באיוש 1948, אהלן 2017

רוביק רוזנטל | 26 באפריל 2017

איך התגלגלו מילות המפתח לאורך 69 שנות המדינה, מהאדוק עד החרד"ל ומהכותונת עד הטי-שרט, האם נכון לומר 'נספו בשואה', מיקי זוהר והמשפחות השקולות, וספר חדש על  פרשת השבוע בראי השפה העברית

שפת הישראלים מתפתחת בקצב מואץ מאז ראשית המאה העשרים. מילים נכנסות לאופנה, כובשות את השיח ונעלמות. מסלול הפריצה וההיעלמות מספר על שינויים בחברה, ועל דרכי המחשבה וההתנהגות של הישראלים.

לכבוד יום העצמאות תשע"ז מציגה הזירה הלשונית טבלה והערות בצידה של מילות מפתח שנעלמו ופרצו ב-28 תחומים. הבחירה על אחריות הזירה, אפשר כמובן להוסיף שורות נוספות.

הסבון שהפך לילד כאפות

תחום

1940-1960

1960-2000

2000-

אני   ואתה

חבר

סחבק

אחי

אנשי ציבור

מנהיג

עסקן

פוליטיקאי

עסקי ציבור

פוילֶשטיק

קומבינה

דיל

חברה

בורגנות

מתעשרים חדשים

מעמד ביניים

התיישבות

קיבוץ

התנחלות

קבוצת רכישה

נוער

יפי הבלורית והתואר

נוער הזהב

נוער המסכים

גזענות

פרנק פארך

צ'חצ'ח

אשכנזי

שמירת מצוות

אדוק

דוס

חרד"ל

כלכלה

צנע

לא גומר ת'חודש

אוברדראפט

מסחר

מכולת

מינימרקט

אמפ"ם

עבודה

פועל

שכיר

עובד קבלן

חופשה

דוֹד בעין חרוד

צימר

הכל כלול

עולם

פריז

ניו-יורק

ברלין

מנוחה

שלאפשטונדה

סיאסטה

שנ"ץ

פנאי

רדיו

טלוויזיה

סלולר

הנאה

כיף

כיף

כיף

דיור

מעונות עובדים

שיכוני רכבת

מגדלים

בינוי

בלקון

גזוזטרה

מרפסת

מפגש

אהלן

יאללה ביי 'תראות

באיוש

מילת קישור

אפעס

יעני

כאילו

שביעות רצון

אחסן

פנאן

סבאבה

דבקות במטרה

סמוך

חפיף

בקטנה

קורבן

סבון

יורם

ילד כאפות

מזון

מבשלת

טבח

שף

ביגוד

כותונת

חולצה

טי-שרט

רכב

טנדר

סובארו

ארבע על ארבע

מגדר

הטובים לטיס

פמיניסטיות

להט"בים

חיזור

פושקין

יוצאים   קבוע

פיק-אפ

מגדליזציה וחילוני אדוק

מקבץ הערות לטבלה:

