הטניס של אולמרט והשפה הסודית של אדם הראשון

רוביק רוזנטל | 22 בינואר 2016

מהי גדר טיפשה, ספר האגדה חוזר למדפים, מה אומר המדרש על השפה העברית, ועלילות הסיר והמכסה בעולם החיזור היהודי

השפה חיה מדימויים, וגם המרחב הציבורי-תקשורתי עמוס בדימויים. השבוע נחשפנו ללא מעט כאלה.

"הרגשתי כמו מישהו שכשהוא מתאמן בטניס יש מכונה אוטומטית שמעיפה את הכדורים במהירות לכל הכיוונים והוא כל הזמן צריך להגיב בידיים שלו עם רקטה כדי לנסות ולפגוע בכדור". אולמרט בחר להשתמש בדימויים מעולם הטניס בדבריו לשופטים כדי להציג את השנים הקשות שעברו עליו. עולם הטניס מספק לעולם הדימויים גם את הביטוי "הכדור במגרש שלך", וכמובן, "שובר שוויון". רק לאחרונה התבשרנו של "נשק שובר שוויון: רובה סער חדש וקטלני מתוצרת ארצות הברית".

ומה עוד היה לנו השבוע?

גדר טיפשה. כפי שמצטט אור הלר את הצבא, זוהי הגדר שסביב עתניאל, היישוב שבו נרצחה דפנה מאיר, גדר המקשה בזיהוי חדירות. ואולי טיפש מי שהקים אותה כך, בלב אוכלוסייה עוינת?

יעד מודיעיני. העבריין קטוע הרגליים בן כהן. הביטוי הזה הפך להיות מילת המכבסה המובילה בדיבור על עבריינים בכירים, והופך אותם ליצור חסר תכונות הקיים רק בז'רגון משטרתי גבוה. בן כהן הוא גברתן אלים, גובה חובות, ולפי פרסומים שונים מחסל וסוחר סמים.  נוסף לכך הוא גם "דמות פופולרית בברנז'ה התל אביבית". ואומרים שתל אביב היא בועה של אשכנזים חנונים.

מחיר על המדף. המחיר של מגה הפתוחה להצעות, כאילו מדובר בחבילת ביסקוויטים. את מגה מבקשים למכור "כמקשה אחת", ולראות בה "עסק חי". נאחל לה חיים ארוכים.

שניים במחיר אחד. תגובת הפרקליטות (הלא רשמית) לבקשת עורכי הדין של אולמרט לפסוק לו כעונש חופף גם את ששת חודשי פרשת שיבוש החקירה, וגם את שמונת חודשי פרשת טלנסקי. אחרי עסקאות הטיעון הרבות, נראה שהקו החוצץ בין עולם המשפט לעולם המסחר אינו מובהק כל כך, הכל מסחרה.

אביגדור שנאן בעקבות ביאליק ורבניצקי

ספר האגדה של ביאליק ורבניצקי הוא אחד הפרויקטים המכוננים של התרבות העברית-ישראלית. הוא פתח את עולם המדרש לדורות צברים, שהצד ההלכתי של לשון חכמים לא דיבר אליהם ואפילו דחה אותם. הוא גילה לנו מעיינות של חוכמה, הומור ומנעד רחב של נושאים הקרובים לכל אדם. המהלך של ביאליק רבניצקי לא היה רק איסוף וליקוט יסוד האגדה תוך הספרות העשירה של לשון חכמים, אלא גם ואולי בעיקר ארגון החומר על פי נושאים. בכך 'חולצו' האגדות מהסביבה התלמודית והמדרשית המסובכת למי שאינו בקי בה, וחברו לעולם הזיקות של הישראלי המודרני.

ביאליק ורבניצקי מודים שבעת העריכה פעלו גם כעורכי תוכן, וניפו ממדרשים ואגדות יסודות שונים שאולי לא עמדו בכללי התקינות הפוליטית של אותם ימים. לעומת זאת לא שינו את שפת המדרשים, שהיא לשון חכמים המוכרת לנו. לשון חכמים היא שפה זורמת ושיחתית, אבל היא אינה קלה לעיכול לדוברי העברית היום. זאת גם מפני שהסגנון המשנאי-תלמודי אינו רווח היום בכתיבה הישראלית, וגם מפני שלשון חכמים זרועה מילים ארמיות ויווניות שלא שרדו בעברית החדשה. לכן היתה נדרשת מאוד מהדורה מוערת ומפורשת שתחזיר את ספר האגדה לקהלים חדשים.

