גשם נדבות, אללה ירחמו, פושקין ובוגרשוב

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2016

יש אצלנו הרבה יותר מילים על גשם מאשר ימי גשם, שישים שנה לטבח שזעזע את הציבור ומה תפקיד השפה במה שהוביל אליו, ועוד על שמות משפחה ושמות רחובות

ריח הגשם באביב מוליך אל תובנה לשונית. נהוג לומר ששפה מרבה במילים ובביטויים בתחום שיש לה בשפע, כמו שלג לאסקימוסים וגמלים לבדואים. בכמה תחומים מגלה לנו העברית שריבוי השמות הוא דווקא בתחומים שבהם יש מחסור. אחד מהם הוא גשם. דומה שמספר המילים והצירופים הקשורים בגשם עולה על מספר ימי הגשם שיש בשנה באזור מוכה המדבר שבו בחרנו לחיות.

ממטרה, מטרייה וממטרים לפרקים

על המילה המובילה בתחום מתחרות כבר בתנ"ך שתי מילים: 'גשם' ו'מטר'. הגשם מוכר לנו גם מהאוגריתית, ובשיכול אותיות בערבית – סג'מ. גרסאות של מטר מופיעות כמעט בכל שפה שמית המוכרת לנו, מארמית וערבית ועד האכדית. בין שתי המילים תיקו תנכי – 35 פעמים גשם, 38 פעמים מטר. יש גם חיבורים: "וגשם מטר, וגשם מטרות בכל עוזן" (איוב). התיקו נשבר כשמגיעים למילים מאותו שורש. כאן 'מטר' מוליכה ללא עוררין. רק פעמיים בתנ"ך אנחנו 'מגושמים' או השמים 'מגשימים' עלינו, ובעברית החדשה 'גִשמה' היא צינור להולכת מי גשם. לעומת זאת הפועל 'המטיר' חוזר שוב ושוב, וגם במשמעות מטפורית, שהרי אלוהים המטיר על סדום ועמורה "אש וגופרית".

בן יהודה חתום על המילה 'מטרייה', המופיעה כבר ב-1887 בעיתון הצבי יחד עם 'שמשייה'. מאוחר יותר נולדה המילה 'ממטרה', המופיעה בעיתונות החל משנות השלושים המאוחרות. מאוחר עוד יותר נולדה 'ממטר' כתרגום עברי ל-shower, גשם היורד בקילוחים ובהפסקות, ומוכר למאזיני תחזיות מזג האוויר. אחת הסיבות לשליטת 'מטר' היא של'גשם' משמעות נוספות, גוף, מילה ארמית שנקלטה בעברית ומכאן 'הגשמה', 'גשמיות', 'מגושם', וכן המילה שלא נקלטה 'גשמנות'  - מטריאליזם. בספר נחמיה מופיעה גם דמות לא פופולרית – גשם הערבי.

גשם זלעפות וארובות השמים

בעוד השורש של מטר מככב, הגשם נותר למלוך בתחום צירופי הלשון. כמה גשמים מעתירים עלינו המקורות: 'גשם נדבות' בתהלים, 'גשמי ברכה' ביחזקאל, והמשנה מספרת לנו על "גשמי רצון, ברכה ונדבה ירדו כתיקנן, עד שיצאו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים". ביחזקאל יורד 'גשם שוטף', במלכים נשמע 'קול המון הגשם', ועוד. הביטוי 'גשם זלעפות' הוא חידוש בעקבות 'רוח זלעפות', רוח זועפת, מתהילים.  יש גם ביטויי מטר: 'מטר סוחף' במשלי, 'מטר השמים' בדברים, 'מטרות עוז' באיוב, ומכאן 'גשמי עוז'.

לצד המטר והגשם זוכה הגשם העברי לעוד מילים נרדפות. 'זרזיף' בתהילים הוא ככל הנראה גשם כבד, אבל עקב צלצול המילה פירושו היום גשם חלש או סתם טפטוף. סביב הפסוק "כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב" נוצר ים פירושים. 'רביבים' הם אולי גשמים רבים, אבל מה עושים כאן השעירים, העיזים? ההסבר הניתן הוא שהשעירים מתייחסים לגשם כהה המזכיר עיזים שחורות, ויש טענה שגם 'רביבים' הם כבשים המזכירים גשם. אולי.

