בוז'י הכלב, נשיאת הפייסבוק, ומירי מהממת בקטע מבהיל

רוביק רוזנטל | 20 במאי 2016

רוח הדימוי המעליב נחה על הפוליטיקה, מדוע אנו משתמשים במילים רעות כדי להלל ולשבח, מה זה 'סְלִיחוּז מִי' ולמה באמת לא להתאים את הדקדוק לדיבור החופשי

ואלו מילות השבוע:

גיבוי. התראה אחרונה בפני פיטורין או אי הארכת שירות של קצין בכיר בצה"ל המביע את דעתו. לקוח מתחום הספורט: "ההנהלה נותנת גיבוי למאמן", כלומר, מכתב הפיטורין בדרך.

הודעה משותפת. עצם גרומה הנשלחת אחרי "שיחת הבהרה" (ע"ע) לתקשורת. הטקסט אנמי, הסאבטקסט: אתם תדעו רק מה שאנחנו רוצים שתדעו, אבל זרקנו לכם כותרת.

יעד מספר אחת. אם הוא פלסטיני הוא יעלה לגן העדן כשהוא צעיר ושוחר בתולות. אם הוא יהודי הוא ישוחרר לביתו בחיוך רחב ותנועת אצבעות צ'רצ'יליאנית.

מידע פנים. הדרך היעילה, ויש אומרים הבלעדית, להרוויח משהו מהבורסה, בוודאי ולכאורה אם אתה שר הרווחה. שיעור למתקדמים: הסִדרה "מיליארדים" ביֶס.

ספין. מהלך פוליטי-תקשורתי שהמצהיר עליו אינו מתכוון לקיים, כדי להביא את הצד השני למהלך שלא התכוון לבצע.

שיחת הבהרה. שיחה שבה הבוס מבהיר לפקודו (למשל, ראש הממשלה לשר הביטחון) מאיפה משתין הדג.

גידופי השבוע

"נשיאת הפייסבוק האלימה הביאה את ליברמן למשרד הביטחון" (בוז'י הרצוג על שלי יחימוביץ)

"זה דומה לעצם מרוטה שנתניהו השליך וקרא להרצוג לחזור על ארבע עם העצם בפה" (שלי יחימוביץ על המגעים לאחדות)

"יובל שטייניץ הוא מטאטא כביש בלי חוט שדרה" (מקורבי יעלון)

"שחקני גולדן סטייט הם קופים קטנים וזריזים" (סטיבן אדאמס, כוכב אוקלהומה ת'אנדרס, אחרי הניצחון בגמר המערב באן.בי.איי)

בקטע מבהיל

"היא זרמה אתי בקטע מבהיל, מהמם מהמם מהמם" (דרור קונטנטו, מעצב שמלת הנשף של מירי רגב על הלקוחה החדשה)

מילות שבח ישראליות בנויות על עיקרון סולם יעקב: ככל שהמילה בה משתמשים יורדת לתהומות של עלבון, פחד וסכנה, כך דבר השבח שהיא מבטאת גבוה יותר. ולהלן הסולם:

מהמם (כלומר, חטפת שוק חשמלי)

מטמטם (כלומר, הלך השכל)

מטורף (כלומר, התבלבלה הנשמה)

מבהיל (ראו ציטוט למעלה. החרדים משתמשים במילה מקדמת דנא בביטוי השבח "מבהיל על הרעיון". במלעיל)

מפגר (שבח השבחים, אפשר גם בצורת קיצור: זה ממש ממש פָגר).

סופני.

קטלני.

בית עלמין.

בדיחת השבוע, היום לפני חמישים שנה

בספרה של עפרה נבו-אשכול ״אשכול של הומור״ מצוטטת תשובתו של ראש הממשלה לוי אשכול לעמוס עוז, על האווירה העכורה במפא״י ובין מפא״י לרפ״י. אשכול מספר בדיחה:

בא יהודי לעיירה ומחפש את בית הגבאי. הוא שואל עובר אורח הנקרה לו בדרכו ״איפה בית הגבאי?״ עונה לו הלה: ״המנוול הזה גר ברחוב השלישי״.

