יום הכלב הבינלאומי וסודות הנאום של נתניהו

רוביק רוזנטל | 26 באוגוסט 2016

מה אומרת השפה על ידידו הטוב ביותר של האדם ומחקר חדש על טכניקות הנאום של נתניהו * ולמי שקיבל הודעת הונאה על שמי - אני בסדר, כתובת המייל הוחלפה, מי ששלח אלי שאלה או הערה ביממה האחרונה מתבקש לשלוח שוב

בסוף שבוע זה מצוין "יום הכלב הבינלאומי". לכלב מגיע, הרי הוא "ידידו הטוב ביותר של האדם", אמרה המופיעה בהרבה שפות. אלא שדווקא השפה מעלה תהיות קשות בעניין. מה באמת אנחנו חושבים על ידידנו הטוב ביותר? ויסלחו לי כל בעלי הכלבים, זה לא אני, זו השפה. ובכן, דברים קשים. הוא רשע, הוא מוזנח, הוא שפל, הוא צבוע. הכלב הוא ידיד נאמן, אבל הביטוי, רב לשוני אף הוא, "נאמן ככלב" או "נאמנות כלבית" מציגים אדם כצייתן וחנפן. ובעצם, "טיפוס כלבי" הוא לא כוס התה של איש: או שהוא מלקק, או שהוא נושך.

הכלב מפחיד, או רק נובח

הכלב הוא יצור מאיים, ועל כן אומר הפתגם "אל תעיר כלבים ישנים". האיום מקורו כבר במיתולוגיה היוונית שבה הכלב צרברוס שומר על פתחי השאול. גם הביטוי "פה קבור הכלב" מקורו באמונה עממית, שאוצרות גנוזים נשמרו על ידי כלב שחור, ושמו של הכלב התרחב  לשם האוצר. ללהקת כוורת היה מה לומר בעניין.

העיתונות, אומרת האמרה האמריקנית, היא "כלב השמירה של הדמוקרטיה", או לפחות אמורה להיות. ועם זאת הכלב הזה לא ממש מפחיד אץ פרנסי הדמוקרטיה, בוודאי לא את המנהיגים והפוליטיקאים, כפי שנאמר: הכלבים נובחים והשיירה עוברת, או בערבית "נביחת הכלבים אינה מזיקה לשמים". הביטוי "כלב נובח אינו נושך" מקורו באמרה לטינית: latrat Canis sine dentibus (כלב חסר שיניים נובח), והוא מצוי אצל המשורר הרומי אניוס. לאמרה בסיס מדעי, על פי הטענה שהנביחה היא תכונה נרכשת של כלבים מתורבתים.

חי כמלך ומת ככלב

הכלב הוא סמל ליצורים מוזנחים ולחיים אומללים. אדם ערירי הוא "בודד ככלב", "רעב ככלב", "חי חיי כלב" ו"מת ככלב". ביידיש אומרים אפילו: "כלב אינו מת – הוא מתפגר", ויהודי הולנד אומרים: "מי שאינו מתחתן, חי כמלך ומת ככלב". בעניין הרעב בל נשכח את כלבא שבוע, שעליו נאמר "כל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב, יוצא כשהוא שבע". במסכת קידושין נאמר: "האוכל בשוק – הרי זה דומה לכלב; ויש אומרים: פסול לעדות", ומי שאין רוצים בו יותר "זורקים אותו לכלבים", וכאן יש לתנ"ך תרומה משלו: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ". למען ההגינות יש לומר ש- dog’s life הוא באנגלית לפחות גם דימוי לחיים טובים, באנגליה נותנים לכלבי המחמד טיפול מיוחד.

ידיד נאמן? אולי, אבל גם מקור לזלזול ואפילו בוז, ככתוב בספר משלי: "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ - כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ". נתניהו אמר השבוע על אהוד ברק שהוא "כלב המכשכש בזנבו", ומי שרצה נזכר באמרה המהופכת: "הזנב מכשכש בכלב", או באנגלית: wagging the dog. הניב נטבע כשם לסרט משנת 1997 בכיכובו של רוברט דה-נירו, המתאר מפיק הוליוודי ויועץ לנשיא, המאחדים כוחות כדי להציל את הנשיא מפרשיית מין העלולה לחסל את הנשיאות שלו, ועושים זאת על ידי התקפה צבאית על אלבניה. בתקשורת האמריקנית השתמשו בניב כאשר הנשיא קלינטון הסתבך בשערוריית מוניקה לוינסקי, וסמוך למשפט שהתנהל בקשר לכך הפציץ הצבא האמריקני מטרות בסודן ובאפגניסטאן.