היפה מכולם הוא הביטוי הטמון בפסוק הבא: "בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ". כך החל ה'מבול', שהיא עצמה מילה שנויה במחלוקת. חוקר המקרא גזניוס קושר את 'מבול' לשורש יב"ל, כלומר, מוביל המים בדומה ל'יובל'. אחרים קושרים אותה לשורש נב"ל והיא נקשר להשמדת בני האדם.

נבהלו מפני המורה הראשון

הגשם הראשון הוא היורה, המתייחס כנראה לכך שהגשם הנורה מן השמיים. המילה הנרדפת לו במקרא, מאותו שורש, היא 'מורה'. בעיתון הצבי משנת 1889 נכתב: "השקאים המספיקים מים לעירנו נבהלו מפני המורה הראשון, ויקטינו את שער המים". תרגום: בעלי החזקה על מקורות המים נבהלו מן הגשם הראשון, והוזילו את מחיר המים. 'מלקוש' קשור לאיחור בשפות שמיות שונות. במקרא ליקש פירושו אסף את הפרי האחרון.

והיום? עוד ועוד גשמים נוספו לנו, וביניהם 'גשם שלג' או באנגלית sleet, 'גשם קופא', 'גשם תלוי' שהוא מבנה עננים ייחודי הקרוי וירגה, ורחמנא ליצלן 'גשם חומצי' ו'גשם רדיואקטיבי', או כלשונו של בוב דילן: מה הם עשו למטר (what have they done to the rain?). לוועדת פרס נובל נייעץ בעניין זה לאיש שאינו משיב לטלפונים: אם יורקים לכם בפרצוף אל תגיד שיורד גשם, ביטוי שמקורו ביידיש. לעמלים על התאגיד הציבורי מול התנכלויות השלטון שהמציא את התאגיד נאמר בעקבות משלי: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר", ועל טראמפ נאמר שהמוטרדות המיניות שלו צצות לקראת הבחירות כפטריות אחרי הגשם.

ירצו ישתו קפה, ירצו ישבו בנחת

שישים שנה בדיוק חלפו מאז אחד האירועים המכוננים ביחסי יהודים וערבים במדינת ישראל, הטבח בכפר קאסם. האירוע הטריד אותי מאז היותי בן 11, ובשנות התשעים ערכתי עליו מחקר מקיף שהניב מחזה ("מלינקי" בתאטרון הבימה) וספר: "כפר קאסם: אירועים ומיתוס".

כפר קאסם

לפרשת כפר קאסם היבט לשוני מרכזי. במידה רבה, הטבח הזה התחולל בעקבות שימוש רשלני עד נפשע בשפה. מחקר מקיף על ההיבט הזה מופיע בפינת עיון, וכאן כמה טעימות מן המילים שהשמיעו האנשים בשרשרת הפיקוד. ראשיתם בחצי הלצה של מפקד כוחות הצבא באזור ישכה שדמי, וסופם בפקודות זוועה של המפקד הזוטר באזור הטבח, שלום עופר. 

ישכה שדמי, בקבוצת הפקודות: ״בשעות העוצר הם יכולים להיות בבתים ולעשות כאוות נפשם, יחלי ישרבו קהווה, יחלי בסירי מבסוט ['ירצו ישתו קפה, ירצו ישבו בנחת׳], אבל מי שייראה מחוץ לבתים, יפר את העוצר, ייָרה. מוטב שיילכו כמה ככה, ואז הם יידעו ללמוד לפעמים הבאות. ... אני לא רוצה סנטימנטים, אני לא רוצה מעצרים".  ומה יקרה למי שיסתובב בשטח גם אם לא ידע על העוצר?, נשאל שדמי וענה: "אללה ירחמו". שדמי חזר על המילים האלה פעמיים ופירושם בערבית – הלך לעולמו.

אנחנו הורגים בשאט נפש

מלינקי העביר את הפקודה: "לא יורשה אף תושב לעזוב את ביתו בשעת העוצר. אשר יעזוב יירה. לא יהיו מעצרים". לשאלה מה לעשות עם החוזרים מהשדה אמר: ״דינם כדין כולם... אללה ירחמו״. אבל, הוסיף מלינקי ״לא לרצוח ולשמור על כבוד החיל. אנחנו הורגים בשאט נפש, אבל איננו רוצחים".