ממשיך היהודי ללכת, מגיע לרחוב השלישי, פוגש יהודי אחר ושואל אותו היכן גר הגבאי. עונה היהודי: ״הטיפש הזה, חדל האישים, גר בבית השני״.

הוא ממשיך ללכת ובהגיעו לבית שהוא מחפש הוא פוגש יהודי נוסף. שואל אותו היכן גר הגבאי, והלה עונה: "העלוב הזה גר בקומה הראשונה״.

מגיע היהודי אל הגבאי, מסדר את ענייניו ואז שואל אותו: ״תגיד, כמה הם משלמים לך כאן בעד משרתך?״ עונה הגבאי: ״שום דבר. אני משרת בהתנדבות״. שואל היהודי: ״למה אתה מסכים לעשות זאת״?

״נו,", עונה הגבאי, "והכבוד זה כלום?!״

מי שרוצה למשוך מן הבדיחה הזו קו בין המפא"יניקים של שנות השישים ליורשיהם בשנת 2016, עושה זאת על אחריותו.

הלחמי השבוע

ברֶקְסִיט. המילה המובילה באי הבריטי לשאלת היציאה מהאיחוד האירופים. מיזוג של Britain+exit.

סְלִיחוּז מִי. בקשת סליחה ישראלית בניחוח גלובלי, מתחילה להתפשט בין בני נוער. הלחמה של סליחה+excuse me.

עוד על אנטישמיות ויהדות

יהודית פרידמן מוסיפה על כינויים ליהודים בקרב אנטישמים: "בראשית שנות השבעים גרתי בקורָסאו שבאנטילים ההולנדים. בעת ביקור של קבוצת הכדורגל שמשון ששיחקה נגד קבוצה מקומית, נשמעו הקריאות "פולָקוֹס" – פולנים, נגד השחקנים, ונגד הקהילה היהודית שמילאה את היציעים. זאת משום שהיהודים הראשונים שהגיעו לאי במאה ה-20, אחרי מלחמת העולם הראשונה, היו יוצאי פולין. לעומת זאת היהודים הספרדים מכונים שם 'נוסטרוס' – שלנו. בקורסאו קיימת קהילה יהודית ספרדית עתיקה ביותר, מאז המאה ה-16. הקהילה האשכנזית נוצרה עם ההגירה של יהודים אירופאיים אחרי מלחמת העולם הראשונה.

בית כנסת קוראסאו

בית הכנסת בקוראסאו Christine Davis; Flickr

הדיבור והדקדוק ומה שביניהם

ד"ר אסף מרון כותב: ב"עשר המכות של העברית" הכרת בהתפתחות השפה, ומצד שני החמרת עם שגיאות כתיב. מעניינת אותי עמדתך בנושא התפתחות הכתיב. הכתב הפונטי הוא הרי ניסיון חלקי לייצג את מה שהאוזן שומעת. הייצוג הוא כמובן חלקי בלבד (למשל סימון ההברה להטעמה עדיין אינו מופיע בד"כ). כדי להבחין בין בֵּיתי (ב' דגושה) לבין לְבֵיתי (ב' רפה) יש לנו ניקוד.  איני יודע מה התהליכים הלשוניים המדויקים שגרמו להגיית ב' להיות רפה במקרה השני, אבל הם ודאי דומים לתהליכים שהביאו לצורות כמו 'השתמש' ו'הזדרז' (במקום 'התשמש' ו'התזרז') שזכו לתו תקן. מדוע שלא נעשה כמו במקרים האלה ונייצג בכתב את ההגייה המקובלת, שהיא מן הסתם גם "נכונה" או "תהיה נכונה בעתיד"? כך במילים כמו "מזגרת לתמונה", "מיז'דר מיוחד בערוץ הראשון".  קשה לי למשל להאמין שיש רבים שאומרים "משימות דחופות" בהגיית הד', הדורשת ממש עצירה ואתנחתא, ולא "משימות תחופות".

