שוברים שתיקה ועצמות, ומבט חדש על מין בתנ"ך

רוביק רוזנטל | 24 בנובמבר 2017

בין פרשת דובר שוברים שתיקה למשבר הקואליציוני המתרקם, אבי גבאי שובר ימינה ומחפש שובר שוויון; מה באמת אומר התנ"ך על נידה, הומוסקסואליות ואיסורים מיניים, ומה בדיוק התחרבש כאן

פרשת דין יששכרוף היא אירוע מבלבל, הסובב כולו סביב הפועל רב השימושים 'לשבור'. הדובר העכשווי של 'שוברים שתיקה' טען שלפני שלוש שנים היכה קשות פלסטיני, או בנוסח שיוחס לרבין באינתיפדה הראשונה "שבר לו את הידיים והרגליים", הפרקליטות "שברה לו המילה" כאשר טענו שהוא משקר. הטענה שיוחסה לרבין נשמעה על ידי חיילים וקצינים שהואשמו בהפעלת אלימות כלפי משליכי אבנים, בטענה שיצחק רבין, שכיהן כשר ביטחון, אמר שצריך "לשבור להם את הידיים ואת הרגליים", או "לשבור להם את העצמות". רבין הכחיש את הדברים.

'שוברים שתיקה' לקחו את שמם ממטבע לשון שיש לה שני נוסחים.  'שבר שתיקה' נאמר על איש ציבור שחזר לדבר בציבור לאחר תקופה ארוכה. ברק, למשל, לא פוסק לדבר ולצייץ לאחר ששבר תקופת שתיקה לא קצרה. 'שבר את השתיקה' נאמר על מי שהחל לדבר לאחד שתיקה ארוכה במפגש או בקבוצה. גם הניב הזה מושאל. אנגלית: break the silence. גרמנית: das Schweigen brechen. צרפתית: briser le silence.

באו שרים עד משבר

הניב 'שבר את המילה שלו' מתייחס בדרך כלל לאדם שהפר הבטחה, או שיבש הבטחה או הצהרה של זולתו. שוב לקחנו את זה משפות שונות, וגם הפעם יידיש ביניהן: ברעכן דאָס וואָרט. יש גם באנגלית, גרמנית וצרפתית, וגם בערבית: בִּדַכּ תִכְּסֶר כַּלַאמִי?! (האם תשבור את מילותי?). גם בלשון שלילה: מַה נִכְּסַר כִּלְמַתַכּ (לא נשבור את מילתך).

כל זה מתרחש באווירה של 'משבר עבודות הרכבת' המרחף מעל הממשלה. 'משבר' מופיעה התנ"ך פעמיים בנוסח זהה, במלכים ובישעיהו: "כִּי בָאוּ בָנִים עַד־מַשְׁבֵּר, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָֽה". על פי ההקשר נקבע שהכוונה לפי הרחם של היולדת בעת הלידה, ובתלמוד גם הכיסא שעליו מושיבים את היולדת. השימוש המקובל היום התפתח בעברית החדשה, בהשפעת הדרך בה נתפס אירוע הלידה, ובהתייחסות לענייני שבירה למיניהן.

אלימלך גזית כותב באותו עניין: "שמעתי מפי עתונאי ברדיו שאמר שאבי גבאי שבר ימינה. השאלה איך אפשר "לשבור" ימינה, והאם אפשר לשבור גם שמאלה?"

הביטוי 'שבר ימינה' הוא דימוי הלקוח מעולם הרכב ומייצג סטייה חדה בעת הנהיגה לכיוון ימין. גם כאן מדובר בדימוי: תנועה חזקה המדמה שבירה. פעולותיו של אבי גבאי מזכירות לצד זה את הסקרים הטריים יחסית שבהם הסתמנה אפשרות של 'שובר שוויון' לטובת גוש המרכז-שמאל דווקא, והפעם המקור הוא משחק הטניס. שובר שוויון הוא משחקון בטניס שנועד להכריע מערכה המסתיימת בתיקו 6:6, ובהרחבה, שלב מכריע לאחר שלא הושגה הכרעה בנושא כלשהו. 'נקודת שבירה' היא  רגע של ייאוש וויתור לאחר תקופה קשה, ובאנגלית: breaking point. מקור הצירוף בתחום הפיזיקה, השלב שבו חומר נשבר כתוצאה מלחץ או מתיחה. גם כאן יש לו משמעות בטניס: אפשרות ניצחון של מתחרה במשחקון שבו יריבו מגיש את הכדור.

