המאבטח, הביטחון האישי וגבולות ההבטחה

רוביק רוזנטל | 28 ביולי 2017

חיינו סובבים סביב השורש בט"ח: ביטחון, מאבטחים ובטיחות, ואחראי לכך בן גוריון, אבי המדינה;  וגם על ההבדל בין חלמיש לנוה צוף, למה כולם עושים רילוקיישן, ומילה לזכרו של ענק הרדיו יצחק רועה

השפה העברית, כיאה למשפחה השמית המכובדת, חובבת שורשים. חיינו סובבים סביב שורשים יותר מאשר סביב מילים. השכינה יורדת לארץ ומחפשת את מקומה במשכן הכנסת, והעם הפשוט נותר בשכונה עם השכנים, ונתקע עם משכנתא במשפחת השורש שכ"ן. את המסורת מעבירים היום באמצעות מסרונים. אבל השורש העולה על כולם ומכתיב את חיי המדינה, אולי מאז הקמתה, הוא השורש בט"ח, ומילת המפתח 'ביטחון'. השבוע הסתער עלינו השורש ביתר עוז, וכך נענו בין 'סדרי האבטחה' בהר הבית ל'פרשת המאבטח' ברמת עמון. אנשי 'שירות הבטחון הכללי' (שב"כ), 'המשרד לביטחון פנים' (מל"ב) וגם נציגי 'המועצה לביטחון לאומי' (מל"ל) הביע עמדות.  שמענו על 'כשלי הביטחון' בהתנחלות חלמיש, קראנו על תאונות דרכים שבההן חסר 'מעקה בטיחות', והנדנו ראש בספקנות לשמע הבטחותיו החדשות של שר האוצר.

הכוח הפיזי הגס

מילת הציר של התחום היא 'ביטחון'. השורש 'בטח' אמנם נפוץ למדי בתנ"ך, אך 'ביטחון' מופיעה בתנ"ך שלוש פעמים, כגון בישעיהו: "כֹּֽה־אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָֽחְתָּ?" (לו 4), והיא אינה קשורה למצבי מלחמה ואיבה אלא לרגש האמונה. על השימוש במילה 'ביטחון' ומכאן 'משרד הביטחון' נערך בראשית שנות המדינה ויכוח. השם נקבע על ידי דוד בן גוריון. החרדים זעמו על המעבר הזה מאמונה למשימות הצבא, והרב חיים שאול קרליץ כתב על כך: "כוונתו של ארס עכנאי [בן גוריון] היתה להמיר את מושג הבטחון שהוא מושג של אמונה שלמה בהסתמכות על בורא כל העולמים יתברך בהשענות על הכוח הפיזי הגס, כוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה". על השימוש במילה 'ביטחון' קמו עוררין גם מכיוון הצבא. במכתב מן ה-25.1.53 מציע ראש אג"ם את המילה "הישנה-חדשה" 'פְּרָזוֹן'. הוא מנמק זאת בכך שהשימוש במילה ביטחון יוצר בלבול, שכן המילה מתייחסת לתחומים שונים זה מזה כגון בצירופים 'ביטחון ידיעות', 'ביטחון אופרטיבי' ועוד. בהמשך הדיון בנושא מציע סא"ל יובל נאמן את המילה המקראית 'ביצרון'.

באנגלית עומדת 'ביטחון' כנגד שלוש מילים: security, המתייחסת למטרת הפעילות הצבאית וגם המשטרתית, defence המתייחסת למכלול המשימות המוצהרות של הצבא ופירושה למעשה 'הגנה', והיא קשור למילה האנגלית fence, גדר. המילה השלישית היא confidence והיא משמשת בשיח הפסיכולוגי ומייצגת רגשות ותחושות. ערבוב שלושת השימושים האלה במילה אחת, ביטחון, מעצב את יחסנו לתחום הביטחון עד היום.