  1. 'חבר' היא מילת המפתח הישראלית. רק אצלנו 'חבר' הוא גם ידיד אישי (friend) וגם אדם השייך למסגרת כמו קיבוץ, קואופרטיב, תנועה או מפלגה (member), ללמדך שכל ישראל חברים.
  2. כמה שורות מלמדות על חלופה בין שפות שונות. בתחום 'עסקי ציבור' תרשים הזרימה הוא יידיש – לדינו – אנגלית. במילות הקישור: יידיש – ערבית – עברית מאונגלזת. במילות המפגש: ערבית – ערבית ואנגלית – אנגלית. בתחום המנוחה: גרמנית – ספרדית – ראשי תיבות עבריים.
  3. 'אדוק' היתה בעבר המילה המובילה לתיוג אנשים דתיים. השימוש בה נעלם, אבל הוא נשאר כדימוי: 'צמחוני אדוק', ואפילו 'חילוני אדוק'.
  4. 'סבון' זוהתה עם יוצאי השואה, אבל מקורה אינו בטענה שהנאצים השתמשו בשומן יהודים לסבון, אלא בפועל הגרמני enseifen שפירושו גם לסבן פיזית, וגם לרמות. 'יורם' נולד כנראה בזיהוי עם ילדים ניצולי שואה שהופיעו בכמה יצירות.
  5. 'דוד בעין חרוד' מתייחס לנוהג של ישראלים רבים להשתקע בחופשות אצל בני משפחה בקיבוצים. הביטוי מופיע ב"שיר השכונה" של חיים חפר: "רפי נוד, שיש לו דוד בעין חרוד – שם טוב מאוד". השיר מרפרר לשיר העתיק "טיילתי בעמק" של אהרן בן-ישי ובו השורות "טיילתי בעמק במקל נוד/ באתי אל כפר הוא עין חרוד/ לא אלך עוד הלאה/ פה אעמוד/ פה טוב לגור/ פה טוב לעבוד".
  6. 'כותונת' שימשה ככינוי לחולצות לגברים, בעוד 'חולצה' שימשה בעיקר לנשים. הבידול נעלם ו'כותונת' משמשת רק כצורת קיצור של 'כותונת לילה'.
  7. לתיאור תופעת המגדלים השתמש השבוע אבי עמית מערוץ 10 בשני חידושים: הפועל לְמַגְדֵל (לעבור לבנייה במגדלים) ו'מגדָליזציה'. יפה.
  8. הגזוזטרה קרסה מפני מרפסת בשלב מוקדם, אך האקדמיה ללשון יצרה בידול – גזוזטרה היא מרפסת לא מקורה, המרפסת מקורה. הבידול רלוונטי לשפה מקצועית בלבד.
  9. ויש מילים יציבות ששלטונן בלתי מעורער, ובראשן 'כיף', המילה הערבית הישראלית מכולן. 

נספו או נרצחו?

יורם שמיר שואל: מדוע משתמשים גורמים רשמיים והתקשורת בפועל 'נספו' ביחס לשואה, המשמש גם לתיאור מותם של אנשים באסונות טבע ובתאונות. האם הפועל 'נרצחו' לא מתאר את מות היהודים באירופה? ואם קשה להשתמש ברצח לגבי יהודים שלא הוצאו להורג אלא מתו במחלות או ברעב בגטאות או במחנות, האם אפשר לומר 'הומתו בשואה'?

החד-פעמיות של השואה מקשה על השימוש במילים, שלכל אחת מהן שימושים נוספים, כולל המילה 'שואה' עצמה. בעברית מילים וביטויים שונים הקשורים במוות והמבחר רב. 'נספה' הוא פועל מן המקרא, בשורש ספ"ה, והוא קרוב לשורש סו"ף. בשני השרשים יש במקרא פעלים הקשורים להשמדה ולאובדן, לעיתים המוני, והם עשויים להתייחס גם למי שנרצח, וגם למי שמת בעקבות אסון. 'נרצח' היא אכן מילה חזקה יותר, אך היא משמשת בעברית בעיקר לרצח פרטני אדם ואינה מתקשרת באופן טבעי לרצח המוני, אלא אם כן נאמר מפורשות 'רצח עם'. כמו כן, כאמור בשאלה, רבים לא נרצחו ישירות אלא מתו ברעב ובמחלות. 'הומתו' נעדרת את היסוד הריגושי, ו'נהרגו' איננה מילה ראויה בהקשר זה. נראה בכל זאת ש'נִספו' הוא הפועל ההולם יותר, גם אם נעדר ממנו באופן מפורש יסוד ההרג היזום והמתוכנן.

