הלוזרים של טראמפ, ירושלים של שריקה וסרנדה עברית

רוביק רוזנטל | 26 במאי 2017

מה אומרים המילונים על המילה לוזר, ספר זכרונות  ירושלמי מגלה עוד טפחים משפת הסמך-טתים, מחקר מקיף על מונחי מוזיקה בעברית ועוד על ג'ולות תל אביביות וירושלמיות

ביקורו של דונלד טראמפ הותיר ניחוח של מילים פורחות, טקסטים מעומלנים הנקראים מטלפרומפטר, סלפי אחד עם הליצן הלאומי א"ח המכנה עצמו 'טראמפ הישראלי', קירות מסוידים בבית ראש הממשלה ונפנוף יד עצבני של הגברת הראשונה, שלא אוהבת כנראה שבעלה החוקי נוגע בה בפומבי.

הלוזר מתיידד עם מצבו

המילה המהדהדת היחידה שנותר בחלל הריק הזה היא 'לוזרים'. דונלד טראמפ בחר בה כדי להגדיר את הטרוריסטים שחוללו את הפיגוע במנצ'סטר ולהמעיט בערכם. באופן אירוני עלתה מן האוב ועידת המפלגה הרפובליקנית, שבה טענו מתנגדיו שלא יצליח לנצח את הילרי, ונשאו כרזות עם תמונתו של טראמפ והמילה "לוזר". טראמפ צחק כל הדרך לבית הלבן.

טראמפ הלוזר

לוזר היא מילה אנגלית, loser, שנקלטה היטב בסלנג הישראלי. היא עדיין מהדהדת מהופעתו של פרס במרכז מפלגת העבודה ב-1997 שבה קרא לקהל את קריאתו הידועה "אני שומע את חבריי אומרים, פרס הוא לוזר. אני לוזר? אני הפסדתי?" והקהל ענה לו במקהלה: "כן!!" דומה שרק הנשיאות הצליחה לשחרר סופית את פרס מתדמית הלוזר. ללוזר נוצרה חלופה עברית  שהתקבלה באהדה בין דוברי השפה: מפסידן, מול ווינר - מצליחן. המילים הכלליות לוזריות ווינריות קיבלו לבוש עברי מלא: מפסידנות ומצליחנות.

בהגדרותיה של המילה במילונים הרשמיים באנגלית  אין חידוש. במשמעות הכללית לוזר הוא מי שהפסיד בתחרות כלשהי. בשפת הדיבור, קובע מילון אוקספורד, לוזר הוא מי שמפסיד תמיד, באופן עקבי, כתכונת אופי או גורל.  ניגודו הוא כמובן הווינר, ומכאן גם תוכנית ההימורים הפופולרית של הטוטו. המילון האורבאני האמריקני מגדיר לוזר "אדם שהידרדר בסולם החברתי, טיפס במורד הסולם, קפץ מן הסולם או לעולם לא ניסה לטפס עליו. כשהגיע לתחתית המדרגה הוא מתיידד עם מצבו, ומגלה שכוח המשיכה כבר אינו עובד עליו. מותר ומקובל להעליב לוזרים, שכן הם ממילא בתחתית". דוגמה שמביא המילון לשיחה עם לוזר:

פלוני: אתה לוזר וחנון. אני שונא אותך.

לוזר: או קיי.

שפת המחוות ייחדה מחוות אצבעות מיוחדת ללוזר. האגודל והאצבע יוצרות את הצורה L, יתר האצבעות קפוצות. דוגמה בתמונה הראשית של הטור, המבצעת – ליסה לבית סימפסון. את המחווה יש לבצע רק ביד ימין, ובמילון האורבאני נכתבה הגדרה ללוזר ממין נקבה: "ביצ'ית המבצעת תנועת לוזר ביד הלא נכונה. ביד ימין התנועה מתייחסת לכל העולם ואשתו. ביד שמאל – לעצמה.

