עשרות כינויי גנאי ניתנו ליהודים לאורך הדורות, מסתם 'יהודון' ועד 'עקום אף' ו'אוכל בייגל'. למה התכוון המאפר של ביבי, מדוע קיבלו ילדים עבריים שמות של חיות, והזמנה אישית לצפייה ביום הזיכרון
יום השואה חובר בסמיכות מטרידה לסערת הגילויים האנטישמיים במפלגת הלייבור. שוב נחשף עומקה של שנאת היהודים בקרב אומות העולם, ובעיקר בקרב הנוצרים. עומק האנטישמיות מתבטא גם בהיקף הרחב של כינויים שניתנו ליהודים לאורך הדורות, והדגש כאן על האנגלית.
הולכי הרגל של ים סוף
חלק גדול מהכינויים מתייחס למילת היסוד, יהודי, ועצם הזכרתה נועדה לפגוע. כבר במאה ה-17 היה Jew שם נרדף לאדם רע וקשה, ובמשמעות מצומצמת, אדם הנוהג להתמקח. מכאן נולד גם הפועל to jew down, שפירושו להוריד מישהו במחיר לאחר מיקוח קשה. כאשר מופקדת ערבות לא מספיקה או חסרת תועלת מגדירים אותה כ-Jew-bail, ערבות יהודית. גידוף מקובל עוד מהמאה ה-18 הוא Jew boy, מילולית: יהודון. המילה יהודון, יש לומר, שימשה גם כמה אנשי ימין בהתייחסות לשגריר יהודי של ארצות הברית, מרחבעם זאבי ועד צבי הנדל. 'יהודון' מקבילה למילה הפולנית הפוגענית ז'ידק, צורת הקטנה של ז'יד, יהודי בפולנית.
כינויים אנטישמיים בנויים לא מעט על חריזה. ל'יִיד' חרזו את האמירה God forbid וכן נוצרו גם הכינויים ליד, סקיד ועוד. למילה Jew נחרז בסלנג הבריטי הכינוי Five to two. כינוי נוסף הוא Hebe, קיצור של Hebrew. ויש כינויים מתוחכמים יותר: red sea pedestrians (הולכי הרגל של ים סוף), members of the tribe (חברי השבט), ובראשי תיבות MOT. זה המקום להזכיר את הכינוי העולב לאשה יהודייה בקרב דוברי יידיש דווקא: א יידענע. מילולית: יהודייה.
קבוצת כינויים נרחבת מתייחסת לשמות פרטיים יהודיים. הבולטים בהם הם איציק או איציג, ובנוסח האמריקני אייק או אייקי, וכן קייק, הנקשר לכינויים יהודיים רבים שבהם מופיעה האות ק'. כך גם אייקֶמוֹ, המזכיר את אסקימו, חיבור של אייק+מוישה. לצידם אפשר למצוא את היימי, אייב ואיזי. כמו כן נכנס למילון שיילוק במשמעות מלווה בריבית חסר מצפון, בהשראת שייקספיר. ואין לשכוח את יהודה איש קריות, הוא Judas, שהפך שם נרדף לבוגד, וגם כינוי לחור הצצה בדלת, רמז לפעולת ריגול.
האנקול והמחמאה היהודית
לא מעט כינויים מתייחסים למקצועות האופייניים ליהודים. בראשם דווקא מקצוע החייטות, ולכן מכונים היהודים cloak and suiter, וכן goose בעקבות ידית מגהץ החייטים שצורתו כצוואר אווז, באנגלית goose-neck.
היהודים מכונים גם שוניקֶרים, רוכלים נודדים ביידיש, וכן Jew fencer שהוא כינוי לרוכל רחוב, בדרך כלל בסחורה גנובה. Jack the Jew הוא בסלנג הבריטי כינוי לגנב מהדרגה הנמוכה ביותר.
שני איברים בגוף האדם היהודי מהווים מקור לכינויים אנטישמיים: האף, והאיבר הגברי המוצנע. המושג 'אף יהודי' הוא חלק מכל מילון אנטישמי, ויש גם דימויים: מקור הנשר, צוואר האנקול (hook neck) ועוד. האיבר הנימול משמש השראה לכינויים ליהודים כמו clipped dick וכן clip cock או סתם clip. מילון הסלנג הבריטי מזכיר ביטוי מן המאה ה-19 מאזור יורקשייר: מחמאה יהודית - Jew’s compliment - המיוחסת לגבר שהוא כהגדרת המילון "בעל פין מגודל, אבל בלי כסף בארנק".
ובלי אוכל אי אפשר, וכך מכונים היהודים האמריקנים בייגלס, מכופפי בייגל, ואוכלי בייגל ולקס. ואיזה שם ניתן להאם, נקניק החזיר הפופולרי? Jewish food, אוכל יהודי, כושר למהדרין.
היה ממש ממש מוש
מתן מרחב איפר את ביבי, צילם אתו סלפי וכמובן העלה לאתר הפייסבוק שלו. הוא חשף בעגת מאפרים את האיפור הכבד שהעניק לראש הממשלה, וקינח במילים: "היה מוש".
'מוש' הוא קיצור של 'מושלם', והוא אופייני לשפה הפקצית שכבר מזמן אינה רק נחלתן של המתבגרות שכתבו את הבלוגים הוורודים. בין הפקצות היו 'מושלם' וכן 'מושילם' ו'מושילמת' מילות המפתח. אלה מתייחסות לביטוי היפני 'מושי מושי' שמשמעו 'הלו' טלפוני. נערות ישראל נחשפו לביטוי בפרסומת של חברת תקשורת מתחילת שנות האלפיים. 'מושי' הושפעה גם מהמילה האנגלית mushy, שפירושה 'בעל מרקם רך', ובהשאלה 'רגשני'. אז מה דעתך על העניין, ביבוש?