כל כלב בא יומו

חיפשתי וחיפשתי ביטויים המספרים על טוב לבו של הכלב, אבל הכל מוליך לקצה השני. הכלב הוא רשע אולטימטיבי, ובמגוון תרבויות. "כלב" סתם הוא כינוי גידוף  לאדם רשע, ואם הוא "כלב בן כלב" או "בן כלבה" הוא רשע מרושע, וכמו שאומרים הערבים, "כל כלב בא יומו". גם כאן נחלצים האנגלים לעזרה, ואותה אמרה ממש מספרת סיפור שונה, חביב יותר: גם מי שחי חיי כלב, יש לו יום שבו מתמזל מזלו. אשה מרשעת היא פשוט כלבה, או כלבתא בתלמודית, או קלפטע ביידיש, או bitch באנגלית ובערבית כִּלְבֶּה, ובעגה הפלסטינית הפלחית צ'ילבה, מילה שנכנסה לסלנג הישראלי במשמעות היריב השנוא, בשיר הילדים משנות החמישים: צ'ילבה צ'ילבה צ'ילבתי, לא רוצה להשלים אתי".

ומה עוד? הכלב הוא סמל השחיתות, שהרי "מי שהולך לישון עם כלבים קם עם פשפשים", אמרה שהתגלגלה מלטינית. במסכת סוטה במשנה האישום בשחיתות חמור עוד יותר: "בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב".

לאוהבי הכלבים הרבים לא נותר אלא להתנחם בפלוטו, הכלבלב הנצחי מקיבוץ מגידו, וב"כושי כלב קט", שגירש את השועל הגדול.

דרכי הנאום של נתניהו

נתניהו זוכה כבר שנים לאמון העם, גם אם לא בהכרח לאהבה, וחלק מתכונותיו זוכות לביקורת גם מהמקורבים לו. בעניין אחד אין מחלוקת – ביבי הוא נואם מצוין, וכידוע הקריירה שלו החלה במקום שבו נואמים ונואמים, עצרת האו"ם.

הגיליון החדש של כתב העת המקוון "עיונים בשפה וחברה" עוסק בשני מאמרים בנאומיו של נתניהו, ומנסה לעמוד על סוד קסמם. כתב העת יוצא על ידי האגודה לחקר השפה והחברה בישראל, ועורכת אותו פרופ' עירית קופפברג. הגיליון החדש עוסק בהיבטים פוליטיים של השיח, והעורכת האורחת שלו היא פרופ' זוהר לבנת. לבנת כתבה יחד עם בברלי לוין מאמר המנתח 19 נאומים של נתניהו שנישאו בשנים 2011-12. כמו כן מופיע בגיליון מאמרו של פרופ' יהושע גתי, המנתח את נאומו המפורסם של ביבי באו"ם בנושא הגרעין האירני.

נתניהו ידוע באופי הלוגי של נאומיו. בטיפולוגיה של רטוריקה פוליטית כיניתי את דרכו כמייצג של הטיפוס "המשכנע". לבנת ולוין מצביעות על מאפיין חוזר נוסף בנאומיו המציג אותו דווקא כמשוחח, כאדם היודע ליצור קשר אישי. הדרך הזו מזכירה, בלי לעשות השוואות חלילה, גם את דרכו המשוחחת והפונה אל הרגש של אחד, דונלד טראמפ, שהוצגה באתר לא מזמן.

אתה תביא את הסטייקים

אז איך יוצרים קשר אישי עם קהל? נאומי נתניהו מציעים שלל אסטרטגיות. הקשר האישי נבנה על ידי ביטויים המקובלים במפגש בין-אישי ואפילו אינטימי. נתניהו מרבה בווריאציות על הנושא הבא: "מה אני אגיד לכם", "אני רוצה להגיד לכם", "אני חייב להגיד לכם", "מה שאני הולך להגיד לכם" ועוד. בכנס נטיעות הוא אומר לקהל: "אני שמח לראות אל כולכם, אנחנו ידידים ותיקים וטוב לראות אתכם".

