ילדי האביב, מצות ותפוח, עורבים וגחלים לוחשות

רוביק רוזנטל | 29 באפריל 2016

מדוע אין ילדים בשם חורף וקיץ? מה השורש של המילה מצה? מה זה 'עשה לביתו'? מה הקשר בין עורב, ערב, ערבות וערבוב, מקבץ שאלות חדשות ותשובות בצידן

רפי הירשפלד כותב: נכדי יובל ביקש שאשאל אותך: יש שמות ילדים בשם אביב וסתיו, ואין חורף וקיץ. למה?

שאלה נהדרת. הסיבה היא ששמות יוצרים אווירה וקשורים בתחושות ראשוניות שיש לנו כלפי מה שהם מייצגים. במציאות הישראלית האביב והסתיו הן תקופות קצרות, שבהן מזג האוויר נעים, באביב יש תחושה של לבלוב והוא מייצג את הנעורים, ובסתיו מנשבת רוח צוננת. לעומת זאת החורף מתקשר אצלנו לקור עז ולגשמים, הקיץ מתאפיין בחום כבד, ולכן הורים אינם נוטים לקרוא כך לילדיהם.

אבישי טופול כותב: לקוחות שאני משרת בסופרמרקט הסבו את תשומת לבי למשמעות השם אבישי: 'אביא שי מתת אל'. חשבתי ש'אבי' הכוונה ל'אבא שלי', ו'שי' הוא מתנה. האם יש משמעות לשם אבישי?

'אבישי' אינו הלחם של 'אביא שי'. ככלל צורות עתיד מדבר אינן משמשות ביצירת שמות בעברית. זאת לעומת צורות עתיד נסתר שמהן נוצרו שמות רבים הנפתחים באות י' כגון ישמעאל, יזרעאל, ירבעם ועוד. יתכן שאבישי הוא אביו של אדם בשם שי, או אב המביא מתנה, אפשרות סבירה פחות. לאבישי גם שם חלופי במקרא, אבשַי, המחזק את האפשרות שמדובר באב. הסיומת –ַי המופיעה בשמות עבריים לא מעטים כמו שבתַי וישַי אינה עברית טיפוסית, ויתכן שיש כאן השפעה של שמות בני עמים אחרים.

למצוץ את המצה

עמוס נבו כותב: התעוררה אצלנו סקרנות בקשר למקור המילה 'מצה'. בדקתי ומצאתי ב"ויקיפדיה" שלשה שורשים אפשריים: מצצ, מצי, וכן נצה/י. מהו השורש הנכון?

השורש של מַצָּה שנוי במחלוקת. רוב החוקרים סבורים שמקורו בשורש מצ"ץ, ומצה היא על כן 'מה שנמצצו או נסחטו ממנו הנוזלים'. מצ"י מתאים פחות שכן אינו מסביר את הדגש בצ'. השערה מקובלת פחות אך מעניינת היא שהשורש הוא נצ"ה, כאשר הדגש בצ' מעיד על נ' חסרה. אחד מפירושי השורש הזה הוא לברוח, להיעלם במהירות, וזאת בהופעה יחידה במגילת איכה: "סורו סורו, אל תיגעו, כי נָצוּ גם נעו". פועל קרוב בצורה ובמשמעות מופיע גם בערבית. משמעות דומה יש גם לשורש נצ"א, בירמיהו: "תנו ציץ למואב כי נצֹא תצא, ועריה לשמה תהיינה".  על פי השערה זו מַצות הן 'מה שנאפה בבהילות ותוך כדי בריחה'.

עמית סטולרסקי שואל: מהו מקור כינויה של העיר ניו-יורק, ׳התפוח הגדול׳? האם הדבר נקשר בהמשך גם למותג apple?

הכינוי שבו זכתה ניו-יורק, 'התפוח הגדול', הוטמע בשיח היומיומי בשנת 1921 בידי העיתונאי האמריקני ג'ון ג'. פיצג'רלד, שאף כתב בעיתון "מורנינג טלגרף" טור קבוע בשם "מתחת לתפוח הגדול". לפי עדותו הוא שמע את הביטוי מפיו של סייס אורוות שחור, שהתכוון לכך שניו יורק היא מקום נחשק. בעקבות זאת נפתח בהארלם מועדון ג'אז בשם זה, וכן קיימת במנהטן 'פינת התפוח הגדול', רחוב 54 פינת ברודוויי, שם גר ג'ון פיצג'רלד. אין לשם החברה apple קשר לעיר ניו יורק. שמה על פי עדותו של סטיב ג'ובס נהגה בתקופה בה ג'ובס ניזון מדיאטת פירות, והשם נראה לו פשוט ומגניב. יש גם טענה שהשם נבחר כי בכך הצליח להקדים בספר הטלפונים את חברת המשחקים הדיגיטליים אטארי (atari).

