על חמוצים, ממזרים ואימוג'ים

רוביק רוזנטל | 27 באוקטובר 2017

נאום החמוצים של נתניהו מפנה זרקור לטעם החמוץ, שכבר בתנ"ך זכה ליחסי ציבור גרועים, פרויקט חדש מזכיר לנו שבענייני ממזרים עוד לא יצאנו מימי הביניים, והאם יש לאימוג'ים שם עברי

בקרב המתמשך של נתניהו נגד התקשורת, הלא היא "תעשיית הדכדוך", הוא קבע השבוע שתקשורת עברה "מאתרוגים לחמוצים". האתרוגים הם זכר לקריאתו של אמנון אברמוביץ 'לאתרג' את אריק שרון, כלומר, להעניק לו מטריית הגנה תקשורתית כדי שיוכל לבצע את ההתנתקות. נתניהו חש שהוא לא זוכה לאתרוג מרובה של התקשורת, ומצטט תיאורים תקשורתיים שלפיהם "יש תחושת חמיצות בציבור", הוא עצמו, נתניהו, "מסתובב בפנים חמוצות" ועוד.

לחם מחמצת, חומוס וחלב חמוץ

'חמוץ' הוא אחד מארבעת הטעמים המוכרים מאז ומתמיד: מתוק, מלוח, מר וחמוץ. 'חריף' אינו טעם אלא סוג של כאב. יש טוענים לטעם חמישי – האומאמי, ביפנית: טעים באופן עילאי, שעדיין לא זכה לשם עברי. המילה 'חמוץ' מופיעה בתנ"ך פעם אחת במשמעות אדום: "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה ... מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ, וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַֽת" (ישעיהו סג 1-2), ויש השערה שהוא קשור לחָמֵץ. המילה חָמוֹץ מופיעה גם היא בישעיהו וקשורה לחמס. חמוץ כשמו של אחד הטעמים מופיע בספרות ימי הביניים.

עם זאת לטעם החמוץ שורשים עמוקים בסיפורי התנ"ך, בענייני מאכלים ומשקאות. הלחם עובר תהליך התפחה במים שבעקבותיו הוא תוסס ומחמיץ, תהליך שנמנע ביציאה המבוהלת ממצרים, ומכאן 'חמץ' והאיסור על אכילתו בפסח. בקונדיטוריה הישראלית 'לחם מחמצת' נחשב דווקא לחם לאניני טעם. בתחום המשקאות החומץ הוא מוצר לוואי של הכנת היין ונחשב משקה נחות, במגילת רות החומץ הוא חלב חמוץ. צמח החִמצא הארמי-תלמודי מוכר לישראלים היטב בשם חומוס, בערבית חֻמֻץ.

פרצוף חמוץ ולב נחמץ

הטעם החמוץ הוא אם כן טעם על תנאי. אם משתמשים בו במידה אי אפשר בלעדיו, וכנאמר, לימון מוסיף המון. החמצת ירקות היא מלאכה עתיקה וממנה קיבלנו את המלפפונים החמוצים, את הכרוב החמוץ, את ה'מחמצים'. 'חמוצים' הפך כינוי גנרי לקבוצת המאכלים שעברו החמצה ומוגשים במסעדות, לצד מתוקים, מלוחים, נשנושים וקינוחים.

אז למה כיוון נתניהו? נתניהו כיוון לדימוי. ארבעה הטעמים, בעיקר שלושה מהם, הפכו לדימויים של מצבי רוח, תחושות ותכונות. הטעם המר הוא טעם הדיכאון, האכזבה וגם טעמו של המוות. הטעם המתוק הוא טעמה של האהבה, ההנאה וגם החנופה. החמיצות הוא הטעם הפורה מכולם, הוא מתייחס למצב ביניים של דכדוך, חוסר שביעות רצון, אי הסכמה. וגם כאן התנ"ך הכין את הרקע, בספר תהלים: "כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן" (עג 21). הלב המתחמץ, ובגירסה מאוחרת הלב הנחמץ הוא הלב המתוסכל, הכואב.

מי שמביע הסתייגות לזולתו 'מחמיץ פנים', וזאת בעקבות  יידיש (מאַכן אַ זויערן פּנים) וגרמנית, תוקע 'פרצוף חמוץ', וכאן גם מקורות באנגלית: sourpuss ובפולנית: kwaśna min.  פרצוף חמוץ בלדינו הוא 'קארה די פּיפּינוֹ': פני מלפפון.

