עד מדינה, חופש פולחן, גביש נז'בר וסוד הבולבול

רוביק רוזנטל | 21 ביולי 2017

מיהם שומרי הסף ומיהו השבוי הרגולטורי, איך עוד ועוד עיצורים נעלמים מן הדיבור העברי, איך לקרוא לאצבע השישית, ופיצוח ממקור ראשון של השאלה מהיכן נולד השם 'בולבול', וזו לא הציפור

חמישה צירופי לשון ליוו אותנו מאז ראשית יולי המהביל.

אקדח מעשן. מחפשים אותו בפרשיות טראמפ, ואולי גם בפרשיות 1000 עד 4000. אולי יעלה מאקדחו של מיקי גנור. המקור באנגלית: smoking gun. הצירוף נכנס לשימוש במשמעות זו בראשית שנות השבעים בתקשורת האמריקנית, והוא משמש גם בהקשרים ביטחוניים-פוליטיים, כגון בחיפושים אחרי נשק לא קונבנציונלי בעיראק להוכחת הסכנה הגלומה במשטרו של סדאם חוסיין. המקור בסיפורו של קונן דויל ויצירו שרלוק הולמס משנת 1893: ההרפתקה של גלוריה סקוט.

עד המלך ועד זומם

חופש פולחן. בישראל יש חופש פולחן מלא, אומרים ראשי ההסברה הישראלית לנוכח ההתלקחות החדשה בהר הבית. חופש פולחן הוא עיקרון הקובע שלבני האדם זכות לפעול על פי אמונתם הדתית בלא תנאים מגבילים וללא פיקוח. אנגלית: freedom of worship. צרפתית: liberté de culte. המונח הצרפתי נטבע בעקבות ההפרדה בין דת ומדינה בצרפת בשנת 1905 והוא מופיע בהצהרת זכויות האדם של האו"ם משנת 1948. 'פולחן' עצמה היא מילה ארמית המופיעה בספר עזרא בהגיית פָלחן. בגירסתה העברית היא מופיעה במדרשים. הוראת השורש פל"ח היא עבודת האל, סגידה, וככל הנראה יש קשר בינה לבין הפלח הערבי, עובד האדמה. 

עד מדינה. מיקי גנור מתחמק ממאסר ארוך ומכניס אליו כנראה אחרים. לכאורה. עֵד מדינה הוא אדם המעיד במשפט מטעמה של המדינה או הרשות, אך הצירוף מתייחס בדרך כלל לעבריין המעיד כנגד חבריו כדי להגן על עצמו במסגרת עסקה. נקרא גם 'עד מלך'. המקור באנגלית: state's witness, בעקבות turn king’s evidence (להפוך לעד המלך), וגרמנית: Kronzeuge (עד הכתר). התנ"ך מספק למערכת המשפט את הביטוי 'עד אמת', 'עד שקר', התלמוד 'עד זומם', לשון ימי הביניים 'עד ראייה' ו'עד שמיעה', והאנגלית 'עד עוין' ו'עד מומחה'. מרוב עדים לא רואים את הצדק.

שבי רגולטורי. המצב שאליו על פי החשד נקלע שלמה פילבר בפרשת בזק. המקור באנגלית: regulatory capture. הביטוי לקוח מתיאוריה בתחום יחסי המדינה ומערכות הכלכלה. על פיו סוכנות הפיקוח על התעשייה, היא הרגולטור, תהפוך שבויה בידי התעשיה עליה היא אמורה לפקח, בזכות הכוח הרב שיש לתעשייה על פני פקיד ממשלתי.

שומרי הסף. כל אלה האמורים לשמור שלא יתרחשו אירועי שחיתות במערכות המשק והמדינה, ומסתבר שגם הצבא. בדרך כלל הם נרדמו בשמירה (ביטוי צבאי כשלעצמו). במקור שומר הסף הוא אדם שתפקידו לבדוק ולפקח על אנשים הנכנסים למבנה, אם תרצו שין גימל, והמקור בספר ירמיהו: "אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף" (לה 4). המקבילה האנגלית: gatekeeper (שומר שער). בתחום העיתונות קרוי כך אדם במערכת הקובע מה יזכה לפרסום, בעקבות המקור האנגלי. 'שומרי הסף' זכה לפרשנות מרתקת בסדרת טלוויזיה שבה סיפרו לנו ראשי השב"כ והמוסד בדימוס מה שהסתירו מאתנו כשהיו בתפקיד.

