ממציאי הסמרטפון מתחרטים, גברים בוגדים דווקא לא

רוביק רוזנטל | 11 באוקטובר 2017

האיש שהמציא את הלייק גילה שהוא ממכר ומזויף, הדור שעיצב את הסמרטפון מגלה שהגולם קם על יוצרו. מחקר פורומים של אנשים הבוגדים בבני זוגם חושף עולם עשיר של הצדקות ודימויים, ואיך אומרים בבאר שבע טונה

יותר ויותר קולות ביקורת נשמעים היום מצד פסיכולוגים, רופאים, מחנכים ומובילי תרבות על העולם החדש, הנשלט על ידי מכשיר הפלא, הטלפון החכם, הסמרטפון. הדברים מפתיעים בעיקר כשהם מגיעים מיוצרי הסמרטפון והסוכריות הרבות המלוות אליו – האפליקציות (יישומון בעברית נאה), הלייקים, הפיד האינסופי של הפייסבוק ואחיותיו. לעניין הזה הקדיש השבוע העיתון גארדיין כתבת מוסף נרחבת. לקרוא ולשמור. להלן טעימות.

כך עובדת כלכלת תשומת הלב

ג'סטין רוזנשטיין בן ה-34 נגמל בהדרגה מן הסמרטפון. הפסיק לעשות לייקים שהם להגדרתו "צלצול חד של תענוג מזויף", חסם את הסנאפשוט אותו הוא מגדיר "סוג מיוחד של הרואין", ורכש טלפון מיוחד המונע ממנו להוריד אפליקציות. רוזנשטיין יודע על מה הוא מדבר. הוא האיש שהמציא את ה'לייק'. רוזנשטיין אינו בעלים של חברת ענק, שמן הסתם לא תחתור תחת עצמה, אלא שייך לקבוצה הולכת וגדולה של יוצרי הטכנולוגיה, מעצבים, מתכנתי-על ואחרים. אלה מוטרדים ממה שהם קורראים "כלכלת תשומת הלב". זה מה שקורה: הסמרטפון גוזל את תשומת הלב שלנו מן העולם. משתמש ממוצע לוחץ על מכשיר הפלא השטני לא פחות מ-2617 פעמים ביום. המחקרים החדשים מצביעים על כך שהשימוש בסמרטפון פוגע ביכולות קוגניטיביות, ומנמיך את מנת המשכל. האנושות הולכת ומטַפֶּשֶת עצמה לדעת. לצד אלה, הסמרטפון הופך להיות גורם המעצב את הפוליטיקה החדשה, מהברקסיט ועד דונלד טראמפ.

ממציא הלייק

ג'סטין רוזנשטיין, האיש שהמציא את ה'לייק'

רוזנשטיין לא לבד. יותר ויותר אנשי עמק הסיליקון בקליפורניה שולחים אל ילדיהם לבתי ספר שבהם נאסר השימוש בסמרטפונים, טאבלטים ואפילו מחשבים ניידים. דמות מפתח נוספת במגמה הוא ניר אייל, ישראלי על פי שמו, המספר איך פיתח מנגנונים היוצרים במודע מניפולציה של המשתמשים וגורמים להם להיכנס שוב ושוב לרשת או ליישומון הרצוי להם. מפתחים נרשמו אצלו לקורסים תמורת 1700 דולרים. אייל מכה על חטא. הוא כותב על כך שהשימוש הפך להתמכרות, וזו אינה תאונה, אלא נעוצה בפיתוחים הטכנולוגיים עצמם.

כמו מכונת המזל בקזינו

טריסטן האריס בוטה יותר. בנאום רב מאזינים בטד הוא מבהיר שכולנו בני ערובה שנחטפו בידי התאגידים הגדולים שיצרו את הסמרטפון, והטענה שאנחנו עושים זאת מרצוננו החופשי מגוחכת. הטכנולוגיה החדשה משנה את הפוליטיקה, משנה את התודעה ומשנה את יחסי האנוש, ולא לטובה. בגוגל מינו את האריס לפילוסוף של החברה, אבל פרט לזמן למחשבה שקיבל כמעט לא השתמשו בשירותיו. הוא עצמו הראה איך לינקדין, פייסבוק ואחרות יוצרות מנגנונים הסוחפים את המשתמש להמשיך ולהשתמש, להמשיך ולהקליק ולהשתלט על התודעה והזמן הפנוי של כולנו.