אין מחמצין את המצווה

החומץ הנוזלי שימש גם הוא לדימויים המצביעים על אכזבה. במשלי נאמר: "כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים כן  העצל לשולחיו". בתלמוד החומץ מעיד על ציפיות שלא התגשמו. חומץ בן יין הוא אדם חסר חשיבות וערך שנולד לאב חכם וראוי: "שלח ליה רבי יהושע בן קרחה: חומץ בן יין, עד מתי אתה מוסר עמו של אלוהינו להריגה!" (בבא מציעא פג ב). רש"י מפרש: "רשע בן צדיק". בספרות ההשכלה מופיע ביטוי המשך: 'חומץ בן חומץ': אדם חסר חשיבות וערך שנולד לאב דומה.

נתניהו קשר את משל החמוצים להחמצת ההזדמנות שאותה תלה ביריביו. מקור הניב 'החמיץ הזדמנות' בלשון חכמים, והוא קושר את סיפור יציאת מצרים לענייני הנפש וההתנהגות: "אל תקרא כן (המצוות) אלא ושמרתם את המצוות. כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמצין את המצווה" (מכילתא דרבי ישמעאל). על כך התפלפל אבא אבן בשנת 1978 על יאסר ערפאת לאחר ועידת קמפ-דייוויד:  "הוא מעולם לא החמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות"

יתכן שנתניהו קרץ בנאומו גם לאלה המזוהים לכאורה עם אוהדיו, הלא הם מוכרי החמוצים, או בביטוי השלם 'בעלי הבסטות ומוכרי החמוצים'. עניין חמוץ אחר נזכר בשירם של הגששים "סינמה גשש" שכתב נסים אלוני: "מי זאת המחומצנת העולה ומתרוממת מן האולם?" ה'מחומצנת' מצביעה על השימוש בענייני חמיצות וחומציות בתחום הכימיה. אז מה היינו עושים בלי חמצן, בלי דו תחמוצת הפחמן, בלי החומצות האמיניות? הגיע הזמן להשיב לחמוצים את כבודם האבוד.

אימוג'ים: הבו לנו מילה עברית

הבלשנית ד"ר מלכה מוצ'ניק העלתה בפני אתר הזירה הלשונית שאלה מעניינת: האם יש מילה עברית מתאימה לאימוג'ים, והאם המילים הקיימות מתאימות לאופנה השוטפת את הרשת. באקדמיה ללשון נקבע עבור סימני המקלדת המבטאים חיוך, קריצה, אכזבה וכדומה השם 'רגשונים', המתאים למונח הלועזי 'אמוטיקונים', והם נקראם גם פרצופונים, או באנגלית – סמיילים. אלא שהאימוג'ים כבר מזמן אינם רק דימויים שנועדו לביטוי רגשות, ומזמן אינם רק פרצופים מעוצבים, אלא הם מציעים שפה שלמה המכילה חפצים, בעלי חיים, מצבים שונים ומה שנקרא פעולות דיבור – אישור, התנגדות  וכדומה.

אימוג'י איננה 'עוד מילה'. אוקספורד בחרו בה לפני כשנה למילת השנה. היא אתנו לזמן ארוך, ותעשיית האימוג'ים ממשיכה לצמוח. התופעה בהחלט ראויה למילה עברית הולמת. המילון המקוון מילוג ואתר הזירה הלשונית פונים לקהל הגולשים ומבקשים הצעות: הבו לנו מילה עברית לאימוג'ים. אנא שלחו דרך "צור קשר". ההצעות והתוצאות - בשבועות הבאים.

ילד אסור, ילד מותר

מהו ממזר? תלוי את מי שואלים. על פי ההלכה זהו מי שנולד כתוצאה מ'איסורי ערווה', כלומר, ניאוף של האם. האיסור הזה מופיע פעם אחת בלבד בתנ"ך: "לֹא־יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'" (דברים כג 3). דיני ממזרים שהתפתחו בעקבות הפסוק העסיקו את ההלכה היהודית ומעסיקים אותה עד היום, בעיקר לאור העובדה שהתנ"ך מעניש בעונש נורא את מי שלא חטאו, בגלל חטאי מי שהוליד אותם. לכן נעשו עם השנים הקלות רבות ועקיפות רבות של ההלכה, אבל עצם הציווי להחרים את הממזר לא בוטל, וישראלים לא מעטים סובלים ממנו עד היום אם וכאשר הם נזקקים לשירותי המערכת הדתית.

נורית יעקבס-ינון ואיתי קן-תור יוצאים בימים אלה בקמפיין הקרוי "ממזרים: סימון ומחיקה". הקמפיין כולל תערוכה בביאנלה השלישית של ירושלים לאמנות יהודית  מתחדשת. קטלוג התערוכה מכיל מאמר מקיף על התופעה של יעקבס-ינון, ואירוע הפתיחה וההשקה יתקיים ביום ראשון, 29.10, בבינאלה של ירושלים ברחוב שופן 12.   

