איך הפכו הכבאים ללוחמי אש ומילון חסידות גור

רוביק רוזנטל | 02 בדצמבר 2016

'שמאי' ו'כבאי' מספרים על דרכי קביעת שמות מקצועות בעברית, תחקיר מטלטל חושף את עולם המונחים של חסידות גור, ומה זה "זיכוי חבלני"

השבוע החל בעבודתם הקדושה של הכבאים, ונמשך בהעברת המקל אל השמאים, בעוד החזאים מספרים על סופה מתקרבת. השמאים עלו לכותרות גם בפולמוס על מחירי הדירות. התייקרו או לא התייקרו? התייקרו. מאוד.

הכבאי והשמאי חושפים מאבק לשוני עתיק יומין בתחום שלא רבים שמים אליו לב: משקלי השם. שהרי העברית היא שפת השורש והמשקל. יש כמה אלפי שורשים בעברית ועשרות משקלים. לא מעט משקלים מייצגים קבוצות תוכן או משמעות, כמו משקל המחלות המפורסם (צהבת, אדמת ושפעת), משקל המכשירים (מברג, מגהץ ומכלב) ועוד.

חייט, ספר וגנב

בתחום המקצועות מתקיימת מלחמה עתיקה בין כמה משקלים עיקריים. המשקל הראשון הוא משקל המקצועות הקלאסי, ובו מקצועות תנכיים כמו חָרָש (ברזל), אָמָּן ולהבדיל גַנָּב, מקצועות תלמודיים כמו נַגָּר, סַפָּר ונַפָּח, ומקצועות חדשים כמו חַיָיט, כַנָר וגַשָּש.

התלמוד הציע חלופה מאתגרת: תוספת –ַאי למילה כלשהי או לשורש מוכר. וכך נולדו לנו באותן ימים שלל מקצועות: בנאי, גבאי (אז: גובה מיסים) ובוסתנאי בלשון ימי הביניים. חלופה נוספת היתה תוספת נ': קבלן מן התלמוד, חדרן מימי הביניים, לולן ושחקן בני ימינו, ויש חלופה רביעית: צורת בינוני, מורה, סופר, מנצח ושוטר מן המקרא, מאפרת, מאמן ומלחין בעברית החדשה.

מעצבי שיער וטכנאי צנרת

'כבאי' ניצח כבר בראשית ימי המדינה את הצורה בבינוני, 'מכבה האש'. 'שמאי' הוא שם מקצוע שנטבע בימי הביניים, בעקבות המילה שומה. שומה היא מילה ארמית תלמודית: שומא, שעברה בעת החדשה גיור באמצעות המרת א' בה', כמו משכנתה, פלוגתה ושאילתה. המשקל הזה מוביל היום במשקל המקצועות ודוחק את רגלי המשקל הקלאסי: עיתונאי וחשמלאי הוותיקים, דבוראי, מגדנאי ושוקולדאי החדשים-חדשים, חזאי כבר אמרנו?

ואולם, בשנים האחרונות הלך גם הכבאי לבית הקברות של השפה, ובמקומו נולד "לוחם האש". המונח החדש נקבע בעקבות אסון השריפה בכרמל משנת 2010,  והוא נועד באופן מפורש להעלות את מעמדם של הכבאים, שנחשב נחות לעומת אנשי הצבא והמשטרה. המונח נולד  בעקבות שינוי דומה באנגלית fireman (או firewoman) הפך firefighter, שהוא המונח המקובל היום.

מקצועות לא מעטים עברו שדרוג לשוני לשיפור מעמדם. הסַפָּרים הפכו למעצבי שיער, והשרברב או האינסטלטור לטכנאי צנרת. במקרה של הכבאים השינוי הלשוני נעשה במסגרת מהלך רשמי של שינוי שמות דרגות הכבאים, ולצידו חל גם שיפור בשכר. ושלא נדע עוד שריפות.

בגדי פריצות ובעיית נגיעה

תוכנית התחקירים "המקור" בערוץ 10 הביאה השבוע כתבה יוצאת דופן באיכותה של ישראל רוזנר על המתרחש בחסידות גור, שעברה בעשורים האחרונים הקצנה דתית המזכירה מאפיינים של כתות חשוכות. הכתבה מביאה גם שורת מושגים מכבשונה של החסידות, שאינם מוכרים אפילו לחלק מאנשי הקבוצות החרדיות האחרות.