יהודיות ירוקות, שחוריקוס ולחם קופים

ד"ר שרה מולכו המכונה שריקה, חוקרת חברה, נצר למשפה ספרדית מפוארת בירושלים, פרסמה לאחרונה בהוצאת מנדלה מוכר ספרים ברשת ספר זכרונות מקוון על משפחתה וילדותה בירושלים ושמו "שנת העטלף". בספר פזורים מילים וביטויים מההווי הספרדי של ירושלים של פעם. חלקם מוכרים היטב כמו פסוליה, חובזה או קישלה. יש גם מוכרים פחות, והם מובאים כאן מתוך סיפוריה, חלון לעולם שנעלם.

איש טבח שמו. גירסת ילדות של 'ישתבח שמו': "הפסוליה שקניתי היום נראית מצוין איש-טבח-שמו!"

בוגוס. מארזים של מוצרי טקסטיל, עטופים במטפחות בד רבועות וממלאים כל פינה בבית.

בית הגדוד. בית נטוש מעל עמק המצלבה ששימש מקום לפעולות נערי תנועת הצופים.

דרז'ה. סוכריות בצבע פסטל ששקד חבוי בתוכן. מצרפתית.

טִיָה. דודה בלדינו. לאחת הדודות קראו דודה-טיה, כלומר, דודה-דודה.

יהודיות ירוקות. שם שניתן בספרד לשעועית, עקב הפופולריות של הפסוליה בין היהודים. גם 'יהודיות לבנות', לפי צבע השעועית.

יַזמה. מטפחת ראש מסורתית, שאִמרתה משובצת בחרוזים.

ימבול. שמיכת צמר יוונית היכולה לשמש גם כשטיח.

ימבול

ימבול טורקיז (ממיקוניס), בציור "בית אבי", שריקה, שלהי שנות השמונים, אקריליק על בד

לחם קופים. צמח אכיל וטעים שגדל בר. טעים יותר מחובזה.

לָלִי לָלִי. טיפוס מוזר מארץ זרה המוליך אחריו חיה במעין קרקס רחוב ירושלמי – קוף או דב.

מוֹאָבֶּט. שיחת חולין. מילה בולגרית שפירושה רכילות. 'זרקנו מואבט', כלומר, פטפטנו.

מֶרְקָדוֹ. 'הקנוי'. רכישה או קנייה פיקטיבית של ילד על ידי מי שאינם הוריו, כדי למנוע ממלאך המוות  לקחת אותו בתקופה של תמותת תינוקות. מלאך המוות יראה אי התאמה ברישומים ולא ייקח את הילד. גם בנקבה, מרקדה: הקנויה.

סוטלץ'. פודינג אורז.

סיקלֶט. מצב רוח, דאגה וחרדה, לדינו.

סֶפָרָדִיטָאס. צאצאים למגורשי ספרד, בשפה הקסטיליאנית.

פוֹליפוֹטוֹ. קולאז' צילום של 48 תנוחות, תיעוד נפוץ של ילדים בשנות השלושים והארבעים.

פיז'ונס. שעועית לבנה, נאכלה עם אורז.

פּיסטיל. שמו הטורקי של הלֶדֶר, יריעת משמש מיובש.

פרצוף של יום חמישי. הפרצוף הארוך של בעלת הבית לפני יום שישי, שבו קיבלה מבעלה כסף להוצאות הבית.

קומביניזון. כותונת תחתונה לנשים, גירסה ירושלמית של המילה הצרפתית קומבֶּניזון.

שְחוריקוֹס. החלקים הפנימיים של העוף.