המאבטח וגבולות ההבטחה

'מאבטח' הוא מקצוע חדש יחסי, חלופה ל'שומר ראש', 'סלקטור', 'איש ביטחון' וכדומה. 'אבטחה' נוצרה על פי הדרך הארמית שבה האות הפותחת היא א' ולא ה', שאפשרה הבחנות וניואנסים, כמו בזוגות הבחנה-אבחנה, הספקה-אספקה, וגם הבטחה-אבטחה, זוג שהתרחק מאוד במשמעות. 'אבטחה' מופיעה בעיתונות העברית כבר משנות החמישים וקשורה בעיקר למשימות שמירה ביישובי הספר, ומכאן גם 'אנשי אבטחה'. מ'אבטחה' נגזר שורש חדש: אבט"ח, הפועל לאבטח, והתפקיד 'מאבטח', המופיע כבר בשנות השבעים.

'הבטחה' נקשרת לנושא העומד ברקע הדיון האידיאולוגי על ארץ ישראל, בצירוף "גבולות ההבטחה". בתנ"ך 'הבטיח' אינו קשור לגבולות המובטחים אלא דווקא לאלה המבטיחים הבטחות שווא. 'גבולות ההבטחה' הוא תחום שטחה של ארץ ישראל על פי המקרא. הצירוף נטבע בעברית החדשה, בעקבות ספר בראשית: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (טו 18), ועל פי מכילתא דרבי ישמעאל: "בשביל הבטחה שהבטיחום אבותיהם אני אקרע לכם את הים, שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה" (בשלח ד ג). גבולות ההבטחה מכילות היום את הר הבית, את עזה והחמאס, את סוריה ואסד, את שרידי דאע"ש ואת חיזבאללה. ועל כך אומר ודאי אלוהים, בעקבות שמחה ארליך, ואולי היה זה יצחק שמיר: "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים".

היישוב בעל שני השמות

חלמיש שבשטחים זכתה בימים אלה להגיע לכותרות בנסיבות קשות. בין היתר מרחף סימן שאלה על שמו של היישוב: חלמיש או נווה צוף?  על כך כותב אורי הייטנר בפינת הלשון שלו: "טבח משפחת סלומון בליל שבת העלה לתודעת הציבור את היישוב הקהילתי חלמיש, בחבל בנימין, מצפון מזרח למודיעין, סמוך לכפר נבי סלאח. היישוב בן הארבעים בחר לעצמו את השם נווה צוף, אולם ועדת השמות הממשלתית לא אישרה את השם. שם היישוב נועד להנציח את שמו של היישוב המקראי רמתיים צופים, שם חיו אלקנה וחנה, הוריו של שמואל הנביא: "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים--מֵהַר אֶפְרָיִם, וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף—אֶפְרָתִי". ועדת השמות לא קיבלה את השם, כיוון שלא ניתן להוכיח את הקרבה הגיאוגרפית בין היישוב לאתר המקראי.

הוועדה העניקה ליישוב את השם חלמיש, סוג של סלע. החלמיש מופיע במקרא, בשירת האזינו: "יַרְכִּבֵהוּ עַל-בָּמֳתֵי אָרֶץ/ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי/ וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע/ וְשֶׁמֶן - מֵחַלְמִישׁ צוּר". הסבר שקיבלתי הוא שמייסדי היישוב, שהתבסס בין השאר על ענף המכוורת, רצו גם מסיבה זו להיקרא נווה צוף, והפסוק משירת האזינו שומר על זיקה לענף הדבש. המתכנן עוזי גדור, שעבד עם שר החקלאות ויו"ר ועדת השרים להתיישבות אריק שרון בעת הקמת היישוב, סיפר לי שהמתכננים התכוונו לתת ליישוב את השם ניל"י, שניתן בסופו של דבר ליישוב אחר בסביבה. חברי היישוב ממשיכים לקרוא לו נווה צוף. זה השם הכתוב על שלט הכניסה של היישוב".

כולם עושים רילוקיישן

לפני מספר שבועות כתבה לי ד"ר אור ברק: "רציתי לשאול האם התהליך הלשוני שמתחיל במילה 'יורדים' מן הארץ, וזכה בעשור האחרון להשתדרג למילה 'רילוקיישן', שאף זכתה לאחרונה ע"י האקדמיה ללשון עברית למילה העברית 'עיתוק', מתאר תהליך של גלגולי לשון (המתפקדים כמראה לתמורות חברתיות בחברה הישראלית), או שמא מדובר בתהליך לשוני אחר מגלגול לשוני?