אויזן זוקן. סידור המכנס בתוך הגרב. לבחור ישיבה אסור לסדר אותו באופן מוקפד, כחלק מתקנות החומרה.

אמא. השם שבו יקרא בעל לאשתו לאחר הלידה הראשונה. השם הפרטי אסור.

ארבעה מעגלי קדושה. מעגלי הפרישות ושמירת הצניעות: בין גבר לעצמו (איסור אוננות), בין גבר לגבר, בין גבר לאשה,  ובין הבעל לאשתו - מעגל ייחודי של חסידות גור.

אשת חסיד. מעמדה של האשה הנשואה. גם: בת חסיד. לאשה אין מעמד עצמאי של 'חסידה'.

בגדי פריצות. בגד נשי החורג מתקנות הלבוש, או כהגדרת מדריך הנשים "כל מה שמושך את העין", כולל כל בגד שאינו בצבע המקובל בגור – בז'.

בעיית נגיעה. צעיר שנוהג לגעת באיבר מינו, או נוגע בו בטעות.

הלוכה למוישה בסיני

גטקעס. בגד תחתון ארוך, הבנוי כך שהגבר יוכל לעשות את צרכיו בלי לנגוע באיבר מינו.

גערער. איש חסידות גור.

הדבר ההוא. יחסי מין. כהגדרת אחת הנשים: "עושים אותו כי צריך את הילדים, כמו שפותחים מקרר כאשר צריך להכין ארוחת ערב".

הֵיי. קריאה לאשה לפני הילד הראשון. גם 'פסס' או דפיקה על השולחן. רק לא בשם הפרטי.

היתר. במלעיל. הסכמה חריגה, שבדרך כלל לא תימצא: "אין שום היתר לעשות פעולות או להתלבש בצורה שזה מושך את העין".

הלוכה למוישה מסיני. מה שלא ניתן לפרשנות עצמאית, כלומר, כל דבר. "הכתף [בתקנות חבישת פאה] זה לא הלוכה למוישה מסיני".

הרֶבֶּה. האדמו"ר מגור, שליטה הכל-יכול של החסידות.

יידישקייט. התנהגות על פי הכללים המחמירים של החסידות, בעיקר בתחומי ההופעה וההתנהגות המינית. מחוץ לחסידות זהו מונח שפירושו יהדות עממית.

ליידגעייר. מודרני, כינוי גנאי חמור. בחור ישיבה או אברך המגלה סימני מרדנות. ליידע פירושו ריק, בטלן.

שמירת הברית ומדריך היידישקייט

לשפוך זרע לבטלה. לאונן. איסור האיסורים, שהתגלגל גם למרשמיו של הפסיכיאטור אילן רבינוביץ' בהנחיותיו לצעירי החסידות.

מדריך היידישקייט. חסיד מבוגר האחראי על ההנחיות להתנהגות המינית של האברך הנשוי.

ציינע. עשר בלילה. שעת כיבוי האורות בישיבה.

קיפּקע. פטפוטי סרק של בחורי ישיבה: "אחד חולם, שניים לומדים ושלושה מדברים".

קרן להצלת הדורות. קרן פנימית של חסידות גור שנועדה לממן טיפול פסיכיאטרי לנערים או אברכים שנקלעו למצוקה מינית או דתית.

ריידֶנֶר. המפקח על התנההגות האברך הנשוי בתחום המיני. עוקב בפרטי פרטים אחרי האברך, עונה למצוקותיו ומשתמש בעוקבים כדי לאסוף עליו מידע.

שמירת הברית. תקנה מחמירה האוסרת על הגבר לגעת באיבר המין שלו.

שר המלחמות. צבי ביאלוסטוצקי, שליחו של ליצמן למשימות מיוחדות. גם 'גנרל המלחמות'.

תקונעס. תקנות. שם כללי למכלול התקנות המחמירות הקובעות את חייהם והתנהגותם של הגברים והנשים בחסידות, מלידה עד מוות.

תקנות לָמֶד טֵת. 'תקנות ליל טבילה', המפרטות את ההתנהגות המותרת לגבר בתחום המיני, ונועדו "להרחיק מחשבות אסורות".