חיות כבני אדם
שי ל. שואל: מה ההסבר לתופעה העתיקה שיהודים קיבלו שמות של חיות כמו אריה, יעל, זאב וכולי?
השאלה הזו מוליכה אותנו למאמר מקיף שנכתב בשנת 1931 על ידי היינריך לוי ומופיע בכתב העת "לשוננו". לוי מביא חומר רב ומרתק על התופעה. לוי מזכיר שהתנ"ך משופע בשמות אנשים בעקבות בעלי חיים: כלב (הנהגה כָלֵב), שפן, יונה, חגב, תולע ונחש, וכן גדי, עכבר, דישון ועורב. רבים מהם שמות לא יהודיים. בין הבנות מופיעות חולדה, עֶגלה, ציפורה, רחל, יעל ודבורה.
לוי מרחיב על השם 'אריה' וקושר אותו ליהודה. יהודה הוא הגיבור בבנים, והאריה, שעליו נאמר בברכת יעקב "גור אריה יהודה", הוא הגיבור בחיות. השם אריה צץ כבר בתלמוד, וגם נרמז בספר מלכים. מכאן נמשך הקשר בין יהודה לבין האריה. ילדים יהודים רבים באירופה נקראו אריה יהודה, יהודה אריה ועוד. בחלק מן המקרים ניתן לילד השם הלועזי המקביל לאריה: ליאו, ליאון ועוד. יהודה אברבנל נקרא ליאון אֶבְּרֶאוֹ – האריה העברי. במאה ה-19 כובש את ספרות ההשכלה יהודה לייב גורדון, לייב במשמעות אריה. כך גם באו לקהילה היהודית הכינויים לייבלה ולייבוש, ושמות משפחה הרבים כגון לייבוביץ, לוונשטיין ועוד.
בנימין זאב ופישל יונה
הקישור בין שם פרטי לשם בעל חיים נהוג גם אצל הגרמנים, ויהודי גרמניה ובעקבותיהם דוברי היידיש אימצו אותו. לכל שם משפחה נצמד בגרמנית שם בעל חיים: וולף (זאב), בֶר (דב) וכן אֶבֶּר, חזיר יער, שהוצמד דווקא לשם המשפחה פרייער. הנוהג הגרמני חזר אל ברכת יעקב, ולכן נקראו ילדים בשם בנימין-זאב או בנימין-וולף בעקבות "בנימין זאב יטרף". לשם נפתלי נצמד לעיתים קרובות השם הגרמני הירש, צבי, בעקבות "נפתלי איילה שלוחה", וזה אכן שמו של מחבר ההמנון הלאומי, נפתלי הרץ אימבר. גם הרשלה האוסטרופולר הוא צבי חמוד.
יששכר בברכת יעקב הוא "חמור גרם", במשמעות חיובית, אך החמור בתרבות האירופית נחשב חיה טיפשה, ולכן הועדפה לשם יששכר התוספת דב או בר. הפולקלור מספר על ילד ישראלי שאביו, איש משכיל ויודע מקרא, קרא לבנו חמור. העגל, בגרמנית Lamm, נצמד דווקא לשם אשר, לאו דווקא עם קישור לברכת יעקב.
לא ידוע על ילד הקרוי 'דג', אבל בתפוצות הגולה הרבו לתת לילדים את השם הגרמני-יידישאי פישל. גם כאן נוצרו זוגות כמו פישל-שי, המרמז ליהושע בן נון, שהרי נון הוא בלשון המקרא דג; צירוף נפוץ אחר בשמות היה פישל-יונה, המזכיר את הקשר המקראי בין הנביא יונה, והדג שבמעיו נסע לנינווה.
הזמנה לצפייה במוצאי יום הזיכרון
לפני כ-41 שנים העלו תלמידי התאטרון בפקולטה לאומנויות באוניברסיטת תל אביב את ההצגה "חברים מדברים עם גידי". ההצגה דיברה על מותו של אחי, גידי רוזנטל, במלחמת יום הכיפורים. ההצגה עלתה כמה פעמים, גם בתאטרון צוותא. לפני כשנה החליטו שחקני ההצגה ההיא, והבמאית-המורה נולה צ'לטון שהייתה מורתו של גידי ומלמדת גם היום באותו מקום בגיל 94, להעלות את ההצגה שוב, בהרכב ארבעה מהשחקנים המקוריים: איציק ויינגרטן, דליק וולניץ, חוה אורטמן ודניאלה מיכאלי.
ביום שניה קרוב, במהדורת החדשות של שבע בערוץ 10, תשודר כתבה נרחבת על ההצגה ועל השנים שחלפו מאז עלתה ועד העלאתה מחדש, על משמעותה היום, וגם על האובדן האישי הכבד שאני חווה יום יום. את הסיפור הטלוויזיוני יצרה ברגישות ובחוכמה רומי נוימרק. ראו הוזמנתם.
שאלות שנשאלו ונענו השבוע: מה מקור המילים קפצונים ואיפרכיה, מי אמר ולמה "כל קוץ במדבר הוא פרח", מהיכן צצו המאכלים סינטה ופחזנית ועוד ראו ב"שאל את רוביק", שאלות אחרונות, בשני הדפים.
חדש בבמת אורח: פרופ' גלעד צוקרמן על החייאת לשון אבוריג'ינית
חדש בבלוג רב מילים: דופקים את הצבע השחור