מסמך פנימי של פייסבוק חשף שהחברה ערכה מחקרים שנועדו לגלות 'נקודות חולשה ופגיעוּת בין בני נוער' ולנצל אותם לכך שהם ירבו להשמש בפייסבוק. האריס סבור שהחברות לא  רצו מלכתחילה ליצור התמכרות, אלא הן נדחפו לכך על ידי המפרסמים, שהם בסיס המודל העסקי של המערכות האלה.  למעשה, אומר האריס, פעולת הלחיצה על כפתור או החלקת האצבע כדי לגלות מה מועיד לנו הסמרטפון דומה להשפעה שיש לכפתורים ולידיות במכונת המזל בקזינו. לורן בריכטר, שעיצב כמה פיתוחים שיעודדו את השימוש בטוויטר החל להכות על חטאו כאשר גילה שהוא מזניח את ילדיו שלו בגלל הפיתוחים שהוא עצמו עיצב.

המעצבים המתחרטים נשמעים לעיתים במגננה. כדי להתמכר, הם אומרים, נדרש גם אדם הרוצה להתמכר, ולכן בתי קזינו מצליחים כל כך. עם זאת, רובם בשנות השלושים שלהם, והם מודעים לעובדה מטרידה. הם, כפי שאומר רוזנשטיין, הדור האחרון שעוד הכיר את העולם לפני הסמרטפון. עבור הדורות הבאים הדיון הזה אקדמי, והמודעות לנזקים שגורמת ההתמכרות לסמרטפונים תלך ותפחת.

בוגדים ולא מתנצלים

גברים בוגדים היו תמיד, וכפי שאומר פתגם מרושע, הגברים מתחלקים לשתי קבוצות: אלה שבגדו בנשותיהם, ואלה שאינם מודים בכך. מסתבר שהרשת יצרה תנאים לכך שגברים בוגדים מוכנים לחלוק את ניסיונם ומחשבותיהם עם גברים אחרים בעילום שם, כמובן. במקרים מסוימים מצטרפות לשיח גם נשים המקיימות רומנים מן הצד.

אורן ליביו ועופר כרמל מהחוג לתקשורת באוניברסיצת חיפה חקרו את השיח בפורומים של בני זוג בוגדים, ופרסמו את ממצאיהם במאמר בגיליון מיוחד על שפה ומיניות של כתב העת ”עיונים בחקר השפה והחברה", בהוצאת האגודה לחקר השפה והחברה בישראל. באופן לא מפתיע, הבוגדים אינם מתנצלים או מתחרטים, בעיקר הגברים שביניהם, אלא להיפך. הבגידה מאתגרת את החברה המונוגמית, שהיא בעיניהם מכָנית וחסרת רגש, בעוד הבגידה אינה אלא פרקטיקה טבעית, נורמלית ואפילו מועילה. המשתתפים בפורום מציגים את הבגידה בדרכים שונות ומתוך עולמות תוכן שונים, כמו תחום הרפואה ותחום המזון.

ציר מרכזי בשיח הבוגדים הוא ציר האמת והשקר. הבוגדים מתארים חיים יומיומיים הכרוכים בהכרח בשקר ובהסתרה, שכן אסור שבני הזוג הממוסדים שלהם יידעו על מערכות היחסים המקבילות. חלק לא קטן מהשיח באתר אף מוקדש לשכלול של טכניקות הסתרה שונות, כגון כיצד לתקשר עם השותפים לבגידה בלי להשאיר עקבות דיגיטליים. לצד זה השקרים נתפסים כעניין טכני פעוט, מאחר שלטעמם הבגידה היא שמאפשרת להם לחיות חיים אמיתיים ואותנטיים. אחד מהם כותב: "כולנו משקרים טיפה לעצמנו ולא חיים את החיים שהיינו רוצים לחיות, אלא את החיים שמצפים מאיתנו לחיות".

הפומלות, הנקניקייה והחטיף

המשוחחים בפורום משתמשים במונחים מעולם הרפואה. שיח הרפואה משלב דיון מוסרי בהסברים רציונליים-תיאורטיים המנסחים תובנות מדעיות-ביולוגיות לכאורה בדבר תכונותיהם של בני האדם באופן כללי, או של הבוגדים באופן ספציפי. לעיתים הבגידה מוצגת כמחלה פיזית או נפשית, כהתמכרות או כדחף ביולוגי בלתי נשלט. בדרך כלל הטענות מציגות את הבגידה דווקא כמהלך טבעי. החוקרים מצאו טענות רבות לפיהן "מוסד הנישואין נוגד את הטבע האנושי", או ש"טבע האדם אינו מונוגמי". "הגוף רוצה את שלו", על האדם "להאזין לרחשי הגוף... לקצב הפנימי", ואפילו "כבני אדם בהמתיים כל מה שאנחנו רוצים זה סקס ועוד קצת סקס". באותם מקרים שבהם חברים בפורום שיתפו את החברים בלבטים מוסריים סביב מעשה הבגידה, הסבירו להם לעתים משתתפים אחרים מדוע הם צריכים לחשוב על המעשה במונחים גופניים ולא מוסריים. כך למשל הומלץ למשתתף כזה: "המצפון שלך יושב כרגע בלב או בכליות עם המוסר. תנסה להוריד אותם כמה סנטימטר לכיוון המפשעה".