מפקד אחת הפלוגות, יהודה פרנקנטל, היה מזועזע והודיע לאנשיו: "היות והאנשים האלה שחוזרים אינם יודעים, נכניס אותם לבתים ולא נפגע בהם בכל שעות הלילה״. בגזרתו אכן לא נפגע איש. מפקד הפלוגה השנייה חיים לוי פעל בשיטת הכסת"ח: ״שמעתם ממלינקי מה לעשות״, ולאחד מהמפקדים בשטח אמר: ״תנהג כפי הבנתך, תפעל בגמישות״. בגזרת לוי אירע הטבח.

זה עוד חי, תן לו

מפקד המחלקה בכפר קאסם גבריאל דהאן כבר היה נחרץ: "תפקידכם יהיה לבצע עוצר בית בכפר קאסם, ולירות על מנת להרוג בכל אדם שייראה אחרי שעה 17.00 מחוץ לבית, בלי הבדל בין גברים, נשים, וילדים החוזרים מחוץ לכפר. המתת אנשים בבתים תיחשב 'רצח', המתת אנשים מחוץ לבתים תיחשב 'הריגה'".

המ"כ שלום עופר כינס את רוב השוטרים בשער הכפר. הפקודות שלו מזכירות ימים אפלים: ״לקצור אותם״; ״כלב, עמוד באמצע השורה!״; ״זה עוד חי, תן לו״; ״תן להן אחת אחת בראש״. בעת משפטו אמר: "פעלנו כמו גרמנים, באופן אוטומטי, לא חשבנו".

ההרג הופסק על ידי קצין שעבר במקום, אבל כבר לא היה את מי להציל. תזכורת: הנאשמים קיבלו מאסר עד 17 שנה על רצח 41 מאנשי הכפר, וזכו לחנינה אחרי שלוש שנים, לאחר שבילו מאסר בתנאי קייטנה.

הדוגמה של בוגרשוב

אורי הייטנר מתייחס לסיפור על אוסישקין והרחוב שנקרא על שמו בחייו: "אוסישקין לפי המסופר קבע שלטים עם שמו, במקום השלטים הקודמים. ובכלל, אוסישקין היה חרד מאוד להנצחתו ולא סמך על ההנצחה אחרי מותו. הוא התעקש על כך שמצודות אוסישקין באצבע הגליל, ייקראו, כשמם הקבוע: אוסישקין א', אוסישקין ב' וכו', ואכן כך הם נקראו תחילה. אמנם חברי הקיבוצים נלחמו, אך ועדת השמות שבראשה עמד, איך לא... אוסישקין, דחתה את בקשתן".

"דוגמה הפוכה", מוסיף הייטנר, "היא המחנך ד"ר חיים בוגרשוב. עיריית ת"א החליטה להנציח את שמו ולקרוא רחוב על שמו עוד בחייו. הוא התנגד לכך בתוקף, אך העיריה התעקשה וקבעה את שם הרחוב. בעקבות זאת הוא עיברת את שמו לבוגר".

יורי מור כותב: "במאמר שהופיע באתר, נתקלתי במשפט מעניין: 'בהזדמנות זאת שאוסישקין מת', עם הגרסה החלופית  'פושקין מת'. לביטוי העברי 'על חשבון הברון' (חינם) יש מקבילה רוסית: 'פושקין ישלם'. למה ברון – ברור. למה פושקין? אין הסבר. חי בצניעות, בקושי פרנס את אישתו היפיפייה נטליה משכר הטרחה העלוב עבור שיריו הגאוניים. פושקין המסכן היה אחראי לא רק על תשלומים של כל הרוסים אלא גם על מטלותיהם: 'מי יעשה זאת במקומך? פושקין?!' – היו נוזפים בנו". אגב, לגירסת "פושקין ישלם" יש גירסה תל אביבית עתיקה, הקשורה בבריון מקומי: "שולמן ישלם".

קריבושה ואורי זוהר

רמי סריג מתייחס  לשאלה על טבעת הנקראת שִינה. "השינה היא מסילה לתריס או לוילון כמו שמופיע בשיר הפטנטים הידוע של אורי זוהר: 'זה נפתח עם סיבוב הידית ימינה, זה נוסע על גלגל ונוסע על שינה'. על השינה שנועדה לוילון הורכבו הטבעות נושאות הוילון, וכך השינה הושאלה מהמסילה לטבעת".