ספר האגדה

מי שלקח על עצמו את המשימה הוא פרופ' אביגדור שנאן, חוקר רב זכויות שכבר הנגיש לציבור נכסי צאן ברזל מן המקרא, המדרש, המשנה (מסכת אבות) ועוד. התוצאה היא ספר מהודר, מאיר עיניים, ומומלץ כספר חובה בכל בית בישראל, כפי שהיה בדורות הקודמים ספר האגדה במהדורה המקורית.

באיזו שעה מותר ללמוד יוונית?

בספר האגדה חטיבת מדרשים העוסקים בשפה. כמה מדרשים מרתקים עוסקים בהבדל בין העברית ולשונות אחרות. ההסברים בסוגריים – של פרופ' שנאן.

בתלמוד ירושלמי נכתב: "ארבעה לשונות נאים שישתמש בהם העולם, ואלו הם: לעז לזמר (לשירה), רומי (לטיני) לקרב, סורסי (ארמית) לאיליה (קינה), עברי לדיבור, ויש אומרים: אף אשורי לכתב". במדרש אסתר רבה מסבירים עוד: "אשורי יש לו כתב ואין לו לשון, עברי יש לו לשון ואין לו כתב. בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי. ולמה נקרא שמו אשורי? שהוא מאושר (בהיר ונוח לקריאה) בכתבו".

במדרש אחר נאמר שהתורה ניתנה בארבעה לשונות, וכדרך המדרש לכל לשון ביסוס בפסוק מקראי כלשהו: לשון עברי, לשון רומי, לשון ערבי ולשון ארמי. רב מצוטט גם כמי שסבור שאדם הראשון דיבר בארמית. מצד שני אומרת מסכת שבת "לעולם לא ישאל אדם צרכיו (יתפלל ויבקש בקשות) בלשון ארמי. כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקים לו (מסייעים לו), שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי".

על השפה היוונית שואל בן דמה: "כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חוכמת יוונית? בתשובה מצוטט הפסוק "והגית בו יום ולילה", והתשובה היא: "צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד בה חוכמת יוונית".

סירוגין וחלוגלוגות

המדרש גם עוסק בשוני בין המקרא ולשון חכמים וקובע בכמה מקומות: "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה", ויש דוגמאות. מי שאומר "מסך יין" מדבר בלשון תורה, מי שאומר "מזג יין" – בלשון חכמים. מדרש מרתק במיוחד הוא על החכמים שלא הכירו מילים שונות, ולמדו אותן מן השפחה בבית רבי: סירוגין סירוגין (קטעים קטעים), חלוגלוגות (סוג צמח שנקרא גם פרפחינין) ומטאטא, שנקרא בשפתם מַכְבֶדֶת. המטאטא נשאר אתנו.

יש גם חשבון עם בני הגליל ש"לא הקפידו על לשונם", ולכן "לא נתקיימה תורתם בידם", לעומת בני יהודה שהם יוצרי התורה. המדרש מתייחס לשאלה ששואל גלילי "אמר למי", והמשיבים בני יהודה מלגלגים עליו: "גלילי שוטה! חמר לרכיבה או חמר לשתייה? עמר ללבישה או אִמר לשחיטה?". שנאן מסביר: הגלילי שואל 'למי יש אמר למכירה?', וכיוון שלא דקדק בהגיית האותיות הגרוניות (א, ה, ח, ע) היה קשה לדעת עם התכוון לחמור (בארמית חֲמָר), ליין (חֲמַר), לצמר (עמר) או לכבשה (אימר). לידיעת כל מי שסבור שהישראלים של היום הם הראשונים שאיבדו את העיצורים הגרוניים.

וברוח הימים האלה חידוד לשוני מספר האגדה: "מהו שוחד – שכולו חד", כלומר, הוא עושה את הנותן והמקבל לדמות אחת, וזאת על פי אותו מדרש: "כיוון שנוטל שוחד מחברו דעתו מתקרבת אליו והרי הוא כגופו – ואין אדם רואה חובה לעצמו", כלומר, אינו סבור שעבר עבירה.