אותיות פורחות ונעלמות

אלה שביט כותבת: אני מבקשת את התייחסותך להגייה הצורמת של מספר עיצורים: גביש במקום כביש, הַזְ'ווה במקום הַשְווה; נִזְ'בע במקום נִשְבע וכו'. האם התופעה מוכרת לך?

התופעה מוכרת לא רק לי אלא לחוקרי העברית הישראלית, המאתגרת את חוקי הדקדוק הקלסי. עיצורים שונים משתנים ואפילו נעלמים, ולהלן רשימה חלקית, על פי סדר האלף-בית.

א: שלום לך א', לאן נעלמת לנו? מי שרוצה לשמוע איך נשמעת א', שיאזין לערבים המדברים לא רק בשפתם אלא גם בעברית: 'אני מאמין' בפי ערבי נשמע בעצירת הא'. בעברית א' הפכה לתנועת אוויר חופשית.

ה: חותרת בעקשנות לעבר א'. היה מאמם, מדאים, האוויר מאביל והחתיך אורס.

ח: התלכדה כבר מזמן עם כ' רפה. להשוואה, באחותנו הערבית כ' רפה היא עיצור נפרד השונה מן הח' הגרונית.

ט: הפכה כבר מזמן לאחותה התאומה של ת'. בערבית זהו עיצור נחצי, המודגש באמצעות נקישת הלשון בשיניים.

י: מחפשת מקום במרחב הלשוני אבל נמוגה לאיטה בעיקר כשהיא צמודה לחיריק. ישראל היא כבר מזמן איסראל. בהקשרים אחרים היא מוחלשת אף כי לא נעלמה לגמרי.

כ דגושה: הולכת ומתלכדת עם ג'. כ' וג' הם עיצורים קרובים, כאשר כ' היא עיצור 'אטום' וג' עיצור 'קולי'. הכ' מאבדת את האטימות ומתרככת. התופעה קיימת בעיקר בשווא נע: כביש>גביש, כלבים>גלבים.

ע: הפכה לא' והולכת אתה בדרך כל הארץ.

ק: התלכדה מזמן עם כ' דגושה ואיבדה את ההיגוי הענבלי. הקשיבו להגייה התימנית הנפלאה כדי להיזכר. נסחבת אל הריכוך: קבוצה>גבוצה.

ר: עיצור סורר הזוכה למגוון הגיות בכל השפות. המאבק על הריש המתגלגלת שייך להיסטוריה, אבל הר' ממשיכה להיעלם. פרפר נהגה פפר, וגם בסוף המילה: אפשָה לדבֵה אתך מחָה?

ש: מתרככת ונדמית לז' צרפתית בעיקר בשווא: מה נז'מע? נז'בע לך!

ת: מתרככת אף היא ונדמית לד', בעיקר בשווא: מה אתה מדרגש?

ומה משותף לכל אלה? השינויים כמעט ואינם מורגשים, מפני שאנחנו מתרגלים לשינוי בהדרגה, עד שהוא מתייצב ואפשר לכנותו "מעתק פונטי". הפער בין הדיבור לבין הכתב מתרחב, והשפה הופכת עצלה ורדודה, לפחות בהיבט הצליל.

סודו של הבולבול

דודי איבן כותב: לגבי עניין ה"בולבול" מן הטור הקודם ברצוני להוסיף. אני בן לעולי עירק, וזוכר שהדודים שלי וגם אבי ואמי היו מברכים תינוק זכר שמסתובב עם איברו חשוף במלים "בדאלו הדה ל'בילביל מאלו". בתרגום חופשי: "יבורך אברו", ובאנלוגיה: יצליח בעתיד בהפריה ובהמשך הדור. מכיוון שהדודים שלי עברו מעירק ישר לאנגליה אני מניח שמקור השימוש בביטוי בולבול כמסמן אבר המין הגברי בא מערבית, ולא נדבק דרך העולים בישראל, כלומר משם הגיעה ההשוואה בין הציפור לאיבר. 

תודה לדודי. סביר מאוד להניח ש'בולבול' במשמעות המינית הגיע מעולי עירק. הסלנג הישראלי התעשר מעולי כל התפוצות, ובוודאי גם מעולי עירק, וזו אינה דוגמה יחידה. יתכן שהמעבר מ'בילביל' ל'בולבול' נעשה בהשראת שם הציפור.