התפוח הגדול

שתי שקל ומילים לועזיות בתנ"ך

רוני כותבת: אני חיילת, ונקלעתי לוויכוח עם חברה ליחידה לגבי חשיבות ההפרדה המגדרית בשם המספר. לטענתה השפה מתפתחת, לכן יש להתקדם, וההתעסקות בשם המספר היא מיותרת. אילו טיעונים ביכולתי להביא כדי להסביר לה את חשיבות השפה התקנית?

חברתך לא לבד. יש רבים הטוענים שצריך לבטל את חוק ההתאמה בין שם המספר לשם העצם שהוא מונה, מאחר שהחוק מבלבל, ודורש מאתנו לדעת תמיד האם להשתמש בצורת הזכר או בצורת הנקבה. אני מסכים לדעתך. מדובר בחוק מרכזי בעברית מאז ומתמיד. זו אינה תקנה לשעה שאפשר לשנות אותה בלי לפגוע בכלל המערכת הדקדוקית. שמירה על חוקי השפה המרכזיים חשובה לנו כי השפה היא מערכת שלמה, ולא ניתן לבטל חוק מרכזי בלי לפגוע במערכת כולה.

רחל משרקי כותבת: האם שפת התנ"ך היא שפה עברית בלבד, או כמה מילים מהשפה לקוחות משפות אחרות?

כמעט כל המילים המופיעות בתנ"ך נחשבות מילים עבריות. רובן הגדול מזכיר מילים משפות שמיות אחרות, קדומות יותר לעברית, והן כנראה השפיעו על העברית, אך איננו יודעים בביטחון באיזו דרך ובאיזו תקופה התרחשה ההשפעה. לצד אלה אפשר להצביע על כמה עשרות מילים במקרא שמוצאן הישיר הוא מפרסית, אכדית ומצרית עתיקה, ואולי אפילו ערבית עתיקה, אך גם אלה נטמעו בעברית והן חלק ממנה. לשפה הארמית נוכחות בולטת יותר, ומילותיה נחשבות ברובן מילים שאולות עד היום. ספר דניאל וחלק מספר עזרא כתובים בארמית, וכן אפשר למצוא כמה מילים ופסוקים בארמית בספרים מוקדמים.

למה הגחלים לוחשות

איילה זמרוני שואלת: מה זה בדיוק 'לעשות לביתו', האם מדובר בפן כלכלי או בהקדשת זמן למשפחה?

המשמעות הבסיסית של 'עשה לביתו' היא כלכלית, 'פעל למען פרנסת משפחתו', ומקור הביטוי בספר בראשית, בדברי יעקב ללבן כשהוא פונה ללכת עם משפחתו ורכושו: "וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי". בעברית החדשה יש בביטוי שילוב של היבט כלכלי והיבט ציבורי, ום הוא משמש בעיקר בהתייחסות לאנשי ציבור הפונים מעסקי הציבור לעסקים פרטיים ומכניסים. לעיתים הוא נאמר באירוניה מסוימת, רמז לאיש ציבור הדואג לאינטרסים הכלכליים שלו באמצעים לא כשרים.

מיקי שואל: מה פירוש המילה 'לוחשות' מן הביטוי 'גחלים לוחשות'? ומדוע לא אומרים 'לוחשים', שכן גחל הינו זכר?

במסכת ברכות נכתב: "גחלים לוחשות – מברכין עליהן, אוממות – אין מברכין עליהן". גחלים הן מה שנותר מן האש לאחר הבעירה. גחלים  לוחשות מהבהבות ומשמיעות קול רחש, בעוד גחלים אוממות דעכו לגמרי. צורת היחיד היא גַחֶלֶת, מילה מקראית בנקבה שצורת הרבים שלה היא בסיומת הזכר – גֶחָלים. המילה בזכר 'גַחַל' היא צורה נדירה מספרות ימי הביניים.

ער"ב, שורש כל יכול

ליה שואלת: מהו מקור המילה עורב? האם יש קשר למילה עֶרֶב? או לעַרְבוּת? או שאולי למעורבות? ואולי המילה מגיעה משפות אחרות?