הוא זכאי (לא אלאור עזריה)

אלכס שפי שואל: בפרשת אלאור אזריה נתקלתי כמה פעמים במשפטים האלה: "האירוע לא נגמר עד שהמחבל מזוכה ולא נשקפת ממנו יותר סכנה"; "תפסנו מרחק מהמחבל כי לא היה זיכוי חבלני"; "מפקדים לא דאגו לזכות את המחבל ולוודא שאין עליו מטען". שאלתי היא: מה פירוש המילה זיכוי כאן, ואיך היא התגלגלה מהתחום המשפטי לצבאי?

משמעות הביטוי פשוטה: 'זיכוי חבלני' הוא קביעה שהמחבל אינו מהווה עוד סכנה. נראה שמקור הביטוי אינו משפטי אלא מתחום האפסנאות: כפי שמזכים על ציוד, כלומר, אין עוד חוב או חשש שהחייל לא החזיר ציוד כלשהו, כך החבלן 'מזדכה' על חבילת הנפץ או כלי הנשק שכבר לא יוכל להפעיל.

אלכס שפי שואל עוד:  בדיווחי התקשורת על גל השריפות בימים האחרונים משתמשים כתבים בפועל 'תכלל'. למשל: נדרש כאן גורם ארצי מתכלל; המשטרה מתכללת את הטיפול באירוע; תכלוּל הפעילות, העבודה, הנושא וכו' . למה הכוונה?

'תכלול' הוא פועל שמקורו צבאי, אך הוא משמש בתחום הארגון והניהול, והוא החלופה העברית לאינטגרציה. תכלול: מהלך של אינטגרציה בין גורמים שונים. לתכלל – ליצור אינטגרציה, או באנגלית – to integrate.

צוללות בשלל מילים

הקורא חיים מתייחס לדיון במילה 'צוללת' מן הטור הקודם: "צוללת יש כבר במילון האנגלי-עברי בעריכת יהודה אבן שמואל (קאופמן) משנת 1927, בערך submarine. ושם גם חלופות שלא נקלטו: מצוּלית, צוּלית, המתקשרות יפה ל'מצולה'.  במילון הגרמני-עברי של טורטשינר ולזר משנת 1927 מופיעות כחלופה לצוללת המילים צֻלּית וצוֹלְֹלָה. 

דני כהן מתייחס לסוגיית "ייקוב הדין את ההר" שהועלתה ב"שאל את רוביק": "בעל הערוך, אחד המילונים הראשונים בעברית אחרי רס"ג, מהמאה ה-11,  כותב בערך קב (ב) שהכוונה בביטוי זה היא כי "אם יש דין לנקוב את ההר, על כרחו יקבנו, אע"פ שדבר גדול הוא". הערוך מביא עוד פירוש הנראה מוזר במקצת: "שיפרש הדיין את הדין, כלומר יפסוק את הדין בלא פשרה", ההר הוא הדיין.

סמואל  מתייחס לניב "יחי אדוננו" האופייני לאנשי חב"ד: "מקורו דווקא אצל חסידי פולין, הקוראים קריאה זו לכבוד אדמ"ור, 'יחי אדוננו מורנו ורבינו צדיק דורנו'. הקריאה מבוססת על דברי בת שבע במדרש: "יחי אדוני המלך דוד לעולם".

ריימונד כותב: בהתייחסות לאנגלית האופיינית של הרנדים במסגרת "הפינה של פול אוגדן": "יש גם מבטא מיוחד בקרב מיליוני דוברי הצרפתית באזור קוויבק, השונה לחלוטין מן המבטא הצרפתי המקובל. בשפה הצרפתית באזור קוויבק נוצר גם מילון מיוחד למילים שונות, בעיקר עקב השכנות עם האנגלית האמריקאית, והצורך למצוא תחליפים בצרפתית להרבה מילים ומונחים באמריקאית. בקנדה קיים אזור נוסף, במזרחה, הנקרא אכדיה, שם מדברת צרפתית אוכלוסיה יחסית גדולה, צאצאי המתיישבים הצרפתים הראשונים בקנדה, ולהם שפה צרפתית הקרובה יותר לשפה הצרפתית של סוף ימי הביניים".

שאלות חדשות שנשאלו ונענו באתר: מהי שאלת תם, איך אומרים קניון, האם 'התנחלויות' הוא מונח חיובי או שלילי ועוד ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות.

חדש בבמת אורח: לדגטץ, לטסטס ולהספים, אורי אלידע מביא את מילון פעלי ההיי-טק המקיף. המילון פתוח להשלמות גולשים.