יהודה זיו מתייחס להסבר על השמות 'קריבוס' ו'קריבושה': 'קְרִיבוֹ-' ברוסית (וכן 'קְשִׁיבוֹ-' בפולנית) משמעותה 'עקום' – ולפיכך אכן קוראים שם 'קריבושיפ' (='ידית עקומה') לידית התנעה, בשל צורתה. הסופר והמשורר אברהם קָרִיב נקרא תחילה 'קְרִיבוֹרוּצְ'קָה' (='יד עקומה'), וכך אף שמות-משפחה רוסיים ציוריים אחרים לאבות-משפחה, אשר נודעו במום כלשהו - כמו 'קריבונוֹס' (=בעל אף עקום) או 'קריבושֵׁיי' (=בעל צוואר עקום, המכונה בגרמנית 'הֶקְסֶנְשׁוּס'='יריית-מכשפה')".

גליליאו והשעורה

נלי מתייחסת להסבר אפשרי שהופיע באתר על מקורה של 'שעורה' בעין. ההשערה שהוצגה היא שהמקור הוא sore eye באנגלית. "מכיוון שבמקרה אני יודעת רוסית, אני מוכרחה לספר לך שזאת כנראה השערה שגוייה, שכן גם ברוסית התופעה נקראת כמו שהדגן שעורה נקרא: Ячмень (יצ'מן)".

יעקב ברוך מתייחס לשאלה בדבר המילה 'גליל': "יש קשר בין שם המדען האיטלקי גלילאו גליליי לגליל! מקור השם נובע מהיוונית:  גליליוס, יליד הגליל שבא"י. כך גם מכונה ישו הנוצרי בברית החדשה (מתי כ"ו, ס"ט)". תודה לנלי וליעקב. מכל מלמדי השכלתי!

שאלות חדשות שנשאלו ונענו באתר, מה ההבדל בין 'לדעתי' ו'לטעמי', מי אמר שצריך להפריח את השממה, מה זה תשלום דגש ועוד ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות

בקרוב: אנטי-שפע, התרחשויות קדם תיאטרליות בנושא: אֵם גרמנייה, עורך: חגי ליניק, גיטרה: עובד אפרת, חגי ליניק.  בס: אור אדרי. תופים: נועה סגל. מארחים את: רוביק רוזנטל, גבריאלה ברשמן, טלי לטוביצקי, עודד מנדה-לוי. תאטרון תמונע, 4.11.16, שעה 1300.

בפינה של פול אוגדן: באיזו שפה מדברים הכורדים, ובאיזו יהודי כורדיסטן?

תגיות :
google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יעקב יצחק
"אבל מה עושים כאן השעירים, העיזים?" המעיין ידע (ייתכן ובעקבות הפסוק הזה) ש-'שעירים' התקבלו כשם לעננים (בדומה ל-'נשיאים', כפי שציטטת "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן"). דוגמה מובהקת ניתן למצוא בהושענת 'אדון המושיע': "נְשִׂיאִים לְהַסִּיעַ. שְׂעִירִים לְהָנִיעַ. עֲנָנִים מִלְּהַמְנִיעַ". אך לא זו בלבד, הביטוי 'שעירים' אף התקבל בעברית המודרנית של המטאורולוגים: הרואה בעננים יוכל לחזות בקומולונימבוס שעיר (Cumulunimbus capillatus). אף לענן הקומולונימבוס יש שם עברי ראוי: 'עב חשרה', על שם הפסוק "חַשְׁרַת מַיִם, עָבֵי שְׁחָקִים", כך שנקווה שבימות החורף נזכה ל-'עב חשרה שעיר'.
27 באוקטובר 2016 הגב
שרגא צביאלי
לענין הביטויים בנושא גשם מן הראוי להזכיר את כתיבתה הנפלאה של נעמי שמר בשיר "כמו חצב". "וכמו ענן להתגשם מעל חלקת שדה ריקה ולהביא לרגבים את הבשורה הירוקה".
27 באוקטובר 2016 הגב
גבריאל בירנבאום
שלום רוביק, ברור שאין ממש באטימולוגיה sore eye לשעורה בעין. גם בהונגרית משמשת המילה "שעורה" - árpa למשמעות הזאת וגם בגרמנית - Gerstenkorn. אין זאת אלא שצורת החבורה הזאת נראתה להם דומה לשעורה (לפחות לאחד מחלקיה). בברכה, גבי
27 באוקטובר 2016 הגב

הוספת תגובה