ומה נותר לנו? רק לחכות לשבר ענן, שישבור את הבצורת ויאפשר לחקלאות הישראלית לשבור שבר. כאן כדאי להזכיר שלשב"ר עוד שתי משמעויות: פרנסה ומזון הזכורה מימי יוסף במצרים, ופתרון, בנוסח "החלום ושברו".

זרע צומח, זרע מוליד

התנ"ך נוגע בכל תחומי החיים המוכרים לנו, וביניהם תחום המין. ביום שלישי השבוע הביא עקיבא נוביק כתבה מרתקת בערוץ עשר על הכשלים העמוקים של החינוך המיני בחברה הדתית-לאומית, שלא לדבר על החרדית. הכשל נובע מהחמרות ופרשנויות שהלכו והקצינו של עקרון הצניעות ביהדות. בספר חדש, "מין אסור, מין מותר" בהוצאת ידיעות אחרונות, כותבת הפסיכיאטרית נילי בוכמן סילונימסקי שהפרשנות הדתית  המאוחרת שיבשה בשורה של עניינים מרכזיים את היחס למיניות בתנ"ך, ובמקרים לא מעטים הפכה את הקערה על פיה. התנ"ך, היא כותבת, לא אוסר הומוסקסואליות כנטייה מינית, לא אוסר אוננות, לא אוסר גילוי עריות במובן הרחב של המילה ואפילו לא משכב בהמה. האיסורים בתנ"ך מתייחסים למקרי קצה. האיסורים הטוטליים ההולכים ומתרבים הם החמרות בדיעבד.

מין אסור

לצד המידע הרב וההשוואות המאלפות לתרבויות מן העולם העתיק יש בספר כמה הערות לשוניות מרתקות. בעברית המילה 'זרע' מתייחסת הן לזרע בתחום הצומח, והן לזרע ההולדה של האדם ובעלי החיים. לשם השוואה, באנגלית המילים שונות: seed לעומת semen או sperm. בסיפור הבריאה, כותבת בוכמן, מופיע תחילה זרע הצומח: "דשא עשב מזריע זרע". הקדמונים החלו להבין שהגבר מעביר לאשה דבר מה חיוני להולדה, והעניקו לו את אותה מילה: זרע, ומכאן ברכתו אלוהים לאברהם: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". כאן זרע הוא צאצאים, עד סוף הדורות. בספר ויקרא יש לצד זה התייחסות למשמעות המינית של הזרע: "ואשר תצא ממנו שכבת זרע", וכך בהופעות נוספות בתנ"ך.

מעשה סדום ונשים מסוללות

בוכמן כותבת שעל פי התנ"ך לא היתה התנגדות לאהבת גברים רגשית ופיזית, וסיפור דוד יהונתן מצביע על כך, אלא על חדירה בלבד. איסור החדירה, המשותף לתרבויות ולדתות רבות, נובע על פי בוכמן מטעמים דתיים. העברת הזרע היא מעשה קדוש. חדירה אינה אם כך חטא כלפי אדם אחר, אלא כלפי האל. האיסור על עצם הנטייה המינית הוא יציר המאה ה-19.

הביטוי 'מעשה סדום' מתייחס בלשון חכמים לסיפור המקראי של אירועי סדום ועמורה, אך אינו מתייחד לתחום המיני אלא לרשע וחטא בכלל. 'מידת סדום' היא מידת הרוע והחטא הקיצוני. ההוראה המינית מקורה בהשפעה נוצרית מאוחרת. פטר דמיאן, קדוש נוצרי מהמאה ה-11, חיבר בין משכב זכור למעשה סדום. לטענתו, מאחר שאלוהים 'הפך את סדום', בין היתר התקיימו בה מעשי מין הפוכים, משכבי זכר. לכך נוסף הסיפור המקראי על אודות אנשי סדום, שביקשו מלוט להוציא אליהם את אורחיו כדי שידעו אותם (בראשית יט 5), ורש"י מפרש: "במשכב זכור". בערבית נקרא מעשה סדום עַמַל לוּטִי: מעשה לוט, והוא מיוחס גם כן למשכב זכר. אין בתנ"ך אזכור של יחסים לסביים או איסור עליהם, שכן אין בהם יסוד של העברת זרע. חז"ל השתמשו במונח 'נשים מסוללות'. הן נחשבות מופקרות ואפילו זונות, אבל לא חוטאות במובן המקראי, הכרוך בענישה חמורה.