רז מוסיף: "לעניין ההאנשה, יותר נכון, 'ההצפרה' של איברי המין, ישנן שפות נוספות בהן איברי המין מקבלים שמות של ציפורים. ברומנית איבר מין זכרי הוא  cocosel, תרנגול קטן, ואיבר מין נקבי הוא  pasarica, קרי, ציפור קטנה. גם בפולנית איבר המין הנשי הוא אפרוח –  cipka, באיטלקית דרור –  pasera, ובמדינות דוברות ספרדית יונה –  paloma. גם במדינות המזרח יש תופעה כזו".

מה מתהווה, אחי?

משה לוינסון כותב: "מה מתהווה? בשאלת פתיחה זו כנראה פתחו מי מהמשכילים כשפגשו איש את רעהו,  בשנות השלושים בארץ ישראל. לפחות כך התבטא פרופ' בנציון נתניהו ז"ל שסיפר לי שעות רבות על קורות חייו לסרט שעשיתי עליו ושודר בערוץ 1. הרהרתי,  מה נפלא יהיה לפתוח פגישה ב"מה מתהווה?", במקום ה'מה קורה?', שהחליף את 'מה נשמע?' או 'מה העניינים?'". קנינו. מה מתהווה עם הצוללות, נתניהו?

האצבע השישית ופקודת הריצה

משפחת סקיטל כותבת בעקבות השאלה שהציגה ועסקה בסוגיית האצבע השישית: "כיוון שאין שם לאותה אצבע מיותרת הועלו שתי הצעות בביתנו. הראשונה – שֵשֵת, והשנייה זֶרֶש - ראשי תיבות של "זרת שישית". נשמח לתגובתך". משפחת סקיטל, אהבתי! 

דני ב. כותב: קבל תיקונצ'יק לשאלה שעסקה בפקודות הזינוק לריצות. פקודת הזינוק הנכונה לריצה קצרה - עד 400 מ' - מורכבת משלוש הוראות: "למקומות" - "היכון" - "צא", או שמושמעת ירייה. בריצות אחרות - שתי הוראות בלבד: "למקומות" וירייה כאשר הרצים "מסתובבים" לפני קו הזינוק. באולימפיאדה ובתחרויות רשמיות המשתתפים בריצות הקצרות אינם נמצאים על אדני הזינוק. ההוראה "למקומות" (on your place) מורידה אותם אל האדנים. הוראת "היכון" מכינה אותם ליציאה תוך שנייה או שתיים.

אלכס שפי ז"ל

השבוע התבשרתי על ממותו של אלכס שפי. אלכס תרם רבות לאתר, בשאלות מאתגרות וברשימות מרתקות, וגילה בקיאות רבה בתחומי הלשון בכלל והערבית בפרט. אלכס כיהן בעבר כמנהל חטיבת החדשות של קול  ישראל בערבית, וכעורך הלשוני של הרשת הזאת (רשת ד').

רשימתו על שיבושי לשון המופיעה בבמת אורח זכתה לקריאה נרחבת, והוא כתב לי שהוא מכין אוסף נוסף, רחב עוד יותר, של שיבושים. אם בני משפחתו או חבריו ימצאו את האוסף החדש בעזבונו הוא יפורסם בשמחה

חדשות ממדף הספרים: "חנות המילים של נעם" זכה בספר זהב מטעם התאחדות המו"לים לשנת 2017 על מכירת למעלה מ-20,000 עותקים, והוא מצטרף בכך במדף ל"מילון הצירופים". כן ירבו.

שאלות שנשאלו ב'שאל את רוביק': מה בין מתכון ומרשם, מהיכן הגיעו אלינו המילים 'מקשה' ו'איכון', למה אומרים 'שמיניות באוויר' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה. 