עניתי לאור בספקנות מסוימת שהשימוש במילה 'רילוקיישן' מתקיים בסביבות מסוימות. ברור שהוא מבטא עמדה נפשית ואידיאולוגית, אך ככל שאני יכול להעיד הוא מצוי בשולי השיח. 'עיתוק' היא מילה צעירה שכמעט אינה בשימוש, בוודאי לא בתקשורת ובשיח הכללי. כמה שיחות ואזכורים בשבועות האחרונים ערערו את הספקנות שלי. 'רילוקיישן' במשמעות ירידה מהארץ, וגם במשמעות שינוי מקום מגורים או מפעל נכנסת יותר ויותר לשימוש. את הספקנות טלטלה ממש מודעת ענק בעיתון הארץ בזו הלשון: "פלורנטין עושה רילוקיישן".  

רילוקיישן

ובאשר למושגים 'יורדים' ו'ירידה', אלה תמונות ראי של 'עולים' ו'עלייה' והם נשענים על סיפורי התנ"ך. לארץ ישראל 'עולים': "לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שופטים יט 30). מצרים היא אפוא הגלות הראשונה, אף כי היתה גלות מרצון, ומכאן התקבעה התפיסה שהחזרה או השיבה לארץ ישראל היא עלייה ממקום נמוך מטפורית למקום גבוה. הפועל 'עלה' מעניק לפעולת המעבר או ההגירה משמעות מוסרית-דתית, והוא אומץ בדרך טבעית בשירות הרעיון הציוני. תמונת הראי שלו היא כאמור 'ירידה', והניב 'ירד מהארץ', הנובע במקורו מן היציאה מרצון לגלות מצרים: "וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם" (יהושע כד 4). כתמונת ראי ל'עלייה', 'ירידה' מַבְנה את היחס השלילי לעוזבים את ארץ ישראל. אז בני ישראל של פעם עשו רילוקיישן פעמיים, ובני ישראל של היום ממשיכים לנדוד מלוקיישן ללוקיישן.

יצחק רועה, ענק רדיו

השבוע הלך לעולמו יצחק רועה. שנותיו האחרונות היו רעות, אבל הם אינן יכולות להשכיח את תרומתו המרכזית ואפילו מהפכנית לעולם התקשורת הישראלי. רועה יצר סגנון חדש של הגשה, בלתי מכופתר, נגיש, לא סמכותי ועם זאת בעברית נאה ורהוטה. הסמל הלשוני של המעבר הוא מהביטוי "ענייני דיומא" ל"ענייני היום". יחד עם יגאל לוסין וירון לונדון שינו את פני הרדיו.

ב-1999 פרסמתי בכתב העת "פנים" בעריכתי מאמר של רועה, ובו הוא מספר בדרכו המיוחדת על המהפכה, ומציג את הרקע התרבותי ואפילו הפילוסופי העומד מאחוריה. שנת 1969, הוא כותב, היתה טובה במיוחד (לרדיו). המאמר מופיע כאן במסגרת "במת אורח".

מזל טוב לארץ נהדרת

בית הספר לקולנוע סם שפיגל, ששינה בהשראת מנהלו רנן שור את פני הקולנוע בישראל, נוהג להעניק מדי שנה תואר עמית כבוד לאדם או לגוף תרבותי כלשהו שיש לו תרומה משמעותית לתרבות, לתקשורת ולקולנוע. השבוע נערך טקס הגמר ובו הוענק התואר ליוצריה של תכנית הסטירה "ארץ נהדרת". במסגרת החוברת שהוצאה לכבודו התבקשתי לכתוב על ההיבט הלשוני של הסדרה. המאמר מופיע  בחוברת הגמר, וכן ב"פינת עיון" באתר.