מעיינות הנידה ועונת האשה

ימי הנידה, ימי הווסת, מרמזים בעצם השם על כך שאלה ימים שבהם האשה 'מנודה' ואפילו 'נודדת', המזכיר  הנהוג בתרבויות שונות להתרחק מן הבית במימי נידה. הווסת עצמה נקראת בתנ"ך בשם המרחיק ומעדן "אורח נשים". וסת היא מילה תלמודית, ופירושה הכללי הרגל או נוהג.

תקופת הווסת בתרבויות שונות נחשבה תקופה מטהרת, ודם הווסת נחשב אפילו קדוש. בתרבות הסינית דם הווסת נקרא "טל שמים", ביוון חרמש הירח – menarch, המתייחס גם הוא למחזור החודשי, וכך בלטינית ובשפות אירופה שונות. בוכמן טוענת גם כאן שאין בתנ"ך איסור על קיום יחסי מין בעת ימי הנידה ובוודאי לא בימים שאחריה, אלא המלצה בלבד. האיסורים החמורים התפתחו בספרות חז"ל. חז"ל גם יצרו את הביטוי "מעיינות הנידה", נוזלי הגוף הטמאים של הנידה, שהם רוק ושתן שאסור לבוא אתם במגע.

הציווי החיובי ביהדות התומך ביחסי מין הדדיים הוא 'עונה', הנזכר בחוקי העבדים: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָֽע" (שמות כא 10), ומדגיש את חובת הגבר לספק את  התשוקה המינית של האשה, מעבר למצוות ההולדה. למילה עצמה יוחסו שלוש משמעויות. לשון עת וזמן, כי הגבר יכול על פי אבן עזרא לספק את האשה בהתאם לאילוצים של עבודתו וכוחו; לשון עינוי, שכן אם הגבר פורש מהאשה הוא מענה אותה; לשון היענות – בסיפוק האשה הוא נענה לצרכיה; וכן לשון מעון. ואיך מספק הבעל את האשה? בשלוש דרכים: ביאה כדרכה, מין וגינלי; היפוך השולחן – מין אנאלי; ביאה דרך האיברים – מין אוראלי. על אף אחת משלוש הדרכים האלה אין איסור, לא מן התורה ולא בתקנות החכמים.

בז'רגון הדתי-חרדי נהוגה המילה העברית-יידישאית 'חומרעס', חומרות. טבען של החומרעס שהן הולכות ומעצימות, מפחד שכל הקלה תביא לפריקת עול. התוצאה, כפי שמראים מחקרים רבים על החברה הדתית, מעידה שחומרות יתרות כרוכות בנזקים נפשיים, ברגשי אשם ובבלבול, שבהחלט אינו מחויב המציאות.

מה התחרבש ומי התחרד

הבלשנית ד"ר עינת גונן שלחה את קטע הוידיאו שבקישור, קדימון לתוכנית עובדה עם שמחה גואטה, בתו של הח"כ המתפטר יגאל גואטה.

עינת מפנה את תשומת הלב לשימוש ב'התחרבשתם':

שמחה גואטה: מה התחרבשתם פתאום?

המראיין: מה התחרדתם?

גואטה: לא, התחרבשתם! מה התקלקל כאן?

הפועל 'חִרְבֵּש' הוא כבר בעל ותק רב בסלנג הישראלי וגם מגלה עמידות. פירושו בִלבל, גרם לאי סדר. הוא מופיע למשל במערכון "אופסייד סטורי" של הגשש החיוור: "חירבשת לי את הראש, מה עלית עלי? תרד ממני". המקור בערבית: חַ'רבַּש פירושו קילקל. ממנו נוצרה גם גירסת בניין התפעל – התחרבש.