תגיות :
google images תמונה ראשית

תגובות

אבישי לבנה
תודה על המאמר המעניין. לדעתי "פולחן" הוא עבודה. כל עבודה ולא רק עבודת האל. הראיה שלי היא המסמך שחותמים עליו רוב החתנים: הכתובה. בתחילתה מתחייב החתן: "...ואנוכי אפלח..." כלומר אעבוד (על מנת לפרנס את אשתי). נכון שבשימוש המילה בעברית היא יוחדה לעבודת האל. זה נח מאד לאלה שחותמים על כתובתם ולא מתכוונים באמת לעבוד... ובעניין העלמותן של אותיות, כבר בעברית העתיקה החלו להעלם אותיות פה ושם. א' תמיד היתה בעייתית מכיון שהיא משמשת רבות כאם קריאה, והלשון מגלגלת את נעלמותה גם למקרים שהיא עיצור. למשל "מאתיים", צריך לסוע לירושלים כדי לשמוע את הא'. או אחת השינים ב"יששכר", ויש דוגמאות נוספות, אני חושב אפילו כבר בתנ"ך.
20 ביולי 2017 הגב
אורה שורצולד
כביש (גביש) ודומיהם הם דוגמה להידמות פשוטה המצויה בסבתא (ספתא), מזכירה (מסכירה), בחינה (פחינה), מבחן (מפחן), מסדר (מזדר), זקנה (סקנה), רבקה (רפקה), חשבון (חז'בון), בשביל (בז'ביל) ועוד הרבה
20 ביולי 2017 הגב
אהרן בלום
אני מבקש להוסיף בעניין ה"אצבע השישית " (ששת או זשת ?), הגברת המאוד נכבדה וידועה מצפת ,המוכרת בשם " אסתר עופרים " נולדה בשם "אסתר זייד" ,מה לשם מאוד אשכנזי ולאסתר הספרדית מדורי דורות ? הגם ששם המשפחה המקורי היה " הלוי " ?,מספורי זקני צפת נודע לי מקור התעלומה ,הסבא רבה של אסתר (אולי היה שמו נעים),סבא זה נולד ובידו השמאלית היו שש אצבעות ,מכיון שהערבית הייתה השפה הדומיננטית אצל הספרדים , הוסיפו לסבא את המילה הערבית " זיידה " (פתח מתחת הז',שוא מתחת הי' וצרה מתחת ה ד' ) ,בתרגום לעברית "הנוספת " , כלומר נעים בעל ה"נוספת " , לנעים זיידה נדבק הכינוי הנ'ל ,במרוצת השנים נשמטה הה' מהשם והשם שהוריש למשפחתו וליוצאי חלציו נשאר זייד ,כלומר ה"נוסף ".
20 ביולי 2017 הגב
אבישי לבנה
קראו לסבא זיידה כי זיידה זה סבא ביידיש. יהודי הגליל בכלל וצפת בפרט נהגו לערבב עברית, ערבית ויידיש.
20 ביולי 2017
ניר
יש מילה העברית לשיפוצניק? אולי שפצן?
20 ביולי 2017 הגב
אבישי לבנה
שיפוצניק זה בעברית!
20 ביולי 2017
אהרן בלום
אבישי לבנה ,אכן זיידה באידיש זה סבא,לא יעלה על הדעת שאיש ספרדי צעיר לימים יחליף את שמו " הלוי "בשם משפחה "סבא " ודווקא בשפת האידיש ,על- כן קבל נא את גרסתי ,גרסה מקובלת ומוכחת בקרב ותיקי צפת.
21 ביולי 2017 הגב
יובל פילמוס
בערבית כ׳ רפה זהה לכ׳ דגושה, בניגוד למה שכתוב כאן. שני העיצורים בערבית שאנו מזהים אותם כסוגים של ח׳ התלכדו בעברית לעיצור אחד, ח׳. הנה דוגמה יותר מעניינת - בפרסית הח׳ הגרונית (במילים שאולות מערבית) הפכה לה׳.
22 ביולי 2017 הגב
יעקב ברזילי
למה לא בילביל?בתעתיק כפי שהתקבל בקהילת המודיעין ה-י היא תנועה מלאה.יוצא BIELBIEL ולא BLBL או לכל היותר BILBIL מעין כסרה בערבית."בדאלו" או "אבדלו" של העיראקים הוא קיצור של אנא בדלו.אני במקומו או אני כפרה עליו."מאלו"באה מ"מאל "רכוש בהוראת שלו-רכושו
24 ביולי 2017 הגב
JimmiNil
dQD0RS http://www.LnAJ7K8QSpfMO2wQ8gO.com
28 בנובמבר 2017 הגב

הוספת תגובה