עולם תוכן המשיק לעולם הרפואי ומשמש גם הוא את קהילת הפורום בתדירות גבוהה הוא שדה האוכל. הבגידה מוצגת שוב ושוב כתוסף מזון שהוא "מרגיע ולפעמים מעורר". קיום יחסי מין במסגרת הבגידה דומה לפעולת האכילה: "יתחשק לה לנשנש מישהו שממש מתחשק לה עליו", "טעימת הפרי האסור". כך גם השוואה בין איברי מין או מערכות יחסים מיניות לדברי מאכל ספציפיים: "יש פומלות מתחת לחולצה"; "כבר מצאת מישהי שמוכנה למרוח חרדל על הנקניקייה שלך?"; "חטיף". יחסי מין מוצגים כסוג של תבלין המשפר את טעמה של המנה העיקרית: "סקס הוא פאסֶה כשאינו מתובל".

דווקא בדימויי האוכל מוצאים החוקרים הנמכה מסוימת של הבגידה בעיני הבוגדים עצמם. כאן הבגידה כרוכה גם בתפיסה שלילית שלה בהשוואה למערכת היחסים הממוסדת, שיכולה לשמש בסיס יציב, בריא ומשביע. ההתייחסות למערכת היחסים הבוגדנית מתוך הקבלה לפעולת האכילה מַבנה יחסי כוח ברורים בתוך מערכת היחסים הזו: תפקידה לספק בראש ובראשונה צרכים אינסטרומנטליים, ובמסגרתה בן הזוג הוא מעין משאב מתכלה, המיועד לשימושו הפונקציונלי של זה שברצונו להשביע את רעבונו.

טבעוניים מחפשים שם חלופי למטבח

ומעניין לעניין באותו עניין, כמה תגובות הגיעו לטור הקודם שעסק בקשר בין המטבח הביתי והטֶבַח ההמוני. זאב סטרניק מזכיר פתגם בפולנית, המקביל בערך למה שהוזכר בשפות אחרות: "Gdzie kucharek szesc, tam nie ma co jesc". בעברית: איפה שיש שש מבשלות, אין מה לאכול.

ישי רוזנבאום כותב: "המילה 'מטבח'" והאוקסימורון לכאורה 'מטבח טבעוני' טורדים את מנוחתם של טבעונים רבים. מדי פעם מתפתחים דיונים ערים למדי בנושא בקבוצות הדיון הטבעוניות ברשת.  חלופות שונות מוצעות למילה: מבשל, מבשלון, מבשלה (שלמרבה הצער כבר תפוסה...), בישולייה. משורשים נוספים: מִטְפָּח (מלשון טיפוח), מִזְנָן (וגם: מזננה, על משקל מסעדה; כפל המשמעות הפוטנציאלי לא נעלם מעיניי), מִצְמָח.  יש גם הלחמים: טובשיל, מַאֲרֶחֶת או מַאֲרָחָה ועוד. ההצעה שהכי מצאה חן בעיניי, דווקא בשל היעדר התחכום המוחלט שלה: 'חדר הכנת אוכל'. אני עצמי מכנה לפעמים את מטבח  מכנה את המטבח מִטְרָח - כי זו יכולה להיות לעתים טרחה גדולה להכין אוכל".