קודש הקודשים של המטבח הסיני

הבלשן ניסן נצר, מחבר הספר "עברית בג'ינס", כותב מזה שנים הערות לשוניות לפרשות השבוע. את ההערות על פרשות ספר בראשית איגד בספר "עברית של שבת" שיצא לפני כשנתיים. בימים אלה יצא ספר ההמשך באותו שם, ובו עיון לשוני בפרשות השבוע של הספרים שמות וויקרא. ולהלן כמה טעימות מפרשת השבוע, פרשת שמיני, ויקרא פרקים ט'-י"א.

טומאה וטמטום. הפסוק "ולא תיטמאו בהם ונטמֵתֶם בם" מציג שני שורשים קרובים: טמ"א וטמ"ה. בעוד טומאה קשורה לזיהום, להיפוך הטוהרה, טמ"ה מתייחס לטמטום, וכך ראו את זה חכמי התלמוד. רבי ישמעאל אומר בהתייחסו לפסוק: "עבירה מטמטמת לבו של אדם". השורש טמט"ם נקשר לעניינים סתומים, ועל כן מי שאברי המין שלו מטושטשים קרוי טומטום, כלומר, אבריו סתומים. בסלנג הישראלי חזר טומטום למשמעות מטומטם, או באותו הקשר: סתום.

מזבח וקודש הקודשים. הפרק עוסק בפולחן, ומאפשר לגלות עד כמה השפה הדתית משמשת בשפת המודרנית-חילונית היום. כך הציטוט 'קרב אל המזבח' הוא לידתו של השימוש נוסח "הקריב את עצמו על מזבח המדע". המילה 'קורבן' ("ועשית את קורבן העם") התרחבה לקורבנות באשר הם – קורבנות דרכים, מלחמה ורעב. השימוש החוזר בשורש קד"ש, כולל הביטוי 'קודש הקודשים', משמש בעברית היום לעניינים רבים. אחד מקדיש את חייו למחקר, הכנסות ההצגה הם "קודש לבניית מועדון ספורט" ואפילו (ציטוט): "סוף סוף הוכנסנו אל קודש הקודשים של המטבח הסיני".

הגמל, השפן והארנבת

עַם ביחיד וברבים. בפרשה מופיעה המילה 'עם' פעם ברבים ("וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם") ופעם ביחיד: "וירא כל העם". העם אכן מופיע לאורך המקרא בשתי הצורות, ביחיד וברבים, לעיתים באותו פסוק. הסיבה לכך היא ש'עַם' הוא שם קיבוצי, שם בצורת יחיד המייצג רבים. במקרים אחרים, גם הם מיוצגים בפרשה, השם הקיבוצי, שם המין, זהה לשם הניתן ליחיד, פרט מתוך המין. הפסוק "את זה לא תאכלו... את הגמל, ואת השפן, ואת הארנבת ואת החזיר", ובהמשך חיות רבות נוספות, מתכוון לכל קבוצת הגמלים, החזירים ולא לגמל או חזיר מסוים. התופעה הזו מוכרת בשפת השוק: "בכמה העגבנייה", "טרי טרי המלפפון".

פרע ופרם. "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרמו" אומר הפסוק בפרשה, ומכאן יוצא נצר לסדרת השורשים המתחילים בעיצורים פ"ר, ועוסקים בקריעה, ניתוק והפרדה: פר"ד, פר"ה, פר"ז, פר"ט, פר"ס, פר"ץ, פר"ר, פר"ש. התיאוריה שבעבר היו לשפות השמיות שורשים בני שני עיצורים בלבד, שהתפצלו בין היתר על ידי תוספות עיצור שלישי, מקבלת כאן חיזוק של ממש. גם השורש פר"ף נקשר לחבורה, אך מקורו יווני.