השורש ער"ב הוא אחד השורשים המרתקים והמורכבים בעברית. למילים בשורש זה עשר (!) משמעויות שונות, והקשר ביניהן נחשב מקרי. ואלו המשמעויות השונות: חיבור ומזיגה (ומכאן עירוב ותערובת, וכן המכה הרביעית, עָרוֹב); קבלת אחריות (ומכאן עָרֵב להלוואה וכתב ערבות); שקיעת השמש (ומכאן עֶרֶב ומערב); תחושה של נועם (ומכאן עָרֵב לחיך); מִדבר (ומכאן ערבה); ענן (ומכאן הביטוי 'רוכב ערבות'); צמח (ומכאן ערבה מארבעת המינים); כלי מטבח (הכלי התלמודי עֲרֵבה); מסחר (עורב במשמעות סוחר בהופעה יחידה בתנ"ך); וגם שמה של הציפור עורב, שכאמור אינו נקשר לאף אחת ממשמעויות אלה. שם הציפור מופיעה באופן דומה באכדית, ערבית  ובארמית (עורבא, ומכאן 'עורבא פרח'). הדעה הרווחת שזהו שם אונומטופאי, המחקה את קריאת העורב.

שמוליק ליברמן כותב: אודה לך אם תוכל להתייחס לשתי מילים מ'שיר טטרי' של טשרניחובסקי: מיהם אותם צ'ינרים שמתלחשים תעלומות,  מהו 'יילה' ומה קשר 'תועפות' לכאן?

'יַיְלָה', פי שכבר נכתב באתר בעבר, היא בקתת רועים טטרית. מקור השם רחב יותר, ומדובר באזור ההררי המשמש למרעה הקיץ. yayla היא מילה בשפה הטטרית של קרים ובטורקית, המציינת אדמת מרעה אלפינית, נטולת עצים עקב גובהה, או רמה הררית. 'תועפות' במקרא מפורש כמקום גבוה, ומכאן ש'תועפות יילה' הם המקומות הגבוהים ביותר. צ'ינָרים הם עצי דולב בשפה הטטרית. השיר נקרא בגירסתו המולחנת "ויהי בחשכת ערב", על פי מילותיו הראשונות.

אורי פאר כותב: כשהיינו ילדים (אני היום בן 78 וחצי), התקלחנו בחדר האמבטיה. שם היה לנו דוד, שעמד על תנור. מתוכו עלתה ארובה, והתנור חימם את המים שבדוד ע"י עצים שהבערנו, או ע"י נפט או מזוט. למכשיר שבתנור קראנו אז מזוטן. אינני זוכר איך קראנו לדוד. היום קוראים לדוד חימום - בוילר, אבל אז לא היה המושג הזה קיים בכלל.

שאלה יפה ומחממת, התשובה יפה פחות, לא ידוע ולא מצאתי בספרים שם למכשיר המתואר. כל מידע בעניין יתקבל ויצוטט.

הצָמיג הזה ממש צמיג

יובל רבינוביץ שואל: האם יש כללים ברורים להבחנה בין שמות עצם במשקלי קָטיל/קְטיל, או שפשוט יש ללמוד אותם שרירותית?

למעשה מדובר בשלושה משקלים קרובים. משקל קְטיל מעוגן במקורות במילים כמו שביל, פתיל וכדומה, ובעברית החדשה נוספו אליו פְריט, צְמיג וְעוד. אין שמות תואר במשקל קְטיל. במשקל קָטיל נמצא שמות עצם כמו זָקיף ויָציע, ושמות תואר כמו חָביב ויָשיר. קבוצת שמות תואר מיוחדת במשקל זה מייצגת פוטנציאל, כמו אָכיל, דָליק, פָתיר וכדומה. על כן צְמיג כשם עצם הוא במשקל קְטיל, וצָמיג כשם תואר הוא במשקל קָטיל. משקל שלישי הוא משקל קַטּיל, שבו מודגשת ע' הפועל והתנועה נשמרת גם בנטיות: תַקּין, כַבּיר, צַדּיק, עַלּיז ועוד. אתר האקדמיה ללשון מציג רשימת שמות עצם במשקל פָּעִיל: זָקִיף, יָמִין, יָצִיעַ, יָרִיד, כָּפִיל, כָּפִיס, לָהִיט, נָטִיף, נָקִיק, נָתִיךְ, צָעִיף, שָׁבִיס. לצידם שמות במשקל פְּעִיל: בְּרִיחַ, הֲלִיךְ, נְגִיף, נְחִיל, נְצִיב, סְעִיף, פְּרִיט, צְמִיג, צְרִיחַ, קְרִישׁ, רְבִיעַ, רְדִיד, רְצִיף, שְׁזִיף, שְׁתִיל.