לעתים נתניהו פונה לדמות ספציפית בקהל, בדרך כלל מפורסמת: "אני רואה פה (בכנס תעשיינים) גם את השופט סטיב אדלר. סטיב, אתם רוצה שאספר לכם כמה שעות בילינו יחד?" כשהוא נואם בטקס התחדשות הספרייה הלאומית הוא מספר איך התרוצץ בספרייה להביא לאביו ספרים, ופונה לנשיאת בית המשפט העליון: "דורית, אני לא יודע, יכול להיות שגם את עזרת לתת לאבא שלי משהו". בכנס התעשיינים הוא פונה לאחד מהם בכלי הנשק של ההומור: "אמרת, בוא נשב. אז תביא אתה את הסטייקים, אני אביא את הסלט, תביא את עופר, נשב בשבוע הבא".

נתניהו נוהג להפליג בדברי שבח לקהלו, לעיתים בצורה מוגזמת. בקונגרס יהודי בוכרה הוא אומר: "אתם הדלקתם את האור" בכנס יוצאי חבר העמים: "את נותנים לכולנו מופת". הוא מרבה להביע רגש, אולי כדי לאזן את הדימוי המנוכר שדבק בו. לעיתים בגוף ראשון יחיד: "אני עדיין מזדעזע, עוברת בי צמרמורת" (נאום בפרס הלשון העברית); לעיתים בשיתוף הקהל בלשון 'אנחנו', כמו בנאום בטקס לציון אסון הכרמל: "אנחנו נפעמים מעוז רוחם של לוחמי האש", לעיתים מעין רגש לאומי משותף: "כמו כל העם גם אני התרגשתי כשראיתי את גלעד יורד מהמטוס" (נאום מושב החורף).

ג'ורג' פפנדריאו ואני

נתניהו מרבה ביצירת קשר על ידי אזכור ערכים משותפים לו לשומעים. בכנס בענייני ביטחון לאומי הוא אומר: "הרצון הטבעי של עמנו להושטת יד לשלום לא תמיד נענה על ידי הממשלות באזורנו". בכנס פרס הלשון העברית בראשון לציון הוא אומר: "אתם יכולים למחוא לי כפיים, לא לי – לכם, לקודמיכם, שהחיו את האומה". הוא מרבה להזכיר שישראל חולקת את ערכיה עם המערב. באירוע לציון עשור לאסון התאומים שבו יושב גם שגריר ארה"ב הוא אומר: "ישראל ואמריקה הן שתי חברות שנולדו מתוך חופש וחולקות אידיאלים רבים כל כך", וגם "כוחות התרבות נחלו ניצחונות רבים". באירוע של הספרייה הלאומית הוא מזכיר את "הרוח המיוחדת של עמנו ושל האנושות הנאורה".

ונקנח בסיפור בענייני לשון בכינוס הלשון. "ביקרתי בפרתנון עם ידידי ראש ממשלת יוון ג'ורג' פפנדריאו ושאלתי אותו: ג'ורג', אתה יכול לקרוא יוונית עתיקה? את היצירות של הפילוסופים והמחזאים העתיקים? אתה מסוגל לקרוא את זה במקור?"

"הוא אומר: לא, הייתי צריך ללמוד. למדתי".

"והבן שלך יכול לקרוא את זה?"

 הוא אמר: לא".

סאבטקסט: אני יכול לקרוא את התנ"ך בלי ללמוד עברית, וכך גם הבן שלי. שוב ניצחנו את היוונים.

נתניהו בנאומו בכנס השפה העברית: "לציין את פורצי הדרך ואת שומרי הלפיד"

מצב כפית

ד"ר דפנה קירש מתייחסת לדיון על מקור מילת הסלנג 'הבריז' מן הטור הקודם: "בדיוק לפני מספר ימים יצא לי לדון בשאלה שהעלית על האופן שבו נוצרות מילות סלנג, והאם הן יכולות להיוולד מאירוע נקודתי מזדמן או פרטי, או שהן חייבות בסיס של דימוי או אסוציאציה המשותפים למעגל רחב של אנשים.