דו רביב ורה זעיר, קומפוניסט ומחביר

לפני כשנתיים התבקשתי על ידי יוכבד שוורץ, מנהלת המרכז למוסיקה פליציה בלומנטל בתל אביב, לחקור ולהרצות על מונחי המוזיקה בעברית. גיליתי עולם מלא שבו התחבטו מחדשי העברית, עוד מימי הביניים, במציאת לבוש עברי למונחים בתחום בינלאומי, שבו שלטת השפה האיטלקית. המחקר מוצג במאמר נרחב ב"פינת עיון", ולהלן כמה מתאבנים.

היחס אשר בכל. בתקופת ימי הביניים העדיפו המחדשים בכמה מקרים ליצור ביטוי שלם במקום מילה אחת. וכך כונה המונח 'דיסונאנס' 'בלתי מסכים'. 'דִיָאפָּאזוֹן', 'מִנְעָד' בלשון ימינו, כונה 'המרחק אשר בכל' או 'היחס אשר בכל', וההרמוניה – 'הרכבת הקולות'.

איך ייקרא יוצר המוזיקה, הקומפוזיטור? לאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים נקבעו לו שמות רבים. חלקם בעקבות השם קומפוזיטור 'קומפוניסט' או 'קומופוניסטן', וכן הפועל 'לקמפז' שחודש על ידי המוזיקולוג אפרים טרוכה. לצד זה החל להשתרש הפועל 'להלחין', ומחבר המנגינות נקרא 'מלחין'. היתה התנגדות למילה, שכן 'לחן' פירושה בערבית שיר משובש. איתמר בן אב"י הציע את 'חברן', יצחק אבינרי הציע את 'מחביר' על משקל מנהיג, ממציא וכו'.

תווים באותיות עבריות. המוזיקולוג יצחק אידלזון הציע בספר שכתב ב-1910 לכתוב את התווים בגרסה עברית, בדומה לנוהג לכתוב תווים באותיות לטיניות. הוא הציע אפילו לכתוב את התוים מימין לשמאל, ולא משמאל לימין כמקובל. וזו הטבלה שהציע, בהשוואה לשתי השיטות המוכרות. 

גירסה איטלקית בינלאומית

סי

לה

סול

פה

מי

רה

דו

גירסה באותיות לטיניות

H

A

G

F

E

D

C

הצעת אידלזון

הַ

אַ

גֶ

פֶ

עֶ

דֶ

צֶ

מז'ור ומינור. מינוח שסביבו עלו הצעות רבות לאורך השנים היה עניין 'מז'ור' ו'מינור'. אידלזון קרא להם 'הסולם החזק' (מז'ור) מול 'הסולם הרך' (מינור). יוסף גרינטל מציע בספר משנת 1944  את המונחים דו-רָם (דו מאז'ור) לעומת רה-מָך (רה-מינור). ועד הלשון והאקדמיה בעקבותיו קבעו את המונחים רַבִּיב (מז'ור) וזעיר (מינור). לטוענים שמז'ור ומינור הם מונחים בינלאומיים ענו שבגרמנית יש שמות נבדלים. 'מז'וֹר' הוא בגרמנית דוּר, 'מינוֹר' הוא בגרמנית מוֹל. המונחים העבריים לא נקלטו, ונותרו מיותמים במילון. לאלה הצטרפו המונחים נָחֵת (במול), נָסֵק (דיאז). גורלם היה דומה.

רועית ודואית. מחדשי המוזיקה אהבו מאוד  את הסיומת –ִית למונחים עבריים, וכך נולדו רמשׁית (סרנדה), רועית (פסטורלה), אופֶּרית (אופרטה), דואית (דואט) ואחריה שלשית ורבעית, ובעקבות דמיון הצליל לִבְרית (ליברטו), קְלַרנית (קלרינט) וקורנית (קרן). אורי אפשטיין כתב בעיתון למרחב כי 'רמשית' "תגרום לאהובה להשתמש במרסס מילים נגד העלם השר".