ממזרים סימון ומחיקה

מתוך מיצב הווידיאו "ממזרים: סימון ומחיקה", נורית יעקבס-ינון

הפרויקט קורא לפתרון מקיף ורדיקלי של הסוגיה, כדי שאף אזרח ישראלי לא יסבול מהלכה עתיקה הגוזרת אומללות על מי שנולד שלא בטובתו בסיטואציה הזוגית הלא נכונה.

עגנון היה ממזר גדול

מהיכן הגיעה המילה ממזר? יש לה מקבילות בשפות שמיות אחרות, כמו מַנְזֵר באתיופית, ממזרא בארמית ועוד. יש שקושרים את המילה לשורש המשנאי הנדיר מז"ר, הקשור בריקבון. במשנה מסכת חולין פרק יב נכתב: "היו שם אפרוחין מפריחין או ביצים מוֹזְרוֹת [רקובות] פטור מלשלח". ממזר נקלטה גם בשפות יהודים שונות: ביידיש, בלדינו, ביהודית מרוקאית (מאמזיר) ועוד. בעקבות הלדינו היא נקלטה בספרדית, בצורה mancer במשמעות בן הזונה.

ממזר אינו רק מונח הלכתי, הוא זכה להיות שם נרדף לתכונות אנוש. מצד אחד, ממזר הוא אדם בזוי ורע. ההופעה השנייה של ממזר בתנ"ך מעידה על כך: "וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד, וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּֽים" (זכריה ט 6). פרשני התנ"ך  טוענים שהכוונה לנכרי, ואולי יש כאן רמז לקבוצה השנייה האמורה להיכרת מעם ישראל, במקרה זה עד עולם – צאצאי הגויים, העמוני והמואבי. בלשון חכמים מוצגת דמות משוקצת פעמיים: ממזר בן הנידה: גם ממזר, וגם נולד לאם שלא שמרה על דיני הטהרה מנידה. אורי זוהר יצא בשנת 1968 בסרט בשם "כל ממזר מלך", וכאן הכוונה לאנשים חסרי חשיבות שזכו לעמדת הנהגה והשפעה, מקביל ל"עבד כי ימלוך". גם המילה האנגלית המקבילה, bastard, זכתה לגלגול דומה. בשפה זו הממזר, בן הנולד מניאוף ולאו דווקא של האם, הוא גם המנוול וגם הדחוי.

לצד זה זכה הממזר לעדנה דווקא בשפות היהודים במהלך מפתיע. ממזר הוא כינוי לאדם ערמומי, אחד שיודע להסתדר, וכך גם ביידיש וגם בלדינו, ביהודית איטלקית, ביהודית מרוקאית ועוד. אדם צעיר או נמוך קומה, אך בעל כישרונות והישגים הוא "קטן אבל ממזר", או בגרסה דו-לשונית "קטן אמא ממזר". המילון העולמי לעברית מדוברת של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה חד-משמעי בעניין: ממזר הוא אדם "פיקח מאוד, ערמומי, לא נותן שישפילו או ידכאו אותו, יודע להסתדר". הציטוט מעטו של בן אמוץ: "עגנון היה ממזר גדול. הוא רק עשה את עצמו תָמֶוָותֶה". המילון מציג גם את צורת הנקבה, 'ממזרתא', ואת הביטוי 'קריצה ממזרית'.

כסף מטהר ממזרים

הגלגול הזה מלמד על עניין רחב יותר, והוא הסלחנות ואפילו הקנאה שאנו חשים כלפי מי שעובר על הכללים. זה לא רק הממזר, אלא גם העַרס, שהוא במקורו רועה זונות, והיום אדם בעל מוניטין מפקפקים, אבל תקופה ארוכה הוא שימש בסלנג ככינוי לאדם ערמומי היודע להסתדר. 'שד משחת' הוא אולי שד, אבל הוא ברנש פיקח וראוי לכל שבח. המילה 'שובָב' המופיעה בתנ"ך מסמנת שם אדם פרוע ואף מסוכן, המתרחק מהאמונה ומצוותיה. בעברית החדשה שובב הוא ילד חמוד ופעלתן.