אלכס שפי כותב: האקדמיה ללשון העברית קבעה כלל שאם ראשי תיבות מסוימים מבוטאים כמילה ממש (נוטריקון), הרי שהאות האחרונה כאן תיכתב בצורת האות הסופית של האות, למשלֹ: או"ם; להד"ם; נדל"ן; תנ"ך. אם כך איך אפשר להסביר את הנוטריקונים הבאים: אב"כ; בע"מ; גבנ"צ; ימ"מ; יס"מ; מע"מ; מק"כ (מקלע כבד); סג"מ; צח"מ; רה"מ או רוה"מ. הנוטריקונים הבאים נכתבים בשתי צורות: בג"צ או בג"ץ; בד"צ או בד"ץ; פז"מ או פז"ם; רשל"צ או רשל"ץ. האם אפשר לעשות כאן סדר?

הכלל אכן קובע כי במקרה של נוטריקון האות תיכתב כסופית, אלא אם כן הן כ' (כגון סד"כּ), ב' או פ' (כגון חר"פּ) דגושות. בצה"ל תקנה זו לא היתה נהוגה, והיא הוטמעה רק לאחר מאבק של הלשונאי הצבאי שמשון הופמן בימי הרמטכ"ל משה לוי. חוסר האחידות אינו נובע רק מהחלטות נקודתיות של הכותבים, אלא גם מעומק  ההטמעה של הנוטריקון. בנוטריקונים בע"מ (בערבון מוגבל), רוה"מ (ראש הממשלה) ואחרים אנו עדיין נוטים לזכור את המילים שהולידו את ראשי התיבות, ולעיתים קרובות להשמיע אותם בקול גם כאשר הם כתובים כנוטריקון. במקרים אלה יש נטייה חזקה יותר לסיומת באות לא סופית. 

תגיות :
Les Haines; Flickr תמונה ראשית

תגובות

עמליה חקל
גחלים אוממות דעכו לגמרי האם אין אומרים גחלים עוממות, על שום אדמומיותן המעומעמת? האם יש דבר כזה אוממות? ידועה התגובה: "מְאַמֵּם"(=מפיל, מגניב, מדהים-בַּטירוף), אך לא צפיתי למצוא גחלת אוממת.
28 באפריל 2016 הגב
רוביק רוזנטל
כך זה נכתב במקור. חילופי ע וא מתרחשים לא אחת בשלבי התפתחות העברית וראי בטור קודם את סוגיית גאל-געל.
28 באפריל 2016
א.
לגבי "התפוח הגדול": מה ששמעתי מפי אמריקאית הוא שבתקופת השפל, כאשר אדם בניו יורק בא ללשכת העבודה ולרוב לא הצליח למצוא עבודה, קיבל ביוצאו תפוח. מי שנמצאה לו עבודה אמר "היום זכיתי "בתפוח הגדול".
28 באפריל 2016 הגב
עמי גת
אורי פאר כותב: כשהיינו ילדים (אני היום בן 78 וחצי),:אני צעיר מאורי (רק 73) ועדיין זוכר שלדוד קראו בוילר והוא ניזון מפחית נפט שחובר אליה ברז טפטוף קטן שנמשך ממנו צינור נחושת שהוליך את טיפות הנפט לתא הבערה שתחת התנור. בתקופת סיני (מילואים) היה שימוש במתקן דומה במקלחות השדה ואז קראו לו ברנר.
30 באפריל 2016 הגב
ויקטור חלבה
קטונחב' תי מלהעיר לסטיב ג'ובס על מקור שם החברה שניהל. אולי יפה היא הפרשנות שלי גם אם אולי אינה נכונה. הלוגו של APPLE מראה תפוח שהחלו לנגוס בו. קיימת פרשנות שעץ הדעת שנאסר לאכילה בגן העדן הוא עץ התפוח. כשם שהתפוח פתח את עולם הדעת בפני אדם וחוה (ובעקבותיהם האנושות כולה) כך גם 'אפל' מבקשת לתרום להרחבת החשיבה האנושית
04 במאי 2016
ויקטור חלבה
חוק ההתאמה בין כינוי המספר ומינו קיים בכל השפות השמיות.
04 במאי 2016
רותם ענבר
סברה נוספת בנוגע לשמה של "אפל": נטען כי הוגה רעיון המחשב, אלן טיורינג, התאבד באכילת תפוח מורעל. שמה של החברה, וכן סמלה - תפוח נגוס - הינם מחווה לטיורינג.
04 במאי 2016 הגב
אמיר לשם
מבקש להציע מקור אחר למילה "מצה". המילה maza ביוונית פירושה עוגת שעורה. ייתכן מאד, אם כן, שמקור המילה הוא מהינדו-אירופאית ול"מצה" בעברית וה maza ביוונית מקור משותף. אם ההצעה נשמעת אנכרוניסטית אני מבקש להזכיר שישנן מילים רבות במיקרא אשר מקורן הינדו אירופאי (ולא שמי). לדוגמא : "מידה" , "זמן" .
04 ביוני 2016 הגב

הוספת תגובה