הצעתו של אסף מרון להטמיע שינויי הגייה באיות המילים מציגה דילמה חשובה, אך היא בעייתית משני הבטים. האחד, כל שפות התרבות מתלבטות בין הכתיב, המייצג נורמות דקדוקיות ומסורת מילונית, לבין הדיבור, ומצבם של דוברי האנגלית והצרפתית בעניין קשה בהרבה מדוברי העברית. שינוי כתיב ודקדוק בעקבות שינויים בהגייה או בדרכי שימוש מחייבים תהליכי עומק הדורשים זמן רב, ובוודאי איננו יכולים היום לקבוע בוודאות ש'מזגרת' החליפה את מסגרת, ו'גביש' החליף את כביש. גם אם השינוי מובהק, לשינוי האיות משמעות מרחיקת לכת: הוא ינתק את הקשר בין מילים מאותו שורש, בין 'מסגרת' ל'סגרתי את הדלת', ובין 'כביש' לכיבוש שטח, מכבש ומלפפונים כבושים. קשר משפחתי זה של מילים מאותו שורש הוא נשמת אפה של העברית.

איפה עובר הגבול?

ובאותו עניין כותב גיורא שנר: מצד אחד אתה בז לטהרני הלשון שמטריחים עלינו טורח רב באין ספור תיקוניהם, ומצד שני אתה הולך שבי אחר שפת הרחוב – שלא אכחד שיש בה  הרבה קסם. איפה עובר הגבול? מתי הופכת השפה מטהרנית לקלוקלת?

הנושא רחב מני ים, ואשיב בקצרה. אין להעלות על הדעת תרבות לשונית ללא נורמות. זה אינו מהלך כפייה 'מלמעלה' אלא צורך חברתי-התנהגותי, וכן דרישה פנימית של השפה, שללא מערכת דקדוקית מכוננת אינה יכולה להתקיים. באותה נשימה, שפת הדיבור מאתגרת בכל היבט את הנורמות הלשוניות, ומלמדת אותנו על נטיות של המשתמשים בשפה המתקשים או דוחים את הנורמות האלה. אדם העוסק בלשון (וגם רוחש לה אהבה) אינו יכול לוותר על שתי קרנות המזבח, להבין את המתח ביניהן, להכיר ולכבד את הנורמות הלשוניות, ולצד זה להקשיב לשפת הדיבור על כל גילוייה. ובאשר לטהרנים המטריחנים, אני אכן בז להם: הם מתנשאים, הם אינם מקשיבים, ולעיתים קרובות גם אינם מכירים את הנורמות שבשמן הם יוצאים.

הצגה מפורטת של עמדתי בעניין, ראו במאמר "בין טהרנות לעילגות", פינת עיון.

מי בעד טוב למות?

עמוס בועזסון מספר: "בהמשך למדורך האחרון ולאמירתו של טרומפלדור, שהיתי בכפר גלעדי בשנת 2006 במילואים בזמן שבו 13 אנשי מילואים נהרגו בכפר גלעדי הסמוך לתל חי מנפילת הפצצה. גם לאחר הנפילה, מקום ההתארגנות שלנו היה בשדה הסמוך, והתקשורת הזרה לא הפסיקה לצלם קלוז-אפים שלנו ולשדר שידורים חיים, כדי שיהיה קל לאויב לכוון אלינו. אף אחד לא מנע את זה. אז צץ לו המשפט: "טוב למות, ארצנו בעד".

בשבוע הבא: השפיץ של הלשון, אירוע ספורט בספריית "ידע כל" בבית הספר נופי אשכול עם אבי מלר, יהלי סובול ורוביק רוזנטל, יום רביעי, 25.5.16, שעה 1800

שאלות שנשאלו ונענו השבוע: מה פירוש המילה אינסולין, מה פירוש 'בין השיטין', למה ש' ימנית וש' שמאלית חולקות אותה אות ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות.

בפינה של פול אוגדן:  היידיש הגיעה מהטורקית? סליחה?!