מלחמת האותיות, עכשיו כספר קולי

חברת הספרים אייקאסט מעלה לרשת לרכישה ספרים קוליים, ספרים שאותם קורא שחקן או מחבר הספר, וניתנים לרכישה במחירים נוחים.

השבוע עלה לאתר הספר "מלחמת האותיות", שיצא לאור בפברואר השנה ומיועד לשנות ראשית הקריאה. הספר נקרא על ידי המחבר, עבדכם. מוזמנים להיכנס, להתרשם ולרכוש.

http://books.icast.co.il/book/milchemet-haotiot

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': כמה שורשים יש בעברית, מה הקשר בין קאופמן ליעקב, מה ההבדל בין להתריע ולהרתיע ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

חדש בבמת אורח: גברת הלשונות היתה לשפחה, פרופ' חננאל מאק כותב על הידלדלות השפה העברית בימי הביניים. 

חדש בפינה של פול אוגדן: הממסד בצרפת נגד שינוי מגדרי של השפה הצרפתית

בקרוב: אין עלייך אחותי, מתנ"ס הר אדר, 7.12, 2000; חבל אשכול, 12.12., 1030

תגיות :
רוסו, החלום, google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אבישי לבנה
א. אני חושב שהביטוי "גבאי שובר ימינה" נוצר ע"י אחד מדוברי (אולי דברני) התקשורת שחושבים שאם לא יגזימו או יקצינו את התבטאותם, לא ישמעו אותם. דוגמה נוספת: מניה שעלתה בחצי אחוז בבורסה "נסקה אל על", ומניה שירדה באחוז אחד "התרסקה"... ב. גם צום "שוברים". מי שלא אכל בלילה, שיאכל בבוקר breakfast. ג. אין שום רמז בתנ"ך לכך שהאהבה בין דוד ויהונתן היתה בעלת משמעות מינית כלשהי, מי שמפרש כך פשוט מעוות את הכתוב וקורא את מה שלא כתוב. זו היתה חברות עמוקה. היה פעם דבר כזה. זוכרים? ד. מידת סדום ע"פ פרשנות המשנה היא "האומר שלי שלי ושלך שלך..." כלומר כאידאולוגיה אינו גומל חסד לאחרים ו/או תורם לחברה, אלא חי את חייו למען עצמו בלבד.
23 בנובמבר 2017 הגב
יוסף הלחמי
כדברי קודמי אבישי לבנה, גם דון יצחק אברבנאל מפרש את אהבת דוד ליהונתן כביטוי נעלה של ידידות אמת, רחוק מעם הארצות של תולי יחסי דוד ויהונתן ביחסי מין. כך דברי דון יצחק: פירוש אברבנאל על נביאים ראשונים, ספר שמואל א'. צר לי עליך אחי יהונתן אחרי שקונן על שניהם יחד, עתה בסוף דבריו קונן על יהונתן לבדו בפרט. ואמר צר לי מאד עליך אחי הזכיר ראשונה מלת האחווה קודם שיזכיר שמו רוצה לומר שהוא אוהב אותו כאת אמיתי ואמר שבאמת צר לי מאד על מיתתו כי הוא נעים ונחמד בעיניו מאד על טוב מידותיו ובייחוד בעבור שהוא אוהב אותו הפך הטבע שמן הדין היה לשנוא אותו הפך הטבע שאביו אויבו ועוד שהוא יודע שנמשח למלך ע״י שמואל ועל כל זה הוא אוהב אותו והוא פלא גדול למה שנראה או נחשוב מפלא אהבת שתי נשים מאיש אחד כי על הרוב הן אויבות וצרות זו לזו וכשיקרה על דרך מקרה שיהיו אוהבות זו הוא פלא גדול ראוי ליפלא מאהבתך לי ממה שראוי ליפלא מאהבת שתי נשים צרות וזה שאמר נפלאת לי אהבתך מאהבת הנשים הצרות שבפליאה ימצא שתאהבנה אחת אל אחת ומן הדין היה שהיית שונא אותי ואתה היית אוהב אותי.
23 בנובמבר 2017 הגב

הוספת תגובה