הנבל והפסנתר, התוף והמחול

כלי נגינה. בתנ"ך קבוצה נאה של כלים מוזיקליים. שמונה מהם מרוכזים בששת הפסוקים של פרק קנ, החותם את ספר תהילים: "הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ־אֵל בְּקָדְשׁוֹ, הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ. הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ. הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר. הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב. הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁמַע, הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּליָהּ, הַלְלוּ־יָהּ!" במקומות אחרים בתנ"ך מופיעים גם  חליל, חצוצרה ומצלתיים שנקלטו, ולצידם נחילות, אירוס, מגרפה ומרכוף שנשכחו.

הכינור והגיטרה. הכינור היה כלי מיתרים הדומה לנבל, ובראשית המאה העשרים הוא הוצע כשם לגיטרה ולבלליקה. למנגן בכינור קראו באותם ימים 'הארפיסט', כלומר, מנגן בנבל. בן יהודה כבר זיהה את הכינור במילונו עם הכלי הזוכה.

איך אומרים 'צ'לו' ו'קונצ'רטו' ברבים? האקדמיה קבעה שיש לומר צ'לות וקונצ'רטות. בין המוזיקאים מקובל השימוש בצורת הריבוי האיטלקית – צ'לי וקונצ'רטי.

עלילות הנֵבֶל. המילה נבל פירושה בתנ"ך גם כלי נגינה וגם נאד עור, שעליו אמר ירמיהו: "כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כָּל־נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן!" על כן סברו פרשנים שונים, ורש"י ביניהם, שנבל העשור הוא כלי מפוח הדומה לחמת חלילים. קשרים שונים התגלו בין הנבל לבין הפועל היווני פסאלין שפירושו לפרוט, בעיקר על נבל. מהפועל היווני נולד שמו היווני של ספר תהילים, Psalms, שפירושו "הפורט על נבל". הנבל היווני נקרא פסלתריון, ומכאן הכלי פסנתרין המופיע בספר דניאל, שהוא אביו הלשוני של הפסנתר בין ימינו. מצד שני מופיעה ביוונית גם המילה νάβλαנַבְּלָה - כשם לכלי המוזיקלי. במאה ה-19 אומצה  המילה כשם לסימן מתמטי, על שום צורתו המשולשת  ◁ המזכירה נבל.

בתופים ובמחולות. בפסוק בתהלים מופיע הצירוף 'בתוף ובמחול'. חלק מהפרשנים רואים ב'מחול' ריקוד במעגל, אבל אחרים, ובניהם יהודה אלחריזי וסעדיה גאון סבורים שזהו תוף, והוא נקרא מחול על פי צורתו העגולה. סעדיה גאון תרגם לערבית את 'מחולות', המופיע בצירוף המקראי "בתופים ובמחולות", 'טנאביר' – ריבוי של טנבור, שהוא מין תוף.

לא לחרצץ ולא לחצרץ. את המילה כַנָּר, המנגן בכינור, חידש מנדלה מוכר ספרים, בתרגומו העברי לספרו "מסעות בנימין השלישי" משנת 1896. במשקל זה נקבעו גם בעלי מקצועות מוזיקליים כמו נגן, זמר וחזן. למנגן בתוף הציעו לקרוא תַפָּף. סוגיה בלתי פתורה היא שמו של התוקע בחצוצרה: 'מחצצר' על פי שם הכלי, 'מחַצֵר', על פי ספר דברי הימים, ו'מחצרץ' בשפת הדיבור. אבינרי קורא ל'מחצרץ' "יצירה עממית נהדרת". שלישיית הגשש החיוור, שהתחבטה בסוגיה במערכון "אופסייד סטורי", הביאה הצעה משלה: "לא לחרצץ ולא לחצרץ, לחַצֶצְרֵץ! אני מבקש לתת כבוד לחצוצרץ".

המאמר השלם, כאמור, חדש ב"פינת עיון".