שאלות שנשאלו ב'שאל את רוביק': מהיכן הגיעו המילים פורפרה, מעפן וגמלאות, האם אוזניות שמים, מרכיבים או לובשים, איך כותבים DNA ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

חדש בפינה של פול אוגדן: השפה היא האישיות

תגיות :
אתר באר אברהם תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

מיכה
לא בטחון ולא בטיח
27 ביולי 2017 הגב
נוני
ההבדל הוא בהיגוי: בטחון הוא בעברית, ביטוחון הוא באשכנזית
27 ביולי 2017 הגב
אלישע פרוינד
...דבר אחד בטוח. המילה השגורה ביותר מהשורש בט"ח היא "בטח" . היא מופיעה בשיח היומיום ובשירים (נעמי שמר ועוד). ואם הדברים אינם ודאיים, הרי "בטח ובטח" לא מותירים ספק.
27 ביולי 2017 הגב
רן ב. י.
הבטח כבר לא מככבת. היום (ראה/שמע את שדרינו וכתבינו ה״מצויינים״) מככבות בפי כל : לחלוטין, לגמרי, ממש, אינספק, לוילילדת (לא יעלה על הדעת) וכיו״ב מילות העצמה ריקות.
29 ביולי 2017
יעקב ברזילי
כשירמיהו מתנה צרותיו ומקלל את יום הוולדו כאיש ריב ומדון לכל הארץ עונה לו אלוהים-אם רגלים רצת וילאוך איך תתחרה בסוסים ואם בארץ שלום אתה בוטח מה תעשה בגאון הירדן(מן הזיכרון).כאן "בוטח"אינו במובן שם מבטחך ב...אלה מהשורש בטח הערבי במובן נפל אפיים ארצה שנעלם מהעברית.אינבטח -נפל ."מבאטחה חורה" האבקות חופשית.("נסיון להפיל")מתאים בדיוק לחרוז המקראי שבו חוזרים על מילה מרכזית במשפט הראשון במילה נרדפת או שמבטאת את אותו הרעיון במשפט השני.כאן "ילאוך"מתבטא ב"בוטח"במובן נופל.אם התחרת עם אנשים("רגלים")איך תתחרה בסוסים?ואם בארץ שלום אתה נופל ונכשל מה תעשה בגאון הירדן(לפי מה שאני יודע שפך הירדן לים המלח שם הוא מתפתל ומתפתל בין אשלים וקני סוף) כמשל לארץ פראית שיש בה חיה רעה . אני אישית חושב שרילוקשיין היא מילה שמסתירה ירידה.היורדים מסתתרים מאחורי שמלתם של עובדי ההיי טק שבאמת נשלחים לעבודה במסגרת חברתם.יש שמתחילים ברילוקשין אמיתי וגומרים בירידה אמיתית לאחר שראו כי טוב.אז אולי עוד לא אבדה תקוותנו והירידה היא עדיין סטיגמה כל שהיא?מי יודע?
28 ביולי 2017 הגב
שרגא צביאלי
לענין שם הישוב "חלמיש" או "נוה צוף". ישוב זה שוכן ליד יער "אום צפא" ומכאן, כמו ברבים מישובי ישראל ששמם ניתן להם בהשפעת השם הערבי (ישרש- ג'ואריש, תל חי- טלחה, מצר- מיסר, עין הוד- עין ח'וד ועוד רבים אחרים) בקשו מקימי הישוב לקרא לישובם "נוה צוף".
30 ביולי 2017 הגב
אברהם אריאל
רוביק שלום, לגבי דבריך על ”רילוקיישן” — עתוק אינה מילה צעירה שכמעט אינה בשימוש. אני מכיר אותה לפחות 60 שנה במובן של -shunting - העתקת קטר (קרונות או רכבת שלמה) ממסילה למסילה. זכורה לי הובלה של שני קטרי עתוק (קטרים קטנים) על סיפון האנייה ”יהודה” בשנת 1956 מארה”ב לחיפה. אז שמעתי לראשונה את המילה עתוק מפי נציג משלחת הקניות הממשלתית. (דרך אגב, שני הקטרים ניזוקו לא מעט בסערות האוקיינוס האטלנטי ולא היה חסר הרבה שיועתקו לתחתית האוקינוס...) גם תרגומון גוגל מראה עתוק = shunt לצערי לא ניתן לצרף כאן צרופה לדוגמה. ד”ש אריאל
31 ביולי 2017 הגב

הוספת תגובה