.

נהג רכב זהיר ו/או סביר ו/או נבון ו/או כשיר

ומעל כולם: ו/או שעליו כתב חיים כהן את מאמרו המיתולוגי "כסילות ו/או איוולת". למשל: "הנתבע לא נקט כלל ו/או במידה סבירה של זהירות שמחזיק ו/או נהג רכב זהיר ו/או סביר ו/או נבון ו/או כשיר ו/או מיומן ו/או ערני לנעשה בדרך ו/או שומר חוק היה נוקט באותן הנסיבות וכתוצאה מכך ארעה התאונה ו/או לא ציית כלל או כדין לתמרור או רמזור שניצבו בדרכו ו/או לא שמר מרחק כלל או כדין..." ועוד ועוד.

ופנייה של עורך דין לבית המשפט בבקשה להקדים דיון: "נוכח האמור מתבקש בית המשפט הנכבד להקדים את מועד הדיון לשעה 10:00 ו/או 12:00".

בולשיט, דרק ועוד מילים ריחניות

פרופ' עמירם רביב מתייחס לענייני 'קאט דה בולשיט' מן הטור הקודם ומזכיר: "אני יודע שלמילים אין ריח כפי שגרס אספסיאנוס לגבי הכסף, אבל נראה שהעיסוק בהפרשות הוא חלק בלתי נפרד מהווית חיינו וביטויי היומיום. כגירסא דינקותא זכור לי ביטוי פולני של אמי המנוחה: Nie Dotygacz Gowna, בתרגום חפשי: לא לגעת בקקה. אבי המנוח הציע תרגום מתון יותר לאותו רעיון בצטטו את בן סירא: אוחז בזפת מטנף ידו. אמי גם היתה עושה שימוש רב בביטוי א-ציגעלא בובקס, דהיינו, חריוני עיזים, כשהכוונה למי שמפזר דברים בכל מיני מקומות".

סיפורו של רביב מזכיר לי את אמי המנוחה, שנהגה כשכעסה מאוד לומר 'פרפלוכטֶה-שייסן' (בגרמנית: חרא מקולל), עד ששאלתי אותה יום אחד למשמעות המילים. למותר לציין שמאז לא חזרה עליהן. ואולם אחת המילים הנפוצות ביותר כביטוי כעס, אכזבה או ביאוס בימינו אלה היא 'שיט', היישר מהסלנג האמריקני, וגם 'חרא' העברי-ערבי נשמע לא מעט, כמו שנשמע מקבילו היידי-גרמני בעבר: דרֶק, או 'דרֶק מיט לייבר': חרא עם כבד.

בעניין זה מספר עמירם רביב: "מעשה שהיה (היה באמת!). בחורה צעירה שואלת את חברתה אם היא מכירה את מוישה (שם בדוי). זו משיבה לה בהתלהבות: "כן, הוא חרא של טיפוס!" השואלת מחווירה וממלמלת, "אוי אני יוצאת איתו כבר כמה זמן, דווקא די בסדר". החברה מגיבה מהמותן: "התכוונתי חרא במובן החיובי של המושג..." הסיפור הזה מזכיר את השורה המסיימת של המערכון המופלא של החמישייה הקאמרית, "הוא היה סקפטי", ונקנח (תרתי משמע) בו.

שותפה, חונמה ודופקה

אלכס שפי מוסיף מונחים נוספים מתחום המחשבים במשקל קוטלה: "אחד המונחים הוותיקים בתחום הוא לומדה, courseware, שהוותק שלו בשימוש שווה לזה של תוכנה וחומרה. לגבי המונח האנגלי malware קיימים בעברית עוד שני מונחים על משקל קוטלה (לצד נוזקה): רושעה ודופקה; המונח שצוין זדונה אכן מופיע בשימוש באינטרנט, אבל הוא חורג מהמשקל קוטלה, ולצידו מופיע בשימוש המונח זוֹדְנה, שכן מתנהג על פי המשקל. ויש עוד:

שוֹתפה, shareware: תוכנה שיתופית ברישיון, שיש לקנותה אחרי 30 ימי ניסיון.

חוֹנמה או חוֹפשה, freeware: תוכנה חינמית המופצת ללא תשלום.

פּוֹרסמה, adware: תוכנה הכוללת פרסומים המקדמים מוצרים ושירותים שונים.

שאלות שנשאלו באתר:  מה ההבדל בין צניעות לענווה, מה זה בדיוק 'צוללות בוואדי', מה זה 'חד חד ערכי' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות

חדש בגיבורי שפה: אברהם שלונסקי, עושה הלהטים של השפה העברית

בקרוב: "אין עלייך אחותי", שבת 26.3, בית היוצר, נמל תל אביב, 2100

בפינה של פול אוגדן: מה זו, לעזאזל, שפה?

תגיות :
Pixabay, google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

דפנה קירש
הנטייה לשילושים אינה רק בלשון המשפטנים, אלא גם בלשון המפרסמים. סיסמאות פרסום רבות כוללות שלוש מחמאות על המוצר, שלושה יתרונות שלו, שלוש פעולות שהוא עושה, או שלושה שימושים אפשריים. למשל "לבית, למשרד ולמילואים", "מלבינה, מצמצמת פלאק, ומורידה עששת". הדבר מגיע עד אבסורדים הכוללים כפילות כגון "מחטא, מרגיע ומקל" (הפעולה השנייה והשלישית למעשה זהות...)
17 במרץ 2016 הגב
יעקב ברזילי
אחת הדרכים לשקול ולנתח מצבים לברור אמת משקר ואת התבן מן הבר היא "מבחן האדם הסביר "האהוב כל כך על השופטים.מבחן זה מקובל עלי כחשוב מאוד עד ל....אמונה ש"האדם הסביר"מודה מרצון טוב וחופשי ומכניס עצמו למאסר של חודש ימים.יותר מחודש ימים?הס פן תעיר .
17 במרץ 2016 הגב
דוד לוי
מעשה בנשיא (נניח ששמו התחיל באות ע') שאמר על חברת כנסת (נניח ששמה התחיל באות ש') שהיא "קלפטע". כשמחו על דבריו, אמר: התכוונתי לקלפטע במשמעות החיובית של המילה...
17 במרץ 2016 הגב
מנחם רוזנברג
אפרופו הפסקה הראשונה שבנושא הראשון, ומדרש האותיות; למה התורה אינה מתחילה ב"א" הרי "א" היא אמת, והתורה אמת? כנראה שכותב התורה ידע שעם א' לא מתחילים!
17 במרץ 2016 הגב
מרדכי מילמן
כשם שהישראלים חדלו להשתמש במילה "גמרתי", ובמקומה הם אומרים "סיימתי", כך השופטים בישראל חדלו להשתמש במילה "אם", ובמקומה הם אומרים "ככל ש....". האם הסיבה היא פ - - - - ת ? ומדוע נוהגים לומר "ניגוד עיניינים" במקום "ש - - - - ת" ?
19 במרץ 2016 הגב
יוסי אבידור
המלה "קרת", משמעה עיר, כרך. לעומת זאת המלה "קרתן", משמעה מי שחי בפריפריה והוא רחוק מהעיר. וגם: הוא לא מתוחכם ואינו פיקח, או משכיל, כמו אנשי העיר ( מזכיר לי קטע נפלא של מנדלי על המפגש שבין כלב עירוני, מתוחכם, ובין כלב כפרי , תמים, העירוני בא להתארח עם בעליו בכפר, והוא משטה בכלב הכפרי בכל תחום). אם כן כיצד לישב את הסתירה הזאת?
26 במרץ 2016 הגב

הוספת תגובה