שֶרֶץ ושֶקֶץ. השרץ והשקץ הנזכרים בהרחבה בפרשה אסורים באכילה, אך מצאו מקום בשפה. 'שרץ' מתייחס במקרא להתרבות מהירה ("ישרצו המים שרץ נפש חיה"). במקורות המאוחרים יותר הוא התגלגל לביטוי "טובל ושרץ בידו", כלומר, מתחזה למאמין אך ממשיך לחטוא; וכפועל בסלנג הישראלי – אדם הנמצא במקום כלשהו זמן רב מדי, "שורץ בבית הקפה". שֶקֶץ, המוכר גם בביטוי "אוכל שקצים ורמשים", הפך גינוי זלזול לילדי הגויים בגולה, ומכאן ביידיש שייגעץ, והנקבה: שִקְסֶה.

מיקי זוהר והתעויוט

בתגובה לפוסט של אהוד ברק "מיקישקוש וביביטן" השיב מיקי זוהר בפוסט משלו. דא עקא שהוא נפל לבור ה'מיקישקוש' בשגיאת הגהה מביכה בדבר "המשפחות השקולות". ועל כך נאמר: מיקי, שקול מילים כשאתה מדבר עם הורים שכולים, וכדאי מאוד להיות שקול ורגוע לפני משלוח הפוסט, ולהגיה אותו היטב.

הורים שקולים

בקרוב: באיזו שפה אנחנו מדברים: יהודית, עברית, ישראלית? הרצאה במכללת אחוה במסגרת הקורס "תרבות לומדים באחוה" הפתוח לקהל, יום שישי, 5.5.17, 1100.

שאלות שנשאלו ב'שאל את רוביק': מה בין עיקול נכסים ועיקול הדרך, איך נולדו הכינוי דוּדוּ והשם יונה ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

חדש בפינה של פול אוגדן: איך פונים לטרנסג'נדר, והאם התקינות הפוליטית המגדרית פוגעת בשוויון בין המינים 

תגיות :
google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אלכס שפי
בתגובה על הפוסט של הח"כ מיקי זוהר עם הטעות המביכה -"המשפחות השקולות": למרבה הצער (וזה בכלל לא משעשע) יש מאות דוגמאות בגוגל עם "הורים שקולים", "אב שקול "/ "אח שקול", "אם שקולה" וכו'. יש לי דוגמה לכך גם בפרוטוקול רשמי של אחת מוועדות הכנסת! (פרטים בלקט שלישי של שיבושי לשון הנמצא בהכנה)
27 באפריל 2017 הגב
איזה, יצחק, גורן
כמי שזכה לחבוש את ספסלי בית הספר היסודי החל משנת 1930 ולמד מפיהם של מורים יודעי לשון, בקיאים בתנ"ך, בחשבון וב"ידיעת הארץ" והשכילו להנחיל לנו, תלמידיהם, את הערכים הנכונים, אודה כי השיבושים שפשו בשפה לאחר קום המדינה, שיבושים המתרבים והולכים, צורמים את אוזניי (ואיני מתכוון למה שקורין עגה- לפעמים, ופה ושם, יש בסלנג אפילו לענג את האוזן). אף כי נכון הוא שהעברית אינה שפה קלה ללימוד וכי ניתן לסלוח לעולה חדש על הטעויות שיעשה בין זכר לנקבה ובין מספר לספרה, אין שום תירוץ לשמוע מפיו של שדר בטלויזיה את המורסה הלשונית "זותי" ( אלא אם כן התכוון לומר "זאת היא נערה יפה... חכמה... משכילה" וכ"ו) ואין לקבל איש ציבור, שר-ה בממשלה וחבר -ת כנסת שיכתוב "הורים שקולים" אלא אם כן התכוון להורים ששקלו אם להצביע עבורו פעם נוספת. להערכתי החלה ההתעלמות של המופקדים על החינוך וההשכלה עם מינויו של שר חובש כיפה על המשרד. עניינו של שר דתי התרכז בהנחלת ערכי דת ולאומנות ולא בערכי לשון מדויקת. האחרון בשרי החנוך שהתאמץ להנחיל לתלמידי ישראל ערכים נכונים של השכלה ואנושיות היה יוסי שריד זכרו לברכה
18 במאי 2017 הגב

הוספת תגובה