מה בין אמנות לנאמנות, ובין גבר גבר לשרמוטה

רוביק רוזנטל | 29 בינואר 2016

אמנות ונאמנות הגיעו מאותו שורש אבל מספרות סיפור שונה, האם השפה האנגלית והעברית פוגעות בנשים, ואיך נכשלו הספרדים במאמץ להנחיל את הערבית

"חוק הנאמנות" של מירי רגב אינו חוק הנאמנות הראשון. קדם לו חוק של אביגדור ליברמן שזכה לכינוי "אין נאמנות – אין אזרחות". הפעם, על בסיס עיסוקה הנוכחי של רגב, מדובר על "נאמנות באמנות" או "נאמנות בתרבות". כנגד החוק קמה צעקה גדולה, הטוענת שבין נאמנות על פי תפיסתה של רגב לבין אמנות פעורה תהום. אמן חייב להיות נאמן רק לאמת היצירתית שלו או לאמונותיו כאמן. ברמה הלשונית 'אמנות' ו'נאמנות' דווקא קרובות מאוד זו לזו, הבדל של נון אחת.

מה מקור הדמיון בין 'נאמנות' ל'אמנות'? שתיהן באות מאותו שורש, אמ"נ. זהו אחד השורשים הפוריים בעברית עוד בשפת המקרא. על פי מילון אבן שושן גזורות ממנו למעלה מחמישים מילים, ואין מדובר רק בכמות אלא גם באיכות המילים ותפוצתן: אמונה, אמינות, אֵמון, אומנת, מאמן, אומנה, ומילת המפתח בסוף תפילה, אָמֶן, שהפכה למילה בינלאומית. 'אמנם' פירושה: אכן, כך הוא הדבר. גם המילה אמת שייכת למשפחה, שכן נסתרת בה נ' בין מ' לת', וממנה נולד שורש חדש: אמ"ת.

מעשה ידי אמן

מה משותף לכל המילים האלה? המשותף הוא יסוד היציבות, הביטחון שדבר מה הוא נכון ובטוח. 'נאמן' הוא מי שסומכים עליו, ומכאן גם המשמעות בעולם העסקי, בעקבות התלמוד ובמקביל לאנגלית, trustee. 'אמונה' היא ביטחון מוחלט שדבר מה הוא נכון, 'אמת' מדברת בעד עצמה, והקריאה 'אָמֵן' מצהירה על ביטחון באלוהים. הקשר של אלה ל'אמנות' דורשת הסבר. במקרא אָמָּן  (omman) הוא יוצר של מלאכת מחשבת, כבשיר השירים: "חלאים מעשה ידי אמן". בתלמוד נוצרה לצידו גם המילה אֻמָּן (umman) שהוא בעל מלאכה, וכן אֻמָּנות. המילה אָמָּנות (שוב בתנועת o) היא חדשה. במקביל לעברית, art האנגלית פירושה גם אֻמָּנות וגם אָמָּנות. state of the art הוא 'הדרך הנכונה של תחום עשייה או יצירה'. לשורש הפורה הזו הצטרפו גם ה'מאמן', מי שמלמד את חניכיו מהי הדרך הנכונה, או שמפטרים אותו באמצע העונה. אימונית היא תרגום של המילה האנגלית training, בגד אימון.

ובאשר ל"נאמנות באמנות", הביקורת על החוק מעידה על החשד שיש לנו כלפי מושג הנאמנות. במקרא 'נאמן' היא מילה נטולת חשד. נאמן הוא מי שאפשר להאמין לו, מי שתוכו כברו. בעברית החדשה מי שמצהיר על נאמנות למוסד חיצוני, כגון המדינה או הקבוצה, נחשד בכך שהוא מעדיף את נאמנותו על האמת הפנימית שלו, או על אמונותיו, ובמקרה של האמן, על אמינות היצירה.     

סקסיזם במילון אוקספורד

החוקר הקנדי מייקל אומן ריגן פרסם מאמר ברשת שבו הוא מציג בדיקה שערך בהגדרות שנותן מילון אוקפורד, בכיר מילוני תבל, למילים שונות, ומצא שהן נגועות במיננות, סקסיזם בלעז. עיקר תשומת לב ניתנה למילה rabid, שפירושה 'קנאי קיצוני', ואפילו 'נגוע כלבת', והדוגמה: a rabid feminist, פמיניסטית קנאית. זו לא הדוגמה היחידה. shrill, צווחני או צורמני, הודגמה במשפט "קולה הצווחני של אשה". psyche, נפש, מודגמת: "לעולם לא ארד לעומקה של נפש האשה". nagging, מטריד או מנדנד, מודגמת: "a nagging wife".