השטערצעלע של שטיסל

הסדרה שטיסל סיימה השבוע עונה שנייה עטורת שבחים. בין היתר עלה בה כינוי החיבה 'שטערצעלע', שהרים לא מעט גבות. לכינוי הזה הסבר מעניין הקשור בתרבות השידוכים החרדית. מקור הביטוי במשפט היהודי המפורסם "לכל סיר יש מכסה". ביידיש הנוסח הוא "יעדער טעפּל געפֿינט זיך זײַן שטערצל". טעפל הוא הסיר, שטערצל המכסה, ומכאן שאחד מבני הזוג הוא המכסה, השטערצעלע. בשטיסל מופיע גם באותו הקשר הביטוי טעפל, סיר: "מצאתי לך טעפעלע בדיוק בשבילך". ניב קרוב ביידיש המתייחס לדמיון בין הורים ובנים: "ווי דאָס פֿענדל, אַזוי דער דעקל": כסיר כן המכסה.

האמרה "לכל סיר יש מכסה" אופיינית ללא מעט קהילות יהודיות. בלדינו נאמר: פָּארָה קָאדָה טֵינְגֵ'יירִי אַיי סוּ קָאפָּאק (או טָאפּוֹן). בערבית של יהודי עיראק: כִּל גִדִר לִנוֹ קַפַע'. בערבית של יהודי תימן: אַלחֻקּ, לְקי גֻטַאהּ, וכאן הכוונה ליחסי רעות בכלל. הפתגם אומץ גם בערבית פלסטינית: טֻנְגַ'רַה וּלַאקַת עַ'טַאהַא, וקיים גם בגרמנית, ללא ספק בהשפעת הפולקלור היהודי: jeder Topf findet seinen Deckel.

סיר ומכסה

אח, פעם לכל סיר היה מכסה צילום: NatalieMaynor; Flickr

מהיכן הגיע האמרה לכל כך הרבה תפוצות יהודיות הרחוקות זו מזו? מקורה במדרש בראשית רבה, הדן בשאלת בריאת השמים והארץ, וכך נאמר: "תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם על בריית שמים וארץ, אלא שאני אומר: שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה [כסיר וכמכסה]".

שאלות שנשאלו ונענו השבוע: מהיכן הגיעו המילים נצרות ועץ, האם קיבוץ הוא זכר או נקבה, מי המציא את הפועל 'לברבר', ועוד ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות.

חדש בפינה של פול אוגדן: הכתבים העתיקים של יהודי אפגניסטן נתגלו במערה נסתרת

חדש בבמת אורח: יורי מור שואל מי מפחד ממילים לועזיות, ומסביר שברוסית נקלטו מילים לועזיות רבות, והן מתקבלות שם באהבה

תגיות :
Windsor Tennis Club Belfast; Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

הילל בן שחר
חוכמה יוונית היא פילוסופיה יוונית, לא לימוד השפה היוונית עצמה.
22 בינואר 2016 הגב
יעקב ברזילי
ערבית של יהודי עיראק היא ערבית בניב עיראקי יהודי.אומרים לכל גדר(קדר-קדרה) ע'טא המילה "קפר" היא מכסה אבל לא דווקא של סיר.של אריזה או של קופסא.בערבית של יהודי עיראק כמו בעברית של ה- 20-15 השנים האחרונות (של צעירים בעיקר)ה-ר הופכת ל- ע' .בערבית היהודית אומרים למשל ע'וע'ה היא "רע'ווה"(קצף בערבית)אבל מה שכן הפתיע אותי היא המילה למכסה בלדינו "קאפאק".נראה שמדובר במילה תורכית שמצא מקומה גם אצל הערבית שדברו יהודי עיראק "קפר"או "קפע'"
22 בינואר 2016 הגב
קובי מור
רוביק יקר הזירה הלשונית שלך היא עונג שבת שלי זה שנים, אבל היום היה לך גליץ' מיותר: מי תקע לכפך שהעבריין בן כהן אינו אשכנזי? אולי הוא דווקא מהברנז'ה התל-אביבית האשכנזית, אם יש כזו? ביטאת כאן תפיסה שאולי היא שגוייה מבחינה עובדתית, רק אולי; אבל מבחינה ערכית בוודאי שאינה תקינה. דווקא אתה, כאייקון תרבות, מקבע תפיסה ערכית שגוייה ומחזק סטיגמה פוגענית. תשובה והתנצלות בהחלט ראויות כאן. שבת שלום
23 בינואר 2016 הגב
גבריאל בירנבאום
"לא שינו את שפת המדרשים" - לא מדויק; את הקטעים הארמיים תרגמו לעברית.
27 בינואר 2016 הגב

הוספת תגובה