וברוח הימים האלה, בל נשכח את האמרה התלמודית "כסף מטהר ממזרים". רש"י מפרש: "המטומעים בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שייטהרו, שלעתיד לבוא אין הקב"ה מבדילם, מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה". ואם הממזר הוא אחד שעובר על הכללים ומצליח בכל זאת להסתדר בחיים, מה נאמר על מצעד המושחתים והמושחתים-לכאורה העובר בסך בימים אלה בחדרי החקירות? אולי במטבע לשון חדשה: כל ממזר ביג'י יומו.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מהיכן הגיעו המילים אתמול ומחר, מה בין מקור הציפור למקור מים, האם סכין ועט הם זכר או נקבה ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
christine; Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יעקב ברזילי
"החומץ"במגילת רות (טיבלי פתך בחומץ")הוא לא חומץ במובן שהתפתח בעברית המודרנית אלא חימצה או חומץ בערבית(קרדיט למאיר שלו).הוא שייך לסידרה שלמה של מילים שנעלמו מן העברית המודרנית אך שרדו בערבית.כמו גר במובן שכן("ושפט בין איש ובין גרו"-ג'אר בערבית)חמר("ודם ענבים תשתה חמר"-ח'מרה יין בערבית)
26 באוקטובר 2017 הגב
חגית מאיר
"מי זאת המחומצנת העולה ומתרוממת מן האולם?" ה'מחומצנת' אכן מצביעה על השימוש בתחום הכימיה, אך הכוונה ב'מחומצנת' היא לגברת שהבהירה את שערה לגוון בלונדיני באמצעות מי חמצן (השם המדעי המדויק: מימן על חמצני). מחומצנת היא המילה שקדמה ל"שחורדינית"
26 באוקטובר 2017 הגב
עמירם רביב
שלום רוביק. אפרופו מלפפונים חמוצים. נושא מעניין הוא מקור שמם ומה קרה להם בהשתנות העתים. ועוד. להלן ציטטה מספר הבישול לגבר המשוחרר ע' :146 תחת הכותרת: "מלפפונים משוחררים" "פעם היו קוראים להם מלפפונים כבושים. היום במסגרת התנועה לשחרור הגבר ובנסיבות פוליטיות מסוימות הם מכונים מלפפונים משוחררים..." הנסיבות הפוליטיות בעת הוצאת הספר 1979 (אגב, אזל מהשוק ואיני מקבל תמלוגים כך שאין זו פרסומת...)היה זה אריק שרון שאסר על הביטוי. לימים הוא עצמו השתמש בביטוי "להחזיק שלושה וחצי מיליון פלסטינים תחת כיבוש זה דבר גרוע גם לישראל, גם לפלסטינים", אז אולי תספר לנו משהו על כיבוש, כבישה, כבש את יצרו וכ' על היבטיהם השונים. אולי גם ביבי ילמד מזה משהו. אין לי ספק שהכיבוש מחמיץ! בברכה עמירם
26 באוקטובר 2017 הגב
אמנון אלקבץ
שלום רוביק, בנוסף לכל מה שציינת לפרשנות המילה "חומץ", יש להוסיף גם את "עושק-חמס", למשל: "למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה" (ישעיהו א/יז). מקבילה לה, ראה "אלהי, פלטני מיד רשע, מכף מעוול וחומץ" (תהלים עא/ד). המילה "חמוץ" שיכולה להיות מקבילה ל"חמוצים" של ביבי, נמצאת בספר "במדבר" ו/ג, בעניין האיסור על הנזיר לשתות יין, למשל "מיין ושכר יזיר, חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה". חומץ יין, הוא יין שתסס ואינו ראוי לשתיה.
26 באוקטובר 2017 הגב
אמנון אלקבץ
שלום רוביק, בנוסף לכל מה שציינת לפרשנות המילה "חומץ", יש להוסיף גם את "עושק-חמס", למשל: "למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה" (ישעיהו א/יז). מקבילה לה, ראה "אלהי, פלטני מיד רשע, מכף מעוול וחומץ" (תהלים עא/ד). המילה "חמוץ" שיכולה להיות מקבילה ל"חמוצים" של ביבי, נמצאת בספר "במדבר" ו/ג, בעניין האיסור על הנזיר לשתות יין, למשל "מיין ושכר יזיר, חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה". חומץ יין, הוא יין שתסס ואינו ראוי לשתיה.
26 באוקטובר 2017 הגב
משה שמואלי
שם עברי לאימוג'י: דמותנים, דמותונים
26 באוקטובר 2017 הגב
איזה גורן
בין אם נאום על אודות חמוצים, או כלכלה, או ביטחון, או כל נושא אחר מפיו של בעלה של שרה, בפי נשאר תמיד טעם מר
27 באוקטובר 2017 הגב
עמליה חקל
סִמְלוֹנִים; סִמְלוּלִים
27 באוקטובר 2017 הגב
עמליה חקל
סִמְלוֹנִים; סִמְלוּלִים
27 באוקטובר 2017 הגב
ד"ר עוזי רביב
פרצופונים עוזי רביב
27 באוקטובר 2017 הגב
דניאל הדר
נראה שר"ר מתקשה שלא לרמוז על דעותיו הפוליטיות במאמרים המעניינים שלו. לטעמי יש בכך טעם לפגם. טעם חמוץ, אולי? נו טוב, זה כבר שייך למאמר אחר שלו.
01 בנובמבר 2017 הגב

הוספת תגובה