אנשי אוקספורד מיהרו להתנצל והודיעו שיבחנו את ההגדרות במילון וכי "הוא אינו מעיד על יחסם לנשים". עם זאת, שפות רבות נגועות בסקסיזם בערכי המילון עצמם, ולא רק בהגדרותיו. כך בעולם הצירופים העברי כולל בסלנג ביטויי שבח רבים לגבר: בחור טוב, בחור זהב, בחור כהלכה (במקור הפיוטי כינוי לאלוהים), גבר גבר, פטיש, ג'דע, חברהמן ועוד. כינויי גנאי לגבר מציגים אותו כלא גבר: סיסי, לפלף, יורם ועוד. על הנשים נאמר אמנם במקרא "אשת חיל" או "אשת לפידות" (במקור שם פרטי), אבל 'נקבה' נותרה מילה המגדירה את האשה על פי איבר המין שלה. בעברית של היום שלל ביטויים פוגעניים:  בתולה זקנה, בלונדינית מטומטמת, חתיכה, שרמוטה, כונפה, פרח'ה, וגם כוסית שזכתה לרהביליטציה חלקית. כאשר שם כזה מוסב לזכר הוא מאבד את התיוג השלילי כמו במקרים של חתיך וכוסון.  עוד בעניין זה ניתן לקרוא ברשימה מן העבר בלוג רב מילים.

עברי, דבר ערבית

כתב העת עתמול של יד בן צבי מביא בגיליונו החדש מחקר רחב וחשוב של איתמר בן דוד על היחס לשפה הערבית בראשית ההתיישבות בארץ ישראל. העולים החדשים, שספק אם ידעו עברית היטב, בוודאי לא שלטו בערבית. חלק מההוגים והמחנכים של התקופה סברו שידיעת הערבית חיונית לפרויקט הציוני. משה סמילנסקי, שכונה חוואג'ה מוסא, כתב לפני מלחמת העולם הראשונה: "במשך שלושים שנה לא למדנו את שפת הארץ", וכוונתו לערבית, "עובדה זו היא לבושתנו". סמילנסקי כותב כי דווקא "בני המון העם" מדברים ערבית, אך לא האינטליגנציה היהודית.

ערבית עתמול

משפחה יהודית בלבוש של בדווים מעבר הירדן, 1900 בקירוב. מתוף אוסף בן זאב, יד בן צבי

רוב אלה שפעלו להנחלת הערבית היו בני העדה הספרדית, שמנתה לפני מלחמת העולם הראשונה 40% מתושבי הארץ. ידיעת הערבית היתה גם צורך ציוני לשם ניהול משא ומתן ורכישת אדמות, וכאן היו הספרדים הגורם הפעיל בזכות ידיעת השפה. לעומתם האשכנזים אנשי היישוב הישן התנגדו התנגדות עזה לערבית, והאשכנזים אנשי היישוב החדש שילמו לה מס שפתיים אבל לא למדו אותה ממש.

באפריל 1913 הקימו המורים הספרדיים ביפו שעמדו בלב המאבק את "איגוד המורים העבריים לערבית", וטענו שאי ידיעת השפה מדרדרת את היחסים בין יהודים לערבים בארץ ישראל. ואולם, כפי שכותב מחבר המאמר, מעמדם בהנהגה הציונית היה שולי ולכן השפעתם בנושא כמעט לא הניבה פירות. היום, למעלה ממאה שנה מאוחר יותר, נראה ששום דבר לא השתנה.

האקדמיה אוהבת תשמוצים

אהרן מוריאלי, אשף השמות של אתר הזירה הלשונית, מוסיף  על התשמוצים (תרגומים שומרי משמעות וצליל) שהובאו ע"י פרופ' רינה בן שחר בבמת האורח. מוריאלי כותב כי האקדמיה ללשון עצמה לא התנזרה מתשמוצים, ומביא מבחר דוגמאות.

בָגית (במקום בגֶט) * בית (במקום בייט בתחום המחשבים) * דואית (במקום דואֶט) * כֶבֶל (במקום כָבֶּל בגרמנית, כֵיבֶּל באנגלית) * לבָּה (במקום לבה) * סֶבֶר (במקום סייבר) * כיסתא (במקום ציסטה) * טבלָר (במקום טבולטור) * לִבְרית (במקום ליברטו) * גלדין (במקום ג'לטין) * מסקֶרֶת (במקום מסְקָרָה) * מיסוך (במקום masking) * מִגדר (במקום ג'נדר) * עילית (במקום אליטה) * ניטור (במקום מוניטורינג) * ועוד כהנה וכהנה.