איך אומרים בבאר שבע טונה

ועוד בענייני המטבח והמזון כותב גולן:  "בספרך 'הזירה הלשונית'" כתבת על עניין הדיאלקטים השונים באזורים או ערים שונות בדרום. בין היתר הזכרת את המילה טוּנה כשם לדג או למאכל. בבאר שבע (אם אינני טועה), היא נאמרת בחולם מלא: טוֹנה. השבוע ראיתי דיון בפייסבוק, הנוגע לשאלת ההתנשאות על אנשים שמדברים שונה. המחברת, בין היתר, הביאה את הדוגמא של הטונה, כשהיא טוענת שהסיבה לשיבוש בהגייה הוא תוצר של השפעת הצרפתית שהייתה שגורה בפי יוצאי צפון אפריקה, שבה שם הדג הוא בחולם – thon. כמו כן, ערבים בארץ במקומות שונים, אומרים טוֹנה בחולם מלא. מה לדעתך המקור לשיבוש? אצל הוריי, שהגיעו ממרוקו ודיברו רק צרפתית, עדיין אומרים טוּנה כמו שנהוג אצל הרוב בארץ. זאת ועוד, באותה משפחה, אלה שגרים בדרום מבטאים בחולם מלא ואלו שגרים בצפון מבטאים כמו כולם. האם זה עניין בכלל של דיאלקט של אזור מגורים?"

השאלה נהדרת, התשובה מורכבת. לא נעשה מחקר ספציפי על הגיית טונה, אבל המקור לשינויים בלשון הדיבור הישראלית הוא בדרך כלל אתני ולא אזורי או יישובי. כאשר אזור או יישוב מסגל צורה מיוחדת, המקור לכך הוא ההרכב האתני של היישוב. כאשר אדם או משפחה יוצאים מגבולות האזור הם עשויים לשנות את הרגלי הדיבור ולהסתגל לסביבה. במקרה של טונה, ההסבר הקושר את 'טוֹנה' בחולם בצרפתית סביר ביותר.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה מקור הביטויים על הפנים וחוזר בתשובה, מהיכן הגיעו המילים קאקר וגרוטסקי, מה הקשר בין תורנות בתי מרקחת לחינוך תורני ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

חדש בפינה של פול אוגדן: גוגל פיתחה אוזניות שבהן זוכה המשוחח לתרגום סימולטני

בקרוב: שעת סיפור בבית אביחי: "חנות המילים של נעם", 25.10, 1700

תגיות :
wikimedia common תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אביטל לירן-שף
תודה רוביק תמיד כייף לקרוא. עברית שפה מאתגרת, ונהדרת
12 באוקטובר 2017 הגב
יעוד גונן
באשר למושג 'קאקֶר' אספר אנקדוטה שהיתה מפורסמת בשעתה: ביריד המזרח בת"א (ב-1934 כמדומני) הוקמו שרותים ציבוריים, עליהם הפקידו תל-אביבי קשיש שהיה אמור לגבות סכום פעוט מכל מי שנזקק לצורך קטן, וסכום קצת גדול יותר מכל מי שנזקק לצורך גדול, וזה היה שכרו. יום אחד בא לשם ראש-העיר מאיר דיזנגוף, ולאחר שהסתובב קמעא נזקק לנקביו, ניגש לשירותים, שילם עבור הצורך הגדול, וכשיצא - שאל את המשגיח: "איך העסקים רב יהודי?" ההוא גנח. "אַל תשאל, אדון דיזנגוף - כולם כאן פִּישֶרים. תאמין לי אדון דיזנגוף - אתה הקאקר הראשון!"
16 באוקטובר 2017 הגב
ירון גולדשטיין
שלום רוביק! לעינין הטונה- כאחד שגדל מספר שנים בבאר שבע וחי עם לא מעט מרוקאים בבאר שבע, זכור לי שתמיד יוצאי מרוקו ( העסיסיים שאהבתי מאד) נטו להפוך שיטתית כל שורוק/ קובוץ לחולם מלא ( "הוא מוכן לצום" למשל- נשמע כמו"ho mochan ltsom"). זה משהו ששמעתי רק בבאר שבע. וכמובן שגם הטונה הנ"ל שייכת לעולם החולם המלא... וכמובן- עוד משהו באר שבעי שאהבתי- חוק ההיפוך המרוקאי. מלעיל יהפוך למלרע ולהפך. כל מילה בכל הקשר.נסה ותיהנה ירון
16 באוקטובר 2017 הגב
גיל לרנר
בעניין חדר הכנת האוכל, שהוא בעיני תיאור מוצלח מאד, אחד מהמאכלים שאני אוהב להכין הוא (חידוש שלי?..) מִמְעַך עדשים, על משקל ממרח חומוס, ומרקמו דומה לפירה תפ"א (טעים מאד :-) ) (לטגן בצל דק, להוציף קצת גזר מרוסק, אחר כך כוס עדשים בצבע כתום, לבשל עד שמגיעים למרקם של ממעך). בתיאבון!
26 באוקטובר 2017 הגב
אנא עארף
אפליקציה=יישום וויג'ט=יישומון
04 בנובמבר 2017 הגב

הוספת תגובה