ביטוי הסלנג "מצב כפית" מייצג מצב של עייפות קיצונית, שבו הכול מצחיק וצוחקים מכל שטות מרוב טשטוש וערפול מחשבה. בשתי הזדמנויות שונות לפחות יצא לי לשמוע תיאור של מקורו בתור אירוע שהיה, שבו מישהי אמרה לחברתה "כל דבר מצחיק אותך עכשיו, אה? תצחקי גם אם אני אגיד לך עכשיו 'כפית'?" והשנייה בתגובה התפוצצה מצחוק מהמילה 'כפית'. הסבר זה נראה לי נקודתי מדי, כי השימוש היה יכול להיות בכל מילה אחרת (למשל "ואם אני אגיד לך עכשיו "ברווז" גם תצחקי?" וכתוצאה מכך המצב היה נקרא "מצב ברווז"). בנוסף, אירוע בודד שכזה היה מצריך זמן רב להטמעה ולהגעה לתפוצה רחבה של הביטוי. הסבר אחר היא שבמצב זה מקופלים כמו כפית, אך אף הוא נראה לי הסבר שבדיעבד. האם יש לך סברה בנוגע למקורו של הביטוי?"

אכן, גם אני שמעתי את ההסבר הזה על "מצב כפית", והוא אכן היחיד המסתובב בשטח. כל הסבר אחר יתקבל ויצוטט.

שאלות שנשאלו ונענו באתר: איך קוראים לבפנוכו של הלחם, מה ההבדל בין פיל ופסנתר, מה הקשר בין קופה וקופון ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים.

בקרוב: "יידישה מאדרה", במסגרת אירוע יידיש ולדינו במלון יערים במעלה החמישה, חמישי 1.9.16, 2100

חדש בבמת אורח: ליטל דיין בשיר מסעיר על נפתולי הכתיב והניקוד בעברית

בפינה של פול אוגדן: איך לזהות שפה על פי הכתב הלטיני שלה?

פוסט חדש באתר רב מילים: קומבינה, דיל ומסחרה יחדיו

תגיות :
www.pinterest.com736 × 460 תמונה ראשית

תגובות

צחי קופפר
"פני הדור כפני הכלב": כשהייתי ילד ההסבר שקבלתי הוא שמדובר על ביטוי שמציין חדלון אישים של ההנהגה. כמו הכלב ההולך לפני אדוניו ולכאורה נראה כאילו הוא זה שקובע את המסלול, בעוד שלמעשה, כל כמה רגעים, הכלב מסתכל אחורה לראות לאן האדון רוצה ללכת. כך הוא המצב כשההנהגה של הציבור אינה ראויה. לכאורה נראה כאילו המנהיגים מתווים את הדרך לציבור, ולמעשה הם מסתכלים על הציבור לראות מה הוא רוצה (סקרים וכד׳) ופועלים כמו שבשבת רוח. נראה שהיום הם אפילו לא מתביישים בכך, "מנהיג" ייבחר בבחירות מקדימות במפלגה, פחות על פי עושר חזונו וגבהות קומתו הרוחנית ("פחחחח!") ויותר אם יראה שיש לו סיכוי גבוה שהציבור יבחר בו...
26 באוגוסט 2016 הגב
יעקב ברזילי
אם יש אי צדק בעולם זה ההגדרות הנלוזות האלה ביחס לכלבים.צודק רוביק כשהו אומר שזה משותף לכל התרבויות ואפילו גולית הפלשיתי זעק "הכלב אנוכי שאתה בא אלי במקלות ואבנים".כל חיי היו לי כלבים למעט התקופה ששהיתי בה בחול.בתרבות הערבית הוא נחשב לחיה טמאה."נג'ס".הם לא גידלו אותו כחיית מחמד כי הוא לא יכנס לביתם מפאת טומאתו(זהה לטומאת החזיר)וגם לא העניקו שמות לכלבים(יכל להיות שבשנים האחרונות חל שינוי בענין השמות אני לא יודע)פעם שאלתי רועה שהיה עם כלב מה שמושל הכלב והוא ענה לי בטיבעיות ,כלב.עם זאת אני לא יכל להמנע מהעלאת משל ערבי יפה שמובן לדובר עברית ללא צורך בתרגום......כלב אלשייך,שייך.כלבו של השייך שייך בעצמו.
28 באוגוסט 2016 הגב
אלחנן ג.
עדיף כלב חבר על פני חבר כלב.
29 באוגוסט 2016 הגב
שמחה גילעם
דאס הונט האט גע'פגר'ט.
30 באוגוסט 2016 הגב

הוספת תגובה