נַשֵק וסע

בחטיבת הביניים אילן רמון בכוכב יאיר תחמו כמה עמדות חניה לשעות שבהן מביאים את הילדים לבית הספר בבוקר. התמרור שהוצב שם יצירתי ומשובב נפש, ומקור אפשרי לחיקוי: "נַשֵק וסַע". לא נגענו.

נשק וסע

מה באמת מינו של הקיבוץ?

גידי יהלום מתייחס לשאלה האם הקיבוץ הוא זכר או נקבה: "לדעתי הלא מְמוּסמכת, יש שתי סיבות לנקביותו של הקבוץ: הראשונה: הישובים השיתופיים, עד 1920, נקראו קבוצות. מכאן ראשית נקביותו של הקבוץ. את השם קיבוץ הביאו אנשי השומר הצעיר, שהגיעו ארצה בעלייה השלישית. השנייה: בשנות השלושים והארבעים היה נהוג לכנות את הקבוץ בשם 'נקודה'. אולי בגלל היותו עוד נקודת התישבות על המפה הציונית. מכאן חיזוק נוסף לנקביות הקבוץ".

הארווי באק מעיר בעניין הביטוי "חזר לסורו", כי במילון סטויצ'קוב נקשר הביטוי למילה סאור, או בצורת הקיצור שלה 'סוֹר', וזאת בהתייחסות לדיון במקורות. סאור רע הוא שאור מקולקל, והחוזר לסוֹרוֹ חוזר לשאור המקולקל. פירוש זה אכן מצוי במקורות, כאחד מכמה אפשריים. בספר הפרשני "קינוחי יוסף" מהמאה ה-15 מובאים כמה פירושים: "בשביל ממונו", מלשון "סורי הגפן נכריה", או במשמעות סאור, שהוצעה כמה מאות שנים קודם לכן. בכל מקרה, הפרשנות מעידה שהביטוי 'חזר לסורו' נותר סתום.

אברהם ישראלי מזכיר משמעות נוספת של המלה 'היוון': "חישוב ערך נוכחי של זרם תשלומים (או תקבולים), בהתחשב בריבית בשוק".

אברהם אריאל מתייחס למקור המילה סוור: "חבלי הקשירה של אנייה נקראים בעברית תקנית 'עבותות'. ערימת החבלים נקראת בעברית תקנית 'צנפה', ובלשון הימאים העבריים והסווארים הסלוניקאים 'בוכטה', לא 'סטיפה'. הסטיפה שייכת למטען כללי (ארגזים, שקים וכו׳) הספונים בבטן האנייה. בעידן המכולות שבקה הסטיפה חיים.

נעם ניומן כותב: הדיון בשאלת "לא שם זין/שם זין" מזכיר לי משהו דומה באנגלית. נפוץ בבריטניה לומר "I couldn't care less", אבל בני דודינו, האמריקאים, נוהגים לומר בזמן האחרון, "I could care less". אמנם עקרונית לשני הביטויים יש אותה משמעות, אבל לפעמים אני מפרש את גרסה האמריקאית כך: אכפת לי קצת, כי יש רמת אכפתיות יותר נמוכה מזו שאני מפגין כעת.

שאלות שנשאלו ונענו השבוע: מה ההבדל בין 'קיצון' ל'קיצוני', מה הקשר בין 'ביקורת' ל'בוקר טוב', מי זה משה זוחניק ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות.

חדש בפינה של פול אוגדן: מה אומרת האקדמיה ללשון על השימוש במילה 'כושי'

חדש בבמת אורח: אמנון שמוש מציע להתעלס עם השפה בפרהסיה

חדש בבלוג רב מילים: איך מסתדרת האירוניה עם השפה העברית 

תגיות :
Heath Alseike; Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אהרון מקסימוף
ודאי שקיבוץ זה נקבה, איזו שאלה?! הנה דוגמה: רציתי לצאת ללימודים בירושלים, אבל הקיבוץ דָרְשָה בתוקף שקודם אעבוד שנה בפלחה.
28 בינואר 2016 הגב
חגי קוזלוב
שלט נשק וסע קיים זה מכבר גם ברחוב גלר בכפר סבא.
28 בינואר 2016 הגב
ניר
שלטי נשק וסע מקובלים מזה זמן בהולנד, ומופיעים בעיקר ליד תחנות רכבת וכד׳. באופן מעניין הם משתמשים דווקא באנגלית, כך שהשילוט אומר Kiss & Ride
12 בפברואר 2016 הגב

הוספת תגובה