בפינה של פול אוגדן: טראמפיסטן נגד קלינטונזיה, אתר אמריקני מביא שורה של מפות מוזרות

בקרוב: "אין עלייך אחותי", בית התרבות, גבעת עדה, חמישי, 8.12.16, 2030. 

תגיות :
Google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אפי
הזכרת לי בדיחה ישנה מה ההבדל בין ספר למעצב שיער? 250 שח
01 בדצמבר 2016 הגב
בני לשם
תוספת למונחי ההיטק: סולתגית = האשתג (#)
01 בדצמבר 2016 הגב
אלישע
רוביק יקירי. ערבבת לגמרי בין שמות שנוצרו באופן של בסיס וצורן סופי, בגזירה קוית, כמו בוסתנאי ועיתונאי ושמות שנוצרו בגזירה מסורגת, במשקל קטאי, כמו זכאי, גבאי וכבאי. הלא כן? או שבראייה בלשנית אין הבדל ביניהם?
01 בדצמבר 2016 הגב
רוביק רוזנטל
לא רציתי להיכנס לרזולוציות האלה, אך ההבחנה אינה בעלת חשיבות רבה בעיני. אכן בנאי וגבאי, גזרת לה"י הם בגזירה מסורגת, ועיתונאי וכו' בגזירה קווית, אך הסיומת -אי משותפת להם ויש מקום להניח שיש השפעה הדדית בין צורות הגזירה. באותה דרך סיומת -ון יכולה להיחשב כגזירה קווית ב'שיגעון', כמילה נטולת שורש ב'אסון', וכגזירה קווית ב'עיתון', ועדיין מדובר באותה סיומת והגבולות אינם חדים ומובהקים כל כך.
01 בדצמבר 2016
שיאון מורבציק
"זיכוי" מחבל, אינו קשור לאפסנאות, אלא הוא ההפך ממונח צבאי (הלקוח מהתחום המשפטי) "הפללה". דוגמה המשלבת הסבר: "אחרי שאנשי המודיעין מאשרים את "הפללת" המטרה, כלומר, מבררים שזו בוודאות מטרה עוינת, שיש ערך לפגיעה בה". http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1840447 זיכוי המטרה, היא הקביעה כי היא כבר לא מטרה עויינת.
01 בדצמבר 2016 הגב
קובי מור
רוביק היקר, טור מרתק כתמיד, אבל איך דילגת באלגנטיות על "הצתה" ו"הסתה" והיחסים ביניהן? הרי זה ממש מתבקש. אולי בשבוע הבא? תודה מראש, קובי
01 בדצמבר 2016 הגב
עינת חורין
רוביק, צר לי, אני חוששת שאינך מדייק בתגובתך לאלישע. אני רוצה לחדד ולהוסיף שדווקא בדוגמאות האלה הגבולות חדים וברורים לחלוטין. סיומת 'םַאי' היא במקורה גזרת ל"י במשקלים קַטָּל (גַּבַּאי, בַּנַּאי, כַּבַּאי, חַזַּאי, הַגַּאי, רַמַּאי, בַּדַּאי, זַכַּאי, רַשַּׁאי, שַׁנַּאי) וקְטָל (פְּנַאי, תְּנַאי). יש מעט דוגמאות חריגות של ל"א (קנאי, טלאי) אבל באופן כללי מדובר ביו"ד שורשית והאל"ף היא אם קריאה שנועדה לשמר את היו"ד עיצורית בסוף מילה, כלומר ay במקום שהיא תהפוך לאם קריאה (חיריק מלא). כיום (בכתיב לא מנוקד) מקובל לכפול את היוד (ילדיי) בעבר הוסיפו אל"ף, כמו ב"שמאי" (וקיים גם הכתיב שמיי) וכוונתי לשם הפרטי (בית שמאי) ולא למקצוע. ההשפעה בין משקלים לבין צורני גזירה סופיים אינה הדדית אלא די חד-כיוונית: רוב צורני הגזירה נולדו מהמשקלים. כך נולד צורן הגזירה 'םַאי' מהמילים האלה; צורן הגזירה 'םַן' (גם הוא משמש למשמעויות דומות) נולד מהמשקל קַטְלָן (רקדן, שחקן, בדרן), וצורן הגזירה 'וֹן' ממשקלים כמו קִטְלוֹן וקִטָּלוֹן (למשל שִׁגָּעוֹן). המילה 