ג'ולים וג'ולות, בלורות ובנדורות

בשאלות מן השבוע שעבר עלתה השאלה בדבר מקורן של הג'ולות, והאם בירושלים אמרו גולות בסיומת נקבה, ובתל אביבי – ג'ולים, בסיומת זכר. השאלה הביאה תגובות וזכרונות. מישל כותבת "כשגדלתי בתל אביב בשנות הארבעים והחמישים שיחקנו הרבה בג׳ולות (לא בג׳ולים). קראנו להם גם בנדורות או בלורות. היו ג׳ולות פרפריות, עם דוגמה צבעונית בתוך הג׳ולה, והיו ראסיות - יותר גדולות".

גיורא שנר מלוחמי הגטאות מספר: "ילדותי בקיבוץ של שנות החמישים והשישים המוקדמות זימנה לי ולחבריי שעות ארוכות של משחק בכדורי הזכוכית הצבעוניים. אלו היו רק ג'ולות, וביחיד – ג'ולה. ג'ולים לא היו כלל במחוזותינו, ואת הגולות למדתי להכיר רק בשיר "מה עושות האיילות" של לאה גולדברג. הג'ולות היו מסוגים שונים: פרפרניות, חלביות, שקופות, פצציות וכיו"ב – הכול על פי צורתן וצבען. היו גם היו בלורות ואלו התייחסו לגודל. הג'ולות הגדולות מאוד, כפולות ואף משולשות בגודלן, נקראו בפינו בלורות, ולא היה להן ערך כלשהו הואיל ומפאת גודלן לא ניתן היה לשחק בהן. רק שנים מאוחר יותר, עת הגיע למחוזותינו גרעין ירושלמי, הבנתי כי בעיר הקודש בלורה או בנדורה (סביר שבגלל דמיונה לעגבנייה) היא הג'ולה שלנו.

עוד על ג'ולות וג'ולים ראו במילון הג'ולות השלם, במסגרת הפרק "המשחקים" בלקסיקון הישראלי.

שאלות שנשאלו ב'שאל את רוביק': למה השדיים בעברית הם במין זכר, מהיכן הגיעו המילים איכס, פיחס ונחס, מה הקשר בין חולד, חלודה ורון חולדאי ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

חדש בבלוג רב מילים: זבוב על הקיר ויתוש בראש, חרקים בשפה העברית

חדש בפינה של פול אוגדן: באיזה מבטא מדברים הצברים?

בקרוב: "אין עלייך אחותי", ספריית נחל שורק, בני ראם, שני, 5.6.17, 2030.

תגיות :
google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

האור והקסם של פעם

08 באוקטובר 2014

שישים משפחות ועוד שש

08 באוקטובר 2014

שיר עץ הגג

08 באוקטובר 2014

תגובות

רבקה ארז
שלום, תגובה למילה "מואבט", שאינה בולגרית: היהודים ברחבי האימפריה העותמאנית, השתמשו במילה זו ששמעו מפי שכניהם דוברי השפה הטורקית (תורכית). במילון המקיף לאדינו-עברי מאת ד"ר אבנר פרץ, נכתב, moabet (=שיחה, פטפוט) במילון טורקי נמצא את המילה כתובה כך: muhabbet, ובסוגריים נכתב שמקורה בשפה הערבית. אין בידי מילון בערבית, ואם נמשיך לחפש אולי נגיע בסופו של דבר ללשון הפרסית.... כמו במקרים רבים אחרים. בתודה על מאמריך ובברכה, רבקה ארז
25 במאי 2017 הגב
פלי גלקר
איש טבח שמו. גירסת ילדות של 'ישתבח שמו' הזכירה לי ביטוי הומוריסטי מתוך הגרמנית ששמעתי מאבי: במקום Hirsch heist der Mann - צבי קוראים לאיש - הנערים היו אומרים: Hier scheisst der Mann כלומר: כאן עושה האיש את צרכיו זה נשמע זהה, זה נכתב ביחד או בנפרד
25 במאי 2017 הגב

הוספת תגובה