חדש בבמת אורח: העברית, אחת אלוהינו, ד"ר גתית אברמסון על האמונה במיתוס העברית כשפה אחת

תגיות :
Google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

יש לי מה זה קטע

27 בינואר 2000

וואנס היה לנו דיל

25 באפריל 2003

סרט, קטע, סיפור

16 במאי 2003

תגובות

אסף רוזנטל
שלום אתה שמהלל את הסלנג כ: ״התפתחות״ שפה ואת שפת הרחוב העילגת כ: ״לדיבור החופשי״..... (אכן חפשי מכל ידע ) , מדוע אינך יוצא לקרב על תרבות דיבור ללא מילים ריקות (כאילו, כזה, בעקרון, איזשהו, מין סוג של , ועוד ועוד ), מדוע במקום לנסות ולבער את הבורות בשימוש בשפה אתה נותן לה עידוד , מדוע אינך יוצא נגד הלעז העילג שכובש את השפה ? כתבת : "הטקסט אנמי, הסאבטקסט"........ אי אפשר בעברית ? ״סְלִיחוּז מִי״ הנה דוגמא לעוני המטמטם של הדוברים ... ראוי כי במקום להכשיר לעז עילג ״תתרגם״ לשפה עברית נכונה . גיורא שנר שואל ״מתי הופכת השפה מטהרנית לקלוקלת?״ ואני הקטן עונה כי לשונאים כמוך מכשירים שרצים לשוניים ומשיגים את הגבול לכוון הלעז העילג והשפה העניה והנלעגת. אם כל הר׳מ עושה אות ״טהרן״ אז אני מעדיף זאת על הפיכת שפה יפה לבליל עילג ...
19 במאי 2016 הגב
רוביק רוזנטל
אסף שלום לא אתייחס לזעמך הקדוש, זכותך. מעולם לא הכשרתי עילגות, ועוני השפה הוא נושא שאני עוסק בו בהרחבה ומדיר שינה מעיני. אני מזמין אותך לקרוא את ספרי הילדים שלי המופצים מהדורה אחרי מהדורה ומפתחים את העושר הלשוני ואת היחס לשפה, את "מילון הצירופים" הנמצא בכל בית של מי שהעברית יקרה לו ועוד ועוד. ואולם, אם היית לומד מעט את הנושא היית יודע ששימוש בלעז אינו עילגות אלא דורש רמות השכלה גבוהה, ושקברניטי העברית מעולם לא התנגדו לשימוש בלעז ולפחות לא סברו שניתן ורצוי ליצור מערך עברי שלם ללא לעז. (אגב, איך היית מציע לכתוב בעברית "הטקסט אנמי"?). אם היית קורא מה חושבת הקהילה הבלשנית המודרנית על הסלנג היית מבין שזו אינה עילגות אלא תת שפה חיונית לתקשורת בכל שפות התרבות (מילון הסלנג הבריטי מכיל 100,000 ערכים ונכתב על ידי אחד מגדולי הבלשנים במאה העשרים). זכותך כמובן לכעוס, אבל חובתך להקשיב.
19 במאי 2016
יעקב ברזילי
התפתחות השפה המדוברת אינה בשליטה של מישהו אפשר לכעוס ואפשר לכנות כינויים נלעגים לסלנג ולדובריו אבל אי אפשר לשלוט בו/לשנותו כי הוא לא תוצר של "השפה"גרידא אלא תוצר של תנאים חברתיים וכלכליים ותקשורתיים (הגלובליזציה )ובארצנו גם בטחוניים.אנחנו צריכים לקבל כל התפתחות של השפה המדוברת כעובדה קיימת לשעתה שלרוב אין לה זכות קיום מתמשך.מבחן הזמן ואני מדבר על עשרות שנים ,הוא מבחן להענקת לגיטימציה למילה זו או אחרת אבל בשום פנים לא לשינויים מבניים בשפה..תת שפה בסדר ומלבד שתשאר "תת" אסור לנו לתת לגיטמציות לכל מיני רעיונות עיוועים סלנגיים ורוביק מצביע אכן על הסכנה שבהתנתקות מבסיסי השפה שאחרת השפה פשוט תלך לאיבוד,כל אחד שיעשה את החשבון שלו מה זה אומר להיות מעודכן בשפת הסלנג ומה מחירה האישי לגביו(בעיני שומעיו).באשר לשימוש בלעז הרי הוא חלק מחיי השפה והוא אכן לרוב מצביע על השכלה אבל לפעמים הוא פלצני וגם לא נכון ומצביע לפעמים על בורות
19 במאי 2016 הגב

הוספת תגובה