'שִׁגָּעוֹן' שנתת כדוגמה לא יכולה להיחשב לגזירה קווית. אין כאן בסיס (צורן גזירה לא מתווסף לפועל בעבר) ויש כאן תבנית מובהקת. יתרה מכך, יש הבדל מהותי בין נטיית המשקלים קִטְלוֹן וקִטָּלוֹן לבין הצורן הסופי וֹן: הראשונים נוטים בסיומת -וֹת ברבים (פתרונות, יתרונות, חשבונות, דמיונות; שיגעונות, רישיונות, עקרונות...) והאחרונים בסיומת -ים רגילה (כי הם שמות ממין זכר): מסרונים, מחשבונים, עיתונים, ירחונים, משיבונים.
01 בדצמבר 2016 הגב
רוביק רוזנטל
עינת שלום. הגבולות הדקדוקיים נוסחו על ידך באופן מדויק. טענתי היא שבהתפתחות השפה משקלים ודרכי גזירה עשויים להשפיע אלה על אלה ויש לכך לא מעט דוגמאות. אני מרשה לעצמי להעריך שכמה מקצועות בולטים במקורות משפיעים על פריצת תוספת -יי למקצועות. סיומת -ון עשויה לנדוד מגזירה מסורגת לגזירה קווית או להשפיע על תפוצתה. בכל מקרה תודה על הניתוח מאיר העיניים.
01 בדצמבר 2016
רוביק רוזנטל
עינת שלום. הגבולות הדקדוקיים נוסחו על ידך באופן מדויק. טענתי היא שבהתפתחות השפה משקלים ודרכי גזירה עשויים להשפיע אלה על אלה ויש לכך לא מעט דוגמאות. אני מרשה לעצמי להעריך שכמה מקצועות בולטים במקורות משפיעים על פריצת תוספת -יי למקצועות. סיומת -ון עשויה לנדוד מגזירה מסורגת לגזירה קווית או להשפיע על תפוצתה. בכל מקרה תודה על הניתוח מאיר העיניים.
01 בדצמבר 2016
יוסף הלחמי
לעניין שמות בעלי מקצוע: חולה לשון אתמול בטלוויזיה כאב עלי ראשי. הלכתי לרופא והוא בדק אותי. כתב קצת בלטינית והרבה חשב עד שלבסוף חשף את ממצאיו: אתה חבר יקר, אתה חולה מוזר. יש לך: אבבת, אבקת, אדמת, אורת, אזלת, בהקת, בהרת, בצקת, גדמת, גזזת, דהמת, וגם... חזרת! את הרופא שלחתי מיד לעזאזל ולרופאה מהרתי, אולי שם אתרפא. כתבה קצת בלטינית והרבה חשבה עד שלבסוף סיפרה את שגילתה: אתה חבר יקר, אתה חולה מוזר. יש לך: חצצת, יבלת, כלבת, נזלת, עצבת, עקמת, פחמת, פלצת, צהבת, צלקת, צפדת, קצצת, קמטת, קעשת וגם... קצרת! אל ועד הלשון אז חשתי לעזרה. פניתי למנהל לשאול מה כאן קרה. אמר לי בששון, אתה חולה לשון, אתה חולה בכל מחלה, ישר מן המילון: יערת, מתנת, עששת, רעלת, שחפת, שעלת וגם... פטפטת!
01 בדצמבר 2016 הגב
נילי רבינוביץ
״החידוש״: ״לוחמי האש״ אינו צרוף סמיכות נכון מכיון שאינו מראה לאמיתו של דבר על כוונתו. לא כמו במקרה של ספר לעומת ״מעצב שיער״ המהווה מעין שידרוג יוקרתי למקצוע - אין בצרוף לוחמי האש שום שידרוג. אך לעומת זאת הוא שגוי. האם הכבאים הם ״הלוחמים של האש״ כמו החיילים שהם לוחמים של הצבא? לאו. הכבאים לוחמים באש ולא של האש. כמו ההבדל בין לוחמי העולם התחתון הדבר על אנשי העולם התחתון הלוחמים אלה באלה, לעומת הלוחמים בעולם התחתון שהם אנשי החוק, השוטרים. לא נוכל לתאר זירת שריפה באומרנו שלוחמי האש לוחמים באש בכל מירצם ובגבורה. לעומת זאת נוכל לומר שהכבאים נלחמים באש וגו׳.
03 בדצמבר 2016 הגב

הוספת תגובה